דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

"חנוך לנער על פי דרכו" - תמונת מצב של בני הנוער בתקופת הקורונה

טור מיוחד שכתבו טלי כהן - יועצת "שבילים" ומנחת הורים, עפרי בשן - רכזת תחום הייעוץ ופיתוח תוכן ב"שבילים": "תקופה מורכבת עוברת על בני הנוער בימים אלה בה כולנו מחויבים להימצא מסוגרים בביתנו. עלינו, המבוגרים, המחנכים, מוטלת אחריות כפולה של דאגה וראיית צרכי בני הנוער בהווה לצד חשיבה מתמדת על השלב הבא, בעתיד הקרוב והרחוק, אליו גם כן תידרש הסתגלות"
"חנוך לנער על פי דרכו" - תמונת מצב של בני הנוער בתקופת הקורונה

מטרת מסמך זה היא להציג תמונה מצב של גיל הנעורים במצב המורכב בו הם נמצאים, לצד האתגרים ההולכים ומתעצמים וכן להציע מודלים של עבודה מותאמת עבור מנהלי הקהילות ומערכת החינוך. 

גיל ההתבגרות זה כמו….

גיל ההתבגרות הינו גיל שהמתבגרים מתרוקנים מכל מה שהם למדו, יודעים והפנימו. ניתן לדמות זאת לפעולה בה הם שמים את כל מה שצברו במעטפה ומניחים אותה בצד. לתקופה מסוימת, המעטפה אף ממוענת לכתובת אחרת וכל רצונם הוא לגבש את עצמם בעצמם

רגע ההתרוקנות מותיר אותם חשופים, רגישים וחרדים כאילו השילו את עורם מעליהם. גם ההורמונים והשינויים הפיזיולוגים מעוררים הרבה חרדה כיוון שהמתבגרים חווים שינויים בגוף ללא יכולת שליטה על השינוי ועל הקצב שלו. 

לכן הם מסתגרים לכן הם נראים אפטיים, לכן הם נסערים, מתפרצים ומתרגזים בקלות. הם מנסים להעביר אלינו את החרדה כי הם מתקשים לשאת אותה לבד. ההסתגרות, ההתכנסות מגנה עליהם כדי לא להרגיש את מה שעובר עליהם בעוצמה חזקה. 

ניתן לדמיין אותם הופכים לתקופה מסוימת לגולם שעתיד להיות פרפר מרהיב... אבל עד אז... הם יאתגרו מאוד. 

על קונפליקטים ומה שבניהם הריק שנוצר צריך להתמלא בתוכן, אבל במשהו שהוא שלהם, מתוכם, ולא של ההורים או החברה, לכן הם יוצאים במופגן כנגד הבקשות, החוקים והכללים שהמבוגרים מציבים בפניהם. לדוגמא: הם יחזרו הביתה אחרי השעה שנקבעה להם, הם יצאו מהבית בלילה להיפגש עם חברים למרות שעכשיו אסור. 

הם נמצאים כל הזמן בקונפליקטים פנימיים עם עצמם: עם התחושות, המחשבות והרגשות שמציפים אותם. במקביל, הם נמצאים בקונפליקטים חיצוניים בעיקר עם ההורים. בתוך הקונפליקטים הללו ובזמן שבו הם מקיימים פעילות שהיא לא במרחב המותר מתממשת ההתפתחות וההתבגרות הלכה למעשה. 

מכיוון שבתוך הקונפליקטים בני הנוער גדלים, עלינו המבוגרים מוטלת החובה להמשיך ולדרוש את המצופה מהם ולהוות עבורם מסגרת בטוחה, שמייצרת את המרחב הבטוח לבעוט ולהתעמת עם הגבולות, הציפיות, המטלות ועוד. 

 

בני הנוער והחבר'ה 

בימים של שגרה יבלו בני הנוער הרבה בחברת חבריהם כי שם הם יכולים לעשות ונטילציה, להרגיש שמבינים אותם. בחברת השווים הם חווים ומפנימים שמה שעובר עליהם לא קורה רק להם, הם מקבלים משוב לשאלה הבוערת: איפה הם ממוקמים ביחס לאחרים בגילם? 

חשוב להחזיק את ההבנה הזו בראש בימי שגרה ועל אחת כמה וכמה בימי קורונה. 

 

בני נוער וקורונה - איך זה מרגיש?

 

הגבלות הקורונה פגעו בחופש של המתבגרים ובעצמאותם. תקופה זו שמה את המתבגרים בסביבה הרבה יותר מגבילה ולאורך זמן הם יתקשו שלא "לבעוט" בהגבלות הללו בצורה כזו או אחרת, או לחוש תחושת חרדה שמתעצמת. 

בתרחישי הקצוות, יהיו נערים שיפרצו גבולות פנימה ויסתגרו שעות ממושכות ללא קשר עם הסביבה כלל. התנהגותם תאופיין בזמן אישי ופרטי ארוך וצפייה מרובה במסכים. בקצה השני, יהיו בני נוער שיפרצו החוצה ויצאו מהבתים להתכנסויות עם חברים על אף האיסור על כך. 

בנוסף, יהיו כאלה שיחוו רגרסיה, כלומר, יעזבו (באופן זמני) את הרצון לגדול ויחזרו להתנהגויות של הילדות לפעמים, עד כדי תלות בהורים שיטפלו בהם יאכילו אותם וידאגו להם. 

בתקופה זו יותר מתמיד ישנה חשיבות שלנו המבוגרים - בבית ובקהילה, למתן משימות, להמשיך ולדרוש מהם גם אם הם מגלים התנגדות. בו זמנית, לאפשר להם להתכנס, להסתגר ולהיות עם עצמם ולתת להם את המרחב שבו הם בשליטה.

 

אז איך עושים את כל זה??

  • לאפשר למתבגרים לשהות במקומות בהם הם נמצאים בשליטה על עצמם ועל הנעשה.
  • שותפות קהילתית ומערכתית עם ההורים וגיוסם למטרה משותפת.
  • העסקה והתנדבות נוער - נותן להם תחושת נחיצות, מאפשר יציאה מהבית ומפגש עם חברים (גם אם זה רק אחד/ת) ותחושת שייכות לקהילה. 
  • העצמת האחריות האישית של הנער/ה בהתייחסות למרחב הציבורי
  • קהילה שמעניקה חזרה לבני הנוער ורואה אותם . חשוב שיתקיים בשגרה ועל אחת כמה וכמה בחירום.

 

ובתכל'ס?

 

עמידה בקשר מתמיד עם הנוער ויצירת פעולות חינוכיות וחברתיות עבורם, שיש להם היתכנות להתקיים בפועל במצב הקיים. דוגמאות:

  • לקיים פעילויות בשעות בהן הנוער פעיל (וער).
  • לקבל החלטה קהילתית באיזה אופן מתייחסים להתכנסויות ספונטניות של הנוער במקומות שונים במרחב הציבורי?  לא להתעלם. גם אם הנוער לא נשמע להחלטות הם צריכים לדעת שיש כאלו ולדרוש מהם לקיים אותם.
  • מתן יחס פרטני לכל נער ונערה ע"י מבוגר משמעותי. יש להמשיך בקשר הזה גם אם נתקלים בדחייה. 
  • התעקשות על הקשר וחיבור לקבוצת השווים גם אם מקבלים דחייה. במקום בו הנוער מתנדב, יש להמשיך להזמין גם את אלה שלא מגיעים או לאפשר התנדבות מהבית.
  • שימור שגרת עשייה ופעילות ברמה הוירטואלית. ניתן לקיים חשיבה משותפת עם הנוער על מה יהיה עבורם משמעותי בתקופה זו? מה הם היו רוצים לעשות או לארגן? 

והכי חשוב - להיות איתם בדיאלוג מתמיד.

 

  לסיכום,

"חנוך לנער על פי דרכו", כתוב בספר משלי ואנו, אנשי החינוך שמים לנו למטרה לדאוג נוכחות מבוגר משמעותי אחד לפחות בחיי הנער/ה שרואה אותו וקשוב לצרכיו. זוהי דרכנו להראות להם שאנו רואים אותם ודואגים להם גם בימים קשים.

לפרטים נוספים, ייעוץ מערכתי או פרטני ניתן לפנות למערך הייעוץ של "שבילים" באגף החינוך בתנועה הקיבוצית. עפרי בשן - ofrib@tkz.co.il 

 

 

הוספת תגובה חדשה