דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

הפקולטה לעיצוב העתיד – מלידה ועד בכלל...

הביחד שהוא הרבה יותר מסך חלקיו. הובלת התנועה הקיבוצית את החינוך הקיבוצי למקום מרכזי אצל רשויות המדינה. הצורך שגם מנהלי ומנהלות הקיבוצים יבינו שהחינוך הוא המצפן של הקהילה הקיבוצית ומנהלות החינוך הן כוח משמעותי בפנים של כל קיבוץ. וגם, מה עושים עם ילדים שחוזרים מעוד "סבב" לחימה ומשחקים ב"כאילו" צבע אדום וממ"דים.
שירי אביב (עין השלושה), מנהלת החינוך של כיסופים ריגשה את באות ובאי כנס החינוך כשסיפרה על התפקיד ה(כמעט) בלתי אפשרי של מנהלת החינוך בקיבוץ. מוזמנים לקרוא ולהתרגש גם.
ילדי גנון כלנית, מכיסופים "בתוך הממ"ד" שבנו בעצמם בחצר גרוטאות
ילדי קיבוץ כיסופים משחקים ב"כאילו" ממ"ד

לפני כחודשיים (בתאריך המקורי בו היינו אמורים להיפגש) בשעה 4:45 לפנות בוקר הנייד צלצל... ומה עובר לכל מנהלת חינוך בראש שהנייד מצלצל לפנות בוקר?  אז לא..  הפעם זו לא הייתה אחת העובדות שהודיע על היעדרות - אלא רבש"צ הקיבוץ. לצערי, מתורגלים שאנחנו לא צריכים להכביר במילים אלא רק לענות "בוקר טוב הבנתי המשך יום קל.." והדבר הבא שכל חברותי לעוטף ישראל מכירות זה פתיחת החמ"ל הביתי בממ"ד הביתי שלנו והניסיון החוזר לתמרן בין העברת הודעות לצוותים, לילדים ולהורים לבין רגע להיות שם לילדיי שלי.

להיות מנהלת חינוך זה דורש הרבה, להיות מנהלת חינוך בעוטף ישראל זה דורש עוד... - עוד חוסן, עוד גמישות, עוד זריזות, הכלה אין סופית, יכולת קבלת החלטות בתוך 15 שניות ועוד..

סבב הלחימה האחרון היה 14 במספר, אבל מי סופר...אנחנו סופרות. אנחנו שעוקבת באדיקות אחר הילדים, מקבלות אותם ביום שאחרי ונוכחות למשחקי ה"צבע האדום" בכל שעות היום, ובבניית הממד"ים המרשימים שהילדים יוצרים בחצרות ובפינת הבובות. אנחנו סופרות.

ואנחנו רוצות להאמין שלצד החוויה הקשה אנו מצליחות להקנות גם חוויה של חוסן של התמודדות, של בית, של זהות.

אני רוצה להודות לכל צוות אגף החינוך ולכל הנוכחים על התמיכה והחיזוק הבלתי נדלים שקיבלנו באותו הבוקר וממשיכים לקבל מכם. התרגשנו נוכח ההחלטה האמיצה על דחיית הכנס לאור המצב באזורינו, תודה שחיזקתם אותנו, הרגשנו את החיבוק האכפתיות, הרגשנו שאנחנו חלק ממשהו גדול ולא רק החלק שעוטף אותו..

אני בת קיבוץ חוזרת לעין השלושה בנגב המערבי "בעוטף ישראל" ומנהלת את החינוך בקיבוץ כיסופים. אחרי 15 שנה שבתי עם משפחתי לקיבוץ שלי לנוף ילדותי, לגדל את ילדי.

עד לפני 6 שנים ניהלתי פרויקטים במיקרואלקטרוניקה, בחרתי לעזוב ולהצטרף לחבריי שעזבו משרה נחשקת לטובת הדבר הנכון  והמשמעותי ביותר - לטובת החינוך. וכאילו כל מה שעשיתי עד אותו היום היה בדיוק בשביל זה. אני מאמינה שזוהי שליחות של ממש ושמחה  כל בוקר לאתגרי היום , לדילמות החינוכיות . יחד עם צוות מסור, ליצור לילדים מקום מצמיח ולהתוות דרך. אני גאה להיות מנהלת חינוך בקיבוץ.

השינויים המואצים בעשורים האחרונים בחברה הקיבוצית הביאו למעבר מקהילה הומוגנית לקהילה הטרוגנית.

מערכת החינוך החברתי שינתה את צורתה ואת אופייה. אך מעולם, לא הייתה רלוונטית יותר. במציאות המשתנה המערכת נדרשת לערוך התאמות, לבחון את עצמה ,ערכיה ויעודה ולהוות גורם מוביל בקהילה. 

מטרת החינוך החברתי בקיבוץ היא לתת לילדים ולנוער מקום להתפתחות חברתית, מקום לבחינתו של הפרט את עצמו בקבוצת השווים ואת קבוצת השווים את עצמה.

סולידריות, צניעות, קבלת השונה, או כנאמר "ואהבת לרעך כמוך ", אלו ערכיו של הקיבוץ שאנו מחנכים לאורם ושואפים אליהם בחינוך החברתי.

המדרכים המובילים את החינוך החברתי מסורים למשימה, נדרשים ללמידה מתמדת במציאות בתנועה, בהטמעת נורמות קיבוציות וביניהם – הטמעת זהות – מסורת.

המסורת - הזהות המצויה בכל קיבוץ גם היא השתנתה במהלך השנים אך עדיין מהווה פלטפורמה חברתית. המשמעות של המסורת היא "והגדת לבנך ולבתך" מה שנקרא -משהו גדול ממני שאני חלק ממנו. אנו מחויבים למסורת בכדי לשמר את הממשקים הקהילתיים שלנו, מחויבים לשנותה בהתאם לצורך אך לא לבטלה על בסיס קושי או מצוקה כלכלית.

יש לזכור שערכיו של הקיבוץ ישתקפו בסדר היום החברתי רק אם התא המשפחתי יזדהה עימם,  אם המבוגרים בתא המשפחתי יאמינו בערכים אלו ויראו בהם כלים לחינוך ילדיהם.

מצוקת כח האדם המרחפת מעל כולנו - יש מקצועות שנהנים מרייטינג ומתדמית זוהרת. לצערנו לא כך החינוך. במהלך השנים חלה ירידה בכוח המשיכה למקצועות החינוך. חלומה של האם היהודייה כבר לא כולל את הפנטזיה שבנה או בתה יהיו אנשי חינוך. היא מעדיפה איש עסקים, מהנדס או משפטן. צעירות וצעירים רבים מחפשים להם אפיקים אחרים להתמקצע בהם, אטרקטיביים יותר, מתוגמלים יותר, נחשבים יותר ושוחקים פחות.

מזכ"ל הסתדרות המורים בעצמו אמר: הצרות מתחילות במקום שבו מדברים על מערכת החינוך, כאילו היא הדבר היקר והחשוב ביותר, ובפועל מתייחסים אליה כאל החצר האחורית והמוזנחת של ישראל.

יש אנשי חינוך היכולים לשמש לכולנו מופת. בכישוריהם המקצועיים, בכוח אישיותם, במסירותם לעבודה ולילדים. העוסקים בחינוך ברובם הגדול, גאים בעבודתם ובהישגיהם, אבל מתוסכלים מתנאי העבודה, מחוסר הערכה ציבורי, משכר נמוך, מהיעדר תקנים ואפשרויות קידום.

אנחנו יודעים כי אלמלא הם, לא היו לנו רופאים וטייסים, משפטנים ומהנדסי היי-טק, כאלה שדווקא כן נכללים בחלומה של אותה אמא.

כפי שהשכילו לעשות מועצות אזוריות ביוזמה פרטית  - יש להוביל שינוי ולעודד עבודה בחינוך וצריכה זאת להיות יוזמה מדינית.

 חוק הפיקוח החדש הוא צעד חשוב בגיל הרך, אבל יש לזכור כי סוגיית מעונות היום מחייבת רפורמה מקיפה יותר. החוק בא להבטיח תנאים מינימליים לביטחונם של הילדים, אבל הוא לא הופך את המסגרות מגיל לידה עד גיל 3 למוסדות חינוכיים.

יש להעביר את הטיפול במסגרות לטווח גילים זה למשרד החינוך, ובכך לשנות את התפיסה: מראייה כלכלית לראייה חינוכית.  

מעונות יום צריכים לפעול כמוסדות חינוך, עם הכשרה מתאימה ותכנים פדגוגיים, עם כוח אדם מקצועי ואיכותי. אנו יודעים כי שנות גיל הרך מלידה, הן שלב קריטי בחייו של הילד ושל סביבתו. 

בקיבוצים, אנו דואגים לקיים זאת במסגרות שלנו – ולפיכך, למערכות החינוך בקיבוצים אחריות גדולה. עלינו להיות מובילי דרך.

הגיל הרך בקיבוצים, שעד היום היה "בן חורג" על ידי רשויות המדינה, מבסס את מקומו כמוכר, ככזה שמוקירים אותו מאד ונותנים לו מקום והזדמנות לבוא לידי ביטוי בכל ועדה ממשלתית שמובילה רפורמות חדשות. השינוי הזה נעשה צעד אחר צעד על ידי אגף החינוך בתנועה, ועל כך תודתי ותודת כולנו להן.

בכל תהליך שינוי, אנו נדרשים לבחינת אפקטיביות מערכתית,  כאן בולטת באופן חד משמעי חשיבות המנהיגות החינוכית, מקומה של מנהלת החינוך ופעולותיה.

מנהיגות המתבטאת ביכולת ליזום, להציב אתגרים, לתמוך ולפקח על הצוות החינוכי כך שיתפקד באופן הטוב ביותר והיעיל ביותר האפשרי.

בעבר תפקידה של מנהלת החינוך בקיבוץ (אז נקראה "רכזת חינוך"), נתפס כמשימה חברתית קהילתית, לפיה מערכת החינוך היא אמצעי להגשמת הערכים.

לנוכח השקפה זו, הייתה מנהלת החינוך צריכה להיות בעלת שליחות חברתית, אף ללא מומחיות פרופסיונלית במינהל חינוכי.

לנוכח השינויים המהירים והתכופים נדרשת מנהלת החינוך ביכולת להבין את הסביבה הדינמית, ומכאן לגמישות רבה יותר בחשיבה ובסגנון.

היום שליחות חברתית איננה מספיקה ועל מנהלת החינוך בקיבוץ להיות מעין "סופרוומן": ואם נעז לרגע ונשרטט קווים לדמותה של המנהלת האידיאלית, נימצא כי עליה להיות מנהיגה חינוכית, מדריכה ויועצת לצוותים, להורים, לילדים , נדרשת למנהיגות פדגוגית, בניית תוכנית שנתית בהלימה לתרבות הקהילה וערכיה, לאידיאולוגיה וחזון חינוכיים, למעורבות ואכפתיות, גיוס, איתור, יחסי אנוש ופיתוח צוות, המנהלת מופקדת על התקציב, עוסקת בחינוך חברתי, ביחסי ציבור ובעבודה קהילתית, פועלת מול ענפי והנהלת הקיבוץ, מול המועצה האזורית, האגף למעונות יום במשרד העבודה והרווחה, מול משרד החינוך מול בתי הספר ועוד.. ואם נוסיף את המציאות הישראלית, נמצא שמצופה מהמנהלת להשיג תקנים ואף לעסוק בבעיות ביטחון. זה תפקיד שהוא כמעט בלתי אפשרי.

שירי אביבי

לדאבוננו בהרבה קיבוצים תחושת מנהלת החינוך היא כי תפקידה אינו זוכה להערכה מספקת. מה שמתבטא בתקציבים שמוקצים למערכת שכולנו מתגאים בה.

על מנת לקיים את המערכות שלנו עם צוות מקצועי זה מחייב בחירה, מחויבות והתגייסות הקהילה כולה.

הילדים הם המשאב האנושי העתידי שלנו. השקעה בהם היא השקעה בתשתית האנושית של החברה, ועל מנהלת מערכת החינוך מוטלת המשימה להמשיך להוביל ולהתוות דרך.

כתב יאנוש קורצ'אק: "ההנחה שהפדגוגיה היא תורת הילד ולא תורת האדם, זאת היא אחת הטעויות המרגיזות ביותר".

מנהלות ומנהלי חינוך, מדריכות מדריכים, מובילות סייעות מחנכות ומחנכים - המשיכו בעשייה היומיומית המשמעותית, המשיכו לשמור על ערכיו היפים של הקיבוץ יחד עם התחדשות מתאימה למציאות החדשה. שתראו תמיד את האדם שמולכם, האדם של היום והאדם של המחר -   אתם מעצבי זהות בקהילתכם.

הוספת תגובה חדשה

This question is for testing whether or not you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

4 + 13 =
Solve this simple math problem and enter the result. E.g. for 1+3, enter 4.