פרוטוקול מועצת התנועה הקיבוצית, מס' 2, מ-20.3.08
נייד: 050-7677913, פקס: 03-6951195, mazkir@tkz.co.il

פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה הקיבוצית (2/2008)

יום חמישי, יג' באדר ב' תשס"ח, 20/3/08

אולם ''בית ברנד'' באפעל

 

סדר היום:

א.      אישור פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה 1/2008

ב.      דו"ח שנתי של מבקר התנועה הקיבוצית - משה תרשיש.

ג.       בחירת וועדת ביקורת ויו"ר הוועדה - המלצת וועדת גיוס רחבה

ד.      איחוד העיתונים, "הקיבוץ" ו"הדף הירוק".

ה.      המלצת וועדת גיוס רחבה לנוהל בחירת מזכיר (נידחה לישיבת המועצה הבאה)

 

א.  נשיאות: ללא מתנגדים וללא הסתייגויות אושר - פה אחד - פרוטוקול ישיבה 1/2008.

 

ב. דו"ח שנתי של מבקר התנועה הקיבוצית - משה תרשיש.

 

משה תרשיש (מבקר התנועה הקיבוצית): עיקרי הדו"ח. הדו"ח מתייחס לפעילות התנועה בשנת 2007. חלקו הראשון: דו"ח על פעילות מזכירות התנועה: בשנת 2007 התקיימו 21 ישיבות של מזכירות התנועה; עדיין לא בוצעו המלצות הדו"ח לשינוי המבנה הארגוני בתנועה; דיון בנושא קיבוצים מלווים, שותפויות בין קיבוצים נכלל בתוכנית עבודה 2008; תקציב התנועה לשנת 2008 הוגש בנוהל "קריאה ראשונה" ו"קריאה שנייה" ואושר בלוח-זמנים סביר ומקובל. מזכירות התנועה דנה גם בנושאים שהם חוץ תנועתיים, כמו למשל הנושא שיידון מאוחר יותר היום: "איחוד העיתונים הקיבוציים". דו"ח על תהליך איחוד הנכסים, כפועל יוצא של איחוד/מיזוג התנועות הקיבוציות, יימסר ע"י דורון סט, רכז אגף כלכלה, באחת המועצות הקרובות.

 

סעיף שני בדו"ח עוסק בהחלטות מועצת התנועה: בשנת 2007 התקיימו חמישה מושבים, כזכור נקבע בזמנו, ב"תורה שבעל-פה" שבכל שנה יתקיימו בין 4 ל-6 מושבים של מועצת התנועה. גם השנה - כמו גם בשנים קודמות עמדה מזכירות התנועה במשימה זו. הביקורת מפנה את תשומת ליבם של צירי המועצה למיעוט המשתתפים במועצות התנועה. הדבר חוזר על עצמו מדי שנה ושנה, בדוחות הסיכום של פעילויות המועצה. הביקורת ממליצה לבחון דרכים להגדלת מספר המשתתפים במועצות התנועה או לחילופין, ליזום צורות התכנסות חליפיות.

 

החלק השלישי של הדו"ח מתייחס לביצוע המלצת המבקר בשנת 2007. להלן - הדגשים העיקריים. א. נוהל התקשרות עם יועצים חיצוניים - נמצא בתהליך הכנה סופי, לקראת אישורו במזכירות התנועה. ב. מסירת כתבי מינוי לפעילים בעת העסקתם - כל פעילי התנועה חותמים על חוזה העסקה שנכללים בו גם הסכם סודיות. הפעילים מקבלים גם "כתב מינוי", בו מפורטת הפעילות המצופה מהם, הממונה הישיר עליהם, דרגת השכר, היקף משרה והתנאים הנלווים. ג. קביעת נוהלי בחירה וייצוג בתאגידים חיצוניים- עדיין לא נקבעו הנהלים. ד. מערך הדוברות - מערך זה יבחן בשנת עבודה 2008. יש להדגיש כאן כי מערך הדוברות עובד עדיין לפי החלטות התנועה משנת 2001. ד. פעילים ממשיכים את עבודתם גם לאחר שהסכם ההעסקה מסתיים. על אגף כוח אדם, להקפיד בנושא זה ולהביא כל חריגה לוועדת כוח אדם. ה. המבנה הארגוני החדש - עדיין לא הושלם הדיון. ו. פעילות וועדת התקציב - וועדת התקציב ממונה ע"י המועצה. לאחרונה נקבעה דרך פעולה מוסדרת יותר לפעילות וועדת התקציב. ז. המלצת הביקורת על היחידה לקידום מעמד האישה - בוצעו בכל ההמלצות. המבקר הניח על שולחן המועצה את "תוכנית עבודה של הביקורת הפנימית לשנת 2008" (ראה מסמך רצ"ב).

 

ג. בחירת וועדת ביקורת ויו"ר הוועדה, המלצת וועדת גיוס רחבה

 

סול לביא בן-שימול (אלמוג) יו"ר ועדת גיוס רחבה: ברשימת המלצות הוועדה: החלפת יו"ר הוועדה היוצאת: איתן שרייבר וכן חברי ועדה שכיהנו במהלך ארבע השנים האחרונות: רותי פגי, מולה ידלין, נאור ליבאי, בן ציון ויינר, אורנה אורן. בהרכב החדש מוצע לבחור ביו"ר הוועדה: מיכל ויינברג (מסילות); וכן בחברי הוועדה להלן: מיכל שצקי (מגן); לארי שוורץ (מעגן מיכאל); משה תרשיש (יפעת); נועם קדמן (אייל); מאיר ברט (גלאון); גדעון כספי (משמר העמק); איציק כהן (בית אלפא). זאת הצעת וועדת גיוס רחבה להרכב וועדת ביקורת. רוצה להודות לכל חברי הוועדה היוצאים ומאחלת הצלחה להרכב הנכנס.

 

הוחלט: ברוב גדול אישרה מועצת התנועה הקיבוצית את הרכב וועדת הביקורת. הנשיאות אחלה לוועדה עבודה טובה ומערך ביקורת יציב ויעיל.

 

ה. "איחוד העיתונים".

 

המזכירים: בשמנו, בשם המזכירות, בשם כל חברי המועצה שלוחה ברכה מבמה זו לח"כ חיים (ג'ומס) אורון (שובל), שנבחר השבוע ליו"ר מר"צ, ברוב של למעלה מ-50 אחוז. מעלותיו של ג'ומס ידועות. הוא זכה בתפקיד בזכות. מעבר לכל המעלות של ג'ומס, אנחנו גאים על העובדה שחבר קיבוץ מהשורה נבחר לתפקיד של יושב ראש מפלגה בישראל. יש לזה משמעות וסמליות גדולה.

 

אנו רוצים לגעת בנושא "איחוד העיתונים", ולהסביר לצירי המועצה איך הגענו לדיון הזה ואת הסיבות המרכזיות שעומדות מאחורי החלטת המזכירות. למעשה, בעקבות שני הדיונים שהיא קיימה, ניתן היה, לכאורה, לבוא היום למועצה ולהמליץ בפניה לתת אישור סופי להשלמת המהלך של "איחוד העיתונים". הנושא עומד על סדר היום כמעט מאז החל תהליך איחוד התנועות, לפני מספר שנים. הייתה תחושה שמתי שהוא, לכשיבשיל המצב, נצטרך לדון בעניין הזה ולהביא אותו לידי סיום. בפנינו עמדו גם שיקולים עסקיים ועל העיתוי הנכון להתייחס אליהם, בהנחה שיהיה עיתון אחד לכלל התנועה הקיבוצית. עפ"י הערכת המצב שלנו, הגיעה עתה העת להתייחס לנושא. זו הסיבה המרכזית שהגענו לדיון הזה כאן והיום. אחרי 7 שנים של איחוד התנועות, התגברנו על הרבה מאוד רגישויות 'שבטיות'. נדמה לנו שאפשר לדון גם באיחוד העיתונים הקיבוציים. אנו מודעים לכך, שיש דעות לכאן ולכאן. זה לגיטימי וצריך ונכון לדבר על כך. מזכירות התנועה ברוב משמעותי, סברה - ב"קריאה הראשונה" וגם ב"קריאה השנייה" - שזהו המהלך הנכון.

 

כאשר מדברים על "איחוד העיתונים", זה אומר לייצור עיתון אחד, שמייצג את כלל התנועה הקיבוצית. לא מדובר על ה"דף הירוק" או על "הקיבוץ". מדובר ביצירת עיתון חדש, שיהיה סמוך לאחד ממערכות העיתונים: או "ידיעות אחרונות" או "מעריב". יהיה צורך לבחור שם חדש לעיתון וכן להקים מערכת חדשה, על בסיס שתי המערכות הקיימות כבר. כשניגשים לתהליך כזה, יש שלוש סיבות מרכזיות שצריך לשים אליהם לב. האחת תנועתית, השניה - עסקית והשלישית - תקשורתית. הסיבה התנועתית קשורה בפירוש לאיחוד התנועות. בדרך כלל אנחנו לא מצליחים לסיים ביקור בקיבוץ כלשהו, מבלי שנישאל ע"י חברים שונים באותו הקיבוץ: מתי כבר תאחדו את העיתונים. כשאנחנו שואלים - למה, התשובה, בדרך כלל, היא: כדי שנדע שזו באמת תנועה קיבוצית אחת. אפשר, לכאורה, לבטל במחי יד את הטיעון הזה. יחד עם זאת, חייבים איך שהוא להקשיב לטיעון הזה. זה לא טיעון בעלמא. זה טיעון שקיים בצורה חזקה. אנחנו שומעים אותו בהרבה מאוד מקומות. בעיני החברים בקיבוצים "הדף הירוק" תמיד נתפס כעיתון של הקיבוץ הארצי. "הקיבוץ", לעומתו, נתפס תמיד כעיתון של התק"מ. ואומר לנו החבר מהשורה, כשהוא פוגש אותנו: כל עוד שנראה את שני העיתונים נבין, שעוד לא בדיוק התאחדתם... עדיין יש קיבוץ ארצי ועדיין ויש תק"מ. עדיין יש מר"צ ועדיין יש מפלגת העבודה. אפשר להגיד עד מחרתיים שזה לא נכון, אבל התחושה קיימת. פעם אחר פעם אומרים לנו את זה. אנחנו יודעים לומר בבטחה די גדולה היום, שיש רוב מאוד גדול של חברי הקיבוצים שהיו רוצים לראות עיתון אחד.

 

 יש סיבה עסקית ויש כאן גם עניין כלכלי. תקציב העיתונים, נכון להיום, הוא מאוד מוגבל ומקשה על מערכות העיתונים לתפקד מבחינת תקני העיתונאים. בכך יודו גם עורכי העיתונים הקיבוציים. אם נעשה מהלך יזום: ניהול משא ומתן מקביל, מול "מעריב" ומול "ידיעות", אפשר שנגיע ליכולת לתמרן ביניהם ולשדרג את כלי התקשורת הקיבוציים. כבר עתה מציע לנו אחד העיתונים את האפשרות לקבל מהדורה אינטרנטית של העיתון. ניתן לדרוש הטבות נוספות ממערכות העיתונים, רק כאשר מתנהל משא ומתן אמיתי ורציני.

 

הסיבה השלישית היא תקשורתית. המטרה של כל עיתון היא להשפיע. אין לנו כיום שום כלי תקשורת שבו אנחנו יכולים לבטא את העמדות שלנו אל מול הציבור הישראלי. צריך להיות לכולנו אינטרס שיהיה לנו עיתון עם יכולת להגיע לחבר קיבוץ, אך גם מעבר אליו. ההנחה שלנו היא שבעיתון אחד גדול, אפשר לפרסם הרבה יותר דעות, הרבה יותר כתבות, להיאבק על הרבה יותר תחומים רחבים וכיו"ב. עדיין לא סיכמנו דבר. הודענו לכל הגורמים כי אישור סופי מותנה קודם באישור מועצה. אי אפשר לסכם מול "ידיעות" או מול "מעריב", אם אין את אישור המועצה למהלך. עצרנו לפני שמסכמים את העניין. אחד ההישגים הגדולים במשא ומתן היא הדרישה שהתקבלה בשני העיתונים, לעשות גם מהדורה אינטרנטית. התקשורת האמיתית של ה-121 נמצאת ברובה בתוך האינטרנט. כולנו יודעים את זה. אנחנו רק צריכים להתאים את עצמנו לזה. אנו אומרים לכם בכנות, שיש לנו העדפה לחיבור עם "ידיעות אחרונות". למה אנחנו מעדיפים את ידיעות? כשאנחנו משווים בין ynet ל-energy , ההבדל הוא אדיר. את y-net קוראים כמיליון מאתיים אלף קוראים ליום. אתENERGY קוראים רק כמאתיים אלף אנשים ביום. גם 34 עמודי תוכן יכולים לעסוק בהרבה נושאים שעל סדר היום של החברה ישראלית. עיתון אחד גדול יש בו 34 עמודי תוכן לפחות, עם כפול כוח עיתונאי, מסוגל לעסוק בהמון דברים, מסוגל להשיג טורים חיצוניים, לא רק של קיבוצניקים. "מיתוג" חדש הוא קריטי ליכולת להשפיע. כשיהיה עיתון אחד לתנועה הקיבוצית הוא ייצג את התנועה הקיבוצית. עובדה זו תהפוך לבעלת משמעות ומשקל גם מבחינת תחושת החברים שהנה, יש להם עיתון שמייצג אותם וזה העיתון שלהם.

 

אנחנו לא הולכים לסגור את העיתונים. אנחנו רוצים שיהיה לנו עיתון אחד חזק ואיתן יותר, מבחינה עסקית, מבחינת היכולת הכלכלית, מבחינת היכולת העיתונאית והתקשורתית שלו. אין שום חשש מפני שליטה של המנגנון התנועתי. העיתונות התנועתית זו העיתונות הכי חופשית שיש. אין לה שום בוסים. מותר לה לכתוב כל מה שהיא רוצה כל שבוע. לבעלים אסור להגיד כלום. קיימת עצמאות מוחלטת של העיתונים. לבוא ולטעון שאם נעבור משני עיתונים לעיתון אחד, או אז תהיה שליטה של המנגנון, זה אפילו לא נימוק מכובד. מראש גם קבענו שיהיה צוות היגוי לעיתון החדש, שיהיה בנוי אך ורק מאנשי ציבור מכובדים שיקיים לגביהם קונצנזוס מוחלט. הם אמורים לקבוע את התכנים. מזכירות התנועה לא תתעסק בזה. היא לא עשתה את זה עד היום ולא תעשה את זה גם בעתיד. אנו מבינים את החששות, כפי שבוודאי יעלו בהרחבה בדיון זה. יש פה חשש להיפרד מהעבר. אנחנו עוברים את זה כמעט בכל תהליך של שינוי שאנחנו עוברים בקיבוצים. אנחנו רגילים ל"דף הירוק" ולעיתון "קיבוץ" וקשה להיפרד מזה. כמו ששידרגנו את עצמנו בהרבה מאוד תחומים בשמונה שנים האחרונות, כך גם יש לנו אפשרות להתגבר גם הפעם על החששות.

 

אמציה רייז (עין המפרץ) : המזכירים החליטו במכוון שלא להזמין את עורכי העיתונים ואת יושבי ראש הרשות לדיון שהתקיים במזכירות. אני לא מכיר דמוקרטיה שפועלת כך. זה לא תקין. בסגירת עיתון לא בונים איחוד, ככה זורעים בדיוק את ההפך מזה. משלים את הציבור שבזה כאילו עושים איחוד. אין עיתון חדש. יש רק עיתון אחד שימשיך לצאת. הדבר היחידי שיכול לקרות לנו, לאסוננו, שאנחנו לא נשלוט בו יותר. אנחנו לא נהיה המערכת. לא יהיה בו 'דף חופשי' לדובר התנועה, דף שאיש לא מתערב בו. איש לא הפריע למזכירי התנועה להעביר את המסרים שלהם, כרצונם. איפה יכולתם להגיע להישג כזה, של קבלת עיתון בחינם? למה לוותר על כך? מדוע לוותר על היכולת להגיע לכל בית? איננו מאחדים את תנועות נוער. גם לא את מכוני המחקר וגם לא את "מורשת", ועוד שורה שלמה של דברים, שאנחנו חושבים שהעובדה שאפשר לעשות אותם ב'שתי ידיים', טובה יותר מהיכולת לעשות אותם ב'יד אחת'. גם לא החלטנו לאחד מפלגות בתוך התנועה הקיבוצית. יש לנו שלוש מפלגות. אז מדוע צריך דווקא לאחד את העיתונים. פה לא הולכים להחליט על איחוד עיתונים. פה הולכים להחליט על האפשרות להשמיט מחבצלת את הנכס שהוא בידה. מי שצריך להחליט על הנכס של "חבצלת" אלה הם קיבוצי "חבצלת".

 

 גיורא פורמן (מעברות): אני עוסק בנושאים כלכליים כבר שנים. כשמשהו מאוד לא הגיוני אני מנסה לעצור אותו, במיוחד בקיבוצים או בתנועה. עשינו כבר מספיק טעויות בגלל סיסמאות תלושות מהמציאות ומההיגיון הכלכלי. עליתי לכאן, משום שחשבתי שאני אצטרך להגן על הישארותו של עיתון "קיבוץ". לא על עיתון "הדף הירוק". חשבתי, שאנשים חכמים שנבחרו למזכירות התנועה סביר שייעשו טעות אחת. אבל שתי טעויות עוקבות אחת אחרי השנייה? זה כבר לא הגיוני. כלל ראשון בכלכלה הוא, שכאשר יש את שני עיתונים, ישנם תנאים מסוימים. מרגע שאחד איננו, יש כבר צורך להתמודד בתנאים אחרים, בדרך כלל ירודים יותר... ועוד כלל חשוב. אם אתה רוצה להשיג יותר - תלך תמיד ליותר חלש. ממנו הרי תקבל יותר. אני מסכים עם האגף הכלכלי שההבדל בין שתי ההצעות (של "מעריב" ושל “ידיעות תקשורת") הוא לא גדול והוא גם לא מהותי. כשיש שניים שמתחרים -למדנו תמיד - גם התקשורת תהיה יותר טובה, מאשר כשיש רק מתחרה אחד. לכן קמתי כאן להגן דווקא על כך שיישאר לנו יתד בעיתון החזק, ב"ידיעות אחרונות" ולא רק ב"מעריב". אני מציע להשתחרר מסיסמאות של 'האיחוד'. דווקא בעניין זה, יש מספיק מערכות שבאמת חשוב שנשלים את איחודן, טרם שאנו פונים לאיחוד העיתונים. לכן הצעתי - לדחות את הדיון הזה לזמן בלתי מוגבל.

 

ח"כ אבשלום (אבו) וילן (נגבה): הוויכוח הוא בכלל לא על כסף. במצב הנתון היום, לשני העיתונים התקציב החודשי שלהם מוגבל ומספר העיתונאים שלהם, היכולת שלהם להוביל עיתון חיי, דינאמי שואפת לאפס. העיתונים המסחריים האלה קנו את זה על בסיס מסחרי, הם מחזיקים מינימום של עיתונאים, הם אינם מעונינים בצד התכני, אלא רק בצד המודעות שהוא זה שמייצר להם את הכסף. צריך ללכת בסופו של דבר ללא כל קשר לאיחוד התנועות, לעיתון אחד גדול עם תקציב ועם יכולות עבודה. דבר שני, אני לא מציע פה לאף אחד לזלזל באתר האינטרנט. אתם יודעים כמה מאות אלפי אנשים הדבר היחידי שמסתכלים זה את אתרי האינטרנט? אז מה הזלזול הזה? חיבור ל- Ynet למשל, אומר שלעיתון הזה יכולים להגיע סטטיסטית הרבה מאוד אנשים בגילאים שבין 20 ל-40 , זהו בדיוק הציבור שהם לא פותחים את העיתונים שלנו. צריך גם את זה לקחת בחשבון. לכן אני מרגיש כל הזמן שהדיון הזה הוא נורא קשור לעבר. אם יש אפשרות שכזו, אז עדיף ללכת לעיתון אחד עם תקציב פי שניים או פי שלוש עם חיבור לאתר האינטרנט המוביל בארץ שמתפרסם שם כל השבוע עם פי שלוש עיתונאים, עם יכולת עבודה עיתונאית הרבה יותר. בואו נלך לעיתון אחד. מה שאומרים שהעיתון השני יפתח מתחרה, אז שיפתח.

 

קרני עם-עד (מצובה): גילוי נאות. אני מדבר אליכם היום כציר של מצובה, לא רק כתב של עיתון "הקיבוץ". כמובן שיש לי פה עניין שונה ועמוק יותר משל אחרים, כי אני גם מתפרנס מזה. אבל אני מייצג הפעם את קיבוץ מצובה. אני לא מכיר ארגון אחד במדינה הזאת שיש לו שני עיתונים. תראו לי ארגון עסקי או חברתי או אחר שמחזיק שני עיתונים, בדרך כלל לאומתיים, שגם נוגסים האחד בשני. אין דבר כזה. יש פה הטעיה מסוימת בעניין הקטע הכלכלי. לכאורה, נכון שאנחנו לא נסמכים על כספי התנועה, אבל בפועל אנחנו כן נסמכים. הרי כל מודעה שדובר התנועה מפרסם, כל ברכה, כל מודעת אבל, כל מכרז - מופיעה בשני העיתונים. זאת איננה הוצאה? אני לא יודע למה ה"דף הירוק" נכנס למגננה. הרי לא מדובר על סגירה של אחד והישארות של השני, אלא בסוג של מיזוג.

 

יהודה ברעם (עין השופט): לשם הגילוי הנאות, אני גם מנכ"ל "חבצלת". מאחר וכל הצד הכלכלי של "הדף הירוק" נעשה באמצעות אחד התאגידים של "חבצלת" מול "מעריב", אני קצת מתמצא במערכת הכלכלית של העיתון. לפיכך, אני יכול לקבוע בהחלטיות של"הדף הירוק", בנקודת הזמן הזאת, אין שום בעיה כלכלית. אני מסכים עם אבו וילן שצוות העיתונאים הקיים היום - נכון גם ל"קיבוץ" ולגם ל"דף הירוק" - בהחלט קטן ומתקשה להקיף את כל המשימות. גם הבנתי מהצוות הכלכלי, שאין ממש עניין כלכלי בנתונים הקיימים עכשיו. איפה שהוא אני קורא בין השורות, שהתנועה הקיבוצית מתכוונת לשים לא מעט כסף בקידום הנושא שעל סדר היום. להזכירכם, זהו נושא שלא תוקצב עדיין בשום מקום. אם התנועה הקיבוצית תצטרך לשים מינימום מיליון שקל בשנה לעיתון החדש, וזו רק התחלה, אז צריך לומר את זאת בגלוי ובמפורש. אני חושב שהדיון הזה הוא לא בעיתוי הנכון. האם את כל יתר הדברים נפתרו כבר? האם איחדנו את הכול? האם פתרו כבר את כל הבעיות המשפטיות? אני חושב ש"רותמים את העגלה לפני הסוסים". צריך לקבל החלטה היום וכאן, שלא דנים בנושא הזה בשנתיים הקרובות. נותנים לדברים להמשיך ולהתקיים ולהגיע לידי מיצוי. במהלך התקופה שתבוא, נלמד לעומק את הדברים ורק אחרי כן נגיע לדיון הרבה יותר בשלים ורגועים. נדע לכבד אחד את השני ולכולם יהיה יותר נוח. כאמור, אני הייתי מצפה שלא תתקבל כל החלטה בעיתוי הנוכחי.

 

שאולי שילה (גבעת ברנר): הפתיחה של המזכירים מעידה על אי הנוחות שקיימת בנושא הזה. לכן, אני מציע שנעשה מחשבה שנייה בנושא הזה. זכותו של "מעריב" להוציא את "הדף הירוק" וזכותו של "ידיעות" להוציא את "הקיבוץ". הם מוציאים את זה על חשבונם, וטוב שכך. לכן לא ברור לי למה אנחנו מגיעים לנושא הזה. לא מדובר על איחוד העיתונים אלא על סגירה של אחד מהם. יכול להיות שחלק מאנשי המערכת יעברו או לא יעברו לעיתון השני. לא ברורה לי המשמעות של עיתון תנועתי. אם התנועה באמת חושבת שהיא צריכה עיתון שמבטא את עמדת התנועה הקיבוצית, אוקי. במסגרת הדיון על "הקרן לאחריות חברתית" אפשר גם להחליט שצריך עיתון תנועתי, שיבטא את עמדת התנועה. בעיניי, מאוד חיובי שיש שני עיתונים. התחרות בין שני העיתונים מפרה ומשפרת את שני העיתונים. זה מה שחברי הקיבוצים מחפשים: לשמוע מה קורה בקיבוצים אחרים, איך הם מתנהלים. אנחנו באמת לא רוצים ביטאון 'מטעם', אלא דווקא עיתונות חוקרת, עיתונות פלורליסטית ולפעמים גם נושכת. לכן, אני מציע למועצה להוריד את זה מסדר היום ולהחליט שהעיתונים ייצאו כמו שהם יוצאים עד היום, ונהנה מהם כולנו.

 

מרים עין-דור: לפני 22 שנה גמרתי לערוך את "הדף הירוק". בפרק הזמן הזה הקפדתי לא להיות מעורבת, מתוך אמונה שצריך להניח לממשיכים ללכת בדרכם ולא להתערב. הדיון שמתקיים פה הביא אותי לנסות להציג בפניכם כמה תהיות שלי, מתוך הנחת יסוד שהכוונות של כולם טובות. להזכירכם, העיתון צמח כחלק אינטגראלי, כניסיון ליצור ענף עיתונאי בתוך "על המשמר", שיטפל בקיבוץ כהוויה. היום זה נראה מובן מאליו. מיום שהוא קם, היו לו כל הזמן מאבקי כוחות עם גופים מוסדיים בתנועה. הציבור אהב שפתאום הופיע עיתון, שמנסה לעסוק בדברים בצורה אובייקטיבית ולא מטעם אף אחד. אחרי סגירת "דבר" צמח עיתון קיבוצי חדש, "הקיבוץ", במקביל ל"דף הירוק". שני העיתונים הקיבוציים השתלבו ברשתות ארציות של מקומונים. מצד אחד הפכו העיתונים לחלק מרשתות ארציות ומצד שני, התנועות פתאום קיבלו שליטה עליהם. הן הפכו להיות הקובעות מי יעבוד שם ומי יהיה בתפקיד העורך. זאת הפריבילגיה שלהם. אחרי סגירת "דבר" ו"על המשמר", העיתונים נהפכו ל'נחלות' והתנועות הפכו לאלה שהגיעו להסכמים עם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" איך זה יתקיים. בפועל, מזכירי התנועה לא ניצלו לרוב את הפריבילגיה הזאת. למען הגילוי הנאות, אני ב-10 שנים האחרונות עורכת מוספי בריאות של "מעריב". רציתי שתדעו רק דבר אחד: "הדף הירוק" ,להפתעתי, הוא הרווחי מכל המקומונים בתל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע. הוא המוצר הכי מוצלח מבחינת הפרויקטים של "מעריב". אני גם מקווה שבעיתון "הקיבוץ" אין בעיות. אחרת, אני לא מבינה את פשר השמחה שלהם להפוך לעיתון 'מטעם'. עיתון אחד זה עיתון מטעם, זה לא יעזור. אני הייתי שמחה אם בעקבות הדיון הזה, הרשת השלישית, רשת העיר של "הארץ" הייתה מוציאה לאור מקומון שלישי. אם היה עוד מקומון נוסף, הוא רק היה מביא תועלת רבה יותר לתנועה הקיבוצית. עד אז, אני קוראת למזכירים להוריד את הנושא מסדר היום. אני מציעה שנחשוב בצורה יותר מקצועית ולא נקיים דיונים מיותרים כאלה, כפי שקיימנו כאן היום.

 

מיכאל קישון (שמרת): בשבילי היום הוא יום עצוב. הצעת המזכירים, בנושא איחוד העיתונים, פשוט אינה מובנת. אני לא מאלה המתנגדים להצעה בגלל 'נוסטלגיה'. עברנו כבר את סגירת "על המשמר" ושרדנו. חשבנו אז שאם יש משהו לא כלכלי, אז צריך לסגור אותו. השאלה היא למה לסגור עתה את העיתונים הקיבוציים. שני העיתונים אינם מהווים עול כספי על התנועה. מי שמפנטז על עיתון עם תקציב גודל טועה ומטעה. כמות המודעות לא תעלה, הכנסות מהמודעות לא יעלו. סיפרו לנו על קריסת "מעריב" ולכן צריך מהר מאוד לתפוס את ההצעה של "ידיעות אחרונות". אחר כך סיפרו לנו גם שאיחוד העיתונים הוא סמל לאיחוד התנועות.. החשוב זה הפלורליזם והדמוקרטיה וה"אלף פרחים יפרחו", ולא הסגירה של עיתון אחד. חופש הביטוי וחופש המחשבה עדיפים בעיני על מה שנקרא "חצרות רבנים", גם אם לא כולם מתכוונים לכך. בוא נגיד את האמת: מדובר בסגירת "הדף הירוק". אני חושב שזה מעשה שהוא אנטי-דמוקרטי. במקום שקיפות נקבל עכירות. ההצעה שעולה כאן היום היא "קו פרשת המים", שאיני יכול לחצות אותה. אם תתקבל ההצעה, לא אראה את עצמי עוד שותף לפעילות התנועה.

 

שלמה גלזר (ניר דוד): גילוי נאות: הייתי כמעט 8 שנים עורך "הדף הירוק". כיום, אני משמש כיועץ תקשורת פוליטי, של וולוולה, מזכיר התנועה הקיבוצית. אינני מזלזל בסמלים. אני מודע לכך שמילים יוצרות מציאות. שלא יחשדו בי ש"הדף הירוק" לא יקר ללבי. 8 שנים מחיי הקדשתי לו. אני זוכר לפחות 4 ניסיונות קודמים לאחד את העיתונים. הדיון פה היום לא מתנהל במישור הנכון. הרבה יותר מדאיג כמה אנשים, מאלה שנוכחים כאן באולם, הם בני פחות מ-50. יש לנו דור צעירים שלם,] שאנחנו בכלל לא רלוונטיים לגביהם, כמו גם הדיון הזה. לעצם העניין, הנתונים, נכון להיום הם כאלה: "הדף הירוק" מתקיים כיום מ-43,000 שקלים בחודש, זאת אומרת יש לו כ-11,000 שקלים או קצת יותר להוצאת עיתון, שזה כולל את המשכורות ואת הרכבים ואת כל מה שכרוך בזה. בלתי אפשרי לקיים עיתון על רמה בתקציבים האלה. עיתון "הקיבוץ" מתקיים ב-60,000 לחודש. אני אומר לכם, שכמעט בלתי אפשרי לקיים עיתון סביר גם ב-60,000 שקל לחודש. בוא נגיד ביושר את הדברים: העיתונים הקיבוציים הם בקושי עיתונים בינוניים. הם לא מסוגלים להתחדש, הם לא מסוגלים להתרענן. מובילים אותם אנשים בגילאי ה-60, חברים שלי עיתונאים מצוינים וחרוצים וטובים, אבל כך לא בונים חומה. העיתונים דורכים במקום. בעידן התקשרות הרב-ערוצי שמתחדש ללא הרף, פירוש הדבר שהם פשוט הולכים ודועכים. זה המצב. אנחנו יכולים לשמר את המצב הזה עוד שנה ועוד שנתיים ועוד 3 שנים. אחר כך נשאר כמעט בלי שום דבר. זאת האמת. עכשיו יש בפנינו צומת חדשה. היום בא העיתון הגדול של המדינה, ומציע לנו 3 דברים: ראשית, הוא מוכן להכפיל את התקציב. שנית, הוא מוכן להכפיל את גודל העיתון. שלישית, והוא מוכן להעלות אותו ל-y net. יש פה צומת של הזדמנות לעשות עיתון גדול יותר לתנועה הקיבוצית עם כמה כותבים חדשים, עם איזשהם רענונים נוספים. אנחנו צריכים להחליט אם זה ראוי או לא ראוי. אני חושב שזה מאוד ראוי.

 

אורית פראג (דפנה): אני עורכת את "הדף הירוק" מזה שנתיים. התפקיד מאתגר. יש בו המון מרכיבים, גם מרכיבים תרבותיים, גם מרכיבים כלכליים וגם מרכיבים חברתיים. "הדף הירוק" וגם עיתון "הקיבוץ" הם עיתונים ששונים במעט מעיתונים אחרים. הם עדיין חדורים בתכנים ערכיים ובמעורבות רבה של הקוראים. כמעט ולא מוצאים זאת כיום בעיתונים אחרים. מצד שני, העיתונים האלה הם עיתונים לכל דבר, עם תחושה של עצמאות וחופש, שאין למצוא אותם לא בעלוני הקיבוצים ולא בעיתוני המועצה האזורית. אני רוצה להגיד גם לולוולה וגם לגברי. אני מנהלת ועורכת את העיתון בחופשיות מלאה, ועל כך אני מודה להם ורוצה מאד שהמצב הזה ימשיך ויישאר על כנו. לכן, אני מבקשת, מעל במה זו, להצטרף לכל אותם אנשים שמבקשים היום להוריד את הנושא מסדר היום ולהשאיר את שני העיתונים האלה, כדי שתהיה לנו עיתונות חופשית וכדי שהגופים התרבותיים הללו ימשיכו ויתנהלו בחופשיות יתרה.

 

אייל רייז (כפר מסריק): מזכ"ל השומר הצעיר וחבר מזכירות התנועה: הבסיס לאיחוד התנועות הוא בסיס של בית ודרך, של סולידאריות, של ערבות הדדית. עם זאת, נראה שהדיון פה מתמקד דווקא בפן הכלכלי, על אף שאין לכאורה עילה דחופה ואין גם הצדקה כלכלית לאיחוד העיתונים הקיבוציים. את השותפות האמיתית לא יוצרים בהאחדה ובצמצום מערכות קיימות. לכן, בואו לא נכנס לדיון על איחוד העיתונים, שרק זורע זרעים של פילוג ברצף ההיסטורי. חשוב לנו שיהיו שני עיתונים, חשוב, אולי, שיהיה גם עיתון שלישי. הדור הצעיר שאני מכיר כן קורא, כן מתעניין, כן רוצה להתחבר לשורשים. אני מציע לא לזלזל בזה.

 

שילה אושרי (גבעת השלושה): האם הייתה כאן יד מכוונת של המזכירות, לקבל החלטה על סגירת שני העיתונים דווקא ביום שבו מציינים את "תענית אסתר"? אולי זה רק מקרה. שימו לב על מה מטריחים לכאן חברים מכל קצות הארץ: המצב במדינה? לא. זה לא מספיק חשוב. האיומים סבבנו? גם זה לא מספיק חשוב. מה כן חשוב? האם יהיו לנו שני עיתונים בלתי תלויים, שלא עולים לנו אגורה אחת, או שנחסוך את אפס ההוצאות ונקים עיתון אחד. כנראה שכחנו כבר את טעמה של אחריות לאומית, טעמה של נשיאת הדגל לפני המחנה, טעמה של ערבות הדדית. כל מה שמעסיק אותנו היום זה מלחמות קטנות של אנשים קטנים. עצוב לראות אותנו מתבוססים בדברים קטנים, שעם כל חשיבותם הם מתגמדים מול המציאות. אני מאמין באמונה שלמה כי התנועה הקיבוצית, אם רק תרצה להתעשת, תוכל לחזור למקומה הראוי בחברה הישראלית. אני יודע שזה נשמע פאתוס, אבל אלה לא קלישאות שעבד עליהן הקלח. זהו הצידוק להמשך קיומה של תנועה זו.

 

חיים ילין (בארי): הייתי חבר בצוות התנועתי שהמליץ לאחד את שני העיתונים. הצוות שהוקם בזמנו התבקש לבדוק את נושא התקשורת בתנועה הקיבוצית, לא רק עיתונות, גם האינטרנט, גם נושאים אחרים הנוגעים לעניין. עשינו עבודה שנמשכה כ- 3 חודשים. ב"מעריב" - מקומונים כל הזמן 'משכו' אותנו. לא רצו להיפגש אתנו, למרות כל פניותינו לקיים פגישה. לעומת זאת, ב"ידיעות תקשורת" הגענו להסכם מכובד, שהגדיל את הקצבת "ידיעות" לעיתון "הקיבוץ" בכ- 300,000 ₪. ובסה"כ תקציב שנתי של כ-840,000 שקל לשנה. יש להבין כאן, כי מבחינת "ידיעות תקשורת", מדובר כאן בעסק כלכלי טהור לחלוטין. מעולם לא נכתב על ידינו בשום מקום, שהצוות מציע לסגור את עיתון "הדף הירוק". כל שהצענו זה להקים עיתון חדש, קיבוצי, עם תקציב הרבה יותר גדול ועם יכולת אמיתית לכסות את כל אזורי הפריפריה הקיבוצית, מבחינה עיתונאית. יש פה היום הזדמנות לבצע מהלך עסקי טוב לתנועה הקיבוצית. יהיו גם הזדמנויות נוספות בעתיד. בעולם העסקים כל יום ותמיד יהיו הזדמנויות. השאלה היא אחת בלבד: מתי חותכים ולוקחים את ההזדמנות. האויב של הטוב הוא הטוב מאוד. אנחנו שואפים תמיד ליותר ויותר ולבסוף לא נקבל מאומה. בעניין זה יש לנו, לתנועה הקיבוצית, כבר ניסיון רב... כל פעם אנחנו חוטפים מחדש על הראש ולא לומדים מאומה. כל פעם שנלחמנו על משהו יותר טוב, קיבלנו משהו יותר גרוע, שנתיים לאחר מכן. כל פעם שרוצים לטרפד משהו, מקימים וועדה או רשות. השאלה היא האם רוצים לנהוג כך גם הפעם. אני מאוד מקווה שהדיון ייתן לנו ההזדמנות אמיתית ונחוצה,לשדרג את התקשורת בתנועה ובקיבוציה.

 

דני זמיר (בית העמק): מבקש שיגידו לנו בבירור האם ב-3 השנים הקרובות התנועה תצטרך להקציב תקציב לעיתון המאוחד. זאת לדעתי נקודה שתשפיע על אופן הצבעה של צירים רבים. חשוב שהיא תהיה ברורה. לעצם העניין. מי שקורא את החלק התוכני של העיתונים, רואה ששניהם הם עיתונים מאוד פתוחים, מגוונים ושונים אחד מהשני. יש להם צבע שונה, טון שונה, יש להם גם פרופורציות שונות למה חשוב ומה לא חשוב. הם עיתונים שונים. ההכרעה תהיה בסופו של דבר: האם יהיה לנו מונופול או שתהיה לנו תחרות. אין בעלים שלא ינסה כמיטב יכולתו, וזה לגיטימי, להשפיע מי יהיה העורך. בשביל מה הוא מחזיק עיתון, אם אין לו שום עניין במה שקורא שם. לכן, המצב שבו יש מונופול הוא פחות טוב, ואילו המצב שבו יש תחרות הוא יותר טוב. מציאות של שני עיתונים היא פשוט מציאות יותר טובה. היא מאפשרת תחרות והיא מאפשרת בחירה, גם לקוראים וגם לכותבים.

 

יגאל וילפנד (עין השופט): אני כבר 45 שנה בעיתונות הקיבוצים, עורך "על החומה" לפני 45 שנה. ההצעה המונחת על סדר היום היא לא טובה. מי שהיה צריך להתנגד לה בתקיפות זהו עיתון "הקיבוץ". אם אנחנו רוצים באמת לעסוק בתקשורת, שתדבר להמוני עם ישראל, המדיה העדיפה היא: רדיו וטלוויזיה. יש דברים שניסינו בעבר ולא הצלחנו. יכול להיות שצריך להמשיך ולנסות גם בעתיד. חברי הקיבוצים הצעירים, רבים מהם לא קוראים עיתונים בכלל. אני פונה אל חבריי המועצה ומציע להם להשאיר על כנו את המצב הקיים; לאפשר גם ל"דף הירוק" וגם ל"הקיבוץ" להמשיך, להתפתח ולפרוח.

 

אפרים רוזן (שריד): משהו להיסטוריה. כבר ב-94', לפני איחוד התנועות, היה צוות לאיחוד העיתונים. גיורא פורמן היה אז מזכיר הקיבוץ הארצי. אני עמדתי בראש הצוות. הצוות נפגש כמה פגישות. ישבנו עם מערכות העיתונים וסיכמנו על מהלך משותף בין התק"ם לקבה"א. צריך לזכור שהעיתונים אז, עלו הרבה כסף לתנועות. לכן היה אז שיקול כלכלי לאחד את העיתונים. על מה זה נפל? על השאלה היכן יופק העיתון. העניין נשכח כבר וחלפו ימים רבים מאז. באיחוד התנועות הנוכחי סיכמנו שאנחנו נהיה תנועה פלורליסטית. יש לנו קיבוצים מדגמים שונים. לא את הכל איחדנו. עדיין לא איחדנו את תנועות הנוער. הרבה דברים לא אחדנו. אני בעד הפלורליזם. לא רוצה לחזור לתקופה שהייתי נוסע לקיבוצים, לשכנע שכולם יקנו "על המשמר". לא רוצה לחזור לתקופה הזו. שיהיו שני עיתונים, ושכל אחד יקנה ויחליט איזה שהוא רוצה.

 

אפרים שפירא (מעברות): גזבר התנועה הקיבוצית: הנושא הנדון איננו 'הצעת המזכירים'. זאת היא הצעת המזכירות. העניין נידון במזכירות והוחלט שם ברוב. חשוב להדגיש זאת. במהלך הדיון נזרק כאן, ע"י אחד הדוברים, סכום של מיליון שקל, שכאילו התנועה אמורה להשקיע בגין איחוד העיתונים. לא היה ולא נברא. בשום דיון שהוא לא דובר כלל על מימון תנועתי של העיתונים. עומדת לפנינו שאלה של עיתון לתנועה קיבוצית, שהחליטה להיות תנועה אחת. לא ניתן להתעלם מהעובדה ההיסטורית, ששני העיתונים - "הדף הירוק" ו"הקיבוץ" - בהם פרי יצירתן של תנועות האם: הקיבוץ הארצי, והתק"ם. ההצעה שהמזכירות מציעה, מדברת על עיתון אחד לתנועה הקיבוצית, שבו יבואו לידי ביטוי כל קשת הדעות. מי שמדבר כאן על איזשהו משטר סטליניסטי, הוא פשוט טועה ומטעה. מדובר גם על עיתון עם הנהלה ציבורית רחבה, המורכבת מאנשי ציבור מוכרים ומכובדים. לא ייקחו חלק בהנהלת העיתון החדש חברים המכהנים היום בתפקידים שונים בתנועה. האמירה על הפיכת העיתון ל'ביטאון' שישרת את מנגנון התנועה, היא אמירה שאין לה בסיס. זו אמירה שיש בה מרכיב דמגוגי. בשני העיתונים ישנם אנשים מוכשרים. חלקם הגדול ישתלב בעיתון החדש. זה לא חיסול של "הדף הירוק". העיתון החדש יופץ גם בתקשורת האלקטרונית, ויוכל להגיע לכל משפחה בקיבוץ, וכן גם לכל עם ישראל. יש לי הרגשה, ואני אומר את זה במלוא הזהירות, שיש אנשים שעדיין לא השלימו עם איחוד התנועה, וזה אולי אחד המניעים להתנגדותם. העיתון החדש הוא סמל לתנועה אחת משותפת, לכל הקיבוצים ולכל הזרמים. גם סמל הוא דבר חשוב. אני מציע לתמוך בהצעת המזכירות להקמת העיתון החדש, תנועה אחת, עיתון אחד עצמאי בלתי תלוי המשקף את מגוון הדעות וההשקפות.

 

אלישע שפירא (עין השופט): חבר מזכירות התנועה: חברי המזכירות לא ראו את הנייר הכלכלי שעל בסיסו אנחנו צריכים להחליט. נאמר לנו שזה ידון בהמשך. גם לא רואים הצעה לסיכום הדיון עכשיו. לכן אני מציע שלא תתקבלנה היום שום הצעות שיטשטשו את ההמלצה המרכזית והבלעדית שהמועצה אמורה להחליט עליה: איחוד העיתונים כן או לא. מאחר ולא הוצגה לנו הצעת סיכום לדיון הנוכחי, גם לא ניתנה ההזדמנות להציג הצעת סיכום נגדית. אנחנו איחוד של תנועה פלורליסטית ששומרת על הסמלים של כל אחד ממרכיביה, ששומרת על המסורות ועל הסנטימנטים. זאת תנועה פלורליסטית של ריבוי עמדות וכלים ומגוון ומחויבויות ודעות. זה מה שיעשה אותה חזקה. האיחוד האופטימלי לא יבוא דרך ביטולם של העיתונים הקיבוציים, אלא דווקא דרך קיומם והתמשכותם.

 

רני טריינין (בית ניר): אני לא בטוח שבעוד 4-5 שנים הויכוח הזה בכלל יהיה רלוונטי. אם העיתונות הקיבוצית תהיה רלוונטית וטובה ומאתגרת, הרי שלא רק אנו אלא גם הדור הצעיר יותר ירצו לקרוא אותה. אם היא לא תהיה כזאת, היא תתבטל ותעלם בעצמה. יש כיום שפע של ערוצי תקשורת אלטרנטיביים, שמספקים לנו את מרב התקשורת הנחוצה. העיתון מביא לידי ביטוי שני דברים: הוא אמצעי תקשורת, אבל בעת ובעונה אחת, הוא גם מחולל תרבות. מסיבות כלכליות צמצמנו בשני העשורים האחרונים חלק לא מבוטל ממחוללי התרבות הקיבוציים, כאלה שנתנו איזשהו ביטוי להוויה המיוחדת שלנו. מה שנשאר לנו זה קצת עיתונים שמבטאים מעט מהתרבות הקיבוצית. מדוע להקטין ולצמצם את האפשרות הזו? בואו נעזוב את הדיון הזה היום. תנו לתהליכים האלה להבשיל, ובבוא העת נחזור לדיון הזה.

 

עזרא רבין (געש): אני מעריך שתשעים אחוז מהחברים שדברו כאן הם חברים של הקיבוץ הארצי לשעבר. זה לא במקרה. יש פה תהליך קשה וארוך של איחוד של שני גופים, שאינם סימטריים מבחינת גודלם. אני לא מציע לזלזל. גם פסיכולוגיה זה גורם, וגם מסורת זה גורם וצריך לקחת אותם בחשבון. דבר שני, אני לא מציע להסתמך על סקרים. אם נעביר סקר ונשאל האם נחוצה התנועה, ספק אם יימצא לכך רוב. צריך להקשיב למה שקורה בשטח. סגירת עיתון או הפיכת שני עיתונים לעיתון אחד, זה לא נושא שיקדם או לא יקדם את איחוד התנועות. מה זה שייך? זה עניין של מגוון ושל גיוון. כאשר ישנם שני עיתונים, יש יותר גיוון. אני מצטרף לאלה שחושבים, שלטובת האיחוד, למען הפלורליזם ומגוון דעות, רצוי היה להוריד את הנושא מסדר היום.

 

מוטל בוגומולסקי (מסילות): אני במצב קצת לא נעים. סיימתי לפני מספר חודשים את פעילותי כגזבר התנועה הקיבוצית. מספר חברים שדיברו פה העלו לי קצת את הלחץ דם. אני מסומן כמישהו שלא אוהב את איחוד התנועות, בלשון המעטה. אני לא מתבייש על כך. איחוד לא עושים בהחלטות. איחוד של תנועות עושים במעשים משותפים. כל אחד מהשותפים רשאי לשמור את המסורות שלו. התרומה שלי לאיחוד התנועות זו המסורת שאני מביא מ"השומר הארצי". מה קורה פה? על מה אנחנו מתווכחים? איחוד העיתונים יעשה את האיחוד? האם איחוד עיתונים יחזק אותנו במשהו? הבה ניתן לדברים להמשיך לזרום. אפשר שיום אחד שני העיתונים יגיעו בעצמם למסקנה, שעליהם לאחד את הכוחות. בואו ונהיה חזקים בדברים אחרים. בואו לא ניתן לקיבוצים להתפרק. זו כיום המשימה המרכזית של התנועה.

 

דורון ליבר (מצר): אני לא רואה בעיתון אחד או שני עיתונים איזשהו קרב אחרון, שלאחריו "יקום, ישגה אדם". יחד עם זאת, בשבילי, "הדף הירוק" הוא המשך ישיר של "על המשמר" ושל "לעל החומה". זה הבית שלי. משום כך, אני פונה לרגשות שלכם חברים: אל תסגרו לי את העיתון. לי מאוד חשוב שהעיתון הזה ימשיך להתקיים. יהיו לנו בעתיד הזדמנויות עסקיות נוספות, אולי אפילו טובות יותר. בשבילי סגירת עיתון "הדף הירוק" זה סגירת התנועה. אם היום סוגרים לי את העיתון, חלק מהחששות שלי מפני איחוד התנועות אכן מתגשמות, לצערי. לכן, אל תמהרו לסגור את העיתון הזה. הזדמנויות עסקיות תהיינה בעוד שנה, בעוד שנתיים, ואולי גם עוד עשר שנים.

 

עומרי כנען (גן שמואל): רכז אגף הרכזים האזוריים: חשוב מאוד שאנשים פה יבינו, כי חלק לא מבוטל מהעמדות שהועלו כאן, במהלך ישיבת המועצה, אינן מבטאות בהכרח את עמדות החברים בשטח, בקיבוצים. לי יש המדד שלי להערכת הדברים. הוא נובע משורה ארוכה של סיורים בקיבוצים וממפגשים עם חברים מהשורה. בפועל איחוד התנועות מתקדם. התהליכים חיוביים. הקיבוצים בצמיחה, ויש גם קליטה. ועם זאת, בלתי סביר בעיניי, שבקיבוץ יגור ישלמו חברים על "הדף הירוק" ואילו בקיבוץ שכן וקרוב, שער העמקים, יקבלו את העיתון בחינם. בעיני זהו מצב בלתי סביר. מכיוון שאנחנו תנועה אחת, יש לראות את הערך הסמלי שבדבר. המהלך שמוצע, להקים עיתון חדש, משופר ומשודרג, הוא מהלך נכון. עם הסקר או בלי הסקר, אני יכול לומר לכם, שרוב חברי הקיבוצים חושבים שהמהלך של יצירת עיתון חדש מאוחד לתנועה הוא המהלך הנכון.

 

יואל מרשק (גבעת השלושה): רכז אגף משימות התנועה: יש לנו שני עיתונים מצוינים. על פי הסקר, כשבעים אחוז מכלל חברי התנועה הקיבוצית קוראים את שני העיתונים. לחברים אין טענות לעיתונים. מדוע לסגור דבר טוב. אני בהחלט בעד זה שהתנועה תשקיע ותקים עיתון קיבוצי חדש. אך זה לא קשור בכלל לגבי שני העיתונים הקיימים. אני חולק על כך שמי שלוקח על עצמו את האחריות לאחד את התנועה סבור, שהצלחת האיחוד מותנית באיחוד העיתונים הקיימים. זאת לא הדרך לאחד את התנועה. אני בעד זה שנסכם את המועצה בהחלטה על הקמת "רשות" שתקבל מנדט להקים עיתון חדש. רוב האנשים שדיברו כאן דיברו כנגד איחוד העיתונים. עד כה אני לא שמעתי אנשים שמתנגדים להקמת עיתון חדש. עדיין לא מאחדים את המקהלות, ולא מאחדים את תנועות הנוער, ולכן אין סיבה לאחד את יתר נכסי הרוח...

 

המזכירים: ברכו את ח"כ חיים (ג'ומס) אורון על הבחירה בו לתפקיד יו"ר מפלגת מר"צ. הם ציינו כי ג'ומס, באישיותו, הוא הנציג הנאמן ביותר של התנועה הקיבוצית כולה. התנועה הקיבוצית עומדת כיום לאחר יותר מעשרים שנות משבר. נותרו עדיין כחמישה עשר קיבוצים שזקוקים להסדר פרטני. שאר הקיבוצים יצאו מהמשבר הכלכלי והתחילה בהם צמיחה דמוגרפית של בנים שחוזרים. צריך לציין ולא לשכוח זאת.

 

באשר לנושא הדיון עצמו, מסתבר שהוא מעורר ומשחרר הרבה רגשות ואמוציות. גם הרבה חששות ופחדים משינויים. לגבי חלק מהחברים, הדיון של היום הוא לא דיון על איחוד עיתונים או על הוצאת עיתון אחד. הוא דיון על שימור ה'לשעברים'. קיימת היום רק תנועה אחת. על כך החלטנו בוועידה פתוחה ודמוקרטית. אנו בעד לשמר מסורות. אבל, אנו גם בעד זה שכשאנחנו מאחדים תנועות, ראוי לבדוק, בהזדמנות זו, מה צריך לשמר ומה צריך וראוי לשנות. בעובדה, עיתון "הדף הירוק" נתפס בציבור הרחב כעיתון "הקיבוץ הארצי" ואילו עיתון "הקיבוץ" נתפס כעיתון של התק"מ. אנחנו רוצים עיתונות עצמאית, בלתי תלויה. יש לנו אפשרות כיום להקים עיתון חזק אחד. לא עיתון 'מטעם', אלא עיתון עצמאי, עם שם חדש. אנחנו לא מציעים כאן סגירת עיתון. אנחנו מציעים כאן שהמועצה תחליט על הקמת צוות היגוי, שעליו יוטל לסיים את המשא ומתן עם "ידיעות אחרונות", על הוצאת עיתון קיבוצי חדש ואיכותי, במסגרת איחוד העיתונים. על אף כל זאת, אחרי ששמענו את הדיון במועצה, אנחנו מציעים לא להחליט היום אלא לחזור למזכירות עם הדברים שנאמרו פה ולהגיע – לאחר דיון נוסף - למועצה הבאה, כדי לקבל החלטה סופית בנדון. שמענו את החששות, שמענו את ההתלבטויות. לכן אנו פונים למועצה, לאפשר לנו לקיים דיון נוסף במזכירות. נחזור למועצה הבאה ונקבל החלטה. אנחנו רוצים לבדוק מחדש, להתייחס להערות, לדבר עם הנציגים שדיברו הפוך מאתנו, לשמוע אותם. כמה שנוכל להביא למועצה החלטה שתזכה להסכמה רחבה יותר, אם אפשר קונצנזואלית.

 

אלישע שפירא (עין השופט): אם יש הסכמה על כך, שהעניין מחייב מחשבה נוספת, אני מוכן להתנדב להיות חבר בצוות הבדיקה. הצוות ימשיך לבדוק את העניין ויחזור למועצה רק כאשר העניין יבשיל. אם זו ההצעה, אני מצטרף מיד להצעת המזכירים. אבל, אם זו לא הכוונה, אבקש להצביע על הצעה נגדית, שתקבע שבסמכות המועצה לקבל החלטה כבר היום. להזכירכם, הדיון היה אמור להתייחס אך ורק לשאלה אחת בלבד: האם המועצה ממליצה לאחד או ממליצה לא לאחד.

 

הוחלט: המזכירות תתייחס לנאמר במועצה ותגבש החלטה שתובא לסיכום בישיבה נוספת של מועצת התנועה.

 

נשיאת המועצה: מיכל ויינברג (מסילות) הודיעה על סיום ישיבת מועצת התנועה

 

זאב (ולוולה) שור וגברי ברגיל

מזכירי התנועה הקיבוצית

 

ערך ורשם: רן כוחן

 

סרטוני קיבוצים
סיפורי קיבוצים
עיתונות קיבוצית
חדש באתר הקיבוצים
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים