מתוך הגדה של פסח

מקורות לא-אכזב

כתבי ברל כצנלסון, כרך ששי, הוצאת מפלגת פועלי ארץ-ישראל, תל אביב תש"ז, עמ' 393-384

פֶּסַח

עַם שׁוֹמֵר

בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים אֶת יוֹם

צֵאתוֹ מִבֵּית עֲבָדִים.

וְדֶרֶךְ כָּל מְחִילוֹת הַשִּׁעְבּוּד,

הָאִינְקְוִיזִיצְיָה, הַשְּׁמָד וְהַפְּרָעוֹת

נוֹשֵׂאת הָאֻמָּה בְּלִבָּה

אֶת הַגַּעְגּוּעִים לַחֹפֶשׁ

בְּזִכָּרוֹן עַתִּיק

אֲשֶׁר כֻּלּוֹ מֻפְנֶה לִקְרַאת הֶעָתִיד.

מֵאָבוֹת אֶל בָּנִים, דֶּרֶךְ כָּל הַדּוֹרוֹת,

נִמְסָר דְּבַר יְצִיאַת מִצְרַיִם כְּזִכָּרוֹן אִישִׁי

אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַחְוִיר וְאֵינֶנּוּ דֵּהֶה.

אֵיזֶה יֵצֶר חֵרוּת עֲמֹק טָבוּעַ בְּלֶב עָם,

שֶׁיָּכוֹל הָיָה בַּאֲבִיב יָמָיו לִיצֹר

יְצִירָה כָּזֹאת וְלִמְסֹר אוֹתָהּ מִדּוֹר לְדוֹר.