דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

אירועי מזג האוויר הקיצוניים בעולם והקיבוצים בחזית העשייה הסביבתית

בני רגיל, מזכיר קיבוץ גזר בהווה ועובד המשרד להגנת הסביבה לשעבר, כותב על משבר שינוי האקלים שתוקף את העולם ומסביר מדוע הקיבוצים דווקא נמצאים בחזית העשייה של מעבר לייצור אנרגיות מתחדשות ושמירה על הסביבה
שריפה בהרי ירושלים. צילום: כבאות והצלה לישראל
שריפה בהרי ירושלים. צילום: כבאות והצלה לישראל

בשבועות האחרונים אנו עדים לאירוע אחרי אירוע של מזג אוויר קיצוני; גל חום קיצוני בקנדה שהרג מאות, הצפות באירופה, בהודו ובסין, שריפות ענק בסיביר, בטורקיה וגם ביוון ושיא טמפ' שנמדד בכדור הארץ – 54.5 מעלות בקליפורניה - לצד חודש יולי החם ביותר שנמדד אי פעם. עד לאחרונה האסונות של 2021 לא הגיעו לארצנו הקטנה, אבל בשבוע האחרון השריפה בירושלים הגיעה לממדים של השריפה העצומה בכרמל.

אנו שומעים את הסיבה לשינוי האקלים כבר עשרות שנים ממדענים ובתקשורת, אבל אחרי יולי 2021 כבר אי אפשר להגיד ששינוי אקלים הוא בעיה עתידית ואנו רואים עד כמה הקטסטרופה הזו מתחוללת כאן ועכשיו. גם בארץ, כבר שנים רבות שהתחזית האקלימית (והמציאות) היא של התגברות של שלל אירועי קיצון - סופות עוצמתיות במיוחד, בצורות וכו'. מבין כל אלו בולטים בארץ גלי החום (ראו

העלייה העצומה בתדירות של גלי חום
העלייה העצומה בתדירות של גלי חום 

שהפכו מעניין נדיר למקרים שגרתיים לחלוטין). אירועי הקיצון האקלימיים האלו בעייתיים יותר ומוחשיים יותר מעליית הטמפ' על פני כדור הארץ במעלה אחת שכבר התרחשה בעקבות הפעילות התעשייתית של האדם. 

המצב העגום והשינויים באקלים צפויים להמשיך להידרדר בשנים הקרובות. זה לא רק מדינות עשירות שחוטפות מאירועי הקיצון שגרמו להן עם זיהום במשך עשרות ומאות שנים עקב שריפת דלקים. הנפגעים העיקריים כמו תמיד הם האוכלוסיות החלשות ממילא - המדינות המתפתחות באפריקה, דרום אמריקה ואסיה בהן עדיין יש אוכלוסיה גדולה של חקלאים שאירועי מזג האוויר פוגעים ישירות באספקת המזון שלהן ובבתיהם הרעועים. הטבע בכל העולם גם הוא עובר אירוע קטסטרופלי מתמשך של הכחדה בקנה מידה היסטורי שרק הולך ומחריף.

העולם מגיב למשבר שינוי האקלים - כבר עשרות שנים שמדינות העולם מגבשות תוכניות, הסכמים ומציבות מטרות לצמצום פליטת גזי החממה במסגרת פעילות האו"ם הבין לאומית לעניין. אפילו ממשלת השינוי שלנו עשתה צעד חשוב חיובי בשבועות האחרונים עם הכרזה על יעדים בטווח הקרוב ועד 2050 (לא שאפתניים מספיק) למעבר לאנרגיות מתחדשות ולכלכלה דלת פחמן. גם התאגידים הגדולים בעולם ובמיוחד התעשיות המזהמות זיהו מזמן את הבעיה והחלו להשקיע מיליונים רבים בהסטת האחריות אל הפרט. למשל באמצעות המצאת המושג תביעת רגל פחמנית על ידי חברת הנפט "Shell" מושג שכל מטרתו היא גלגול האשמה למשבר אל האינדיבידואל.

אבל זה לא רק התאגיד שדואג לשורת הרווח, לא רק הפרט שאמצעיו דלים ולא רק המדינה שלא עומדת בהתחייבויותיה בנושא. לנו כקיבוץ, כחברה משימתית מיסודה יש את החובה לפעול גם ברמה שאנחנו תמיד פועלים ברמת הקהילה הקיבוצית. יש המון צעדים קיבוציים שחשוב שנעשה בכדי להתנהל בצורה יותר אחראית וצופה פני עתיד, מוסרית, מקיימת. מחזור, תכנון ובניה ירוקה, חינוך סביבתי והצעד המיידי החשוב ביותר אנרגיות מתחדשות.

הקיבוצים כבר נמצאים בחוד החנית של תחום האנרגיות המתחדשות בארץ תודות לשטחים שאנו מנהלים והניהול המרכזי שלנו (בניגוד למושב). מה שהתחיל מכמה פאנלים סולאריים על גגות הרפת לפני כעשור, הולך ומתגבש לתחום עיסוק גדול, מניב ומתפתח במהירות בקיבוצים. כיום מכסים בקיבוצים כל גג אפשרי בפאנלים סולאריים (ולפעמים אפילו מקימים גג במיוחד), מציבים פאנלים על מאגרים, דפנות מאגרים, ושטחי אדמה. כעת, מתחילים גלים גדולים וחדשים עם הזדמנויות אדירות לקיבוצים ולארגוני הקיבוצים בתחום אגירת האנרגיה עם מתחמי בטריות ועם הצבת פאנלים סולאריים מעל גידולים חקלאיים כך שמרוויחים פעמיים מהשטח.

ההתמודדות עם שינויי אקלים והמעבר להתנהלות אחראית סביבתית מסתמנים כאתגר העיקרי של המאה ה-21. אנחנו בקיבוצים מוצאים את עצמנו שוב בחזית העשייה עם דוגמאות מדהימות לעשייה קיבוצית ייחודית, עשייה קיבוצית שהיא הזדמנות נוספת להכנסות, לחיבורים בקהילה ולעשות את מה שנכון, לא רק לעצמנו אלא ברמה רחבה הרבה יותר. חשוב שלא נפול לחשיבה אינדיבידואליסטית ולא נחכה לעשייה של המדינה או התאגיד, אלא נחתור לעשייה קיבוצית מקיימת במסלולים רבים. נכון יהיה שהתנועה תקדיש לכך ממרצה ומשאביה.

 

הכותב הוא בעל תואר שני בתחום הסביבה, עובד המשרד להגנת הסביבה לשעבר ומזכיר קיבוץ גזר.

תגובות

מאמר שכל כולו Green Wash
גידי
כותב המאמר שמתהדר בתואר שני במדעי הסביבה מיטיב לציין את השינויים האקלימיים שנחווים בעולם כולו ואת השלכותיהם הקשים (ארוע ההכחדה הקטסטרופלי של העת הנוכחית) אך מדבר באותה תבנית רדודה וצפויה של חלק גדול ומאוס מאותם מזהירים בשער ומזכיר רק את מה שנוח להזכיר בתור גורם (אחד, לא העיקרי ככל הנראה) והוא שריפת הדלקים המחצביים, והפתרון הלא באמת יעיל של מעבר לאנרגיות מתחדשות. למעשה המציאות פחות נוחה לבני הקיבוצים והמושבים משום שתרומתם של אלה וגם אלה לתהליכי ההרס הסביבתיים היא מובהקת ועמוקה ועוברת דרך משקי חי. דוחות שהאו"ם וגופים בינלאומיים אחרים פרסמו במהלך ה-15 שנים האחרונות מצביעים כולם על התרומה המכרעת של משקי חי לעלייה החדה של מתאן באטמוספירה. רפתות, לולים, דירים, חזיריות, מפטמות: כולם כולל כולם מייצרים גזי חממה בכמויות אדירות (51% מסך הפליטות העולמי) זיהום מקורות מים, זיהום אדמה בעודף ניטריפיקציה ועוד.
אך כמו הרבה בני ההתישבות העובדת, הגמל כאן לא רואה או לא מעוניין לראות את דבשתו, ויעדיף לדבר על האופנה האחרונה של Green Wash שכוללת כיסוי רפתות בפאנלים סולארים (כמה ציני).
אז מר בני רגיל, אנא ממך - חסוך את הסיסמאות הריקות. כאשר קיבוצים יחלו לצמצם את משקי החי שלהם לטובת יותר חקלאות מקיימת אמיתית, נתחיל לדבר על מקומם במלחמה בשינויי האקלים.

הוספת תגובה חדשה