דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

טרקטורים בבוץ / אורי בית אור [גבים]

טרקטורים בבוץ / אורי בית אור [גבים]
איור מאת יעקב גוטרמן

 

(מסיפורי אורון אבא ואורי סבא)

בגבים היו הרבה טרקטורים. כמה עבדו בשדה, כמה עבדו במטעים. ברפת עבד טרקטור עם כף, כי לפרות לא מספיקה כפית. בנוי עבד טרקטור ג'ון דיר קטנטן שכיסח את הדשא ורעש כאילו הוא ברא את הנוי לבד. הטרקטורים הכי גדולים וחזקים עבדו בשלחין ובפלחה. בשדה עבדו. היו אלה הג'ון דירים. ענקים. גלגל שלהם יותר גדול מאיש גדול. כדי לתקן בו פנצ'ר, צריך היה שעוד טרקטור ירים את הגלגל המפונצ'ר ואת הספר. הם חנו במיכון החקלאי שליד המוסך. ילדים אהבו לבוא, לשבת על הטרקטורים ולנהוג בהם כאילו לעשות בפה ב-לרר-רר-רר, זה היה כמעט כמו רעש של ג'ון דיר.

באותה תקופה, אורון היה נער שעבד בעבודות שדה על ג'ון דיר אחד. הוא חרש, דיסקס, יישר את התלמים, זרע, ריסס, סחב פלטפורמות. הכל. יום חורף אחד, אורון שעוד לא היה אז אבא, יצא לדסקס בשדה. באותם ימים היה יורד עוד גשם ויותר, בעיקר בחורף. גשם ועוד גשם - והרבה, חזק. בגבים, כמו בנגב, יש אדמת לס. זו אדמה שגרגריה קטנטנים והיא הופכת לבוץ בכל גשם - ולאבק, עם כל רוח יבשה. מה קורה כשגשם פוגש אדמה כזו? בוץ עד לסוף העומק. וזה מה שקרה אז בשדה. הרבה בוץ. אורון נכנס לשדה והתחיל לעבוד. מהר מאוד, הטרקטור החל לשקוע עד ש-בופ (קול מצחיק) שקע! ניסה לנסוע קדימה - ולא הצליח. אחורה - לא זז הטרקטור. לא הצליח. מה עושים, למי קוראים? לאח. הלוא הוא יהלי, הדוד של הילדים של כל האחים. נחשו מי ושל מי.

יהלי בא מהר עם טרקטור הרבה יותר גדול, הביא שרשרת ושאל - מה כבר קרה.

- שקעתי! תחלץ אותי מהבוץ - קרא אורון והרעמים הרעימו עד שיהלי לא שמע, אבל ראה: בוץ עד קצה הגלגלים. ראה יהלי והבין. רתם טרקטור שלו לשל אורון והחל למשוך. משך ומשך, מעט מעט ועוד כמ-עט - ופתאום - בופ! שקע גם הוא. ניסה לנסוע קדימה. הצליח? לא. אחורה, הצליח? לא ולא. ניסו שניהם יחד ושקעו יותר. מה עושים, למי קוראים? לזיו. זיו, כידוע, הוא אח של יהלי ושל אורון. זיו עבד עם ג'ון דיר עוד יותר גדול. בא אתו ועם שרשרת ארוכה וחזקה במיוחד. עם טרקטור שכזה, בטוח שיחלץ את האחים שלו ואת שני אחיו של הטרקטור שלו מבוץ כזה!

זיו רתם את הטרקטור שלו לשל יהלי שהיה קשור לשל אורון. משך ומשך, ופתאום - בופ! שקע! ניסה לצאת קדימה. הצליח? לא. ניסה אחורה. הצליח? לא ולא. ניסו כולם ביחד ושקעו יותר. מה עושים? למי קוראים? לזהר שהוא אח של זיו ושל יהלי ושל אורון. איך יעזור? אין כבר טרקטורים חזקים דים, בכל גבים. לא הייתה ברירה, לקח זהר את הג'ון דיר הכי קטן, זה שמכסח דשא בחצר של הקיבוץ ונסע הרחק אל השדות, לאיטו ובעתו. הגיע לשדה ומה ראה? שלושה אחים שלו ושלושה טרקטורים אחים שקועים לגמרי. רתם זהר את ה ג'ון דיר הקטנטן לענק של זיו שהיה קשור לענקון היותר קטן של יהלי שהיה קשור לטרקטור הגדול של אורון. כולם ביחד עשו ב-ררר-ררר-ווום גדול אחד - והכי עשה אות הטרקטורון מהדשאים. לאט-לאט, הגלגלים החלו להיחלץ, לצאת כאילו עוד מעט. כך, עד שארבעת הטרקטורים עלו מתוך הבוץ של הלס אל הדרך של גבים. בשורה עמדו. בראש הג'ון דיר הקטן. אחרכך כל שלושת השקועים. האחים בית אור והאחים ג'ון דיר קראו הידד לקטנצ'יק שחילץ אותם ולזהר הגדולצ'יק שחילץ גם הוא, אחרכך, באו שמונת האחים למוסך, ניקו את הטרקטורים, גירזו, שימנו, פינקו אותם. אחרכך, ניקו עצמם, לא שימנו ולא שמו גריז על עצמם ורק התכוננו ליום עבודה הבא. הטרקטורים עמדו לנוח במוסך. ארבעת האחים לבית אור הלכו לחדר של אבא ושל אמא עייפים אך מרוצים. ככה זה, ככל שהשקיעה עולה, יפה יותר כשנחלצים ממנה.

 

חבצלת

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/

 

 

 

הוספת תגובה חדשה