פרוטוקול מועצת התנועה הקיבוצית מס' 2 ב-19.3.2009
נייד: 050-7677913, פקס: 03-6951195, mazkir@tkz.co.il

פרוטוקול מועצת התנועה הקיבוצית מס' 2 ב-19.3.2009

 

אפעל, יום חמישי, כ"ג אדר תשס"ט

 

יו"ר הישיבה: ארנון קלדניצקי (אפיקים)

 

מס' המשתתפים בפתיחת הדיון: 115

 

על סדר היום:

 

1.      אישור פרוטוקול ישיבה קודמת (15.1.09)

2.      אישור צירופו של אבשלום (אבו) וילן למזכירות תנועה.

3.      גברי ברגיל - דברי פרידה עם סיום תפקיד.

4.      "ניר שיתופי" - החלפת גברי ברגיל במרקי לוי.

5.      דו"ח מבקר התנועה למועצה - פעילות מוסדות התנועה ב-2008.

6.      "תקנון הפנסיה" - המלצות התנועה.

 

הערות:

1.      הצעת תקנון הפנסיה ודו"ח מבקר התנועה כבר נשלחו לקיבוצים ולצירים לקראת המועצה.

2.      דברי הפרידה של גברי מופיעים בנספח המצורף.

 

החלטות

 

1.      פרוטוקול ישיבה קודמת מיום 15.1.09 - אושר ללא נתנגדים.

2.      צירופו של אבשלום (אבו) וילן למזכירות התק"צ - אושר ללא מתנגדים.

3.      החלפת גברי ברגיל במרקי לוי ב"ניר שיתופי" - אושרה ללא מתנגדים.

4.      דו"ח מבקר התנועה - נרשם והתקבל ללא הערות.

5.      הצעת תקנון הפנסיה - הוחלט להמשיך את הדיון בישיבה הבאה.

 

זאב (ולוולה) שור

מזכיר התנועה הקיבוצית

 

העתק:

עמיקם אסם – תכנון ומידע.

 

נספחים

 

בפתיחת הדיונים הביע יו"ר הנשיאות דברי הערכה ותודה לרן כוחן, אשר במשך עשר השנים האחרונות היה אחראי לסדר היום התנועתי, לא החמיץ אף דיון ולא שכח ולו גם פרט אחד בפרוטוקול שדאג להפיק לאחר הדיון.

 

תמצית הדיונים, כפי שהיא מופיעה בנספחים, אינה תמלול מדויק של כל הנאמר. תמליל מלא של הדברים שנשמעו במועצה + סרט מצולם נשמר לצרכי תיעוד בארכיון "יד טבנקין".

כיוצא מכלל זה מוגשים כאן הפעם דבריו של גברי ברגיל במלואם (נספח אחרון).

 

1. תמצית הערות המבקר:

תפקידי הביקורת הפנימית: בדיקת תקינות פעילות הארגון מבחינת השמירה על החוקים ושמירה על ניהול תקין, על טוהר המידות ועל חיסכון ויעילות.

דגשי הפעילות השנה: מעקב אחר ביצוע החלטות מזכירות התנועה, תכנית העבודה השנתית, תקציב וביצוע מול תכנון.

מרבית ההחלטות, שאושרו בישיבות המועצה והמזכירות - בוצעו.

בתקציב מחלקות התנועה לא נוצר גרעון. זאת בשל פיקוח ניהול חשבונות מקצועי של הגזבר.

גביית מסים: הגביה המרוכזת דרך הארגונים היתה רק כ-50%.

איחוד נכסים:. הנושא עדיין לא הושלם, אך הצוות שמונה לעסוק בכך מדווח על התקדמות.

השתתפות במועצת התנועה: יש ירידה במס' הצירים ובממספר הקיבוצים המשתתפים במועצה.

בממוצע השתתפו במועצות התנועה ב-2008 נציגים של 80 עד 116 קיבוצים.

כנסים אזוריים: 2008 ראויים לציון הכנסים בנושא הפנסיה היו חשובים והנושא נחשף לציבור רחב.

כנסים אזוריים 2009: מתוכננים כנסים בנושא המשבר הכלכלי.

נושאים לטיפול: (א) נהלי בחירת נציגים לתאגידים החיצוניים (ב) נהל עבודה עם יועצים חיצוניים.

