קטעים על חינוך ומגדר

מגיל אפס

(מתוך: "הפמיניסט" / קובי ניב)

זה שיש כמה הבדלים בין בנים לבנות, את זה כל אחד ואחת רואים. יש רק ויכוח קטן אם ההבדלים האלה עושים את מי מהמינים טוב יותר, אבל לא נדון בזה עכשיו. הפעם נתרכז בשאלה: ממה נובעים ההבדלים הללו?  עד עכשיו השאלה הזו היתה די תיאורטית מבחינתי, אבל לפני כמה שבועות נולדה לי בת (תודה, תודה), אחרי שכבר גידלתי בן לגיל שבע (שוב תודה) ועכשיו אני כבר יכול לעקוב אחרי ההבדלים ביחסה של הסביבה.  ההבדלים ביחס הסביבה מתחילים ממש מגיל אפס, כבר מהמתנות הראשונות שהילדים מקבלים. איזה מתנות קיבל הבן שלנו כשנולד? כמעט על המתנות היו צעצועים שנועדו לפתח את המחשבה, התנועה, הראייה, השמיעה המוזיקלית וכן הלאה. חוץ מכמה עשרות הצעצועים הוא קיבל גם שלוש חליפות בגדים.  והנה, כשנולדה לנו בת, אלו מתנות קיבלה היא? בגדים, שמלות, בגדים, שמלות, בגדים  סגול. חוץ 5% אדום ו 10% ורוד, 85%(שמלות כבר אמרתי?). חלוקת הצבעים היתה משלושה יוצאי דופן, כל עשרות המתנות היו בגדים, בגדים, בגדים.  את ההבדל הזה במתנות שנותנים הקרובים והדודות והדודים והחברים, יהיה קשה מאוד לתרץ בנימוקים תורשתיים או גנטיים (אלא אם כן מדברים על הגנים של הדודים והדודות). גם יהיה קשה לתרץ את זה ברצון החופשי של מקבלי המתנות. התינוק בן השבוע לא ביקש צעצועים והתינוקת בת השבועיים לא ביקשה שמלות.  ההבדל היחיד הוא שאנשים (וזה כולל נשים!) חושבים שתינוק גבר צריך לקבל דברים שיעודדו אותו לפעול ולהתפתח ואילו תינוקת אישה צריכה דברים שיגרמו לה להיות קישוט חמוד ויפה.  ההבדל היחיד, במקרה הברור הזה, לא קיים במציאות. הוא קיים אך ורק בראש של אנשים, במוחה של החברה.

האם קיימים הבדלים בצורה בה משחקים בנות ובנים בגיל בית הספר היסודי? (מתוך: "בקול שונה" / קרול גיליגן)

תלמידי כיתות ה' בזמן משחק, בהפסקות, בשיעורי 181 החוקרת ז'אנט לבר צפתה ב ספורט וקיימה ראיונות עם אותם ילדים על מעשיהם אחרי שעות הלימודים.  אחד הממצאים המעניינים היה זמן המשחק. הסתבר כי בנים משחקים יותר משחקי תחרות ומשחקיהם נמשכים פרקי זמן ארוכים יותר מבנות. המשחקים ששיחקו בנים נמשכו זמן רב יותר לא מפני שהמשחק דרש מיומנות גבוהה יותר ולכן לא היה משעמם, אלא מפני שכאשר התעורר ויכוח הצליחו הבנים ליישב אותו ביתר יעילות מאשר הבנות.  "במהלך המשחק נראו הבנים כל הזמן כמו בריב, אך לא קרה שהמשחק הסתיים בגלל ריב ואף משחק לא נפסק ליותר משבע דקות. במחלוקות החמורות ביותר נפלה ההכרעה על 'משחק חוזר', בדרך כלל תוך מקהלת צעקות: 'שקרנים!', 'רמאים!' וכו'. נראה היה שהבנים נהנים מהמשא ומתן המשפטי לא פחות מאשר המשחק עצמו... אפילו ילדים קטנים יותר לקחו חלק בקטטות הקולניות האלה." לפי המחקר, במשחקים מסורתיים של בנות כמו קפיצה על חבל ומשחקי קלאס, כל אחת משחקת לפי תור והתחרות בין הבנות אינה ישירה: הצלחת האחת אינה מחייבת את כישלונה של האחרת. לכן, הסבירות שתתעוררנה מחלוקת שיש ליישב קטנה יותר. רוב הבנות טענו כי בשעה שפורץ ריב הן מפסיקות את המשחק. הן מעדיפות לוותר על המשחק לטובת המשך החברות. 

הוא חזק, היא רגישה (מתוך: "זהות ותקשורת" / אריאלה פרידמן)

ההבדלים בהתייחסות למינים, מופיעים כבר בגיל צעיר ומקבלים חיזוק במשך השנים. נוצרות ציפיות לגבי מה שקרוי נשי וגברי- אלה הם הסטריאוטיפים המיניים. כשנתבקשו אנשים מבוגרים לתאר את ההבדל בין המינים, הם הציגו תמונה מאוד עקבית של הדמות הנשית והדמות הגברית. לקבוצות שונות של גברים ונשים ניתן שאלון שכלל מגוון של תכונות וכן את ההוראות הבאות: "תאר לך שאתה עומד לפגוש אדם בפעם הראשונה, והדבר היחיד הידוע לך עליו- שזהו גבר בוגר. ציין באיזו מידה אתה מצפה שכל פריט יאפיין אותו אדם". התכונות שהתקבלו כמאפיינות את הגברים היו: עצמאות, אובייקטיביות, אקטיביות, תחרות, הגיון, הרפתקנות, בטחון עצמי, מנהיגות, שאפתנות, תוקפנות, ישירות ועוד. במפגש עם אישה, התכונות המצופות היו שונות. הן כללו עדינות, רגישות, טקט, הבעת רגשות, פגיעות, סדר, צורך חזק בביטחון. ההבדלים שהתקבלו היו לא רק בתוכן התכונות אלא גם בהערכתן- התכונות הגבריות תוארו כרצויות יותר מבחינה חברתית. חשובה העובדה שנשים וגברים נתנו אותה הערכה.  התחום ה"גברי", התייחס לתכונות הקשורות להישגיות. התחום ה"הנשי", התייחס לתכונות הקשורות לביטוי רגשות. שני התחומים האלה הם צרכים חשובים להתפתחות האישיות המלאה. בחינוך סטריאוטיפי מיני מעודדים כל מין לפתח רק צד אחד באישיותו, ומונעים את הצד השני, למרות שאינו פחות חשוב. הנשים לא מקבלות לגיטימציה חברתית להפעיל את כוחן ועצמאותן, ואילו הגברים אינם מקבלים עידוד לפתח את רגישותם. שניהם מוגבלים כי חלק חשוב באישיותם אינו בא לידי ביטוי.  העונש על אי מילוי נורמה חברתית מתבטא בדרך כלל בהדבקת תווית של סטייה או בדחייה. אם גבר יתנהג בצורה הסותרת את התפיסה הגברית, הוא יואשם בכך ש"הוא לא גבר". באופן דומה אישה שהתנהגותה סותרת את הציפייה מנשים, עלולה לקבל תווית של "לא נשית". תוויות אלה עלולות להוות מחסום חזק לביטוי ולהתנהגות החופשית של נשים, ועוד יותר מכך, של גברים.