רגישות אנושית / אבישי גרוסמן, עין שמר

הם התכנסו, כרגיל, במועדון לחבר. עשרות מותיקי הקיבוץ, חלקם הולכים עדיין זקופים ואחרים נעזרים במקלות הליכה או בכיסאות גלגלים.

מרכז המשק עמד כבר ליד המיקרופון, כוס קפה בידו והוא מוכן לפתוח בסקירה מקיפה על מצבו של המשק שלנו בימים אלה.

פתאום נפתחה דלת המועדון ורותקה פלד נראתה צועדת בהליכה בוטחת לעבר השורה הראשונה של הכיסאות שניצבו בסמוך לבמה הקטנה. חבורת הוותיקים החליפה בינם לבין עצמם מבטי תמיהה שהתחפשו למבטי שמחה. בלהה וכרמלה חברותיה הטובות של רותקה ניגשו אליה ובירכו אותה בחום. מרכז המשק פתח בסקירתו אבל תשומת הלב של שומעיו הייתה ממוקדת בעיקר באישיותה של רותקה פלד. כבר חודשים רבים היא ספונה בחדרה, לא יוצאת ממנו, לא נראית על מדרכות הקיבוץ ובטח ובטח שלא בחדר האוכל. פתאום, ללא סימנים מקדימים, החליטה לפני שנתיים לעזוב את מקום עבודתה במפעל הפלסטיק של הקיבוץ ולהסתגר באופן הרמטי בחדרה. כולם ידעו בקיבוץ שרותקה עברה את השואה, התאלמנה מבעלה עוד בסיביר הרחוקה, ובאה לקיבוץ שלנו בעקבות קרובה רחוקה שנמנתה עם מייסדי הקיבוץ. במשך עשרות שנים עבדה רותקה בעבודות שונות ובכולן הוכיחה חריצות ומסירות ללא חשבון שעות ומאמץ נדרש. כול עולמה הקיבוצי התמקד תמיד במקום עבודתה ולכן כול כך הופתעו חברי הקיבוץ כאשר האישה הזאת, החרוצה והעמלנית, נעלמה מנוף הקיבוץ והסתגרה בין כותלי ביתה. הפרשנות הקיבוצית, המנסה להבין ולעתים גם לשפוט את התנהגותם של החברים, עסקה שבועות אחדים בניסיון להבין את המעשה המוזר של חברתם לקיבוץ עד שעלו נושאים אחרים, בוערים יותר, על סדר היום של המדרכות הקיבוציות והסתגרותה של רותקה בחדרה הפכה לחלק קבוע ומוצק של הוויית המקום..

מרכז המשק המשיך בסקירתו כאשר לפתע נפתחה דלת המועדון ובפתח נראתה גוטה רוגוזין, אישה קטנה ובעלת אנרגיות בלתי נדלות, וחברתה למקום העבודה של רותקה במשך שנים רבות.

גוטה סקרה בעיניה את המועדון וכאשר ראתה כיסא פנוי ליד מקום מושבה של רותקה התיישבה לידה, שלחה אליה מבט מופתע, העבירה את מבטה לעבר השורות של הוותיקים המאזינים להרצאה, הניחה את מקל ההליכה בו היא נעזרת במהלך השנים האחרונות ושלחה את מבטה לעבר המרצה.

כאשר סיים מרכז המשק את דבריו, וסיים גם לענות על השאלות שהופנו לעברו, קמו הנוכחים ופנו לעבר המזנון שהציע להם כריכים שהוכנו במיוחד על ידי ועדת הקשישים. בדרך אל המזנון הניחה רותקה את ידה על כתפיה של גוטה חברתה ואמרה לה כמה היא שמחה לראות אותה שוב. לאחר מכן שאלה את חברתה הוותיקה כאילו בדרך אגב מה שלומה ובמה היא עוסקת בימים אלה.

בניגוד לחברים רבים בקיבוץ שלנו אני ממשיכה לעבוד ימים שלמים, השיבה לה חברתה ומבטה חלף על פניה של רותקה ונסק בהערכה עצמית למקומות אחרים. רותקה כאילו קפאה במקומה. היא חשה רעד בכול חלקי גופה. הבושה שניסתה להתגבר עליה כאשר החליטה לקחת מחדש חלק במפגש הותיקים חזרה וטלטלה את כול עולמה הפנימי. היא עובדת, חברתי גוטה, בעוד אני ספונה בביתי ועסוקה בעברי. היא כיוונה אלי את החץ שנשלח באמצעות מילותיה ופגעה. פגעה היטב. היא, חברתי ושכנתי, ממשיכה לעבוד בעוד אני ספונה במשך חודשים רבים בביתי ומטופלת על ידי גורמי הבריאות של הקיבוץ שלנו. בעוד גוטה מצטיידת בכריך וכוס קפה במזנון המועדון, פנתה חברתה משכבר הימים אל דלת היציאה, במאמץ רב הגיע לביתה, סגרה את הדלת ולא יצאה ממנו במשך שנים רבות עד היום בו נפטרה.

אני נורא מצטערת ששוב לא רואים את רותקה בשבילים של הקיבוץ. הסבירה גוטה לחברתה אדלה כאשר נפגשו על הדשא המחבר בין שתי הדירות שלהן. דווקא בפגישה שהייתה בינינו במועדון הותיקים שוחחתי אתה וסיפרתי לה כמה אני עסוקה בימים אלה, הסברתי לה שאני ממשיכה לעבוד ולהיות מועילה לחברה. התרשמתי שהיא שמחה לשמוע את מה שהיה לי לספר לה. אז מה קורה כאן? מדוע היא ממשיכה להחרים את חברי הקיבוץ ובמיוחד את חברי מועדון הותיקים שלנו? מוזר, באמת מוזר.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/