ביקורת ביחידות התנועה: נבחנו מדור המתנדבים, פעילות בית לאונרדו מחלקת השכר, פעילות המח' הפוליטיות לקראת הבחירות לכנסת ה-18, איחוד הנכסים, הקשר בין הקבוצות השיתופיות והתנועה.

ועדות ביקורת בקיבוצי התנועה: נערכו מפגשים עם בעלי תפקידים להדגשת חשיבות הענין ובאפעל החל סמינר שני לחברי ועדות ביקורת ומשתתפים בו נציגים מ-21 קיבוצים.

תכנית ל-2009: המשך של מה שהוחל בו ב-2008 וכן ביקורת בתאגידים השונים, כגון קמ"ע וכו'.

 

2. עיקרי הדברים שהועלו בדיון על הצעת תקנון הפנסיה:

 

רבקה וילנד (רכזת אגף החברה):

שלד תקנון הפנסיה המובא היום לדיון הוא תוצר של עבודה של כמה שנים והואנבנה תוך כדי קיומם של 8 כנסים אזוריים בהשתתפות של 500 בעלי תפקידים וחברי קיבוצים.

כולנו גדלנו ובגרנו בקיבוצים שלא דאגו לקיומו של בטחון פנסיוני..היום אנו מבינים כי יש להבטיח את החברים לעת זקנה כחלק ממחויבותנו לערבות ההדדית שנטלנו על עצמנו.

אדגיש כי את הפנסיה מקבלים החברים בזכות גם אם אינה צבורה בקרן.

באשר לשלד: חשוב שהוא יהפוך למסמך מוסכם וישמש בסיס לתקנוני פנסיה בקיבוצים ואנו נעודד קיבוצים לעשות זאת..

גם התנועה תייצר תקנון מפורט יותר שיוכל לשמש לעזרת הקיבוצים הזקוקים לכך

 

ראובן בוימל (יועץ לעניני פנסיה)

הבאנו שלד שישמש בסיס לתקנון בכל קיבוץ שירצה לבנות תקנון בזה.

פנסיה היא כתב התחייבות ארוכת טווח והשלד מתייחס לא רק לפנסיונרים של היום ולכן אנו מציעים לבנות מודל משתנה בהתאם לנסיבות החיים, למצב הקיבוץ ולמקורות שהוא יכול להעמיד לצרכי הפנסיה.

בשלד התקנון שני מושגי בסיס - פנסיית בסיס (מינימום) ופנסיית מטרה (מעל למינימום ע"פ היכולת).

ראוי להחליט על פנסיית בסיס בהתאם למנגנון מוסכם ובהתאם למנגנות עדכון מוסכם.

הרשם הביא לשינוי תקנות הערבות ההדדית וקבע שפנסיית הבסיס תהיה 35% מהשכר הממוצע במשק.

עם זאת - ירידה בשכר הממוצע במשק לא תביא לירידה בסכום הפנסיה. פנסיה יכולה רק(!) לעלות.

פנסיה היא זכות אישית ולא משפחתית. והיא אינה קשורה לותק של החבר בקיבוץ. הזכות פנסיה מתממשת כאשר החבר/ה הגיע/ה לגיל פרישה. אין להתנות מתן פנסיה בהפסקת עבודה.

באשר למחשיבים שירותים בעין כחלק מקצבת הפנסיה: ראוי ששירותים מסובסדים יתומחרו ותינתן לחברים ולפנסיונרים האפשרות לבחור במה להשתמש ועבור מה לשלם. זה עדיף על אגרה אחידה בגיל כל השירותים.

 

יעקב אברהמי (המח' המשפטית)

בסיסי חישוב פנסיית המינימום (הבסיס): 2% כפול 37 שנות צבירה. 74% משכר המינימום שווה ל-35% מן השכר הממוצע במשק.

 

תמצית טיעוני שאר הדוברים (20 איש - שרק חלקם צירים המייצגים את קיבוציהם)

 

הדוברים התמקדו רובם ככולם בגובה פנסיית הבסיס ולא התייחסו לסעיפי התקנון המוצע.

הטענה הרווחת היתה כי 35% מהשכר הממוצע במשק זה סכום הנמוך אפילו מסכום המינימום במדינת ישראל, שכן כל אדם במדינת ישראל זכאי לפנסיה של 70% משכרו האחרון ואין להבין מדוע נקבע על ידי מי שקבע, כי השכר האחרון של חברים שעבדו בקיבוץ שנים רבות, אינו עולה - לצורך חישוב הפנסיה - על שכר מינימום, על כן - הציעו כמה - הפנסיה המינימלית צריכה להיות 70% מהשכר הממוצע במשק.

טענה אחרת, שנשמעה בפי כמה דוברים היתה כנגד כך, שלפי החישוב החדש הוקטנה הפנסיה בכ-200 ₪ לעומת זאת שכבר נקבעה על ידי הרשם ופורסמה לקיבוצים, ורבים החלו לפעול על פי פרסום זה.

תוך כדי הדיון הוזכר המושג "פנסיה הוגנת" והוצע, עקרונית, כי היא תהיה ביחס לגובה השכר הממוצע ורמת החיים בכל קיבוץ. ההתיחסות לשכר המינימום אינה הוגנת טענו הדוברים.

עלתה גם הבקשה להבטחת פנסיה סיעודית בצד בקשה לאזכר בתקנון גם אמהות חד הוריות ולא רק אלמנות, ופרודות... בצד זה הועלתה הדרישה שגיל הפרישה בקיבוץ לנשים ולגברים יהיה בהתאם לחוק המדינה.

עלתה גם שאלת המיסוי והוצע להמיר את אגרת הקהילה השווה לכל חבר/ה בוגר/ת ("מס גולגולת") במס פרוגרסיבי, שהוא צודק יותר בהטילו על הפנסיונרים השתתפות קטנה יותר בהוצאות הקהילה וזאת בהתאם ליכולתם הכספית הנמוכה יחסית. לכן על על התנועה להציע לקיבוצים מדרגות של מס..

באשר לחובות הקיבוצים נטען, כי מחויבות הקיבוץ לחבריו הפנסיונרים קודמת למחויבותו לבנקים. ומן הראוי גם לכלול בתקנון את נושא הפנסיה לשארים.

נטען כי אין קשר הגיוני בין התמחור הדיפרנציאלי שנקבע לחברים בתפקידים השונים, ("לפי התמרומה") לבין הפנסיה שנקבעה כביכול "על פי הצרכים".

אם יש צורך להוריד את גובה הפנסיה באחוז מסוים - טען מישהו - יורידו גם את שכר החברים, כולל הבכירים, באחוז דומה.

באשר לאי יכולת הקיבוץ לשלם... נטען, כי הקיבוץ ויתר על הכנסות שהגיעו לו בדין, כדוגמת הכספים שנצברו עד השינוי בקרנות ההשתלמות, אך כשמדובר בפנסיה, אומרים, כי אין כסף.

אין מצב אמיתי בו אין כסף, טען אחד הדוברים - כי הכל שאלה של סדר עדיפויות. ואם אין כסף שהתנועה תמכור נכסים שכן דבר אחד ברור - אין מי ישודע לחיות מ-2700 שקל בחודש.

בהתיחסות לנושא הפורמלי נטען, כי בתקנות הערבות ההדדית נקבע הקשר בין גובה הפנסיה לדמי העזיבה. בעוד שהצעת פנסיהת המינימום בתקנון המוצע מתעלמת מכך ומדברת על סכום נמוך יותר.

בתקנות הסיווג, המוזכרת כבסיס חישוב - יכולת הקיבוץ. לכן יכולת הקיבוץ צריכה להיות המדד גם בנושא הפנסיה ולא מדד חיצוני כלשהו.

רמת הערבות בקיבוץ - טען אחד הדוברים - נמוכה מזו הקיימת במדינת ישראל.

הוזכרה בדיון העובדה, כי יש קיבוצים שאפילו את פנסיית המינימום אינם נותנים והועלתה הדרישה כי קיבוצים אלה יועברו על ידי התנועה לטיפולו של הרשם.

הצעה שהועלתה בדיון, היתה - להטיל על מזכירות התנועה לגבש תוך 6 חודשים תקנון של פנסיה הוגנת שתבטא את תרומת החבר הותיק תוך התחשבות ביכולת הקיבוץ

חברים מקיבוצים שיתופיים ציינו את העובדה, כי אצלם ללא קשר לגובה הפנסיה הצבורה בקרן שישנה או אפילו איננה, הקיבוץ דואג לפנסיונרים כפי שהוא דואג לשאר החברים וזאת, כמובן, המצב הראוי וההוגן בשונה מהמצב בקיבוץ המתחדש.

 

תמצית דברי הסיכום של מזכיר התנועה זאב (ולוולה) שור.

 

כתוצאה של אי צבירת קרן פנסיה לחברי הקיבוצים נוצר גרעון אקטוארי של 4 מיליארד ₪.

התנועה מטפלת בנושא כבר כ-4 שנים אך חובה לזכור: התנועה יכולה רק להמליץ לקיבוצים כיצד לנהוג ואינה יכולה לחייב אותם.

בבואנו לקיבוצים אנו אומרים באופן ברור - חובת הקיבוץ לחבריו הפנסיונרים עומדת לפני החובה לבנקים. גם הבנקים קבלו זאת והסדר תנובה התאפשר כתוצאה מההסכמה על הגישה הזאת.

יש שלושה סוגי קיבוצים בהקשר זה: אלה הנותנים פנסיה גבוהה יחסית. אלה הנותנים פנסיית מינימום, שהיא נמוכה לכל הדעות וואלה שגם את פנסיית המינימום אינם יודעים לתת.

באשר לקבוצה השלישית - נערכת בדיקה מאוד מדוקדקת של הרשם ורק הוא מוסמך לקבוע עד כמה אותו קיבוץ יכול וחייב לשלם..

אין בדעתנו להשתמש בשוט הפרסום כלפי קיבוצים שאינם עומדים בחובת התשלום. אנחנו נגיע אליהם ונטפל בענין בדיאלוג ישיר.

התנועה לא תהיה משטרה.

ובאשר למי שאינם יכולים לשלם - התנועה בוחנת בעזרת קמ"עאת האפשרות לסייע להם במידת הנדרש..

לגיבוש עמדה שתהיה לה השפעה מתחייב קיומו של דיון ציבורי רחב במועצה, שיש קיבוצים הנעדרים ממנה בקביעות.

מקום מפגש נוסף עם התנועה אלה הם הכנסים, בהם ניתן לכל משתתף להביע את דעתו - וכך אכן נעשה..

עדיין אין בכל זה כדי להביא את המידע לכל חבר בביתו ואנו נערכים כדי לשנות מצב זה על ידי פיתוח כלי תקשורת שיביא את המידע באופן אישי לכל חבר המעונין בכך.האחריות לכך הוטלה על עמיקם אסם.

לסיום - עיקרו של הדיון עוד לפנינו ואנו נמשיך בו במועצה הבאה ולסיום: "אנחנו לפני הפסח, אז בהחלט חג שמח. אני מאוד מקווה שעוד לני הפסח גלעד שליט יהיה אתנו במדינת ישראל - תודה".

 

הנשיאות:

 

המועצה נעולה.

הישיבה הסתיימה.

 

 ערך ותמצת את הדברים בכוונה להזכיר את עיקרם:

עמיקם אסם

תכנון ומידע.

 

דברי הפרידה של גברי ברגיל:

 

בתשע השנים האחרונות, נפלה בחלקי הזכות להוביל את התנועה הקיבוצית בתפקידי כמזכיר, ובכך להיות אחד מיני רבים הזוכים להחזיק את המקל ולו לזמן מה ובמרוץ השליחים האין סופי, שתפקידו לשמר, לחדש ולקדם, כל פעם מחדש את הרעיון הקיבוצי.

 

אלו היו 9 שנים דרמטיות, שבמרכזן עמדו שני תהליכים מרכזיים.

הראשון הוא איחוד תנועות העבר - הקיבוץ ארצי והתק"מ.

השני, החשוב מבין השניים. המסע לחילוץ הקיבוצים מהמשבר שאיים על קיומם והוצאתם לצמיחה מחודשת.

הדרך לאיחוד התנועות החלה עם קבלת האישור לכך בועידות התק"מ והקיבוץ ארצי שהתקיימו ב-1999. בתחילת 2000 התחלנו בהכנות הנדרשות לביצוע המהלך.

ועידת כינרת שהתקיימה באוקטובר 2000 אישרה סופי את ביצוע המהלך שהגיע לסיומו בימים אלה - עם המעבר למזכיר אחד, העומד בראש התנועה.

 

שלוש סיבות מרכזיות עמדו בבסיס ההחלטה על איחוד התנועות.

האחת - לא ניתן היה עוד להסביר בקיבוצים את הצורך בקיום שתי תנועות, כאשר חברי הקיבוץ אינם רואים שום הבדל ביניהן.

השניה - הצורך בהתייעלות המערכת המרכזית.

השלישית והעיקרית שבהן - הצורך לדבר בקול אחד, שיאפשר לנו לדבר באופן ברור וממוקד בתוך הבית הקיבוצי, לנהל נכון יותר את המערכת המרכזית ואת המערכות הסובבות אותה, ובעיקר, לעמוד נכון ויעיל יותר מול המדינה, אשר, לצערנו, אינה נרתעת מלנצל כל אפשרות של הפרד ומשול.

 

תהליך איחוד התנועות נראה כצעד טכני, אך לא כך הוא.

היה צריך להתגבר על הרבה חששות וחשדות הדדיים, תוך כדי יישום המהלך, ויחד עם זה להבטיח שאף צד לא נפגע ולו גם בתחושה במהלך יישומו.

בתחילה אחדנו את הפעילות והמוסדות של שתי התנועות, ובצעד השני, איחדנו גם את הנכסים.

 

תוך כדי היה צריך גם לבנות תרבות ארגונית, ולהתאים את הארגון לנורמות ארגוניות מקובלות, כגון: מעבר לתשלום משכורות - מהלך שנראה היום כמובן מאליו אך באותה עת נתקל בלא מעט התנגדויות.

במהלך שנים אלה התבצע תהליך התייעלות מתמיד, והתנועה של היום מונה כמחצית ממספר הפעילים, שהיו בה ביום האיחוד בשנת 2000.

מן הבחינה הפורמאלית מהלך איחוד התנועות הושלם. אולם בכל הקשור לקשר הפנימי ולתחושת השייכות עלינו להמשיך ולגלות רגישות ובהחלט, לתת לזמן לעשות את שלו.

בתוך כל זה - נקודת המעבר למזכיר אחד היתה והנה צומת רגישה ותדרוש תשומת לב מיוחדת בעיקר בשנה הראשונה.

על אף האמור לעיל, אין ספק שהדבר המרכזי, בו עסקה מזכירות התנועה בשתי הקדנציות האחרונות, היה המסע להצלת הרעיון הקיבוצי, והבטחת קיומם של הקיבוצים וחבריהם, גם בעשורים הבאים.

בשנת 2000 היו 60 אחוז מהקיבוצים מוגדרים כחדלי פירעון. אבל מספר זה אינו ממחיש במלואו את גודל המשבר מולו ניצבנו בשנה זו. המשבר באותה תקופה היה, בהחלט, מערכתי - קרי - כלכלי, דמוגראפי וערכי כאחד, שדרש ממזכירות התנועה להתמודד עם המציאות כמו שהיא, ולא בסיסמאות בלבד.

 

תהליך ההבראה שניהלו החברים, הנהגות הקיבוצים ומזכירות התנועה במהלך שנים אלו, לא התנהל בתנאי מעבדה, אלא במציאות משברית, שלעיתים כמעט ולא הותירה מרחב פעילות בקיבוץמ סוימים, ותוך כדי ויכוח אידיאולוגי קשה שחצה קיבוצים הקשה על יכולת התפקוד שלהם, והביאם לא פעם עד כדי מצב של שיתוק.

 

אחת המטרות ששמנו לעצמנו לאורך כל התקופה היתה להכיל את הויכוח, ולא לאפשר לו לפלג, חס וחלילה, לא את הקיבוצים וודאי שלא את התנועה עצמנ.

לשמחתי, עמדנו בכך ואנחנו נמצאים היום אחרי הויכוח הגדול, כאשר אנחנו מאוחדים בתנועה אחת שמכילה בתוכה את כל הזרמים ותנועות העבר

 

ככלל - אחדות, אינה מטרה בפני עצמה, אך היא כלי חשוב מאין כמוהו, שנתן לנו סיכוי להתמודד כראוי, עם האתגרים עימם התמודדנו, איתם נצטרך להתמודד גם בעתיד.

 

ההחלטה המרכזית והמשמעותית ביותר לטעמי, שקיבלה המזכירות התנועה בעשור האחרון, היתה לאפשר את השינוי ולעזור בכיוונו, באותם קיבוצים שרצו בכך. זו היתה פשרה אידיאולוגית, שהיתה נתונה לביקורת. אבל היא היתה הכרחית על מנת להציל עשרות קיבוצים שללא תהליך השינוי ועזרת התנועה, היו עלולים לקרוס על כל המשמעות שיש לכך.

 

במהלך העשור האחרון היתה מזכירות התנועה הגורם המשמעותי ביותר בהצלתם של לפחות 40 קיבוצים.

דמיינו בנפשכם, מה היה קורה אילו היה מתפרק, ולו קיבוץ אחד בודד.

בתהליכים בנושאים רבים טיפלנו בשנים הללו, כחלק מתהליך הבראת הקיבוצים.

 

בנוסף לאמור לעיל - עמדו על הפרק לטיפול בתחום החברתי והקהילתי גם נושאים כמו תקנון סיווג הקיבוצים, והתמודדות עם יצירה של תורה והטמעתה בקיבוצים בשורה של תחומים: כגון - ההפרדה בין המשק לקהילה, הסדרי פנסיה, צמיחה דמוגראפית ועוד.

 

בתחום הכלכלי חשוב להזכיר את סיום הטיפול בהסדר הקיבוצים, סיום הסדר החובות לקיבוצי הסוכנות ושחרורם מהחוזה המשולש, הסדרת התקנה לפטור ממש במקרה של מימוש נכסים לצורך החזרי חובות והפיכת תנובה לחברה, אותה ניתן להגדיר כמהלך הכלכלי החשוב ביותר שנעשה אצלנו בעשור האחרון, שבמסגרתו הוזרמו לקיבוצים מיליארד וחצי ש"ח אשר האיצו משמעותית את הליכי הצמיחה בהם.

 

בעזרת המהלך של הפיכת תנובה לחברה, הצלחנו לממש הסדרים פרטניים לכ-20 קיבוצים שהיו זקוקים לכך נואשות, בכדי לייצב את מצבם. השלמנו את הטיפול בקיבוצי הסוכנות, אפשרנו לשורה של קיבוצים להשלים את תשלומי חובותיהם לבנקים, ולצאת לעצמאות כלכלית. והחשוב מכל, מיליארד וחצי ש"ח הוזרמו באופן ישיר או עקיף לקופות הפנסיה של חברי הקיבוצים. דבר שעומד בראש סדר היום התנועתי בשנים האחרונות.

בדיעבד, יכול אני רק להצטער שרבים מהאנשים שמתבשמים היום מההשלכות החיוביות של העסקה לא השמיעו את קולם כאשר היה צריך להבטיח את אישורה.

מצערת בעיני גם העובדה שלא הצלחנו ליישם את התוכנית של מימוש נכסים מרכזיים והזרמת מיליארד ש"ח או שניים נוספים לקרנות הפנסיה של החברים, מהלך לא התחייבנו.

 

הרעיון הקיבוצי נשען על שתי רגליים מרכזיות. אידיאולוגית ולאומית.

הרגל האידיאולוגית אולי נפגעה במהלך תהליך ההבראה שעברנו. אך עדיין, גם כיום, הקיבוץ הוא צורת החיים הצודקת והשוויונית ביותר משאר צורות החיים שאנחנו מכירים.

הרגל הלאומית הינה מעשה ההתיישבות. והעובדה שלאחר משבר כל כך קשה של יותר מ-25 שנה הצלחנו להתאושש, כאשר 257 נקודות יישוב עדיין פרושות לרוחבה ולאורכה של מדינת ישראל, ראויה לכל שבח, ואסור לזלזל במשמעות הלאומית שלה.

 

יציאת הקיבוצים מהמשבר בו היו שרויים למצב בו הם נמצאים היום, הינה, אולי, המהלך הדרמטי ביותר, שעבר, לדעתי, על החברה הישראלית, בעשור האחרון.

בשנים הקרובות נצטרך להתמודד עם המשבר הכלכלי, עימו מתמודד העולם כולו, ובמקביל להמשיך ולחפש תשובות לשורה של דילמות ואתגרים העומדים בפנינו. נצטרך לחזק את הקהילה הקיבוצית,. להתייחס לצורך להפריד את הטיפול בין הפריפריה למרכז,. למצוא את המשותף בין קיבוצים עשירים ועניים, לפתח את רעיון הסולידאריות לא רק בין חברים בתוך הקיבוצים, אלא גם בין קיבוצים שונים הנמצאים במצב שונה.. יהיה עלינו לטפל במעמד התנועה בעיני חבריה, ולחזק את שיתוף הפעולה עם שאר גורמי ההתיישבות בפריפריה כמו המושבים ועיירות הפיתוח.

אין לי ספק שלמזכירות התנועה הנוכחית שמתחילה כרגע קדנציה חדשה, ישנה היכולת לעמוד באתגרים הללו.

מהיכרותי הקרובה אני יודע שבמערכת המרכזית ובגופים הציבוריים יש אנשים איכותיים, ערכיים ונחושים, היכולים לעמוד בכל משימה.

למרות הנטייה הטבעית לחבוט בתנועה ובפעילותה, עלינו לזכור את החשיבות העליונה שיש לקיום מערכת מרכזית, חזקה ויעילה. אל תזלזלו בה, תעריכו אותה. אל תחלישו אותה, תחזקו אותה.

את דברי הסיכום שלי, אני מבקש לסיים בשני מילים. סליחה ותודה.

תפקיד של מזכיר תנועה הוא תובעני ודורש אין סוף הכרעות וקבלת החלטות. כל זה בסדר יום לחוץ עד מאוד.

אם פגעתי באיש במהלך השנים האלו, עם על ידי התבטאות לא נכונה או החלטה כלשהי, אני מבקש את סליחתו.

מעולם לא היה לי סדר יום אישי, ואין בליבי כעס או טינה לאיש עם סיום תפקידי.

ותודה....

לחברי הקיבוצים שנתנו בי אמון לשני מערכות בחירות ואפשרו לי לעסוק במה שכל כך יקר לליבי.

להנהגות הקיבוצים ולשאר בעלי התפקידים עמם נהניתי לשתף פעולה.

לעובדי התנועה המסורים, שעבודתי עימם היתה בשבילי זכות גדולה.

ותודה לנתן טל ולוולווה שותפיי להנהגה במהלך שתי קדנציות, מהם למדתי רבות.

תודה גם לאתי מזכירתי המקסימה. אינני מכיר הרבה זוגות נשואים שחיים זוגיות אינטנסיבית כל כך 12 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, ולפעמים גם בסופי שבוע, כאשר איזה קובץ נעלם לי מהמחשב או סתם חסר לי מספר טלפון ואני מחפש הצלה.

ותודה אחרונה, על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להיות שותף בכיר למעשה ההתיישבות הקיבוצי.

הגעתי לתפקיד מתוך אמונה גדולה ברעיון הקיבוצי, ואני מסיים אותו באמונה גדולה עוד יותר בקיבוץ וביכולתו להיות דוגמה לצורת חיים צודקת יותר כמו גם גורם מעצב של החברה הישראלית, כפי שהיינו רוצים לראותה

 

זאב (ולוולה) שור - דברי סיום ותודה:

 

תודה לגברי ולא ארחיב בכך, כי כבר בטאתי את תודתי במסגרות שונות.

ברצוני להגיש לגברי קלף הוקרה ואקרא ממנו רק את השורות האחרונות:

"אני מאחל לך, גברי, איחולי הצלחה וכל טוב בכל אשר תעשה בעתיד.רכשת בצדק וביושר לא רק את הערכתי, אלא גם את הערכתם הרבה של מי שבאו אתך בקשרי עבודה. אישיותך הנעימה והלבבית הטביעה חותם מובחן מאוד בכל התחומים בהם עסקת".

תודה, תודה לך גברי.

 

סרטוני קיבוצים
סיפורי קיבוצים
עיתונות קיבוצית
חדש באתר הקיבוצים
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים