פרוטוקול מועצת התנועה הקיבוצית (5/2008) ב-13.11.2008

פרוטוקול

פרוטוקול מועצת התנועה הקיבוצית (5/2008)

ב-13.11.2008

פרוטוקול

בבית התנועה הקיבוצית

 

 

סדר היום:

1.          אישור פרוטוקול מועצה 4/2008

2.          הצבעה על תיקון תקנון האגודה.

3.          רשות העיתון הקיבוצי – הרכב שמי – המלצת ועדת כוח אדם.

4.          תוכנית העבודה התנועתית – 2009 – דיון ב"קריאה ראשונה".

5.          תקציב התנועה הקיבוצית 2009 – דיון ב"קריאה ראשונה".

                                                       

סעיף 1 - אישור פרוטוקול מועצה - 4/2008

 

הנשיאות: לא הגיעו כל הערות לפרוטוקול ישיבת מועצת התנועה האחרונה (4/2008) מה- 11/9/08, ולכן יש לראות את הפרוטוקול הנ"ל כמאושר.

 

 המזכירים: במועצה הקודמת אישרנו את הרכב הדירקטורים באסיפת "ניר שיתופי". בטעות נשכח שמו של יעקב בכר (מענית). אנחנו מבקשים לתקן את הטעות ומודיעים כאן, במועצה זו, על צירופו למניין הדירקטורים.

 

 

סעיף 2 - הצבעה על תיקון תקנון האגודה

 

 המזכירים: כזכור, ב"ועידת כינרת" (שנת 2,000) איחדנו את התנועה הקיבוצית (תק"ם וקבה"א). בהמשך אישרנו תקנון, שעל פיו פעלנו במשך כל השנים האחרונות. על פי התקנון, האגודה השיתופית של "התנועה הקיבוצית" הורכבה משני חברים; הקיבוץ הארצי והתק"מ. בהתאם, כל הקיבוצים מהקיבוץ הארצי, ומהתק"מ, הפכו בפועל לחברים ב"תנועה הקיבוצית".

 

בישיבת המועצה הנוכחית אנחנו משלימים את המהלך. נערוך כאן את ההצבעה הנדרשת, כדי להשלים את הפן המשפטי הנוגע להליך זה. הדבר נעשה בהתייעצות עם צוות המשפטנים של התנועה וכן גם עם "רשם האגודות השיתופיות". מבחינה מסוימת, מדובר כאן במעמד היסטורי. אנחנו אמורים לסיים כאן והיום מהלך שהתחיל בשנת 1999, בוועידות בארי ומגן של התק"מ והקיבוץ הארצי. חשיבותו בכך שהיום אנו מביאים לידי סיום סופי- משפטי את איחוד התנועות. שיהיה לכולנו בהצלחה.

 

 נקיים שתי הצבעות נפרדות: ההצבעה הראשונה, בשבתנו כ"מרכז התק"מ" (ישיבה נדחית). נבקש אך ורק מצירי התק"מ הנוכחים כאן באולם להצביע. בפעם השניה נצביע בשבתנו כ"מועצת הקיבוץ הארצי". או אז, אנחנו נבקש אך ורק מצירי הקיבוץ הארצי להצביע. בשלב הראשון יצביעו אנשי התק"מ על כך שהם מאשרים ומאמצים את התיקון לתקנון האגודה (התנועה הקיבוצית). לאחר שהצבעה זו תסתיים, נצביע כקיבוץ הארצי ונאשר את הצטרפותנו לתיקון התקנון של התנועה הקיבוצית ולאימוץ השם של האגודה השיתופית החדשה שתקרא: "התנועה הקיבוצית". בכך נסיים, משפטית ופורמלית את מהלך איחוד התנועות. חשוב שמבחינת הרישום ההיסטורי לא יהיה רישום של תנועה קיבוצית שכלולים בה 2 חברים בלבד, אלא שיהיו חברים ורשומים באגודה השיתופית האמורה גם כל הקיבוצים. זה השינוי היחידי, לעומת מה שהיה קיים מאז "ועידת כינרת". פרט לכך הכול נשאר אותו הדבר.

 

 הצבעה א': בשבתנו כ"מרכז תק"מ". נצביע על ההצטרפות (רוב גדול מצביע "בעד").

 

 הצבעה ב': בשבתנו כ"מועצת הקיבוץ הארצי". מי בעד ההצטרפות ירים את ידו (רוב הצירים באולם מצביעים "בעד"). יש מתנגד אחד.

  

הוחלט (פה אחד):

1.     לתקן את תקנון האגודה.

2.     לשנות את שם האגודה: השם הישן: התנועה הקיבוצית המאוחדת – אגודה שיתופית מרכזית בע"מ. השם החדש: התנועה הקיבוצית – אגודה שיתופית מרכזית בע"מ.

  

(רצ"ב פרוטוקול אסיפה כללית נדחית מיום 13/11/2008 )

 

 

סעיף 3 - רשות העיתון הקיבוצי החדש – הרכב שמי

 

 יוסי בן שאול (רכז אגף מטה וכוח אדם בתנועה הקיבוצית): הציג את רשימת החברים המוצעים ע"י ועדת כוח אדם של התנועה הקיבוצית, לשמש כחברי "הרשות" של העיתון החדש. אבקש את אישור המועצה לבחירתם לרשות המנהלת של העיתון: מוקי צור (עין גב) - יו"ר; אבישי גרוסמן (עין שמר); שמעון הלמן (אפיקים); יגאל וילפנד (עין השופט); תמר וולפין (כפר הנשיא); יזהר בן נחום (בית קמה); חגי יחידי (דליה); ליהי קורן (נערן); דוד מלול (עין חרוד איחוד); אסיה מרגוליס (נגבה); רמי שני (ניר יצחק).

 

 נשיאות: ברוב גדול, "בעד" ואחד "נגד" אישרה מועצת התנועה את הרכב הרשות.

 

 

סעיף 4' - תוכנית העבודה של התנועה – 2009 – "קריאה ראשונה"

 

 המזכירים: אנחנו פותחים היום דיון ראשון בתוכנית העבודה וכן גם דיון ראשון בתקציב התנועה לשנת 2009. מונחת לפניכם "תוכנית העבודה" של מזכירות התנועה הקיבוצית לשנה הקרובה. להזכירכם, בכפוף ובצמוד לתוכנית העבודה התנועתית, כל אחד מהאגפים התנועתיים הגיש את תוכנית העבודה שלו, שהיא נגזרת מהתוכנית הכוללת של המזכירות. לא נצביע היום. זאת נעשה רק לאחר הדיון ב"קריאה השנייה", במועצת התנועה הבאה. הכוונה היום: לשמוע הערות, כך שהמזכירות תוכל להתייחס אליהן ולהביא הצעה מתוקנת להצבעה ב"קריאה השנייה". מה שנמצא בדף מתייחס אל הנושאים המרכזיים שבהם עוסקת ותעסוק התנועה בשנה הבאה. מטבע מדברים, חלק מהנושאים הם כאלה שעסקנו בהם גם בשנים קודמות, אך הטיפול בהם עדיין לא הסתיים.

 

הנושא הראשון:

השלמת קרנות הפנסיה לכלל חברי הקיבוצים. זהו נושא שאנחנו עוסקים בו כבר כמה שנים, בצורה מאוד אינטנסיבית. אנו מקדישים לא מעט זמן כדי להביא הצעה מעשית, בקשר לאבטחת פנסיית הבסיס, זו שהקיבוצים מחויבים לתת לכלל החברים. היעד: להגיע למצב, שכבר בינואר 2009 נוכל לוודא שמרבית הקיבוצים אכן נוהגים כך. באחת ממועצות התנועה הקרובות נייחד דיון רציני ומקיף לכל נושא הפנסיה. אנחנו גם מתואמים עם הרשם, שהוא הסמכות החוקית להיות אחראי על אכיפת הנושא. זה גם ידרוש מאתנו לקיים דיון בנושא 'המקורות'. לא ניתן לדבר על פנסיה הוגנת בקיבוצים שאינם יכולים לשלם אפילו את הפנסיה הבסיסית. מצד שני, קיבוצים שמסוגלים לשלם פנסיה הוגנת, אין שום סיבה שלא יעשו זאת. כאמור, התנועה תקדיש לנושא זה תשומת לב רבה בשנה הקרובה, באמצעות המחלקה המשפטית, אגף הכלכלה, אגף חברה,אגף הרכזים וכמובן גם מזכירי התנועה.

 

הנושא השני:

חיזוק מהלכי הצמיחה הדמוגראפית של התנועה הקיבוצית. יש שינוי דרמטי בהתנהגות הקיבוצים. אם רק לפני חמש שנים דיברנו על כך כדבר שצריך לעסוק בו, היום, כבר הרבה מאוד קיבוצים עוסקים בנושא בפועל. אנחנו כתנועה ממליצים בצורה גורפת, שהקליטה תיעשה אך ורק לחברות מלאה באגודה, עם כל המשמעויות הנובעות מכך.

 

הנושא השלישי:

חיזוק הסולידאריות והערבות הדדית בתוך הקיבוצים וביניהם. דיברנו בשנים האחרונות לא מעט על כך, שעם כל התהליכים שאנחנו עוברים בתוך הקיבוצים, יש עדיין ערכי ליבה שעליהם מחויבים לשמור. כשאנחנו אומרים 'ערבות הדדית', בדרך כלל אנחנו מדברים על 'ערבות' בתוך הקיבוצים. יחד עם זאת, כתנועה אנחנו חייבים גם לדבר על ערבות הדדית בין הקיבוצים. אנחנו מדברים פה על נושא מורכב, שלא בהכרח יש לו תשובות פשוטות. עם זאת, אנחנו לא יכולים להתחמק מההתמודדות הזאת. בתנועה שיש בה כיום 257 קיבוצים, יש קיבוצים שבקושי מתקיימים, ומצד שני יש רשימה של קיבוצים מבוססים מאוד, כן ירבו. נצטרך לפתח את כלי הסיוע התנועתיים בעניין הזה.

 

הנושא הבא:

"המהלך הירוק". מדובר על בניית 'סביבה ירוקה'. כל מי שעוקב אחרי הנושא מבין כי הוא עתיד להפוך לנושא מרכזי בעולם כולו, וגם בישראל. אנחנו קצת מפגרים אחרי העולם בעניין הזה, למרות שגם פה יש לאחרונה התעוררות בעניין הזה. אין מדובר רק בנושא שברוח. יש לכך השלכות כלכליות רחבות הקף. אם לא נדע להתאים את עצמנו לחיות ב"סביבה ירוקה", זה גם יפגע במפעלים הקיבוציים וכן גם ביצוא הבינלאומי, שאנחנו מאוד מסתמכים עליו. העולם קובע כיום 'כללי תקן' ברורים ועל פי אלה נקבע גם ממי קונים סחורה וממי לא. לכן, חייבים למצוא הלימה בין "הסביבה הירוקה" ובין יכולת החקלאים בהתיישבות להמשיך ולהתקיים. חשוב שאנחנו נהיה מעורבים ולא ניתן לאחרים ליצור סדר יום עבורנו, כזה שאנחנו יכולים גם להיות ניזוקים ממנו.....

 

נושא נוסף: החינוך

גם זה מסוג הנושאים שהולכים להיות יותר ויותר מרכזיים בסדר היום של החברה הישראלית. אנחנו מעורבים הרבה מאוד בענייני חינוך, בבתי הספר שלנו, באמצעות תנועות הנוער, בחינוך הבלתי פורמאלי ובהרבה מאוד דברים אחרים. חשבנו להפוך את זה לנושא מערכתי, כזה שכל התנועה עוסקת בו. כולנו מצרים על כך שהחינוך במדינה הולך ומידרדר. יש לנו הרבה סיבות להיות מודאגים מכך ולתבוע שינוי במצב הקיים.

 

סעיף שביעי:

לקידום נושאים התיישבותיים מרכזיים מול משרדי ממשלה. חלק גדול מעבודת המטה שלנו ברמה המערכתית: המזכירים, אגף כלכלה, מחלקה משפטית ואגף חברה, עוסק בייצוג של הקיבוצים כלפי רשויות המדינה. אנחנו חייבים לתת לזה מקום מרכזי.

 

והנושא האחרון נוגע למשבר הכלכלי-פיננסי בעולם

למיטב הערכתנו, נושא זה יהפוך לנושא המרכזי ביותר בחיי הקיבוצים ובחיי התנועה במהלך השנה הקרובה. שנת 2009 עלולה להיות שנה כלכלית קשה מאוד. ההנחה שזה לא יגיע אלינו היא מוטעית. בכפר הגלובאלי שבו אנחנו נמצאים, חלקים גדולים מהכלכלה הקיבוצית, שהיא בעיקרה כלכלת ייצוא, עלולים להיפגע קשות. יש להיערך ולוודא שהקיבוצים ערוכים למצב החדש. זה לא מצב שעוברים אותו ככה, מכופפים את הראש והסערה עוברת. זה דורש התייחסות שונה ומדיניות שונה. זה דורש גם היערכות להבטחת החברים. גם אצלנו עלולים למצוא מצב שחברים מפוטרים ממקום עבודתם ומוצאים עצמם פתאום בלי פרנסה. אנחנו מתכוונים ביחד עם שולחן הארגונים האזוריים, להשקיע הרבה מאוד עבודה בנושא הזה בשנה הקרובה.

 

אורי שמיר (גינוסר): אני עובד באגף הרכזים באזור עמק יזרעאל, עמק הירדן, בית שאן ודרום רמת הגולן. אני רוצה לדבר על מה שלא כתוב בתוכנית העבודה: הקשר של התנועה עם החברים. אני נתקל בזה ביום יום של העבודה שלנו. חברים רבים בקיבוצים באים ואומרים: מי זו בכלל התנועה, מה עושה התנועה, במה התנועה רלבנטית לחיים שלי כחבר קיבוץ. יש נתק מוחלט, שמתבטא גם במספר המשתתפים במועצות ובביקורים של 'ציוותי ההיגוי'. מאחר והנושא של חיזוק הקשר עם החברים אינו מופיע בתוכנית העבודה, זאת אומרת שיש כאן איזה שהוא השלמה עם מצב שרק הולך ומחמיר. אני מציע שתהיה התייחסות לנושא בתוכנית עבודה.

 

מאיר בראון (גן שמואל):  במצב של משבר עולמי - גם כלכלי וגם פיננסי - לא צריך היום לדון על התקציב. קיימנו מועצה כלכלית רק לפני חודש. הוצגה לנו שם תחזית כלכלית מהשחורות ביותר שהוצגה אי פעם למדינת ישראל. המשבר כבר אצלנו. במצב הזה, מה מעניין אותי הסעיף בתוכנית העבודה הנוגע ל"ירוקים". האם זו הבעיה הראשונה של התנועה היום? היום צריך לעשות דיון אם בכלל צריך קליטה, במצב שבו עשרות חברי קיבוץ העובדים מחוץ לקיבוץ יכולים למצוא עצמם מפוטרים וללא עבודה? שמעתי על קיבוץ אחד שקבל החלטה, שכל מפוטר שמגיע הביתה אמור להחליף שכיר בקיבוצו. כל מערכות התנועה צריכות לעסוק היום אך ורק בנושא הכלכלי. אנחנו צריכים היום לעזוב את כל הסעיפים האחרים. לא להשתמש בדקלראציות ובמילים יפות, אלא לטפל בנושאים הכלכליים, כדי להציל את הקיבוצים. אחרת גם לא תישאר תנועה קיבוצית.

 

איתי מרגלית (משמר השרון): אנחנו מתעלמים מהמצב האמיתי שלנו. לאור המצב שדובר עליו קודם, צריך שתקציב התנועה יקוצץ בשליש, לפחות. התקציב הזה לא מתאים למצב הנוכחי. סדרי העדיפויות של משימות התנועה הם לא רלבנטיים בחלקם. התנועה צריכה להתנהל כמו כל הקיבוצים.

 

המזכירים: כמה חברים דיברו על נושא משותף: כיצד מגיעים אל החבר, אל 'נקודות הקצה', איך מיידעים אותו, איך משתפים אותו בכל מה שמתרחש בתנועה הקיבוצית. להזכירכם, לפני שנה, בתוכנית העבודה 2008 - סיכמנו לפתח כלים נוספים של מידע לציבור, כדי להגיע אל מרב החברים בקיבוצים. לשם כך אנחנו מתכוונים לאחד שני תפקידים לתפקיד אחד: מידע ותקשורת.

 

בנושא הפנסיה. הנושא זוכה לתקשורת רבה בכל שבוע, בעיתונות הקיבוצית. במשך שנים פיתחנו חשיבה, שהביטחון הסוציאלי של חבר הקיבוץ מובטח מעצם קיומו של הקיבוץ, ולכן לא צריך להפריש לקרן פנסיה. בגלל תפיסת העולם הזאת, נוצר לנו גירעון אקטוארי של מעל ל- 4 מיליארד שקל. מי שחושב שזהו עניין שיכול להגיע לפתרונו בעזרת ידיעה בתקשורת או בסיסמה כזו או אחרת, שיבושם לו. אנחנו מתמודדים יום-יום עם זה והעניין הוא כלל לא פשוט. נקבעה נוסחה: פנסיה בגובה של 35 אחוז מהשכר הממוצע במשק, כ - 2,640 ₪. ישנם קיבוצים שעומדים בזה, וזה יפה. ישנם קיבוצים שנותנים יותר, וזה עוד יותר יפה. ישנם קיבוצים שיכולים לתת אך לא נותנים. אנחנו מתמודדים עם הקיבוצים הללו. אבל ישנם גם קיבוצים שלא מסוגלים להגיע אפילו לאלף שקל לחבר, גם אם ננער את כל הקיבוץ. לכן אנחנו הולכים בכיוון של פתרון יצירתי לגבי הקיבוצים מן הזן הזה. נעסוק בנושא בכנסים האזוריים. אגב, הכנסים האלה פתוחים לכל החברים, לא לבעלי תפקידים בלבד. אנחנו מבקשים מאוד, שחברים ידעו על הכנסים האלה ויגיעו אליהם.

 

דיבר קודם מאיר בראון, בצדק, על המצב הכלכלי. המשבר העולמי אכן משפיע עלינו. מדובר בהאטה עולמית, במשבר בשערי המטבע. 75 אחוז מהכנסות הקיבוצים באים מהתעשייה. אנחנו רואים שהרווחיות ירדה בלא מעט מפעלים בכ- 40 אחוז. בכנס הכלכלי שארגנו לפני כחודש, באנו ואמרנו לחברים להיות בתקופה הזאת עם הרגל על דוושת הברקס, יותר מאשר על דוושת הגז..... יתר זהירות, יתר בקרה, התנהלות שונה. קל מאוד ליפול למשבר. נעסוק בנושא הזה, ביחד עם אגף הכלכלה ועם הרכזים. אין זאת אומרת שאין נושאים אחרים שצריך לעסוק גם בהם: פנסיה, חינוך, צמיחה הדמוגראפית. לכן, בתוכנית העבודה סימנו 8 סעיפים. ישנם סעיפים שלהם ניתן השנה דגש יותר חזק ולאחרים - פחות חזק. ב"קריאה השנייה" נפרט את הדברים. תנועה חייבת לצאת עם תוכנית עבודה, שיש בה הדגשים של על מה מטפלים יותר ובמה מטפלים פחות.

 

יהודה טל (רמת יוחנן): אני מוכרח למחות על דרך הצגת עניין הפנסיה. כאשר אומרים לי כאן שיש קיבוצים שלא יכולים לעמוד בזה, אז אני חייב למחות. הרי התנאי הראשוני להפרטה בקיבוצים היה, שקיומם של הקשישים לא ייפגע. אם לא ניתן להפריש לגימלאי 1,000 שקל, זה כאילו לומר לבנאדם לחפש אוכל בפחי הזבל.... כולנו יודעים מה זה לחיות מ'שכר מינימום'. נשאלת השאלה, האם באותם הקיבוצים שלא יכולים לתת אפילו את האלף שקל, האם באותם קיבוצים מרשים לעצמם חברים, בעלי תפקידים למיניהם, לשלשל לכיסם משכורות דיפרנציאליות בסכומים שעומדים בהרבה מעל הסכום המינימלי שמקבלים הפנסיונרים אצלם.... דנים חברים ותיקים לחרפת רעב, בעוד שבעלי התפקידים המרכזיים מכניסים לכיסם משכורות דיפרנציאליות משמעותיות. אסור לאנשים האלה – למנהלים השונים - לקחת שקל אחד נוסף מעבר למה שהם מקצים לאותו קשיש, שקיומו הפיזי ממש נמצא בסכנה.

  

יעקב בכר (מענית): לא לעניין תוכנית העבודה. התבקשתי להעביר כאן הודעה. כיו"ר צוות האיתור לתפקיד מנכ"ל התנועה, אני רוצה לומר שהעבודה לאיתור מנכ"ל, שהוא גם מתאים לתפקיד וגם מוסכם, טרם הסתיימה, אבל היא בהחלט בהתקדמות משמעותית. לכן, למרות שהנושא היה אמור לעלות על סדר יומה של מועצה זו, באתי להודיע פה על בקשה להארכה בזמן. זה ייקח עוד מעט זמן. אבקש עוד קצת סבלנות בעניין הזה.

 

 

סעיף 5 – תקציב התנועה הקיבוצית 2009 – "קריאה ראשונה"

 

 אפרים שפירא - גזבר התנועה הקיבוצית: נפתח בדו"ח של 9 חודשים בהוצאות ו- 10 חודשים בתשלום הקיבוצים של המסים. לפניכם ריכוז ביצוע מחלקות התנועה בשנת 2008. תוצאות 9 חודשים. בשורה התחתונה, ההוצאה בתקופה האמורה היא בדיוק כפי שהחלטנו. התוצאה לא חריגה. יש אגפים שעדיין לא ניצלו את מלוא התקציב.

 

בסעיף מסי התנועה: מה גבינו עד סוף חודש אוקטובר 2008? הקיבוצים שילמו 14 וחצי מיליון שקל. מי שהתחייב לשלם דרך 'הארגון האזורי', עומד בהתחייבות. תוכנית המחלקות עומדת על סך 18.2 מיליון ₪. בנוסף לכך יש לגבות 3 מיליון ₪ ל"קרן". פנינו השנה לארגונים האזוריים וביקשנו מהם לממן, סכום בסך 2.5 מיליון ש"ח, על בסיס חיוב של כל קיבוץ ב- 10,000 ₪. עד היום, נכנסו לקופה כ- מיליון ושבע מאות אלף שקל. אני משוכנע שכמעט כל הסכום הזה השנה ייכנס עוד השנה, כמתוכנן. בהזדמנות זו אני קורא לקיבוצים שעדיין לא הסדירו את חובם לעשות כן עד סוף דצמבר ש.ז. נכון לרגע זה, 70 אחוז מהקיבוצים שילמו את מסיהם. 30 אחוז עדיין לא.

 

השאלה הגדולה נוגעת למקורות החיצוניים. עדיין לא ברור לנו מה הסיכוי לקבל משם את המקורות, שעליהם תכננו שורה ארוכה של שימושים. לתנועה יש ארגונים קרובים. אלה הם ארגונים ארציים ששייכים לקיבוצים. אנחנו רוצים לפנות לכל אחד מהם, לתרום סכום מסוים לתקציבי תנועות הנוער. אנחנו יוצאים מתוך הנחה שנצליח לגייס את הסכום הזה מהגופים האלה. הבעיה הגדולה זו גביית המסים. יש מודעות גבוהה אצל כל פעילי התנועה, שזאת משימה שכולם צריכים להתגייס אליה. גם במרבית הארגונים האזוריים אנו מגלים יחס חיובי. יש שיתוף פעולה ויש רצון. בכל מקרה, הצלחת התוכנית היא ערובה להמשך הפעילות התנועתית.

 

דורון סט (רכז אגף הכלכלה): את מסי תנועה חייבים לשלם. מי שלא משלם, חייב לפרוש מן התנועה. יחד עם זאת, האחריות המקצועית שלי, בתור מנהל אגף, מחייבת אותי להגיד כאן דברים בלי כחל ושרק. אנחנו "שורפים" כל שנה 10 מיליון ₪ נכסים, כדי לכסות על הפערים בתקציב התנועתי. ערכנו כנס קיבוצים גדול ביום חמישי שעבר. אחד הדברים שציינו שם, שאנחנו הולכים לתקופה מאוד קשה. מי שהסתכל אתמול בערב בטלוויזיה, ראה מה הבנקאים אומרים, כמה מערכות נמצאות על סף קריסה או שכבר קורסות. התחזיות מאיימות ומפחידות. האם לא נכון יהיה שהתקציב התנועתי המוצע יתייחס למצב החדש? אנחנו לא חיים במערכת שהיא מנותקת. אנחנו מושפעים בכל גזרה שהיא. לכן חשוב שהתנועה תיתן דוגמא אישית, שתעביר מסר. חלק מהאנשים כאן עוד לא החליפו את הדיסקט. יש לשים על השולחן הנחות עבודה מחמירות. מספיק עם ההנחות המקלות. למרות שאנחנו לא גוף עסקי, אנחנו לא יכולים להמשיך כפי שנהגנו במהלך השנתיים האחרונות.

 

תמר וולפין (כפר הנשיא): כשהגעתי לכאן הבוקר, הודיע לי רן כוחן, רכז היחידה לתכנון תנועתי, שבישיבת המועצה הבאה אני אשב בראש נשיאות המועצה. הוא גם מסר לי שאחד הנושאים שיעלו על סדר היום זה נושא מינוי המנכ"ל לתנועה הקיבוצית. אם אנחנו נקראים לקצץ בהוצאות ולנהוג אחרת, מבחינת התקופה שתבוא עלינו, אנחנו צריכים בעיקר לקצץ בדברים שלא קיימנו ולא מימשנו עדיין. לכן, אולי עדיף מראש להחליט שכרגע אנחנו לא ממנים מנכ"ל, לרבות כל העלויות הכרוכות בדבר. אני כלל לא משוכנעת שהדבר נחוץ לנו לעת הזו.

 

מיכל שצקי (מגן): תודה על שהבאתם בצורה ממצה את מימוש תקציב 2008. הוא יכול להוות בסיס לתקציב של 2009. כל תקציב אמור לשקף את סדרי העדיפויות של המערכת לזמן נתון. אך משום מה נראה לי, כי אין שום שוני בין תקציב 2008 וזה של 2009. זה פשוט אבסורד בעיני, לאור כל השינויים המתחוללים בארץ ובעולם. אני מתחברת פה לדורון סט שדיבר לפניי. כאשר הדברים סביב משתנים, הם צריכים לבוא לידי ביטוי, באופן הברור ביותר, גם בסעיפי התקציב. לכן, נכון שמביאים במחובר את 'תוכנית העבודה' ביחד עם התקציב. נכון גם שמביאים אותם ל"קריאה ראשונה" ול"קריאה שנייה", כדי שניתן יהיה לדון בהם בין קריאה לקריאה. אני מציעה להכין "תוכנית מגירה", שתהווה מענה ראוי לצוק העיתים, ושישתמעו ממנה סדרי העדיפויות של המטרות החדשות. באופן מעשי, אני מדברת על קיצוץ רציני של בין 5 ל- 6 מיליון שקל מהתקציב המוצע. אם דורון אמר שאנחנו 'אוכלים' בשנה 10 מיליון שקל מהנכסים שלנו, אז ההערכה שלי על גובה הקיצוץ - 5, 6 מיליון - היא לא כל כך לא מציאותית.....אני מבקשת מהמועצה להחליט על כך, להכין "תוכנית מגירה" לימים אפורים.

 

איתן ברושי (גבת): יש רק שני גופים מרכזיים במדינה, שמתפקידם לדאוג לאזרחים: השלטון המרכזי והשלטון המקומי. רק החיבור בין שניהם ובין אלה לתנועה הקיבוצית, יכול לחולל את התשובות שאנחנו נדרשים אליהן, כדי לאפשר את הקיום של התנועה הקיבוצית. השאלה: "האם אפשר קיבוץ"? היא לא שאלה של הכרעה אישית, אלא שאלה של יכולת מנהיגות תנועתית, ליצור את התנאים שמאפשרים את הקיום בכל מקום, ובוודאי בפריפריה, בגליל ובנגב. תקציב התנועה כפי שהוצג פה היום, בנוי על הרבה אי וודאות. האם התנועה הקיבוצית, באשרה את התקציב הזה ואת תוכנית העבודה שהוצגו כאן, יכולה לומר בוודאות שבשנת 2009 ניתן יהיה לקדם ולאפשר את התנאים שמאפשרים לחברי הקיבוץ בכל הגילים לחיות ולהתקיים כקיבוץ. שאלה זו מחייבת עדיין בדיקה נוספת. התקציב המוצג כאן מאפשר, לכל היותר, לקיים את המערכת הפקידותית של התנועה. את הממסד. לא בטוח כלל שהוא מאפשר את ההגעה ליעדים ולמטרות שסומנו בתוכנית התנועתית. צריך לומר בכנות: חלק גדול מיצירת התנאים לקיומו של הקיבוץ היום תלויים בהחלטות של השלטון המרכזי, הממשלה. היא זו שמפנה 'מקורות' למועצה האזורית. לכן, הדבר המרכזי שצריך ללכת עליו, זה חיזוק המועצות האזוריות.

 

אם היו שואלים אותי, הייתי אומר שבמקום לגייס עובדי תנועה, צריך לגייס כיום עובדי מדינה. פעם אמרו שהכי חשוב זה להיות בפלמ"ח, ב"הגנה", בצה"ל. אחר כך אמרו שהכי חשוב להדריך בתנועות הנוער, ללכת להתיישבות ולעסוק בקליטה. יכול להיות שהיום הדבר הכי חשוב זה להיות עובד מדינה, בדרג המקצועי. זו החזית האמיתית, שבה מוכרעות השאלות המרכזיות של חיינו הקיבוציים. השפעת הדרג המקצועי גדולה ורבה יותר מזו של הדרג הפוליטי. אם אנחנו רוצים ליצור תנאים אחרים בממשלה, בכנסת ובפקידות המקצועית, צריך להפנות לשם משאבים ואמצעים, כדי להשפיע על מה שלנו נראה הכרחי וכדי לאפשר את מרקם החיים הקיבוצי. לא נראה לי שהתקציב התנועתי הנוכחי ערוך למטרה זו.

 

גיל לבני (ראש הנקרה): בהמשך לדברים של דורון ושל מיכל, אני מאוד מודאג. אני חושב שכולנו צריכים להיות מודאגים. השנה הבאה תהיה יותר קשה מהשנה הנוכחית. גם מצב הקיבוצים יהיה יותר קשה. יהיה יותר קשה לגבות את החובות, את המיסים. לכן אני חושב, שאנחנו צריכים לבקש ממזכירות התנועה להגיש לנו תקציב מוקטן ב- 10 או ב- 20 אחוז.

 

שאול שילה (גבעת ברנר):   יש בתקציב שני צדדים, צד "המקורות" וצד "השימושים". אפרים פתח והציג את צד "המקורות", אבל חברים אחרים התחילו לדבר פה דווקא על צד "השימושים". התנועה הקיבוצית היא גוף ערכי שעוסק – בין היתר - בחינוך, חברה ובתרבות. אני לא מאמין שיש אחד שיושב באולם הזה שהוא "בעד" חיסול גופי תרבות או גופים חינוכיים שהתנועה תומכת בהם. מה שרשום בתקציב זה המינימום שהתנועה צריכה או מסוגלת לתת. שאלתי קודם: מה עושים עם 69 קיבוצים שלא משלמים את מסיהם לתנועה. לא קיבלתי שום תשובה על שאלתי. התשובה כאילו כל התנועה מחויבת לזה, זה כאילו לומר שאף אחד לא מחויב. אני רוצה לשמוע, שנציגי המזכירות היו ב- 69 קיבוצים וישבו עם כל אחת מזכירויות הקיבוצים כדי לשמוע על פשר סירובם לשלם את המס התנועתי. אני מאמין שהארגונים האזוריים כן יתמכו בעמדה, שהם צריכים לעזור בהחזקת הגופים התרבותיים-חברתיים. אני רוצה לשמוע כאן שכל אחד מהארגונים שלנו אכן תורם את ה- 500 אלף שקל שלו. בואו ונאשר תקציב שאפשר לחיות אתו, אבל שעומדים מאחוריו דברים ממשיים.

 

אלישע שפירא (עין השופט): המשבר שמתחולל בעולם הוא משבר של ה"שיטה". האנשים הפשוטים הם אלה שמשלמים כיום את המחיר, בגין ההפרטות המטורפות. אנחנו מנהלים כאן דיון, כאילו נותרנו המעוז האחרון של הקפיטליזם. הכל אומרים כיום: ממשלות צריכות להתערב יותר, ממשלות צריכות לספק שירותים, להוסיף תקציבים ציבוריים. ואילו אנחנו, במה אנחנו עוסקים? אנחנו מנסים כל הזמן לצמצם תקציבים עוד ועוד. הייתי רוצה לראות תוכנית עבודה לא מצמצמת. אני מדבר על תוכנית שתציע פתרונות מעשיים כיצד מתמודדים עם הבעיות של המשבר הנוכח: אבטלת חברים לדוגמא. מה עושים בתוך קיבוצים ומה עושים בין הקיבוצים. האם אנחנו יודעים לפתוח את המפעל של עין השופט לחברים מקיבוץ דליה, או להפך, את המפעל של דליה לחברים מקיבוץ עין השופט. ייתכן שבקרוב לרבים מאתנו לא תהיה עבודה. חלק מהמערכות התנועתיות מתפארים בזה שהם צמצמו את ההוצאות. אבל יחד עם זאת הם גם צמצמו את ההישגים. במקום להסביר כאן כיצד מורידים עוד פעיל, צריך להתמקד דווקא בשאלה איך עוסקים בהתמודדות עם השלכות המשבר, ועם כל מה שצריך לעשות בקיבוצים ובתנועה כדי לעבור את המשבר הזה בשלום.

 

דני זמיר (משמר העמק):  נאמר פה קודם על ידי דורון, שמשבר מחייב החלפת דיסקט. צריך באמת לבדוק האם אנחנו שמים דיסקט חדש, או שאנחנו עדיין משתמשים בדיסקט הישן. אפשר להגיד על הדיון הזה שממנו משתמע כאילו המצב לא השתנה במהותו, רק שצריך להוציא פחות. אני מציע את ההנחה האחרת. המצב כן השתנה במהותו, ולכן ההנחה שהבעיה היא כמה נוציא, היא לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא שינוי בסדרי עדיפויות. מי שפותח היום את העיתונים יכול לראות כל מילה שלישית מדברת על משבר של אמון. אנשים חדלו להאמין במוסדות שמנהלים את החיים הכלכליים שלהם: בנקים גדולים, תאגידים, קרנות נאמנות, ממשלות, ואלה יכולות להיות גם תנועות. השאלה שתעמוד למבחן בשנה הקרובה, היא האם חברים בקיבוצים יאמינו שמוסדות הקיבוץ ומוסדות התנועה הם בכלל כתובת שיכולה לסייע להם ולקיבוצם בהתמודדות עם המשבר. אני רוצה להגיע לשאלה נוספת. במציאות של היום, לכאורה אפשר היה לומר שהחזקים יכולים להסתדר כל אחד לבדו. אבל מתברר, שדווקא "החזקים" הם אלה שמבקשים היום התערבות ממשלתית חיצונית. מסתבר שמה שנחשב בינינו כ"חזק" לא מרגיש את עצמו כיום כל כך חזק.... האם הקיבוצים נחשבים למגזר חזק בחברה. אני חושב שלא. בסופו של דבר, מה שעומד בפנינו כיום, האם מהמשבר הזה אנחנו נצא ציבור מחוזק יותר או פגוע יותר. או לאו. אני מציע לתנועה וגם לקיבוצים לומר שמתמודדים עם המשבר ביחד. אני יודע מהו המחיר שמשלמים אם כל קיבוץ ירצה להתמודד עם המצב בעצמו.

 

בנצי כהן (שער העמקים):  בשנה שעברה נוכחתי במועצת התנועה, כאשר זו דנה בתקציב 2008. שמעתי אז את אותה המנגינה, את אותה מוסיקה, את אותן המילים, אפילו את אותן התלוצצויות של אפרים שפירא, הגזבר. כל אחד בקיבוצו, ואנחנו בשער העמקים, נערכים להתמודד עם המשבר הכלכלי הגלובאלי הניצב לפתחנו. בכל מקום יידרשו קיצוצים. משום מה אין לכך ביטוי בהצעת התקציב התנועתי לשנת 2009, כפי שהוצגה לפנינו. אני מציע שהתוכנית התקציבית לשנה הקרובה תהיה מקוצצת בגובה שמזכירות התנועה תחליט עליו. אני סומך עליהם.

 

יואל מרשק (גבעת השלושה):  אין מדובר פה על תקציב של אגפי התנועה וגם לא של מחלקותיה. לא הוצג פה מה עושות יחידות התנועה. הדבר הזה בהחלט חסר. לגבי ההערה שנאמרה קודם בהקשר של קיבוץ אשבל, שליד סכנין. הקיבוץ הזה הוקם על ידי חברי הגרעין של "הנוער העובד" ומונה כיום 80 חברים. אין בו אמצעי ייצור. כולם יוצאים כל בוקר לעבודה חינוכית באזור הצפון וחוזרים עם לילה. זהו קיבוץ בהקמה. התנועה הקיבוצית תורמת 140 אלף שקל, סיוע ועידוד של התנועה לייצוב הקיבוץ. חברי הקיבוץ משלימים את משכורתו של האחראי המלווה, חבר קיבוץ רביד.

 

לגבי נושא 'שנת השירות'. כיוון שזה עלה פה, אני רוצה להגיד תודה למזכירי התנועה על כך שעמדו בהתחייבות שנתנו כאן, לפני שנה, להוסיף פעיל לאגף המשימות שיסייע בטיפול בפונים ל"שנת השירות", שמספרם הולך וגדל מידי שנה. לידיעתכם, אנחנו מגייסים השנה 650 חברה בישובים.

           

פיני פלד (עין כרמל): בדרך כלל כשבאים עלינו משברים, אנחנו נוטים ישר לחפש איפה מקצצים ומה מורידים. דווקא היום, בימים הכי קשים שיכולים להיות, אני רואה את התנועה הקיבוצית כ"לובי" של הקיבוצים. יש הרבה מאוד תחומים שבהם רק גוף מרכזי, כמו מזכירות התנועה הקיבוצית, יכול למנף השפעה, הרבה מעבר למה שיכול לעשות הקיבוץ היחיד, גם אם הוא חזק מאד מבחינה כלכלית. בתקופות הקשות, כמו זו שאנו ניצבים בפניה כיום, חשוב מאד איך אנחנו נראים, מה האידיאולוגיה שלנו, מה אנחנו עושים. לצערי הרב, הרבה מאוד מהערכים הטובים שלנו, נעלמו בתקופת ההפרטה. לכן אני מציע שלא נרוץ ולא נחפז להגיד מה מקצצים. אולי צריך אפילו להוסיף, לאור המשימות הנדרשות כיום, לנוכח המשבר הכלכלי.

 

פרויקה רוזן (שריד): מה שמציעים לנו בכנס זה, זה בדיוק הפוך ממה שצריך לעשות. אנחנו נמצאים במצב כלכלי קשה. כנראה יהיה עוד יותר קשה. ניכנס לתקופות יותר קשות. בתקופות קשות צריך מערכת יותר איתנה ומשמעותית. דווקא בתקופה שכזאת, צריך לחזק את המערכת המרכזית. אלישע אמר את זאת נכון. מה כבר גובה המס שאנחנו משלמים? בקושי 450 ₪ לחבר. בקיבוץ כמו שלי, שריד, זה בערך חצי אחוז מהמחזור הכספי השנתי של הקיבוץ. אז לא יקרה מאומה אם החברים ישלמו קצת יותר. בתקופה כזאת צריך לחזק את המערכות המרכזיות, כדי שאלה יוכלו לעזור לקיבוצים בתקופות הקשות להתמודד עם מצבים שנקלעו אליהם. לכן אני אומר, לא צריך להיבהל, לא צריך לקצץ תקציבים, צריך רק אומץ כדי להעלות אותם.

 

אבנר ברזילי (נגבה): החברים בקיבוצים לא נמצאים במגע ישיר עם התנועה הקיבוצית ולכן הם כלל לא מודעים לכל מה שהתנועה הקיבוצית עושה עבורם ועבור קיבוציהם. מכיוון שהם לא מודעים, אז אין להם שום בעיה לרוץ לעורכי דין יקרנים בעיר, לשלם להם 300 דולר לשעה וזה בסדר. אבל כשהתנועה עושה בשבילם דבר ששווה להם 20 מיליון, הם פשוט לא יודעים על כך. ראה תקנה 3 א',שחסכה לקיבוץ נגבה סכומי עתק (20 מיליון ₪). יחד עם זאת, גם אני, כחלק מקודמיי, סבור שצריך לתכנן את התקציב קצת אחרת. בסעיף "מקורות" כתוב שאנחנו צריכים לגייס 33 מיליון שקלים. בגדול צריך לגייס 20 מיליון למחלקות התנועה, ועוד כ- 14 מיליון לתחומים התרבותיים-חברתיים. איך מגיעים לסכומים הללו? מגביית מיסים וכן תרומות ממקורות אחרים. צריך מידה רבה של אופטימיות כדי להאמין שזה אכן יקרה. זה כלל לא ברור. מה יקרה בעוד שנה? האם נעמוד אז בתקציב גרעוני גדול עוד יותר? מאיפה מביאים את "המקורות" הנוספים שהמזכירים דיברו עליהם? בקיצור, אני חושב שהתקציב לא בנוי נכון. בכך ניתן יהיה להיווכח כאשר נדון בתקציב שנית, ב "קריאה השנייה".

 

עמרי כנען (גן שמואל), רכז אגף המלווים: אני מרגיש נוח מאוד להתחבר לחלק מקודמיי: פיני, אלישע, יואל, אבנר, פרויקה. דעו לכם שמפעלים שעמדו בראשם אנשים עם חזון ותפיסה ואמונה, הצליחו לעבור תקופות קשות ולשגשג. השאלה האמיתית היא, האם אנו רוצים או לא רוצים תנועה? האם רוצים לראות תנועה מגובשת וחזקה או לראות רשימה של 250 קיבוצים שכל אחד מהם פועל בנפרד. רק מערכת תנועתית חזקה, עם גיבוי ותמיכה משמעותיים, תצליח לעבור בהצלחה את התקופה המשברית הזו. את הגשר הזה נעבור. הפעילות התנועתית היא על קרקע מוצקה. הקיבוצים מאמינים בתנועה וזקוקים לה.

 

איתי מרגלית (משמר השרון): תעשו משאל בקיבוצים מה דעתם על התנועה? אם תשאלו את החברים אני לא בטוח שהייתם רוצים לדעת את תשובתם. אני עדיין מגיע לכנסי התנועה. חברים רבים הפסיקו להגיע. פשוט חבל. אם נמשיך במכירת נכסי התנועה לאן נגיע ? הרי הנכסים הם לא לכל החיים. עוד חמש שנים יקימו פה וועדת חקירה שתבדוק איך הפסידו את כל הנכסים. משמר השרון נפלה כי היא התנהלה בדיוק כך. לכן, בצענו הפרטה והתחלנו להתארגן מחדש. במקום 50 אחוז מהחברים שהתפרנסו עד השינוי, כיום מתפרנסים 95 אחוז מכלל החברים הרשומים. צריך לוותר על הדברים הפחות חשובים ולעשות רק את הדברים החשובים. בואו נהייה זהירים. נביא תקציב אחר. אנחנו צריכים היום לעסוק בפנסיה ובכלכלת הקיבוצים ולא לקטוף זיתים במטעים של פלסתינאים.

 

אפרים שפירא (גזבר): יש כאן אי אילו אי-הבנות. הערה ראשונה, אני מסכים עם אבנר שחלק מ"המקורות" הם עדיין ברמה לא ברורה. אמרנו את זה, וגם אמרנו שנציג את כל התמונה במועצת התנועה הבאה. הערה שניה, מי שהבין מדבריי קודם ש- 69 קיבוצים לא משלמים את מסי התנועה, לא הבין מאומה ממה שאמרתי. דיברתי קודם על כך ש- 69 לא שילמו את מסיהם עד 31 לאוקטובר 2008. אני יכול לומר בוודאות, שחלקם ישלמו את המס עד לתום שנת התקציב הנוכחית (2008), או אפילו בראשית שנת 2009. הערה שלישית, כל הארגונים הכלכליים נתנו תשובה שהם משלמים שני מיליון וחצי ₪. ישנם אמנם מספר קיבוצים שהודיעו כי הם מסרבים לשלם. נבוא בדברים ונדבר עם הקיבוצים הללו. הערה רביעית נוגעת למשבר העולמי. אל תשתמשו בנימוק זה כדי להצדיק אי-תשלום מס תנועה.

 

המזכירים: היתרון של מצבים משבריים שהוא מאלץ אותנו לרדת לליבת הדיון האמיתי. זה מה שקרה היום. הדיון כשלעצמו הוא דיון חשוב, וצריך לקיים אותו. הוא מתקיים כל הזמן, שנה אחרי שנה. אבל צריך לבחון בדיוק על מה אנחנו מדברים. ניקח לדוגמא את סוגיית המנכ"ל שעלתה בדברי מספר חברים. כזכור, קבענו שבשמונה השנים הראשונות יהיו שני מזכירים, כך שיהיה ייצוג גם לקיבוץ הארצי וגם לתק"מ. לאחר מכן החלטנו גם כי החל מהבחירות הקרובות למזכ"ל התנועה (פברואר 2009), אמור להיות מזכיר תנועה אחד בלבד. יחד עם זאת, ארגון בסדר גודל של התנועה הקיבוצית זקוק למנכ"ל. עיקר פעילותם של המזכירים היא בעשייה כלפי חוץ: מול הקיבוצים, מול הממשלה, מול הסוכנות היהודית, מול מנהל מקרקעי ישראל ומול עוד ואלף ואחד גורמים וגופים. מדובר בסדר יום שלא מסתיים לעולם. לכן, ארגון שכזה זקוק למנכ"ל שיודע לעבוד כלפי פנים ולארגן ולנהל את "בית התנועה", האגפים והמחלקות.

 

אין ספק. המשבר הכלכלי והפיננסי העולמי מאפיל על הדיון הזה. יש כאן באולם שתי קבוצות. האחת מורכבת מאלה שהמשבר הזה בשבילם הוא בסך הכל עוד תירוץ נוסף לטעון את מה שהם טוענים ממילא כל הזמן: צריך להקטין ולצמצם למינימום את הארגון התנועתי, להשאיר אותו עם 10 עובדים, ולעסוק אך ורק בדברים הנוגעים לאינטרסים הקיומיים ביותר של הקיבוצים. זה הזמן לצמצם את הארגון. הקבוצה השנייה מורכבת מאנשים שחושבים אחרת. לדעתם, אם לא תהיה לנו תנועה, אז בסוף גם לא יהיה לנו קיבוץ. אכן, זה ויכוח לגיטימי. מול אלה שדורשים מאתנו, כפועל יוצא של המשבר הנוכחי, להתחיל לצמצם, אנו חושבים שאין טעות גדולה מזו. אמר את זאת אלישע שפירא קודם, בצורה מאד משכנעת. אנו לא נקצין, כמו אלישע, ולא נטען שבתקופה שכזאת צריך להגדיל את הארגון. נאמר רק זאת: דווקא בתקופות קשות כמו עתה, התפקיד הקריטי של התנועה הוא ללוות את הקיבוצים, במיוחד את אלה שנפגעו ויפגעו מן המשבר. דווקא בתקופה הזאת הארגון צריך את הכוח ללוות ולייצג את הקיבוצים. בעבר, בתקופות הקשות ביותר שעברנו, החזקנו ארגון שהיה פי 4 גדול מהארגון של היום ועברנו את המשבר ההוא. היום בתנועה הקיבוצית עובדים 70 תקנים בלבד. גם את זה נסגור? בואו נשמור על פרופורציה. אנחנו לא נמצאים במקום שצריך להיכנס לפאניקה ולסגור את העניינים מייד. זה פשוט לא נכון לעשות את זה.

 

"תוכנית המגירה" שלנו היא מאוד פשוטה. אנחנו לא נציג ב"קריאה השנייה" שום תקציב "שימושים" אם לא יעמדו מולם "מקורות" מאוזנים. אם, לצערנו, נגיע למצב של חוסר איזון, ברור לכל שנצטרך לצמצם. אנחנו חוזרים ואומרים: לא נביא לכאן תקציב "קריאה שנייה", שלא נדע להציג מולו את "המקורות" המתאימים. סעיף "המקורות" הוא הדיון האמיתי. משלמים לנו משכורת כדי שנזיע להשיג את המקורות האלה. אנחנו מאמינים שאת הארגון הזה צריך לקיים. לפני שנה, בשנה הראשונה של איחוד הנכסים, הודענו שנגייס 18 מיליון ₪. צחקו עלינו. כתבנו 18 מיליון ₪ וגייסנו 18 מיליון ₪. השנה אנו שמים רף יותר גבוה. בשנת 2009 אנחנו רוצים לגייס 21 מיליון ₪, בעיקר לנוכח המשבר הצפוי והצרכים הגדלים והולכים.


כאמור, לא נגיש תקציב שהוא איננו מאוזן. אם לא נדע להציג 'מקורות', נוציא את "תוכניות המגירה" ונחליט כמה והיכן נתחיל לקצץ ב'שימושים'. לנו זה יהיה יום עצוב מאוד. זה לא הזמן לסגור פעילויות, זה הזמן לשמור על הפעילויות. בהקשר זה, אנו מפנים את תשומת לבכם לעמוד האחרון של החומר בכתב שנשלח אליכם. האמור בדף יהיה חלק מההצבעה הסופית ב"קריאה השנייה": החלטת המזכירות בעניין המס התנועתי.
אסור לנו לוותר בעניין הזה. אנחנו נדרוש מכל הקיבוצים שלא משלמים מסים להביא את סירובם עד לשיחת קיבוץ. כמו שאמר אפרים שפירא, בחלק גדול מהקיבוצים האלה זה לרוב רק אדם אחד ולפעמים שנים או שלושה אנשים שהחליטו, על דעת עצמם, שהם לא משלמים את המס התנועתי. לכן, חברי הקיבוץ ורק הם בלבד, אלה שצריכים לקבל החלטה אם הקיבוץ נשאר חבר בתנועה - כן או לא. אנחנו לא מבינים איך אפשר להיות חבר בתנועה ולא לשלם את מס החבר. לא אנחנו נחליט על השארות או יציאת הקיבוץ המסוים מהתנועה. יהיו אלה חבריו של אותו הקיבוץ אשר יצטרכו לקבל החלטה צלולה וברורה בעניין זה. אנחנו רוצים שתהיה חותמת של המועצה שתובעת זאת. אנו מעריכים כי בעקבות החלטה שכזו יתאפשר לנו לגבות 90 אחוז מהמס. אם נגבה 90 אחוז מהמס וגם אם נגבה את המקורות האחרים, נדע לעמוד באתגרים שאנחנו מעמידים לעצמנו.

 

אנחנו עוברים כל שבוע בשורה של קיבוצים ומספרים לחברים שם על הדברים שאנחנו עוסקים בהם. התגובה הנפוצה של המאזינים: מדוע אנחנו לא יודעים על כך? לפני שנתיים וחצי עסקה התנועה במשבר מחירי המים. האם נושא זה נוגע לחברים? לקיבוץ? בעובדה, במשבר הזה לא יכולה הייתה לעסוק לא מועצה אזורית, לא ארגון כלכלי, רק תנועה ארצית, כזו המייצגת את כלל הקיבוצים בישראל. בסופו של המשבר, לאחר שורה ארוכה של משאים ומתנים, סגרנו הסכמים והסדרים על מחירים, כאלה שהקיבוצים יכולים לעמוד בהם. כל אגודות המים בכלל האזורים ברכו על ההסדר. נושא מרכזי אחר: חוק החלב. גם בנושא זה רק לתנועה מקום מרכזי בטיפול, בכל שלבי ההסדר. אנחנו כלל לא בטוחים שהחבר בקיבוצים יודע על כך, למרות שלעניין זה יש משקל רב מאד בחיי הקיבוצים שיש בהם רפתות. נושא אחר: עוטף עזה וכל המשתמע בסוגיות מיגון, משק, חברה, תרבות וכיו"ב. גם כאן, ספק רב אם כלל החברים שאינם בעלי תפקידים מרכזיים בקיבוץ, יודעים ומודעים לכך. דווקא בתקופה משברית יש לתנועה יותר עבודה. כאשר יש בעיה עם בתי קשיש בקיבוצים, נציגי התנועה הם אלה שרצים למשרדי הממשלה השונים. כך גם שאשר מדובר על קיבוצים חלשים הזקוקים לסיוע ולעצה מקיבוצים מצליחים. בחיבור בין צמדי הקיבוצים הללו מטפלת התנועה. האם החברים יודעים על כך? סביר שלאו. בתקופה משברית צריך להיות גורם תנועתי-כלל ארצי, שיתן הדגשים לחשיבות הצמיחה הדמוגראפית. יש המון תחומים נוספים שבהם עוסקת התנועה בשיגרת היום-יום שלה: תחנות כוח/אנרגיה/חשמל מקומיות; אנרגיה סולרית; חוק עידוד השקעות הון; קרקעות ומנהל מקרקעי ישראל; נושאי חינוך; נושאי רווחה ובריאות; זכויות בנייה בקיבוצים; תשתיות; תנועות נוער בארץ ובחו"ל; ליווי בנים בעת שירותם הצבאי; "שנת שירות" ועוד ועוד. יש המון פניות של קיבוצים למערכות התנועה השונות. אתם פשוט לא יודעים על הקף הפניות. לצערנו, עוד פחות יודע על כך החבר בקיבוצו.

 

השאלה האמיתית בדיון תקציבי מעין זה שמתקיים היום, היא: איזה תנועה אנחנו רוצים? האם רוצים רק מטה ארגוני מצומצם של 5 חברים, שיעסוק אך ורק באינטרסים, האם התנועה צריכה להתעסק רק במים, בחלב ובקרקע ובאינטרסים או גם בחינוך ציוני, בנושא גיור, ובנושאי עליה? האם אנו רוצים תנועה שעוסקת רק בשאלות הקיום של הקיבוצים, או גם במעורבות פעילה בחברה הישראלית ובניסיון להשפיע על אורחות חייה, בשורה של תחומים חברתיים-תרבותיים? אנו יכולים כאן להמשיך ולמנות רשימה של נושאים ולבקש מכם ומחברי הקיבוצים שיקומו ויגידו לנו בפירוש האם נושאים אלו מוסיפים ערך מוסף לקיבוציהם - כן או לאו. זהו הויכוח האמיתי. על כך אנחנו מדברים פה היום הזה. זו לא שאלה זה דמגוגיה. השאלה שאנו שואלים את עצמנו, בתנועה, היא: איך בתקופה משברית נותנים תשובות, נותנים פתרונות ועוזרים, איך הקיבוצים נרתמים למאמץ הכולל ואיך עוברים ביחד את התקופה הזאת, מבלי לרוץ ולסגור גופי תרבות שאנו מקיימים כבר שנים רבות. אנחנו לא רוצים להיות חברת איכרים רדודים שאומרת לא לספר ולא למחול ולא מוסיקה, ולעסוק אך ורק באינטרסים הצרים שלנו. למרב הבנתנו, אנחנו לא רוצים להיות כאלה.

 

אמת, יש לנו בעיה קשה עם 'המקורות'. יש לנו בעיה קשה עם תשלום המס התנועתי. כאמור, אנחנו נצטרך לבוא שוב ושוב לקיבוצים ולומר להם בצורה הכי ברורה כי מי שלא משלם מסים, חייב גם להחליט - באותה נשימה - שהוא מפסיק להיות חבר בתנועה הקיבוצית. אין חברות בארגון כלשהו מבלי לשלם את מס החברות באותו ארגון. או שהוא רוצה להיות חבר ואז הוא משלם מיסים, או שהוא איננו רוצה לשלם, ואז נפסקת ממילא חברותו באותו ארגון. באשר לארגונים/המפעלים האזוריים. אין שום הצדקה, שארגונים כלכליים אלה לא יקצו אחוז מסוים מרווחיהם, לטובת פעילות ציבורית-קהילתית-חברתית-תרבותית בתנועה הקיבוצית. מעבר לכך, אנחנו צריכים למצוא עוד מקורות נוספים, כדי למנוע מכירה בלתי פוסקת של נכסים.

 

 ב"קריאה השנייה", במהלך חודש ינואר 2009, נביא תוכנית גמורה של נושא 'המקורות'. אין לנו שום כוונה להעלות את גובה המס התנועתי.

 

 הוחלט: המזכירות תתייחס לכל ההערות שהושמעו פה ותביא הצעה מתוקנת ומעודכנת בישיבת המועצה הבאה.

  

 מנו אלון (עין שמר), יו"ר נשיאות מועצת התנועה, הודיע על סיום הדיון ונעילת הישיבה.

 

  

זאב (ולוולה) שור וגברי ברגיל

מזכירי התנועה הקיבוצית

 

רשם וערך: רן כוחן

 

מסמכים אחרונים - התנועה הקיבוצית


מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים