פרוטוקול מועצת התנועה הקיבוצית מס' 7 מ-28.12.2006

28.12.2006 


על סדר היום:

 

1.       אישור פרוטוקול ישיבה קודמת (6/2006)

2.       הסדר נכי צה"ל בקיבוצים - דו"ח ועדת טבת"

3.       פערים בתנועה הקיבוצית - המלצות "צוות כנען".

4.       תוכנית העבודה של התנועה הקיבוצית (נדחה לישיבת המועצה הבאה).

 

יו"ר הנשיאות: מנו אלון (עין שמר)

 

רשם: רן כוחן


2. הסדר נכי צה"ל בקיבוצים - דו"ח ועדת טבת"

יוחנן פורמן (מעברות): אני נכה מלחמת יום כיפור. הייתי הרבה שנים בבתי חולים. מעל 40 ניתוחים. לפני 33 שנים החלטתי שאני נשאר חבר קיבוץ, למרות שהפיתויים לעזוב היו גדולים מאד. יכולתי להסתדר יפה מאד במקום אחר. החלטתי שאני רואה בצורת חיים הקיבוצית את המקום היותר טוב להשתקם ולבנות את עצמי מחדש.

 

לאחרונה הייתה כאן מלחמה (מלחמת לבנון השנייה). במלחמה הזאת, מתוך 118 הרוגים היו 18 בני קיבוצים. במלחמה הזאת, מתוך 1,600 פצועים היו 160 בני קיבוצים. זאת אומרת, כ-10%. מהם כ-30 פצועים קשה, שנכותם תהיה מעל 50%. היום, מספרם של חברי קיבוץ בהגדרה של נכות קשה מגיע ל-146 נכים.

 

לפני 15 שנה, ניסינו להגיע להסדר קיבוצי אחר, ביוזמת נכים שונים מאלה שהיום היו פעילים בתנועה. ישבנו עם ועדות החברה של התנועה הקיבוצית במשך שנתיים. לבסוף יצא הסכם, ששלמה כהן, עו"ד, ניסח אותו מטעם התנועה. ההסכם הגיע למזכירויות התנועות, והן דחו אותו מכל וכל. אני שמח שהפעם מובא לכאן מסמך שזכה לעידוד מזכירות התנועה.

 

לגבי ההסכם לפניכם. לא אעבור עליו סעיף סעיף. אפתח בסוגיית אחוז התמלוגים שמדינת ישראל נותנת לפצועים, נפגעי צה"ל ופעולות איבה. מהות התמלוגים האלה הם: לתת פיצוי על הסבל האישי ופיצוי על דברים שהנכה לא יכול לקבל או לעשות בגין נכותו. פיצוי זה אינו מוגדר כפרנסה. הוא ניתן בנוסף לפרנסה. את אותם תמלוגים אי אפשר למשכן ואי אפשר לקחת אותם. גם אם הנכה מתגרש, גרושתו לא יכולה להכניס אותם לחשבון דמי המחייה או דמי קיום. כך נוהגים בכל מקום במדינת ישראל. המקום היחידי שהנכה נדרש בו להיפרד מ"התגמול" המגיע לו, זה בתנועה הקיבוצית. זה נעשה מתוך אידיאולוגיה שהייתה קיימת בקיבוצים: החבר נותן את כל מה שיש לו לקיבוץ. ותיאורטית מקבל הכל על פי צרכיו.

 

בעובדה, הנכים לא קיבלו אף פעם לפי צורכיהם. כשנפצעתי, קיבוץ מעברות טיפל בי יוצא מן הכלל יפה. קבעו צוות שילווה אותי. אני מכניס את התגמולים ומקבל מהנה"ח החזר, כל חודש, לפי הצרכים שלי. ההסדר הזה התקיים במשך 15 שנה, עד שיום אחד התחלפו המזכירים ובא מזכיר חדש שלא הבין מדוע חבר קיבוץ נכה מקבל לפי צרכיו: תביא קבלות, תבקש אישורים, תתחיל להתרוצץ בין בעלי תפקידים ואז תקבל - אולי - מה שאנחנו נחליט... עצם התעסקות הזאת והצורך להשפיל את עצמך, יוצרת קונפליקט. הבעיה שלי, במעברות, נפתרה בסופו של דבר. אך, יש הרבה קיבוצים שלא פתרו את הקונפליקט הבלתי-נמנע הזה. אף אחד לא יכול להיכנס לנעלים או לצרכים של הנכה. לכן נקבע הפתרון שמשרד הביטחון וצוותים מקצועיים קובעים כמה ומה מגיע לנכה, בגין הצרכים המיוחדים שלו. התמלוגים אינם באים במקום פרנסה וגם לא נועדו לצורך השלמת פרנסה. מרבית בעלי התפקידים בקיבוץ לא יודעים את זה.

 

גיל ליבני (ראש הנקרה): ב-6.12 לפני 32 שנה, נכנס מחבל לקיבוץ שלנו והגיע לדלת ביתי. מאז אני מוגדר כנכה, נפגע פעולות איבה. אני בא לדבר היום ולדרוש את עלבונם של נפגעי פעולות איבה, שאינם מופיעים במסמך הזה. פניתי בעניין זה לאבישי טבת. קיבלתי ממנו תשובה שאני צודק. בפועל, המסמך לא שונה. אני עומד על כך שיוסיפו כאן בכתב, שמסמך זה נוגע לנכי צה"ל ולנפגעי פעולות איבה, למרות שבנכי צה"ל מטפל משרד הביטחון ובנפגעי איבה מטפל הביטוח הלאומי. דין נפגע פעולות איבה הוא כדין נכה צה"ל. הוא זכאי לאותם התגמולים, ל אותם הפיצויים, ולאותם הטיפולים.

 

המזכירים לקחו גם הם חלק בפתח הדיון. לדבריהם, הנושא הוא כבר משקל ואי אפשר להמעיט בחשיבותו. שני הערות, בהתייחס להסדר המוצע שמגיע לכאן היום לאישור. הראשונה, ההסדר המוצע נעשה בשיתוף פעולה מלא עם מחלקת הביטחון התנועתית והוא הגיע לדיון במזכירות ואושר שם. ההערה השניה, אנחנו רואים בהסדרת תקנות אלה חלק ממכלול שלם של תקנות, שנוגע לאוכלוסיות שנדרשות לטיפול ייחודי, בתוך מכלול החיים הקיבוציים. עברנו לא מעט שינויי אורחות חיים בשנים האחרונות. אנחנו מודעים לכך, שצריך להבטיח שקבוצות אוכלוסייה כאלה ואחרות יקבלו את התשובות הנכונות לבעיותיהן. אנו גם מודעים לכך, שבלי תקנות מוסדרות הם לא יקבלו את התשובות הראויות. לכן, דווקא בעת הזו אנחנו מקדישים זמן רב לתקנונים. לא כולם הגיעו לשולחנה של המועצה. חלקם יגיע לקראת המועצות הבאות. אחרי שכל מכלול ההצעות יאושרו במועצות התנועה, אגף החברה ייקח על עצמו להוציא חוברת מסכמת של כל התקנות הקשורות לטיפול באוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים בקיבוצים. היום אנחנו עוסקים אך ורק בנושא של נכי צה"ל.

 

במקרה של נכי צה"ל, ראינו חובה כמעט מקודשת לעסוק בנושא ביראת כבוד מוחלטת ואף לתת את התשובה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת. הצוות שעסק בנושא הציג בפנינו את המלצותיו. בדקנו את ההמלצות במישור ההיבטים המשפטיים, כדי לראות שאנחנו יודעים להתמודד עם מורכבות הנושא מול מזכירי הקיבוצים. ידענו שהם, הנכים, מכירים את הנושא הזה יותר טוב מכל אחד אחר מאתנו. הם חיים את נכותם יום יום. רק הם מסוגלים להגדיר בדיוק את הבעיות. יש להם גם את מידת האחריות והניסיון הקיבוצי כדי לומר לנו, מה צריך להיות הפתרון הנכון. זה הנייר שאתם מתבקשים לאשר כאן היום. הכרחי שאנחנו נצביע על זה פה אחד היום.

 

מה המשקל של המלצות התנועה מול החלטות מזכירות ו/או אסיפת קיבוץ או החלטת המועצה? אנחנו אומרים בצורה מאד כנה, שלהחלטות מועצת התנועה הקיבוצית אין יכולת אכיפה על מזכירות הקיבוץ. עם זאת, אנחנו מאמינים שאנחנו עושים הרבה מאד, מרגע שמתקבלת החלטת המועצה. אחרי שיאושר הנושא הנוכחי במועצה, הוא יופץ לכל הקיבוצים. בכך הוא יהפוך ל"מדיניות" התנועה בנושא הנדון. ההחלטה תהיה במעקב אגף החברה. האגף יגיש דו"ח שנתי על ההתנהלות בפועל של הקיבוצים, בהקשר לאותן תקנות שעליהן נצביע כאן היום.

 

הערה אחרונה לגבי מה שנאמר פה לגבי נפגעי פעולות איבה. על פניו זה נשמע נכון לחלוטין. אך אנחנו רוצים להיות זהירים. טרם שמתקבלת החלטת מועצה, אנחנו צריכים להבין היטב גם את המשמעויות המשפטיות שלה. לכן, המזכירים ייקחו על עצמם לבדוק את העניין ויביאו הצעה למועצה הבאה, בעניין צירוף סוגיית נפגעי האיבה להחלטה הזאת. אנחנו מתחייבים להשלים את הפרק החסר הזה, לקראת המועצה הבאה.

 

מוטי קומרוב (קיבוץ אפיקים): אין לו שום התנגדות להצעה. הוא בעד שהכל יעבור לנכה או לנפגע פעולות איבה. עם זאת, כשאומרים שזה לא נחשב כהכנסה, אז המשמעות באותם קיבוצי "רשת בטחון" חלשים, במיוחד אלה שמהם נגזרים לטובת אותן רשתות מסים משאר החברים, היא כאילו להגיד שכאן זה לא נחשב כהכנסה ונותנים רשת ביטחון מלאה למי שצריך, בנוסף לתמלוגים שמתקבלים ממשרד הביטחון. זה נראה לי כשווה מחשבה שנייה. הערה נוספת. נאמר בחוברת ההסבר שבמידה ויהיו מחלוקות בין הנכה ובין הקיבוץ, הנושא יובא לדיון באיזה שהן מחלקות של התנועה. והרי לשם כך קיים המוסד לבוררות וגישור. זה הוא מוסד תנועתי מכובד שצריך לפנות אליו, ולא לכל מיני מוסדות תנועתיים אחרים, שכלל לא ברור אם הם עונים על הדרישות האלה.

 

אמרי רון (משמר העמק): המזכירים הסבירו כי יש תקנות המבטיחות לכל חבר קיבוץ, בקיבוץ המתחדש, רמת חיים שלא תפחת משכר המינימום. יש רק בעיה אחת. התקנות האלה לא מופנמות עדיין בקיבוצים. רשם האגודות השיתופיות הוא זה שהיה אמור, מטעם המדינה, לוודא את שילוב התקנות הללו בתקנונים של הקיבוצים. הוא לא עשה זאת עד היום הזה. חשבנו שזה מה שיבדיל את הקיבוץ המתחדש משכונה. דיברנו פה במועצה, שזה יהיה הבסיס המשותף לקיום תנועה קיבוצית פלורליסטית שיש בה גם מתחדשים, גם דיפרנציאליים, וגם שיתופיים. הבסיס הזה לא מתקיים. לכן, גם ההחלטות לגבי נכים לא תתקיימנה. לכן, לדעתו, גם כל ההחלטות האחרות לגבי עבודה, או צמצום פערים בקיבוצים, לא תתקיימנה. ללא הכלי שאותו הייתה המדינה צריכה לכפות ולאכוף, כמעט ברור שחוברת החלטות/המלצות של התנועה לא תעשה זאת. לכן, אנחנו צריכים, מלבד כל החלטות היפות שנקבל פה, לפנות שוב ושוב לרשם, כדי שזה יפעיל את תקנות הסיווג, לפי רוח ההחלטות ולפי מה שהוא התחייב לבצע בקיבוצים, לרבות מה שמתחייב לגבי נכים. אז, גם הם יקבלו את מה שמגיע להם לפי חוק.

 

הוחלט:

 

ברוב גדול "בעד", מול 2 "נגד" אושר ההסדר.

3. פערים בתנועה הקיבוצית - המלצות "צוות כנען".

 

עמרי כנען (גן שמואל; רכז אגף הרכזים/מלווים): בעקבות קבלת ההחלטה לגבי תקנות הסיווג והערבות ההדדית המחייבת, התחלנו לחשוב בתנועה מהו המינימום הנדרש מכל קיבוץ, כדי שיוכל להמשיך ולהיות 'קיבוץ מתחדש', מה אמור להוות את "תעודת הזהות" של קיבוץ, שמבדיל אותו מכל מסגרת חברתית אחרת ושיבטא את היותו חברה צודקת יותר ואיכותית יותר מכל חברה אחרת שמסביב. לצוות שעבד על סוגייה זו היו שותפים מלבדי: אורי גלעד, לשעבר, ראש אגף כלכלה; יואל מרשק ראש אגף משימות; רבקה וילנד, ראש אגף חברה ועו"ד מיכי דרורי, ראש המחלקה המשפטית. ריכוז הצוות הופקד בידי.

 

פירוט ההצעה: ראו בדפים שצורפו לסדר היום של מועצה זו. החברה הישראלית חיה במציאות של הגדלת פערים חברתיים וכלכליים הולכת ומתמשכת. אנחנו לא מאושרים מזה. אנחנו מאמינים שיש לשאוף להקטין את הפערים הללו בין שכבות האוכלוסייה השונות. מציאות זו, לצערנו, הולכת וכובשת לעצמה מקום גם בתנועה הקיבוצית. אנחנו מאמינים כי גם כאן עלינו לפעול לצמצום הפערים הכלכליים, הן בין קיבוצי התנועה והן בתוך הקיבוצים עצמם. לא מדובר כאן בקריאה לקיבוצים לחזור לימי השוויון המוחלט. שני שליש מהקיבוצים כבר יצרו לעצמם את מסגרת ארגונית חדשה, שבה יש קשר בין עבודה לתקציב. יחד עם זאת, כתנועה ערכית, מוטלת עלינו המשימה לפעול למען צמצום הפערים ההולכים ומתרחבים. לכן, כפועל יוצא מתפיסת עולם ערכית זו, התנועה תעמוד על מימוש פרק 'הערבות ההדדית המחייבת', כפי שכבר הוחלט עליה במועצת התנועה וכפי שהיא מופיעה ב"תקנות הסיווג". אנחנו מציעים שצמצום הפערים בקיבוץ המתחדש ייעשה, בין היתר, על ידי שימוש בכלים של מיסוי פרוגרסיבי ו'רשת בטחון' לחבר וכן גם על ידי שמירה קפדנית על שוויון מהותי בתחומי יסוד כגון: בריאות וחינוך. בנוסף על הנ"ל, מוצע כאן שהקיבוץ יביא לידיעת החברים אחת לשנה, ברגישות ובשקיפות הראויה, את מבנה ואת רמות ההשתכרות השכר של בעלי התפקידים הבכירים בקיבוץ.

 

באשר ל'ערבות ההדדית' בין הקיבוצים, אנחנו חושבים שהמדיניות צריכה להיות, ככלל, מתן עזרה הדדית של הקיבוצים החזקים לקיבוצים היותר חלשים, כדי לעזור לקיבוצים החלשים להתחזק ולשפר את רמת ההתנהלות שלהם. להשתמש בידע וביכולות של הקיבוצים החזקים, כדי להעלות את רמת הקיבוצים שמצבם פחות טוב.

 

סמדר סיני (עין גב; רכזת המח' לקידום האישה) מי שנמצא בתחתית הסולם של פערי שכר בחברה, אלו הם הילדים והנשים. כשעמרי הציג את מסקנות עבודת הצוות וכתב את ההמלצות לצמצום פערים כלכליים בקיבוצי התנועה, ביקשתי להוסיף מספר משפטים שמתייחסים לנתונים שיש בידינו, לגבי פערי שכר בין גברים לנשים על אותם התפקידים בתנועה הקיבוצית. מדובר בסקר שערכה חברת פיל"ת בשנת 2004, על חתך של תפקידים שאינם מוגדרים בהכרח כנשיים או כגבריים ואינם נטויי מין. מסתבר כי מרגע שאישה ממלאה את התפקיד, יש פער שכר, לרעתה. לכן, ביקשתי שנוסיף למסמך הזה שלושה משפטים. אני קוראת אותם מן הכתב: "מזכירות התנועה מודעת לתופעה השלילית של קיום פערי שכר בין גברים לנשים בתוך הקיבוץ, בהתייחס לאותן משרות. 2) מזכירות התנועה שוללת קיומם פערים כאלה, וקובעת כי תמחור משרה אסור לו שיהיה מותנה במינו / מינה של הנושא/ת בה. 3) מזכירות התנועה תפעל בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת לבטל את אי השוויון האמור, כמוצע בסעיף 4 בהמלצת הצוות ותפעל ליצירת מודעות לנושא". אני מבקשת מהמועצה לאמץ את שלושת המשפטים האלה למסמך ההמלצות.

 

אסתר לבנון-מורדוך (קיבוץ גזית): צריך למצוא את אותם מקומות שבהם אנחנו מיוחדים, מובדלים מהסביבה הסובבת אותנו. אחרת מה הטעם לרצות להשתמש ביתרונות שיש לנו, בין אם אלה יתרונות היסטוריים, ובין אם הם כאלה שאנחנו מבקשים להקנות לעצמנו מחדש, כקיבוץ או כתנועה. נושא הפערים הוא אחד הדברים הרלבנטיים. ההגדרה הנכונה למה שמנסים עכשיו לעשות זה למנוע הגדלת פערים בתנועה הקיבוצית, כתוצאה מהתהליך של שינויים מקיבוץ שיתופי לקיבוץ המתחדש. מאחר המילים הן אלה שקובעות את התודעה, הבה נדבר מעל כל במה, על כוונת התנועה הקיבוצית למנוע יצירת פערים חברתיים וכלכליים, מהסוג המוכר לנו בחברה הסובבת אותנו. יש להתחיל להפעיל מנגנונים שימנעו הגדלת פערים. הבה לא ננקוב במספרים. כי ברגע שאנחנו מדברים במושגים של החלטות קונקרטיות, מיד אומרים לנו שזה לא רלבנטי ולא בר אכיפה. הבה ננהג כמו במדינות סקנדינביה, שבהן בחברות ציבוריות אסור שייווצרו פערים רחבים מידי בין מקבלי השכר הגבוה ביותר לבין מקבלי השכר הנמוך ביותר. אפשר ומותר לתבוע את מימוש העיקרון הזה, לפחות ברמה העקרונית, כך שכל קיבוץ יחתור - ככל האפשר - לצמצם בתוכו את הפערים, בין המשכורות הגבוהות לבין המשכורות הנמוכות. נראה לי שזה כהצהרת כוונות מספיק ברור וגם אומר במפורש למה אנחנו מתכוונים.

 

יהודה טל (רמת יוחנן): מאוכזב מהמסמך שהונח על שולחן המועצה. התוצר הסופי לא אומר שום דבר. אם לא אומרים דברים ברורים לגבי 'קווים אדומים', זה בעצם אפילו נסיגה ממה שכבר היה קודם לכן. שמחתי לשמוע את מזכיר התנועה מדבר על זה שיהיו קווים אדומים וכי לא נוכל להשלים עוד עם פערים מתרחבים והולכים בתוך הקיבוץ. זה שמכניסים למסמך זה גם את צמצום הפערים בין קיבוצים, זה כאילו בהפוך על הפוך. זה בעצם מעיד על כך שאין מאחורי האמירות שום דבר. אפילו בתקופות הרבה יותר שוויוניות, כשכל קיבוץ היה עדיין קיבוץ, לא צמצמו פערים בין קיבוצים. קיבוץ שהיה לו יותר היה לו יותר. אם באים עתה ומפרשים שמדובר על כך שתהיה עזרה בכל מיני צורות, אנחנו מברכים על כך. הקיבוץ שלי הוא בין הקיבוצים שהצהירו על הרצון לעזור ולסייע לקיבוצים חלשים. אני רואה בכך מעשה אציל של סיוע ורצון לעזור לקיבוץ חלש להיחלץ ממצוקותיו. אבל זה לא יכול לבוא תחת הכותרת של צמצום פערים. אין לזה שום קשר למושג זה.

 

תמר שלווי (קיבוץ בארי): לדעתה, היכן שכתוב: צמצום פערים בין הקיבוצים, צריך היה להיות כתוב: עזרה הדדית בין הקיבוצים. קיבוצים חזקים יעזרו לקיבוצים חלשים, לא כפטרונים, אלא כעזרה בתוך אותה התנועה. בהקשר לדברים של סמדר סיני: לא יתכן שיהיו פערים קיפוח בין נשים וגברים במגזר הקיבוצי. יש להתמרד כנגד זאת. לא יכול להיות שיהיה קיפוח של חלק מהאוכלוסייה שלנו. הנקודה השלישית: לא יכול להתקיים שוויון ערך האדם, כל עוד קיים באותו הקיבוץ פער שכר משמעותי בין המנהל לבין העובד הפשוט. פערי השכר הם בעיניה העניין החשוב ביותר וזה גם דורש את הטיפול הדחוף ביותר. השאלה היא האם לתנועה הקיבוצית יש הכוח לאכוף את ההחלטות שלפנינו על הקיבוצים. זו עבודה קשה מאד, אבל לא צריך להתייאש.

 

גיורא ברעם (רוחמה): שמעתי ברדיו הצעה שאני מציע לאמץ אותה בתנועה הקיבוצית. באותה שיחה הוצע, שפער השכר במדינה לא יעלה על פער של 1 ל-3 או 1 ל-4. יתקיים אמנם פער מסוים. אך אם וכאשר יעלו למנהל את המשכורת, יהיו חייבים להעלות אותה לכולם, ביחס המתאים. אני מציע ליישם זאת ולקבוע שבתוך הקיבוץ יישמר פער קבוע שלא יעלה על 2.5 מהנטו שמקבל החבר שמביא שכר גבוה לקיבוצו.

 

דני וואלה (יוטבתה): אני לא בא לחלוק וגם לא לגרוע. אני רוצה להציע רק להוסיף. בסעיף 4 היכן שמדובר על שימוש בכלים לצמצום הפערים, אני מציע להוסיף: "וגם על ידי יצירת כתובת תנועתית, שתשמש נציבות לפניות חברים". משפט זה בא כדי להדגיש ולהפעיל שקיפות.

 

יעלה גרנות (קיבוץ שובל): רוצה להצטרף לדברי גיורא ברעם. חושבת שהנושא של פערי משכורות בקיבוץ המשתנה צריך להיות מוגדר וברור. הפער צריך להיות 2-2.5. לא יותר. הדבר השני שאני רוצה לציין - הזכרתי אותו במועצה הקודמת - זה הנושא של מס פרוגרסיבי, שהקיבוצים משלמים לתנועה. בכל חברה מתוקנת, המסים שמשלמים לרשויות הם מסים פרוגרסיביים. לא יכול להיות שהמיסוי שהתנועה מטילה על הקיבוצים הוא מס אחיד, בין שהוא קיבוץ עשיר וקיבוץ ובין שהוא קיבוץ חלש. המיסוי התנועתי חייב שיהיה פרוגרסיבי. מבקשת שתהיה על כך הצבעה, אם לא היום אז במועצה הבאה. לא מתכוונת לוותר על זה.

 

אמרי רון (משמר העמק): כדי לקיים את העקרונות שאנו דוגלים בהם לגבי החברה הישראלית הסובבת, אנחנו מחויבים, בראש ובראשונה, גם לעשות לביתנו. 'שוויון ערך האדם' איננו יכול להתקיים בלי שוויון בסיסי בשלוש המערכות הבאות: משכורות, קרי, רמת החיים; דיור ושיכון; עבודה. אתחיל מהמשכורות. הדבר לא מתקיים. אני לא רואה שהתנועה עושה משהו, כדי לכפות זאת על הקיבוצים, באמצעות מה שמתחייב בתקנון רשם האגודות השיתופיות. שמחתי לשמוע את הצעתו של גיורא מרוחמה. צריך במפורש להכליל אותה בהמלצות התנועתיות. אם נגיע למצב שבו נוכל להגביל - כמו בקואופרציה - את הפערים במשכורות בקיבוצים המתחדשים, זה יהיה דבר גדול. זה לא קיים היום ולכן זה מאפשר פערים גדולים. אני עובר לעניין השני - הדיור. מדובר במשהו שהוא ויזואלי. כסף אפשר להסתיר. אך, אי-אפשר להסתיר וילות של 250 מ"ר. בעניין זה אנחנו חייבים להבטיח לחברינו גם את השוויון וגם את הבעלות על הדירה. לשם כך עלינו לשמור על רמה קואופרטיבית מעל לסבירה.

 

הדבר האחרון נוגע לנושא העבודה. בנושא זה הפערים ממש זועקים לשמים. יש חוברת יוצאת מן הכלל של צוות תנועתי, שדפנה קנטור עמדה בראשו. החוברת היא מצוינת וראוי לאמץ את ההמלצות המופיעות בה. בדקתי בכמה קיבוצים. איש אינו מכיר חוברת זו. ההמלצות שומרות על העקרונות המינימאליים בקיבוץ המתחדש. זה נכון לגבי פיטורין וזה נכון גם לגבי הסכמי עבודה וכיו"ב. בפועל זה לא מתקיים. כולם יודעים זאת. חבר הקיבוץ השכיר בכמה קיבוצים לצערי, הופך להיות השכיר הנחות ביותר במדינה. אין לו הסכם עבודה, לא פרטי ולא קיבוצי ואין לו שום תנאי עבודה שמובטחים לו על פי הסכם. אפשר גם לפטר אותו בלי פיצויים. לכן, יש להגיע למצב שלחבר העובד בקיבוץ יהיה לו הסכם העסקה. הוא לא יישאר עוד בלי הסכם ונטוש. ומשהו, לבסוף, על צמצום פערים בין הקיבוצים. כולם מדברים, מדברים בלי לעשות דבר. כולם יודעים מה צריך לעשות. בניית כלים פיננסיים חדשים. אין משמעות לתנועה מבלי שהיא מקיימת עזרה הדדית בין קיבוציה. כיום היא לא מקיימת אפילו בדל של עזרה הדדית. לכן אני מציע, לא לכלול יותר מידי החלטות בומבסטיות, אלא פשוט לבצע.

 

גיורא פורמן (קיבוץ מעברות): הדיון הזה הוא האם ועד כמה שווה הרשימה של שש ההצהרות, המופיעות במסמך המצ"ב. כאשר הקיבוץ אינו רואה כל בעיה בקיומם של פערים כלכליים בין חברים, סביר להניח כי שום הצהרות תנועתיות לא יעזרו. הדרך היחידה להתמודד עם הסוגייה: שינוי חוקי וכללי המשחק, בהסכמה. החלופה להדברות היא קרב. אך צריך גם לזכור כי בקרב הזה איש לא מרוויח מאומה.

 

יואל מרשק (גבעת השלושה, רכז אגף משימות): אגף המשימות יזם את הדיון הזה. נשמעו הערות מאד נכונות. אני מציע לקחת אותם בחשבון. אגף המשימות סיים לפני שבוע מסע של 806 בני י"ב. הם עסקו - בין היתר - בנושא הפערים בחברה הישראלית. אנחנו עוסקים בפיתוח ובהעמקת התודעה. זהו המסר העיקרי שלנו: שינוי פני החברה וצמצום הפערים החברתיים והכלכליים בתוכה. מאז שהתחלתי לדבר בנושא הפערים בחברה, אני מוצף בטלפונים. אנשים רוצים לדבר. מדברים איתי על המצוקות. אני מציע לעצמנו לעשות כל מה שביכולתנו להיענות לפניות, להאזין להן ולהפנות את הפונים לכתובת המתאימה. מה פירוש הזכות לעבודה? מישהו צריך להשקיע ביצירת מקום עבודה. חובת הממסד הקיבוצי לדאוג לעבודה לכל מי שרוצה ומסוגל לעבוד ולהתפרנס. בנושא המשכורות. זכותו של כל חבר לראות את המשכורות של בעלי התפקידים המרכזיים בקיבוץ. אנחנו בעלי המניות בקיבוץ. זכותו של כל חבר לראות את מה שמשולם על ידי הקיבוץ בלבד.

 

ראובן (ראובן שער הגולן): אני מרגיש כאילו שאני יושב באיזשהו סימפוזיון מרוחק, שבו דנים על פערי שכר. איש אינו אומר לנו כיצד אפשר ניתן יהיה לבצע, אם יהיו החלטות בנושא הזה. בסה"כ, הפערים הולכים וגדלים. איך אנחנו כופים על הקיבוצים להתנהל בצורה נכונה ולהקטין את הפערים, באופן שזה יחייב אותם. בזמנו נקבע סיווג לקיבוצים. פניתי מספר פעמים לרשם. למעשה, לא קרה שום דבר. אנחנו צריכים לקבל כאן החלטה חד משמעית: היות והתנועה לא יכולה לכפות על הקיבוץ להתנהג ולהתנהל בהתאם להחלטות, עלינו לפנות ולתבוע מהרשם, שיעזור לנו לכפות את התקנון על הקיבוצים עצמם. לרשם יש גם סנקציות. למזכירי התנועה אין שום סנקציות.

 

דני זמיר (משמר העמק): אני מודה שאחד הדברים שחסר לי בדיון, זה הצגת הרקע לדיון. אני מקשיב ושואל האם קרה משהו. מדוע אנחנו מקיימים את הדיון הזה? בעצם כולנו יודעים, אבל זה לא נאמר. הדיון מתקיים מפני שישנן עדויות מתרבות והולכות לפערים בלתי סבירים עד בלתי נסבלים בתנועה הקיבוצית. במציאות המערבית של היום מתקיימים שני דגמים: ישנו דגם חברת שוק. ישנו הדגם של המדינות הסקנדינביות, שנקרא מדינת רווחה, חברת רווחה. אלה הן שתי האלטרנטיבות שקיימות כיום בעולם המערבי. זאת גם הבחירה היחידה שעומדת גם לפני הקיבוצים. חלק מהאנשים שהובילו את המהלך הדיפרנציאלי בקיבוצים, אמרו בתום לב ובכנות: אנחנו רוצים למצוא שילוב מנצח בין עצמאות כלכלית של הפרט, לבין דאגה לצדק חברתי ולערבות הדדית. הם בעצם אמרו, אנחנו היינו רוצים משהו דומה לדגם הסקנדינבי: פערים קטנים, מסים גבוהים ומערכת רווחה מפותחת. בנושא הפערים צריך להיות גורם תנועתי-ציבורי, שתפקידו לפקח ולדווח. אני מציע שנקבע שתוך שנה יימסר דיווח על המתרחש בקיבוצים בנושא המדובר. אני גם מציע, שלקראת הדיון הבא, יוטל על צוות מתאים להכין הצעות/חלופות להתמודדות מעשית עם בעיית הפערים בקיבוצים.

 

עו"ד מיכי דרורי (קיבוץ געש): הדבר האמיתי שבודקים פערים, זה רמת חיים. אם רוצים לבדוק את הפערים בחברה הקיבוצית, ברמת ההכנסות, אז צריך לבדוק את כל ההכנסות וגם את כל ההוצאות. בהחלט יכול להתברר בסוף היום, כאשר נבדקו כל הפרטים, שמגיעים לרמת חיים שהפערים בה הם לא כל כך גדולים...

 

באשר לרמת ההתערבות התנועתית. יש מקומות שניסינו - כתנועה - להתערב ביותר אגרסיביות. לצערנו, ההצלחה לא הייתה גדולה. גם ניסינו לגייס לטובתנו את מוסדות המדינה, שלהם יש סמכות אכיפה רחבות ("רשם האגודות השיתופיות", לדוגמא). מסתבר שגם להם היה קשה. הבעיה לא כל כך פשוטה. גם בימים עברו היו בעיות שהחלטנו והיה קשה לאכוף אותן. השיטה המועדפת היא לנסות להגיע לאיזו שהיא פשרה. זה הכיוון הנכון שמנסים ללכת בו.

 

אורי מצר (רכז הקן הקיבוצי של השומר הצעיר): היכולת של התנועה להיות רלבנטית היא מאד מוגבלת בשאלה, מה המשמעות של החלטות שמתקבלות כאן ביחס לקיבוצים. מזכירות קיבוץ או כל וועד ממונה של קיבוץ אינם צריכים את המועצה הזאת, כדי לדעת שהם צריכים להתנהל בצורה חוקית.

 

אלישע שפירא (קיבוץ עין השופט): היוזמה לדון בנושא הפערים היא יוזמה נכונה וחשובה והראיה היא - ההיענות לדיון וההשתתפות בו. לכן, ההחלטה לראות בדיון זה קריאה ראשונה בלבד, היא נכונה. אני מצפה כי בעקבות הדיון היום, "הנייר" יחזור למזכירות ואז ניצוק בו יותר תכנים. כמה הערות כלליות על הנייר שהוגש. זו תהיה עצימת עיניים אם לא נאמר בפירוש, שהפערים בחלק מהקיבוצים הדיפרנציאליים צמחו הרבה מעבר למה שהתכוונו מחוללי המהלך הזה. יש כיום בקיבוצים תופעות של מצוקה קשה. מחקר מאד ראשוני על מה שקורה בתנועה הקיבוצית בתחום המצוקה, מצביע על כך שפרופיל המצוקה בקיבוצים הוא כפרופיל המצוקה בכלל החברה הישראלית. אנחנו מדברים עדיין על שיעורים שהם קטנים בהרבה מכלל האוכלוסייה, אך יש להסתכל על המגמה המצטיירת לטווח הארוך יותר. יכולתה של התנועה לאכוף החלטות מעין אלה המוצעות כאן היום, היא מוגבלת מאד. היא תמיד הייתה מוגבלת. האמירה התנועתית משפיעה על הנהגות קיבוצים כמידת הזדהותם עם התנועה וכמידת רצונם להיות חלק מהתנועה. אבל גם כאשר היכולת לאכוף היא מועטה, עדיין קיימת היכולת להדריך, לסמן דרך, היכולת לקבוע, לנסות ולכוון. איש לא מגביל אותה. התנועה צריכה להגיד את מה שנכון לדעתה, גם אם הסיכוי שהקיבוצים יאמצו את זה הוא חלקי.

 

כמה הערות לגבי הנייר. ראשית, צריכה להופיע בטקסט אמירה יותר חריפה על ההכרח להשפיע על המציאות בארץ, בכל הדרכים הלגיטימיות שעומדות לרשותנו. יש לנו נציגים במערכות הפוליטיות, אנחנו יודעים מה צריך לעדות לעשות, כיצד להתארגן ולפעול ביחד עם גופים אחרים. שנית, צריכה להיות אמירה מפורשת, שאנחנו רוצים לחדש את העזרה ההדדית בתוך התנועה. אין לנו היום מנגנונים אמיתיים כדי להתמודד בפערים בין הקיבוצים. אם יש לנו רצון להתעסק בעזרה הדדית, היא וודאי תהיה בין קיבוצים חזקים לקיבוצים בקשיים. צריך לבנות לזה מנגנונים. קם צוות חשיבה תנועתי לתחום הזה. אני מקווה שבצוות יתגבשו מחשבות יותר קונקרטיות, איך מתרגמים את האמירה הכללית למעשים. חשוב שזה יופיע בתוך הנייר, כאמירה מפורשת. צריך גם לומר אמירה מפורשת על הדאגה שלנו מהפערים שהולכים ונפתחים בחלק מהקיבוצים, צריכה להופיע גם איזו המלצה מהו גבול הפערים שאנחנו חושבים שניתן לחיות בהם בקיבוצי התנועה. זו אמירה מדריכה וחובתנו לומר אותה.

 

איתי (קיבוץ ניר עם) : אני הייתי ממובילי השינוי בקיבוץ ניר עם, ביושבי בהנהלת הקהילה. אני לא רואה בזה שום חטא. היום אני חושב שהגולם קם על יוצרו. אני מדבר על הפערים העמוקים שנוצרו בקיבוצי בעקבות השינויים. כן, הפערים לא רק שלא קטנים אלא אף גדלים. על כך צריך לשים לב ועל כך צריך לתת ביטוי מעשי, לא רק הצהרתי. ניירות הם דברים חשובים. הם מראים על רוח נכונה. אבל צריך להפוך אותם לשלב מעשי.

 

שלמה גלזר (קיבוץ ניר דוד): בניר דוד חגגנו לאחרונה 70 שנה ל"חומה ומגדל". להזכירכם, בניר דוד התקיימה מועצת "הקומקום", שבה באה לדיון אותה הצעה מפורסמת, שהתירה להכניס קומקומים חשמליים לחדרים. כבר אז היו אנשים שאמרו שהתקרה תיפול וכי הקיבוץ לא ימשיך להתקיים. מאז עברנו לינה משפחתית ו"אמנה" ועוד הרבה מאוד שינויים. הקיבוץ עדיין כאן.

 

הבעיה הכי גדולה של הפורום הזה זה היא הפער ההולך וגדל בינו לבין מה שקורה בשטח ובקיבוצים. קרוב ל-200 קיבוצים עסוקים בשינוי. אני כלל לא בטוח שהם ממתינים לקבל הדרכה מכאן לאן פניהם מועדות. גם כלל לא ברור שהשלטונות מבחוץ - רשם האגודות למשל - מסוגל לומר להם כיצד לנהל את חייהם הפנימיים בקיבוץ. מרבית הקיבוצים בתנועה הקיבוצית מגדירים לעצמם מחדש את ההגדרה מה זה קיבוץ בשלושה פרמטרים: הראשון, הגדרת הבעלות על הנכסים המשותפים. אנחנו מדברים על שיוך דירות ועל שיוך נכסים. השני, זו הגדרה של הערבות ההדדית שלנו, רשת הביטחון. אני מאמין שאפשר, גם בקיבוץ המשתנה לשמור עליה. השלישי, זו הגדרה מחודשת של חיי הקהילה שלנו, בשילוב עם שכונות הקהילתיות. אני מצפה שהתנועה תגייס את כוח האדם והמשאבים שלה ואת המומחיות שלה ואת הידע שלה ותייצר כמה מודלים על הרצף שבין קיבוץ הכי שיתופי בעולם ועד הקיבוץ שהגיע לקצה השני של החבל. עד שלא נשכיל לעשות את זה ביחד, כולנו, הנייר הזה לא יהיה שווה את מחיר כתיבתו.

 

עזרא רבין (קיבוץ געש): זה מסמך אנמי. רק הערה אחת. זה לא רציני להתחיל בסעיף המודיע שיש פער גדול בחברה הישראלית. זה מה שהתנועה צריכה להגיד? אבל אם רוצים לקשור את זה עם תהליכים בתוך התנועה, ניחא. אני בהחלט חושב שבנושא של שוויון ערך עבודת חברות, חייב להיות סעיף נפרד. הערה שלישית, בקשר לזכות העבודה. הבטחת מקומות עבודה הוא אלף בית של כל הישות הקיבוצית שלנו. אני מציע שלנושא הזה ניתן את הדעת. בסיטואציה הקיימת, התנועה צריכה למלא תפקיד של מנחה ומבהיר, של 'מגביל' מבחינת קביעת גבולות, במקום שזה יהיה רשם האגודות.

 

אבי אהרונסון (נתיב הל"ה; רכז מחלקת החינוך של התנועה): ברמת הציפיות כדאי שנגדיר לעצמנו את מה אנחנו יכולים לעשות ומה אנחנו לא יכולים לעשות. בנושא הפערים יכולתנו כתנועה וכמועצה, להיות אך ורק מכוון ומדריך. שנית, כולם מכוונים לעניין של המשכורות שהקיבוץ מחלק. הבעיה איננה שם. הבעיה היא עובדי החוץ. אנחנו לא יכולים לשים את ידינו עליהם. מוטב שנודה בכך. שלישית, הפנסיה. לשם צריך לכוון את האנרגיה, ושם צריך לעשות הרבה. "רשת הביטחון" בהרבה מאד קיבוצים היא מתחת לשכר המינימום במשק. הדבר האחרון, לפחות לתת איזו נקודת אור. הייתה מטוטלת חזקה בתהליך השינוי. את החינוך הבלתי פורמאלי זרקו בתחילת הדרך אל ההורים. כיום, המטוטלת חוזרת בחזרה. יותר קהילות לוקחות על עצמן אחריות על החינוך. לא הכל גרוע.

 

ארנון קלדניצקי (קיבוצים אפיקים): באפיקים, כשהולכנו את השינוי, המתנגדים הגדולים לשינוי היו דווקא אלה שקיבלו שילומים מגרמניה, אלו שקיבלו דמי שכול וכמובן אלו שהיו להם ירושות. כבר אז הם חיו ברמת חיים שונה לגמרי, בהשוואה ליתר חברי הקיבוץ. לשמחתנו הצלחנו להעביר את השינוי. אני רואה המון דברים טובים בשינוי. אני מחפש שההידברות בנושא הפערים תהיה עם בעלי המשכורות הגבוהות בקיבוצים המשתנים. כדאי לראות איך הם רואים את פני הדברים, על מנת לנסות ולשמור על הקיבוץ ועל הדברים שאנחנו רוצים לשמור בתחומי העזרה הדדית והערבות ההדדית.

 

המזכירים סיכמו את הדיון. הדיון היום הוא 'קריאה ראשונה'. יש חשיבות רבה לדיון הזה. כמזכירות תנועה, אנו חייבים להתלבט, לדון ולמקד את הנושאים האלה. אנחנו לא גוף שבא לאכוף החלטות. לתנועה אין משטרה. היא גוף שיוצר דעת קהל, מראה כיוונים, מפתח דיאלוגים, יוצר הסכמות, והידברויות. זה תפקידה של התנועה. ישנם כיום שני מעגלים, המעגל מתחדש והמעגל השיתופי. שני אלה מתקיימים בתנועה פלורליסטית. התפקיד שלנו - לחדד את נושא ערכי הליבה שלנו ולגרום לכך שיהיו משותפים גם לאלה וגם לאלה. בלי ערכי ליבה משותפים לא תהיה תנועה. גם בתקופה של שינויים צריך לשמר את הערבות ההדדית, להיאבק בפערים שנוצרים, להניף את דגל הסולידאריות החברתית. התפקיד שלנו הוא למצוא את הבסיס המשותף לכולנו. גם בתקופה של 'שינוי', אסור שנאבד את היכולת המשותפת לחשיבה ולהידברות.

 

אנחנו היום הולכים לפיילוט ב-3-4 קיבוצים; קיבוץ חזק מלווה קיבוץ חלש. אחרי תקופה ארוכה של משבר, מתוך 257 קיבוצים נותרו רק כיום כ-40-50 קיבוצים הזקוקים להסדרים פרטניים עם הבנקים. בהרבה קיבוצים אנו רואים כיום ניצנים של צמיחה דמוגרפית וצמיחה כלכלית. אנחנו רואים לא מעט קיבוצים שהבנים שלהם רוצים לחזור. תפקידנו לפתח תשתיות פיזיות, אבל גם לחדד את ערכי הליבה שלנו. בשביל זה קיימת התנועה. עמדה של תנועה היא עמדה חשובה, היא צריכה להיות עמדה ערכית, עמדה מוסרית, עמדה ציבורית, עמדה שיכולה להוביל תנועה ביחד ולא לפלג תנועה.

 

אין לנו ספק שקיבוץ שיתקיימו בו פערים גדולים, לאורך זמן לא יוכל להתקיים בקיבוץ. הוא לא יוכל להתקיים כקהילה בקיבוץ. לכן הדיון הזה הוא ראוי. חשוב לקיים אותו בצורה רצינית ועניינית. צריך לזכור ש"רשת הביטחון" היא סוג של 'קו אדום' שקבענו, יחד עם המדינה: מי שלא ידע לעמוד ברשת הביטחון, לא יוכל להמשיך להיות קיבוץ ("תקנות הסיווג"). מטרת המסמך שהונח על שולחן המועצה היא ליצור דף נורמטיבי, שיאפשר לצוותי ההיגוי המבקרים בקיבוצים הניח אותו על השולחן ולחולל דיון בתוך הקיבוץ. חשוב שדיון כזה יתקיים, במטרה להדגיש את המסר התנועתי כי הגדלת הפערים מסכנת את עצם קיומו של הקיבוץ. אם אכן נתמיד לעשות זאת, עשינו את חובתנו שלנו.

 

הוחלט:

 

א.      מועצת התנועה קיימה "קריאה ראשונה" בדף ההמלצות שהוגש לה ע"י "צוות עמרי כנען" , בנושא: "המלצות לצמצום פערים כלכליים בקיבוצי התנועה" (סיכום עבודת צוות ראשי אגפים).

ב.      לקראת הדיון המסכם שייערך במועצה בקרוב, מתבקשים צירי המועצה שהעלו הסתייגויות במהלך הדיון הראשון, להעביר את סיכום הסתייגויותיהם בכתב, לעמרי כנען, רכז הצוות, כך שניתן יהיה להתייחס אליהם במהלך הדיון ב"קריאה השניה".

 

יו"ר הנשיאות, מנו אלון (עין שמר), הודיע על נעילת הישיבה

 

זאב (ולוולה) שור וגברי ברגיל

מזכירי התנועה הקיבוצית



מסמכים אחרונים - התנועה הקיבוצית


מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים