מועצת התנועה הקיבוצית, מושב 5 - 1.12.05


 

סיכום מועצת התנועה הקיבוצית מושב 5 - 1.12.2005

 

ב"בית חומה" - אפעל

ישבה בנשיאות: תמר וולפין (כפר הנשיא)

רשם וסיכם: רן כוחן 


על סדר היום

 

1.       אישור סדר היום ואישור פרוטוקול ישיבה קודמת - 4/2005 .

2.       זכויות החבר העובד בקיבוץ.

3.       אופן גביית מסי התנועה - קריאה שנייה.

4.       תוכנית העבודה והצעת מסגרת לתקציב התנועה הקיבוצית - 2006 - קריאה ראשונה.

5.       נוהלי עבודת מוסדות התנועה.

6.       שונות

 

 

תמר וולפין (כפר הנשיא) - נשיאת מושב המועצה ב"הופעת בכורה": מודה לכל מי שנתן בה את אמונו ומקווה להצדיק אותו.

 


1.      אישור פרוטוקול

 

ברוב קולות וללא כל מתנגדים, אושר פרוטוקול המושב הקודם של מועצת התנועה 4/2005. כנ"ל לגבי סדר היום של המושב הנוכחי 5/2005.

 

2.      זכויות החבר העובד בקיבוץ
 
דפנה קנטור (דליה): אחד הסעיפים שמעסיקים אותנו: התמודדות על ערכי העבודה בקיבוצים, לאור השינויים הרבים המתחוללים במרבית התנועה הקיבוצית. הוחלט בזמנו להקים צוות מערכתי, כדי לבחון את הנושא מכל היבטיו: אם עוברים, אז איך, ואם לא אז איך "משתתפים במשחק". בצוות הזה ישבו נציגות אגף כלכלה, המחלקה המשפטית, משאבי אנוש, וגם נציגות חיצונית של עורכי דין.

 

יצאנו לדרך בזיהוי של שתי בעיות יסוד: האחת, לאור השינויים שחלו באורחות החיים בהרבה מאד קיבוצים, השתנו גם כללי המשחק. הסיטואציות החדשות שנוצרות, דורשות סוג שונה של הגנת העובד. בעיית היסוד השניה, מצב חדש שבו הקיבוץ מוצא את עצמו חשוף לתביעות שונות מצד חבריו המתגוררים ועובדים בו. איך מתגונן הקיבוץ מפני חבריו שלו, במצב שבו עד עצם היום הזה לא מתקיים בו מצב חוזי, בין עובד למעביד.

 

ברמה הקיבוצית היינו מוכרחים לראות את הייחודיות; אנחנו במפורש שונים ומיוחדים מכל מערכת אחרת שקיימת במדינת ישראל. אני מדברת כאן על 'עולם' העבודה. בעולם העבודה אנחנו קשורים בכך שגזרנו על עצמנו הדדיות. יש לזה מחויבות ויש לזה השלכות.

 

כבר מלכתחילה קבענו לעצמנו לעבור את המשוכה העיקרית והמסוכנת: לא לעבור למצב של יחסי עובד-מעביד בתוך הקיבוץ. צריך לדעת כי במערכת יחסים של עובד-מעביד, המפגש בין שני הצדדים עובר בדרך כלל בבית המשפט או בבית הדין לעבודה. לא ראינו את עצמנו כמי שרוצים להכניס את בתי הדין לעבודה אל תוך החצר הקיבוצית. גם המחיר הכלכלי של זה הוא גבוה מאד. ההמלצות שלנו בנויות על ההנחה כי ניתן להגיע למערכת יחסים הוגנת וצודקת בין החבר העובד בקיבוץ, לבין הגורם הקיבוצי המעסיק אותו. זהו הקו המנחה של כל העבודה שנעשתה על ידי הצוות.

 

איתי שפירא (ניר עם): נעשתה כאן עבודה יפה. אבל אני מכיר את המציאות, כיוון שחוויתי אותה באופן אישי. הדברים שנאמרו כאן הם רק בגדר המלצה: ברצותו ישתמש וברצותו לא ישתמש. בפועל, אין התערבות של הגופים האמורים להגן על העובד או על הפרט. לכן אני מניח, שבסופו של דבר כמה שאנחנו כרגע נהנים מסטטוס של חברה ייחודית, נצטרך להתנהג כמו כל אזרח אחר במדינת ישראל. אני חושב שצריך לתת לעניין הזה יותר "שיניים". ברגע שזה רק המלצות תנועה, אז כל קיבוץ סוברני להחליט אם בכלל לאמץ או לא לאמץ את ההמלצות. ברגע שאין לזה תוקף משפטי, אז לא סופרים את הפרט. צריך להכין נייר מחייב מבחינה משפטית. אנחנו אזרחים ככל שאר אזרחי ישראל, ולכן חוקי העבודה של המדינה צריכים לחול גם עלינו.

 

עמיקם אוסם (אפיקים): שתי הערות. האחת, מבחינת הטרמינולוגיה. כולם מדברים על חובת התפרנסות. אבל, ישנם מקומות ומשפחות שרק אחד מבני הזוג עובד, והשני/ה מפסיק לעבוד. לזה שמפסיק לעבוד, מגיע גם לו/ה משהו אחרי שסיים/ה את העבודה. בכל מקום אחר בעולם קוראים לכך פיצויים, לאחר שאדם סיים את עבודתו.ועוד הערה: הוא מבקש להמליץ, שתקציר סעיפי החוברת העוסקים בחבר/ה העובד/ת, יהווה חלק מתקנון האגודה של אותו קיבוץ. שינוי המצב בקיבוצים, בכל הנוגע לתחומי העבודה, ראוי שייכנס לתקנון "בדלת הראשית". ועוד משהו בנושא הגמלאים. בקיבוצים המשתנים גמלאים יוצאים לעבוד, כי הם צריכים להמשיך לחיות. לכן, לדעתו, ההגנה על זכויות הגמלאים אינה יכולה להסתפק רק במשפט שמופיע בחוברת. צריך לומר דברים יותר מפורשים. גם אם מדובר בגמלאים, אסור שיופעל עליהם לחץ לעבוד בשכר שמתחת למינימום.

 

הנרי אלקסלסי (עין השופט): רוצה לשבח את הצוות אשר עשה עבודה מקצועית מצוינת. כמה הערות והצעות. סעיף 1.3 מדבר על "השתתת יחסי עובד מעביד על פי רוח משפט העבודה בישראל". אמירה זו מדליקה נורה אדומה. אם נלך על פי "רוח" של משפט העבודה בישראל, ואם נצטרך לפסוק ברוח הזאת, הקיבוץ לא תמיד יצא נשכר מכך. לכן, צריך לנסח את סעיף הזה באופן שונה. לדעתו, יש למזער את נושא יחסי עובד-מעביד בקיבוץ. הוא הביע דאגתו באשר לשאלה איך המסמך הזה יקבל עיגון חוקי, מהבחינה הפורמאלית. העבודה עדיין לא הושלמה. צריכים עדיין לשבת בכדי לדון על המסמך הזה ולבחון כיצד להטמיע אותו באורחות החיים של הקיבוצים, המתחדשים בעיקר. מציע שאת המסמך הזה כל קיבוץ יאמץ כמסמך יסוד, הבא להגדיר את היחסים בין החבר, הקיבוץ ומקום העבודה. אני אמליץ בכל לבי שאת העקרונות כפי שמונחים פה, יש לקבל. ראוי גם שהתנועה תפנה למוסד לבוררות ותציע לעומד בראשו לראות את הנייר כמסמך הראשוני שאליו יתייחסו, בעת חילוקי דעות הנוגעים לעבודה.

 

דני זמיר (משמר העמק): התרשם מאופן הגשת החומר למועצה. רואה את הבעיה בכך שקיבוץ נמצא במעבר ממצב שבו התקיים הרבה מאוד אמון בין החברים - ולכן כמעט ולא היה צורך בחוקים ובתקנונים - למצב חדש יחסית, שיש בו הרבה פחות אמון בין החברים ואין עדיין מיסוד של חוקים חדשים. אנחנו לוקחים לקיבוץ המשתנה את המורשת של מערכת היחסים המשפחתיים והחבריים ייחודיים של הקיבוץ המסורתי, מבלי לשים לב שהבסיס של המערכת הזאת כבר לא קיים. לכן, אנחנו מוצאים את עצמנו בהרבה מקומות במצבי מעבר: ממסגרת שהייתה חברה רבת אמון, למסגרת חברתית שהיא ללא חוק. במצב החדש הזה, רצוי שהצוות יקבל גיבוי המועצה: להגדיר את המסמך הזה כמסמך מחייב. זאת אומרת, קיבוץ שלא יקבל על עצמו לפעול על פי המסמך הזה, כאילו הודיע ברבים שלא קיבל על עצמו עיקרון יסוד של הקיבוץ. מבחינתי, אין מדובר כאן רק בהמלצה. קיבוץ שלא יאשר את הנוהל המוצע, תדווח עליו מזכירות התנועה לרשם האגודות, כקיבוץ שאינו עומד בתנאי היסוד לקיומה של אגודה שיתופית. דבר שני שחסר בשורה שלמה של המלצות שמופיעות במסמך: מיהו הגוף שאחראי על יישומם. חשוב שתהיה להמלצות כתובת: מי ישמור על כך שהתהליך יהיה צודק והוגן ומי יהיה ממונה על זה. במילים אחרות, תפקידו של מי בקיבוץ או בתנועה יהיה להתריע ולהזעיק, במקרים של הפרה בוטה של ההמלצות. עוד הערה אחת, חשוב מאוד שהמסמך הזה יגיע לידיעת מרב החברים בקיבוצים ושהתנועה תבקש עליו משוב. גם אם יהיו רק עשרות של חברים בתנועה הקיבוצית שיקראו ויעירו הערות, אני חושב שתצאו נשכרים.

 

אמרי רון (משמר העמק): המסמך של הצוות מובא לשולחן התנועה באיחור של 5-6 שנים. אבל כמו שנאמר: מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. נושאי העבודה, כוח אדם, משאבי אנוש, הנוהל והנוהג בקיבוץ השיתופי - כל אלה הם הבעיה מספר אחת כיום. יש מספר לא מבוטל של קיבוצים שיתופיים וגם אחרים שעדיין נשארו עם אחריות הקיבוץ, שיש להם הרבה מה ללמוד אין לעשות את הדברים שכתובים פה בהמלצות, בצורה שהיא מאוד מחזקת ויוצרת את הקרבה גם לחברי קיבוץ צעירים. אני מדבר על יחידת משאבי אנוש בקיבוץ. ישנן כמה הצלחות בנושא הזה שכדאי מאוד ללמוד אותן ושכדאי לקיבוצים ללמוד מהן. יחד עם זאת, חושש מאד שקיבוצים רבים - בעיקר היכן שקיימים מנהלים חיצוניים שאינם אפילו חברי קיבוץ - ההמלצות הטובות שדפנה קנטור הביאה לכאן בשם הוועדה, פשוט יזרקו לפח.

 

פיני פלד (עין כרמל) : מברך על החוברת. חשוב מאד, לדעתו, להתייחס לתופעה ההולכת ומתפשטת - בעיקר בקיבוץ המתחדש - שלחבר העובד אין שום הגנה בשום תקנון. למנהל הקהילה החיצוני אין שום תמריץ להתעסק בנושא זה. היפוכו של דבר. אנחנו קוראים כל הזמן על מקרים של התנגשויות בין חברים לקיבוציהם, בנושאי פגיעה בזכויות החבר העובד. לטעמו, חסרה נקודה חשובה בחוברת. מדובר בשכבת בני הגילאים של 45 ומעלה. חברים רבים בגילאים הללו מתקשים למצוא עבודה, לא בתוך הקיבוץ ולא מחוצה לו. איך יקבעו אם החבר שאינו מוצא מקום עבודה יקבל 3 חודשים דמי אבטלה או 6 חודשים. יש צורך בהתייחסות מיוחדת לסוגיה הזו. תשובות לעניין הזה.

 

אסתר לבנון (גזית) מספר גדל והולך של קיבוצים, הופך בתהליך להיות מודל לקפיטליזם פרוע וג'ונגלי, בהשוואה למתרחש במדינה מתוקנת. המסמך הנוכחי רק מחזק את ההרגשה שרצים אחרי המאורעות ורק אחר כך עושים "מקצי שיפורים" ותיקונים. החברה הקיבוצית, עם כל ההשתנות שבה, עדיין יש לה איזו שהיא יומרה לשמש מודל יותר סוציאל-דמוקרטי מהמדינה. לכן, לדעתה, אם זו טיוטה להחלטה, אז ראוי לחדד בצורה יותר ברורה את הדברים המחייבים. צריך לקום מוסד תנועתי מרכזי, שהוא יהיה מעין בית דין פנימי לנושאי עבודה בתנועה הקיבוצית. בהקשר לדיון הזה, צר לה לקבוע כי נושא זכויות נשים בעבודה, שוויון הזדמנויות בתחום העסקים ואי הפלייה בשכר ובמתן הזדמנויות שוות, איננו עומד עדיין בהתייחסות הראויה לה בשורה ארוכה של קיבוצים.

 

ח"כ אורית נוקד (שפיים): ברכות לדפנה ולצוות שעשה עבודה מופלאה. כאשר מדברים על יחסי עבודה, הדבר החשוב ביותר הוא שהם יהיו, לפחות, בהתאמה לחוקי המדינה ובכל מקרה, שלא יעמדו בסתירה אליהם. זה הדבר הבסיסי. גם הנושא של סיום יחסי עבודה, הוא קריטי בעיניה. צריך לעגן את כל אלה בתקנון הקיבוץ. צריך גם לחדד יותר - כפי שאסתר הזכירה לפניה - כל מה שקשור בעבודת נשים, נוער, חד הוריות. מן המסמך שהוגש לא כל כך ברור מהן ההמלצות ומה בדיוק הכוונה. נושא נוסף קשור ליישוב חילוקי דעות בין הצדדים - החבר והקיבוץ. אפשר לחשוב על אופציה של בוררות, או אולי, כפי שהוצע כאן על ידי אסתר, להקים מוסד שיפוטי תוך-תנועתי, על מנת שלא נצטרך להגיע לעיתים תכופות מידי לבתי דין לעבודה.

 

איתן ברושי (גבת): גם בקיבוץ המסורתי וגם בקיבוץ החדש אין כלים טובים לפתרון שאלות התעסוקה. מרבית חברי הקיבוץ חיים כיום משכר מינימום. לא ניתן לבנות קהילה וחברה מתקדמת על שכר מינימום ולא ניתן לספר סיפורים על צמיחה וגידול, בעיקר לא לצעירים. הבעיה היא לא כמה זמן הולכים לחפש עבודה, אלא האם אפשר בכלל למצוא עבודה. איזו עבודה יכול החבר למצוא במקומות שאין להם פתרונות תעסוקה. לכן, השאלה היא לא כל כך פשוטה והיא לא רק בעיה של תקנונים וסוגיות משפטיות. מרבית הקיבוצים חיים בפריפריה - בנגב ובגליל. הגיע הזמן להבין שאת עיקר האנרגיה צריך להשקיע מאתנו החוצה, למציאת פתרונות במישור הממלכתי ולא לעסוק במריבות בינינו לבין עצמנו. אי אפשר לקיים קיבוץ על שכר מינימום; אי אפשר למצוא תעסוקה שאין בה מימוש עצמי לצעירים; אי אפשר לגדול בלי מקומות עבודה אטרקטיביים; אי אפשר לדבר על השכלה, אם אין היכן לממש אותה אחר כך. השאלה היא האם ניתן בכלל לקיים קיבוץ. אי אפשר להיות קיבוץ, בוודאי שלא בפריפריה, בלי מדיניות נכונה, בלי מנהיגות מובילה ובלי ממשלה תומכת. אין מדובר כאן על פתרונות של קיבוץ בודד. מדובר בעשרות ובמאות קיבוצים. לכן, מה שעומד בפני התנועה זה לא השאלה המשפטית ולא הסדרת שאלת משאבי אנוש. השאלה היא האם נוכל לקרוא לחברים להישאר ולבנים להצטרף, תוך הבטחת רמת חיים של המאה ה-21 ותעסוקה שמאפשרת מימוש עצמי למי שלמד השכלה גבוהה. תעסוקה זהו תנאי הכרחי לצמיחה וגידול ותנאי הכרחי לפיזור אוכלוסייה. בלי תעסוקה לא יהיה גם קיבוץ.

 

גיורא פורמן (מעברות): פנה למזכירים ואמר כי , לדעתו, הנושא הנדון הוא יותר חשוב מכל יתר הסעיפים שעל סדר היום ולכן, שווה להקדיש לו את מרב הזמן. יש בדיון הזה 4 גורמים, שבטרמינולוגיה שבה התנהל הויכוח פה, דובר על הגנתם, אף שלא כולם הוזכרו במפורש. הראשון זהו חבר הקיבוץ. השני זה הפועל השכיר שעובד במפעלינו ובקיבוצנו. השלישי זה מי שנבחר לנהל את העסקים של הקיבוץ. הרביעי, זה הקיבוץ שצריך להתפרנס ולצמוח. גם הוא צריך הגנה. מערכת היחסים בין הארבעה האלה היא הדיון האמיתי, ולא רק קטע ממנו. השאלה הראשונה שעומדת מעבר לכל דיון, היא שאלת האכיפה של ההחלטות, כולל התקנונים, בקיבוץ של היום. כיום כלי האכיפה היחידי של שכר ועונש,בתוך הקיבוץ, זה דרך תקציב החבר, או דרך דמי המחיה שלו. באותם הדברים שלא מתקיימת אכיפה, מתרחשת הפניה לבתי המשפט החיצוניים. התנועה צריכה לקחת על עצמה להדריך את הקיבוצים בעניין זה. הנקודה השנייה היא שאלת הראיה שמעבר לטווח הזמן של השנה הקרובה או מעבר לחודש הקרוב. כאשר הקמנו בקיבוץ את המחלקה למשאבי אנוש,דיברנו על ראיה של כמה שנים קדימה. שהחבר - מיוחד החבר הצעיר- יוכל לראות באיזה צמתי החלטה הוא יהיה בעוד שנה, שנתיים או שלוש, ומה מחכה לו מבחינת התקדמותו האישית, ואת מי זה מחייב. בהעדר ראייה ארוכת טווח, אפשר לצפות שנמשיך לדשדש באותם המקומות.

 

יעלה גרנות (שובל): מבקשת לצרף את ברכותיה לדפנה ולצוות. לדעתה, ההמלצות הכלולות במסמך צריכות להיכלל בתקנון של "רשם האגודות השיתופיות". מהלך כזה יחייב את הקיבוצים לנהוג ברוח ההמלצות הכלולות במסמך התנועתי. יעלה ביקשה להסב את לב המועצה לתופעה לא-חיובית המתקיימת בהרבה קיבוצים: קיומה של אליטת ניהול בקיבוץ, שאינה מתחלפת במשך שנים ארוכות מאד. אליטות שכאלה מנהלות את הקיבוץ על פי דרכן בעוד שהחברים מאבדים את כוחם להשפיע על מהלכיו ומעשיו של הקיבוץ. לדעתה, יש מקום לכלול במסמך ההמלצות גם התייחסות ברורה לעניין משך קדנציית הניהול לא יכול להיות דבר שיש לו התחלה, אך אין לו סוף.

 

יהודה (רמת יוחנן): משוכנע כי קיים פרדוכס עמוק בעובדה שכולנו מאמינים בתפיסה של "שכר מינימום" לכל עובד, רק שאיננו מממשים את אותה תפיסה בתוך עצמנו, במערכת יחסי העבודה בתוך הקיבוץ. לכן, הוא בעד קיומו של מנגנון תנועתי שאליו יוכל החבר בקיבוץ לפנות בכל מקרה שנרה לי כי נפגעו זכויותיו הבסיסיות כחבר קיבוץ וכעובד.

 

שלומית גרוס (בית העמק): מצטרפת לברכות על העבודה היסודית שנעשתה. שלומית סבורה, כי אנו חיים עדיין בעולם מושגים מיושן ובלתי מתאים לתקופה ולשינויים המתחוללים בה. לא ניתן יהיה לאכוף את ההמלצות, לא בדרך אחת ולא בדרך אחרת, אם הקיבוץ - הנהלות הקיבוצים והחברים - לא יהיו משוכנעים שמדובר כאן ב"כלי עבודה" שימושי וישים לתפעול. לכן, ההצעה של דפנה והצוות צריכה להוות שלד התייחסות בלבד. קיבוץ שיהיה מעוניין ליישם את ההמלצות, יזמין את נציג/י התנועה לנושאי משאבי אנוש ואלה יסייעו לו לבחון את הדרכים ליישום ההמלצות התנועתיות בנושאי עבודה ויחסי עובד-מעביד בקיבוץ. הדבר נכון בעיקר לקיבוצים קטנים שאינם יכולים לממן בעצמם את כל ההשקעה הנדרשת לקיומה של יחידת משאבי אנוש חזקה.

 

דפנה קנטור (רכזת הצוות): התייחסה בדבריה להערות שנשמעו בדיון. מרבית הקיבוצים נמצאים כיום 'בתקופת מעבר'. עדיין לא ברורים לגמרי הכיוונים החדשים, ועדיין לא ניתן לקבוע בוודאות האם הקיבוץ בעוד 10 שנים יהיה דומה לקיבוץ שאותו אנו מכירים כיום. הדבר היחידי שניתן לומר כיום בוודאות הוא, כי יש קיבוצים שנאבקים על מציאת דרך ייחודית להשתנות, אך גם להמשיך ולהתקיים כקיבוץ ויש כאלה שזנחו את הרצון לעשות כך. מה שנותר לכן, זה רק הטוויה של דרך, הטוויה של מסלול וגבולות שאנחנו אומרים מה מנחה אותנו ומה לא. בתוך זה מתקיימות גמישויות לקבלת החלטה של כל קיבוץ וקיבוץ בנפרד.

 

רבים כאן דיברו על הצורך לעגן את ההמלצות במסגרת התקנון הקיבוצי. לדעתם, המסמך בצורתו הנוכחית הוא מסמך רך מדי. אני מציעה שנעשה עוד התייעצות בתנועה, סביב הסוגיה כיצד ניתן להגיע לקיבוצים בצורה האפקטיבית ביותר. יש מקום לעשות שיקול דעת נוסף, מבחינת ההטמעה של הדברים. אבל כל העת צריך לזכור את מטרת המסמך כולו: להגן על החבר, אך גם להגן על הקיבוץ. לכן, הדרך היותר אפקטיבית , לדעתה, היא לא ללכת לתקנה של "רשם האגודות", אלא להישאר ברמה של שכנוע הקיבוץ בחשיבות הדבר. להסתכל על המהות ולא על המסגרת.

 

מילה על ההגנה על הקיבוץ. קיבוצים צריכים לדעת את זה, שאם קיבוץ מצליח להוכיח בבית המשפט שיש לו נוהלי עבודה מסודרים, וכי בכל סעיף או סעיפים שהוא נתבע עליו ע"י החבר, זה האחרון עדיין מקבל יותר מאשר עובד מדינה. בדרך זו הקיבוץ מגן על עצמו טוב יותר מכל דרך אחרת. גם אם התובע זכה במשפט אחד, הרי שהקיבוץ מגן על עצמו מפני תביעות עתידיות.

 

כמה אנשים שלקחו חלק בדיון הזה, דיברו על הרעיון של הקמת בית דין תנועתי לשאלות החבר העובד בקיבוצו. אני מקבלת את רוח הדברים, אבל זה לא מספיק. כבר יש הזמנה לדיון בנושא הזה. אני לא יודעת איך נקרא למסגרת הזו. דבר אחד ברור. היא צריכה להיות זאת שתהווה כתובת להתדיינות במקרה של חילוקי דעות בין בעובד לקיבוצו. יש בעיות שצריך לתת להן מענה, אולי אחד כזה שעדיין לא מצאנו. ומי אמר שסיימנו לעבוד? לא סיימנו.

 

המזכירים סיכמו את הדיון. לדעתם, היה חשוב שצוות מקצועי ידון, ינסח ויציג את הנייר שהונח היום לפני הצירים. על עצם חשיבות העבודה שררה פה הסכמה כללית. גם המזכירים, רואים בעבודה זו מסר חשוב מאד לבעיה מרכזית מאד כיום בהרבה קיבוצים. המזכירים ביקשו להודות לדפנה ולצוות. מדובר על עבודה מאד יסודית ורצינית, שנמשכה יותר משנה.

 

הוחלט ברוב קולות הצירים ובהתנגדות של אחד:

 

א.      המועצה מאמצת את נוסח המסמך שהוצג בפניה, בכל הנוגע למסכת יחסי הגומלין בעבודה שצריכים להתקיים בין החבר לקיבוצו.

ב.      המועצה מטילה על הצוות שהכין את המסמך להתייחס לכל ההערות שנאמרו בדיון.

ג.       המועצה מטילה על מזכירות התנועה לפעול בנחישות בקרב הקיבוצים, על מנת שאלה יאמצו את המלצות המסמך.

ד.      המועצה מטילה על מזכירי התנועה לדווח לה, לקראת סוף שנת העבודה 2006, על מספר הקיבוצים שבהם התקיים דיון מסודר בנושא והתקבלו ההחלטות המחייבות בתחום יחסי העבודה בין החבר לקיבוצו ולהפך.

ה.      המועצה מביעה תודתה לכל הצוות שעסק בהכנת המסמך. המועצה רואה אותו כמסמך חשוב ומעשי ומקווה כי בעבודה משותפת, ניתן יהיה להגיע להסכמות הנחוצות, כדי שהקיבוצים יאמצו ויאכפו את ההחלטות, ככל שיידרש.

 

           

4.  אופן גביית מסי התנועה – קריאה שניה

 

המזכירים פתחו את הדיון והציעו כי מכיוון שזו קריאה שנייה, אפשר אולי יהיה לקצר מעט את הדיון. כזכור, הנושא עלה כבר על סדר יומה של המועצה הקודמת. הוא התקבל אז פה אחד, בקריאה ראשונה. סוכם שהמזכירות תדון בפרטים ותביא מסמך מפורט יותר למועצה, לקריאה שנייה. הסיבה לדחיפות העניין נובעת, בין כל יתר הגורמים, מכך שקיימת החלטת מועצה על מעבר למשכורות לפעילי התנועה הקיבוצית. המזכירים ספרו כי קיבוצים רבים מפעילים עליהם לחצים כבדים בעניין הזה. אך טרם שהתנועה תעבור לשיטת תשלום משכורות חדשה, חובה להבטיח שקיימת דרך לגביית מסים יעילה ומסודרת יותר מזו הקיימת כיום. לתזכורת: להזכיר בסדרת העקרונות שקיבלנו במועצה הקודמת, אנו מדובר על כך, שגביית המסים תעשה באמצעות התנועה, אבל הארגונים האזוריים הם אלה שיעבירו לתנועה את המס, בשם הקיבוצים. מיותר לומר שזה תלוי ראש ובראשונה בהרשאה המוקדמת של כל קיבוץ וקיבוץ. לכן, ההחלטה שתתקבל פה היא בחזקת המלצה בלבד והיא לא תחייב את הקיבוצים. רק אחרי האישור במועצה, כל קיבוץ יצטרך לתת הסכמתו להרשאה פרטנית לארגון המשקי באזורו, שישלם בשמו כל חודש את המס התנועתי. ברגע שמדובר בהרשאה של קיבוץ, כל עניין המיסוי הופך להליך טכני. במצב הקיים כיום, הרבה פעמים תשלום המס תלוי ב"רצון הטוב" של הגזבר בכל קיבוץ - אם הוא משלם באותו חודש או לא משלם. לעיתים קרובות מזכירות הקיבוץ בכלל אינה מודעת לכך שגזברה אינו משלם כלל את המס התנועתי. לכן, בהנחה שההחלטה העקרונית של הקיבוץ לשלם את המסים קיימת, והרשאה לארגון קיימת, כל נושא התשלום אמור להפוך להליך טכני, נוח יותר, מסודר יותר ומבטיח גם לתנועה אפשרות להתנהל באופן שוטף יותר.

 

נקודה שנייה שגם היא אושרה, בקריאה הראשונה, ברמה העקרונית היא, שהופכים את המס, ממס חבר למס קיבוץ. צריך להזכיר פה שמן הבחינה העקרונית, המס תמיד היה מס של הקיבוץ וכך גם התשלום בפועל. המושג 'מס חבר' השתרש בטעות, זאת כי גבינו את המס לפי מספר החברים. לכן ברור גם שהקיבוץ הוא זה שימשיך לשלם את המס ואין להטיל את התשלום על החבר/ה.

 

מה נעשה לקראת הקריאה השנייה? הוכנסו הנתונים והמנגנונים שמבטיחים את המהלך, כל זאת על פי חלק מההערות שנשמעו בקריאה הראשונה. נקבע שגובה המס צריך להישאר כפי שהוא, ממוצע של 420 שקל לחבר. יתרה על כך, גם על פי החלטה קודמת, מספר החברים בכל קיבוץ ייקבע לא בויכוח בין גזברים, אלא על פי נתוני האוכלוסייה כפי שהם מופיעים במאזן של אותה השנה. הערה שלישית שקיבלנו בקריאה ראשונה נוגעת לחשש להעביר את המס דרך הארגונים, כי קיבוץ שנמצא בחוב בארגון, הריבית שהארגון ישית על עליו יטיל עליו עומס נוסף. בעניין זה אנחנו כרגע בסיג ושיח עם שולחן הארגונים. עקרונית, קיבלנו את הסכמתם של הארגונים, שמדברת על העברת מסי הקיבוצים דרכם. על סכוי "החובה" שנובע מתשלום המס התנועתי לא תיגבה ריבית ארגונים. אלה ההערות. אנחנו צריכים להצביע היום על זה בקריאה שנייה. יש שתי אפשרויות: או להחזיר את כל ההצעה למזכירות, לבחינה נוספת, או לאשר את הנושא. אנחנו מקווים ומבקשים מהמועצה לאשר את הקריאה השנייה.

 

אמציה רייז (עין המפרץ): הביע שמחתו על כך שקיבוצו הוא קיבוץ מסודר, שקיים דיון פנימי לקראת הקריאה השנייה. בתמצית, קיבוץ עין המפרץ מתנגד להצעה הזאת בשני היבטים עיקריים שלה. האחת, מי שמדבר על מס תנועתי, מדבר על כמה "קומות". הקומה הראשונה היא קומה המחייבת כל קיבוץ בהיותו קיבוץ. במילים אחרות, מס שווה לכל הקיבוצים. הקומה השנייה צריכה להיקבע על פי גודלו של הקיבוץ ולפי מספר חבריו. מי שרוצה בכך יכול להוסיף גם את הקומה השלישית, הוולנטארית. קיבוץ שרוצה תנועה חזקה יותר, יוכל להוסיף על זה. כנראה שזה חזון באספמיה שקיבוץ ירצה להוסיף. אז לפחות שתי הקומות הראשונות הן הכרחיות. ההערה השנייה נוגעת לדרך הגבייה. לארגונים האזוריים יש תפקידים אחרים לגמרי, מאשר להיות פתאום התנועה האזורית. אנחנו לא חושבים שהגבייה צריכה להיות דרך הארגון האזורי. זה לא תפקידו וזה גם לא ייעודו ולא בזה הוא צריך לעסוק. מי שרוצה תנועה, שיהיה לו את האומץ לגבות מסים כתנועה ולא להיעזר בשירותים של ארגונים אזוריים. אם לא תהיה ברירה, נסכים לעניין הזה בתנאי שזה יהיה רק לשנה אחת של ניסיון.

 

אמיר קמיאל (גבעת ברנר): ביקש לדבר רק על דרך חישוב המס ולא על צורת הגבייה. ההצעה שהוצגה בקריאה ראשונה, דיברה על שלושה פרמטרים לחישוב המס. בהצעה המתוקנת היום מופיע רק הפרמטר הראשון. הפרמטר השלישי מדבר על כך שגובה המס הקיבוצי צריך להיות מחושב לפי צורת חישוב המס שהיה בשנת 2002. כלומר, כל קיבוץ משלם סכום קבוע, ו-370 ₪ עבור כל חבר. זה מה שכל קיבוץ משלם כקיבוץ, לא פר חבר. מה שמוצג לנו פה זה קפיצת מדרגות, לפי גודל הקיבוץ; קיבוץ של 51 חברים או 75 חברים משלם אותו המס. אם נחלק את זה פר חבר, נראה שהקיבוצים שהם יותר קרובים למינימום, פר חבר, ישלמו יותר מס. מציע למחוק את כל הטבלה בסעיף 2 וכן מציע לחבר את שלושת ההצעות שהופיעו בדיון הקודם, שמבססות את דרך חישוב על השיטה הקודמת. אחר כך שיקראו לזה מס קיבוץ, אבל שיטת החיוב עצמה לא תשתנה.

 

עמיקם אוסם (אפיקים): ביקש אף הוא להעיר על שיטת הגבייה. לדבריו, מה שמוצע כאן ברמה העקרונית זהו מס רגרסיבי. מאמצים את העיקרון הטצ'ריסטי של מס גולגולת. לא משנה מה המצב הכלכלי של הקיבוץ, לא משנה מהם רווחיו, או הבונוסים שמחלקים לחבריו. יש מס גולגולת. לדעתו, זהו מס רגרסיבי. הוא היה מסתפק בכך אם המועצה תחליט על הקמת צוות שיתכנן ויציע מס פרוגרסיבי ושיביא בחשבון את הכנסות המשקים. קיבוץ זה לא רק קהילה. קיבוץ זה גם העסקים של הקהילה. מציע לבדוק לעומק את נושא המיסוי הפרוגרסיבי, כך שלא יתבסס אך ורק על מס גולגולת.

 

יעקב בכר (מענית): חישב ומצא כי מדובר פה בערך על סכום מס בסך 30-40 שקל לחודש לחבר. לא נראה לו שצריך לבנות על זאת תיאוריות שלמות, אלא אם כן לא מתכוונים להמשיך ולקיים את התנועה. אי אפשר לטעון ולצעוק כלפי התנועה ומצד שני להפסיק לשלם מסים. צריך לקרוא לילד בשמו. יש בעיה מתמשכת. התנועה הקיבוצית לא מצליחה להגיע להסכמה בקרב המנהלים בקיבוצים, שיראו את המס התנועתי כמס חובה. לא מדובר במס גבוה. אי אפשר לקמוץ את היד דווקא בסעיף הזה, ומצד שני לגלגל הרים של טענות על פעילותה/חוסר פעילותה של התנועה. ראוי לפחות שהיושבים פה, במועצה הזאת, יגידו בקול ברור, שהתנועה הקיבוצית לא יכולה להתקיים ולא יכולה לייצג אם לא תיגבה מס הגון מחבריה. הוא הציע שכל אחד מהצירים יחזור לקיבוצו ויחליף מילים עם הגזבר של הקיבוץ על חשיבות התשלום של מס התנועה. לגבי הטכניקה המוצעת לגביה, היא לא הייתה נולדת, אילולא הסרבנות הבלתי פוסקת של בעלי תפקידים מרכזיים בקיבוץ. כל פעם שמתמנה היכן שהוא גזבר חדש, צריך הגזבר התנועתי להיפגש אתו 8 פעמים, לדובב אותו, ללטף אותו, ולרדת על ברכיו. יש איזה שהוא גבול נסבל גם לאיזה מקום אנחנו רוצים להוביל ממלאי תפקידים מרכזיים שאנחנו בחרנו לתנועה. אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו. הפישוט של הגביה אינו מהווה מעמסה על הארגונים. הדבר החשוב זה להביא לאיזו שהיא יציבות של מזומנים קבועה בתנועה, שתאפשר לבעלי התפקידים לתפקד ולא כל היום לעסוק בתכתובות והתחננויות למנהלים מתחלפים.

 

מוטל בוגומולסקי (מסילות/גזבר התנועה): מה בסך הכל מבקשים פה? קצת יותר משקל אחד ליום לחבר. זה הקשר בין החבר, הקיבוץ והארגון האזורי. אנחנו לא סתם ארגון חברים, אנחנו בכל זאת תנועה אידיאולוגית. וכל תנועה אידיאולוגית צריכה לדעת שאת המימון מביאים חבריה.

 

עזרא רבין (געש): ביקש להדגיש דבר שנאמר על ידי קודמו. מי שלא מבין שצריך לשלם מסים לארגון שהוא שייך אליו, שיחפש את הדרך לצאת מהארגון. זה יקל על הדברים. הוא ביקש להזכיר למי שכבר שכח, שכבר עברנו תקופה, בקבה"א, שבה נעשה ניסיון להטיל מסים פרוגרסיביים. התוצאה הייתה, לצערנו, שחלק מהקיבוצים באמת לא דיווחו דיווחי אמת והיו עושים כל מיני קומבינציות, בכדי לשלם פחות מס. כרגע אנחנו לא במצב כזה. לכן ראוי לתמוך בדרך המוצעת כאן. זה יחסוך גם למנגנון וזה גם ייעל את העניין.

 

אמרי רון (משמר העמק): סבור שמההצעה הזאת לא יצא כלום. מדוע? כי קיבוצים שלא משלמים כיום לארגון, גם לא יתנו בעתיד הרשאה לארגון. פחות ופחות קיבוצים משלמים את מסיהם. אנחנו מנסים לפתור את על ידי קיצוצי תקציב. אני חושב שאנחנו צריכים לפתור את הבעיה באופן מהותי. כיום אנו לא גובים מהקיבוץ שום דבר לפי יכולתו, ומצד שני, גם לא נותנים לקיבוץ לפי צרכיו. אין לנו שום מנגנון של עזרה הדדית. אני בעד להקים מנגנון כזה כבר מחר. אני מציע לחשוב על הצעה שהיא כן תעבוד. נגמור עם הארגונים שהם יממנו את המסים של התנועה והם יגבו את המס מהקיבוצים באופן פרוגרסיבי, לפי התוצאות המאזניות. מציע בקטע של מסי התנועה, לגבות לפי היכולת מהקיבוצים. אלה יהיו מסי חובה.

 

טרם ההצבעה העירו המזכירים כי מה שנדרש על פי הנוהל: או שמאשרים את הצעת המזכירות או לא. עלתה כאן היום הצעה חדשה , בנושא המס הפרוגרסיבי. בלי שום קשר לאישור הנייר הזה, נקיים דיון נפרד: האם ניתן בתנועה של שנת 2006 לקיים דיון במס פרוגרסיבי. זהו דיון עקרוני מן המעלה הראשונה.

 

הוחלט:

 

א.      ברוב קולות צירי המועצה הוחלט לאשר את סעיפי המסמך העוסק באופן גביית מס החבר הקיבוצי (המס התנועתי).

 

ב.       המועצה קוראת למזכירויות/הנהלות הקיבוצים לסייע בכל שלבי המעבר לשיטת הגביה החדשה שאושרה במועצה.

 

ג.       המועצה מטילה על מזכירי התנועה לקיים במהלך שנת העבודה 2006 דיונים בדבר ההתכנות להטיל מס תנועתי פרוגרסיבי על קיבוצי התנועה.

 

 

תוכנית העבודה והצעת מסגרת לתקציב התנועה הקיבוצית - 2006

 

המזכירים פתחו את הדיון ודיווחו על המהלכים שקדמו להגשת תוכנית העבודה והצעת תקציב המסגרת לשנת 2006. הצעת התקציב היא בעצם הביטוי למקורות העומדים לרשות התנועה הקיבוצית, מתוך תקציבי "תנועות האם". הכוונה בדיון של היום היא לאשר אך ורק את מסגרת המקורות לתקציב. הפירוטים יבואו מאוחר יותר, לקראת הקריאה השנייה.

 

הצעת המסגרת המובאת לכאן היא 14 מיליון שקל. לידיעתכם, ב-2002 תקציב המסגרת של התנועה היה 18,237,000; ב- 2003 - 17,155,000; ב-2004 - 15,200,000; ב-2005 14,757,000. לשנת התקציב הבאה אנחנו מציעים הצעת מסגרת של 14 מיליון. אנחנו מציעים את הסכום הזה כי אין לנו מקורות מעבר לכך. בהחלט אפשרי כי בדיון החצי שנתי נראה שגם ה-14 מיליון היוו הערכה מוגזמת. אנחנו נצטרך למצוא דרך חשיבה יצירתית לראות איך ניתן לגייס מקורות נוספים לפעילויות התנועה הקיבוצית. כאמור, זו רק קריאה ראשונה. אם תאושר ההצעה הזו בקריאה ראשונה, היא תובא לכאן במפורט, במסגרת התקציב של 14 מיליון.

 

ובאשר לתוכנית העבודה, זו נפתחת בחזון התנועה הקיבוצית: "התנועה הקיבוצית כתנועה ציונית להתיישבות שיתופית, תפעל למען כלל קיבוציה וחבריהם, תשאף למען צמיחתם הכלכלית, דמוגרפית והחברתית-תרבותית, תפעל לחיזוק הקהילה ולמעורבות מבית ומחוץ, על בסיס ערבות הדדית, סולידריות ושוויון ערך האדם".

 

 

לפנינו מסמך המכיל את תוכנית העבודה לשנת 2006:

 

סעיף א' - השלמת מיזוג התנועות. המשכנו במהלכי האיחוד אך לא הגענו עדיין לשלב מיזוג תאגידי התנועות. לכן הקמנו צוות של שני חברים מתנועות האם, גיורא מסד (כפר מסריק) וחגי מירום (יפעת). הם יישבו ויביאו הצעה בכל הקשור למיזוג הנכסים וביתר הנושאים המרכזיים הכרוכים במיזוג התנועות. הצוות החל לפעול והמזכירים שותפים לנושא. גם גיורא וגם חגי עובדים במשותף, ומתוך רצון כן להביא את המלצותיהם בפני מוסדות התנועה. אנחנו רואים את השלמת המיזוג כסעיף ראשון במעלה. התנועה לא יכולה להמשיך לעבוד כפי שהיא היום. אני לא מכיר שום ארגון שיש לנו שני מנהלים ושני גזברים. שיש שניים צריך כל הזמן להגיע לפשרות. ארגון רציני אינו יכול לעבוד כך לאורך זמן.

 

סעיף ב' - בניית תנועה פלורליסטית, המהווה בית לכלל קיבוציה. במהלך שנת 2006 כל פעילות המעגלים יבוצעו במסגרת ומתוך בית התנועה הקיבוצית. המעגל המתחדש והמעגל השיתופי צריכים להיות חלק בלתי נפרד של התנועה. אלה הן לא תנועות נפרדות. שני המעגלים הם חלק בלתי נפרד של התנועה. מחלקות התנועה יהיו ערוכות למתן תשובות לכלל הקיבוצים - שיתופים ומתחדשים. תפקידה של התנועה לראות את שני המעגלים והפעולה צריכה להתבצע בתוך בית התנועה כחלק מפעולת התנועה.

 

סעיף ג' - כמה מהנושאים הבעייתיים ביותר שלנו: הצמיחה הדמוגרפית, הביטחון הסוציאלי, קידום תוכניות בתחומים אלה בכל קיבוץ וברמה התנועתית. אם אנחנו חפצי חיים, ואנחנו חפצי חיים, אנו חייבים לגדול. צמיחה דמוגרפית היא אחד הנושאים המשמעותיים ביותר שלנו בקיבוץ המשתנה ובקיבוץ השיתופי. נרחיב השנה בפיתוח כלים ותוכניות צמיחה בגבולות הקיבוץ השיתופי והמתחדש. הפעולה הזאת תעשה בשיתוף פעולה בין אגף החברה, המטה לצמיחה דמוגרפית ואגף המשימות. כולם ביחד, כל המעגלים ביחד, חייבים להתייחס לנושא הזה. בנושא הביטחון הסוציאלי, נעסוק בהדרכה ובליווי קיבוצים, בהכנת תוכניות פרטניות להגברת הביטחון הסוציאלי ולהגדלת הפנסיה. חובה עלינו לעסוק בהגברת המודעות לנושא והכשרת צוותים קיבוציים להמשך וליווי.

 

סעיף ד' - חיזוק הערבות ההדדית וביסוסה בקיבוץ ובין הקיבוצים. טיפול בזכויות החבר / חברה בעבודה, שאיפה לצמצום פערים כולל בין קיבוצים, התמודדות עם הפערים בין גברים לנשים בעבודות זהות.

 

סעיף ה' - התנועה הקיבוצית באמצעות אגף החברה ויחידת הביקורת תפעל להקמת מערכת ביקורת בכל אחד מקיבוציה.

 

סעיף ו' - הפערים בתוך הקיבוץ והפערים בין הקיבוצים. צוות מיוחד עוסק בנושא זה. אנו מקווים לקבל את המלצות הצוות בתוך תקופה לא ארוכה. בכל מקרה, הנושא עוד יגיע לדיונים ובירורים במועצות התנועה הקיבוצית. דבר אחד קבענו באופן הברור ביותר: לא יאושר תקנון קיבוץ שאינו עומד בכללי הערבות ההדדית. זהו אחד המרכיבים המהותיים ביותר בערכי הליבה שלנו, הערבות ההדדית. כמו כן ימשכו מאמצים לבדיקת אפשרויות להקמת מסגרת תנועתית פיננסית שבחרה לסייע לקיבוצים במצוקה.

 

סעיף ז' - ליווי קיבוצים והתמקדות בקיבוצים במשבר. כיום, עם גמר הסדר הקיבוצים, אנחנו עומדים בפני מצב של כ-40 קיבוצים שיהיו חייבים טיפול פרטני וליווי צמוד של הקיבוצים בהם קיים וועד ממונה.

 

טיפול וייצוג אינטרסים של הקיבוצים מול המדינה. שיקום, מים, קרקע, וכו'. אנחנו לא יודעים עדיין מה יקרה ב-2006, אחרי הבחירות. הצלחנו אחרי מאבקים לא קלים, להכניס לשנת התקציב 2006 שני סעיפים מאוד משמעותיים: 600 יחידות בנייה תקציבית בקיבוצים, ו-400 מיליון שקל לתשתיות. אני מקווה שניתן יהיה לממש זאת למרות המהפכים הפוליטיים-מפלגתיים העוברים עלינו בתקופה זו.

 

סעיף ח' - בניית פורום פריפריה ומעורבות התנועה בבניית מרכזי תעסוקה, השכלה, פיתוח תעשייתי ותשתיות. 75 אחוז מקיבוצי התנועה חיים בפריפריה. הדבר המשותף לקיבוצים, עיירות פיתוח, מושבים, בפריפריה: בנים עוזבים, צעירים לא חוזרים, קשה מאוד למצוא מקומות תעסוקה ותשתיות פיזיות קורסות. אנחנו עוסקים היום בשני תחומים. תחום אחד, המכללות האקדמיות, כעוגן להבאת צעירים, הכוונה היא לקחת שתי מכללות כפיילוט, צפונית ודרומית. במכללות האלה ללכת על פיילוט שהתשלום על שכר לימוד לשנה יהיה 3,000 שקל לשנה. אנחנו מאמינים שבדרך זו יבואו ללמוד במכללות הללו 6,000 עד-8,000 סטודנטים ללימודים אקדמאים. לא לימודי תעודה. 8,000 סטודנטים זה אומר כ-1,200 עובדים ומשרות הוראה וכ-100 מיליון שקל משכורות. לכך יש להוסיף גם מוקד פיילוט תעסוקתי. הכוונה היא להקים בעירת פיתוח אחת, שסביבה ישנם הרבה מאוד קיבוצים, מרכז תכנות ל-10,000 מתכנתים, עם כל המשמעות של חינוך מגיל הגן. אני מקווה שהשנה נוכל לראות סימנים ראשונים בכיוון של מימוש הפרוייקט הייחודי הזה.

 

עד כאן מספר הערות על סעיפי תוכנית העבודה, החזון והצעת המסגרת של 14 מיליון שקל לשנת 2006. הפירוט המלא נמצא בדפים שנשלחו לבתיהם של צירי המועצה. העתקם מצ"ב לפרוטוקול זה.

 

דורון ליבר (מצר): לדעתו, לפני שגוזרים תוכנית עבודה ותקציב, צריך לקבוע את סדר היום התנועתי שממנו ורק ממנו צריך אחר כך לגזור את מסגרת התקציב. שמח על כך שמזכירי התנועה קבעו לעצמם סדר יום תנועתי. את סדר היום קובעת סך הכל ההנהגה שקיבלה אחריות, סמכות ומנדט לנהל ולקבוע את סדר היום התנועתי. שמח לשמוע את מה שהוצע היום. מצפה שהמועצה הבאה תאשר את התוכנית.

 

אהרון ידלין (חצרים): קודם כל לגבי המספרים. מאוד חשוב שנקבל נתונים מספריים על המקורות השונים שמרכיבים את התקציב התנועתי. כמה מהמסים, כמה מתנובה, כמה מ"ניר שיתופית". יש מקום לגייס עוד מקורות ממלכתיים לפעולות החינוך, התרבות והשכלה. אנחנו יכולים לגייס מהמשרדים השונים, אפילו להכשרה מקצועית, למשאבי אנוש. זה בהחלט יהיה אתגר כדי להגדיל את תקציב התנועה ולאפשר לעמוד במטלות השונות.

 

אני רוצה להתייחס בקיצור נמרץ לנושא של תנועה פלורליסטית. אני מקווה שאנחנו עולים על איזו דרך מלך חדשה. על רקע תהליכי השינוי, הבעיה היא לא רק פערי שכר, שאולי מס הכנסה בעתיד יקטין אותם, הבעיה היא פערים בשיקול. אתה רואה קיבוצים ששם בונים דירות של 160 מ"ר ויש חברים ותיקים שעוד נמצאים ב-60 מ"ר. כשעושים שכונת בנים, או כשמקבלים בנים לחברות, על יסוד זה שהם יבנו את השיכון לעצמם, יש משפחות שמסוגלות לממן 100,000 דולר להקים את הדירה, ויש משפחות שאינן מסוגלות לגייס מאומה והם בקושי עומדים בשוטף. זה לא רק פערי שכר, זה דברים הרבה יותר קשים. אבל אנחנו החלטנו שאנחנו לא רוצים בהתפוררות התנועה הקיבוצית. לא רוצים בפילוג בין קיבוצים שיתופיים לבין קיבוצים משתנים. אנחנו רוצים לשמור על היחד. היחד הזה הוא אפשרי כאשר מסתלקים מתיאוריות דטרמיניסטיות שמנסות לכאורה לקבוע שאין סיכוי לקיבוץ וכי הקיבוץ יעבור מן העולם. נכון להיום נראה לי שהתיאוריה הדטרמיניסטית הזאת עוברת מן העולם, והתנועה מוכנה שוב להתגייס למאמץ לשמור גם על הקיבוץ השיתופי. זה לא קל לשמור על קיבוץ שיתופי. זה מחייב מאמץ אדיר.

 

התנועה צריכה לעסוק ברווחיות, ערכיות ומשימתיות. לגבי המשימתיות אני חושב שאנחנו צריכים להיות פטרונים של תנועות הנוער. זו אחת התופעות החשובות בחברה הישראלית בכלל, ושם גם מתפתחים דברים מעניינים, קומונות שיתופיות, קיבוצי חינוך, וכו' פה לא הייתי מגביל בתקציבים ולא עושה קיצוץ. היום אנחנו לא נדבר על מבנה מוסדות התנועה, אך גם אם מבטלים את המזכירות הרחבה ועושים מזכירות מצומצמת, תנועות הנוער צריכות להיות מיוצגות כחברים מלאים מן המניין.

 

יואל מרשק (גבעת השלושה): שני דברים. הראשון קשור להתיישבות הצעירה. אנחנו עוסקים בקיבוצים צעירים, שחלקם עדיין באחריות תנועתית. בכל אחד מהם ישנם עשרים, שלושים חברים ולא יותר. על החברים שם לדעת שככה אי אפשר להמשיך לאורך זמן. תפקיד התנועה לסייע ולעודד הגעת אנשים צעירים ומשפחות לאותם הקיבוצים. מאידך, חברי הקיבוצים הללו צריכים להפנים לעצמם שהם חייבים בגידול.

 

הדבר השני. פורסם לפני חודש ימים סקר של "המכון לחקר הקיבוץ" באוניברסיטת חיפה. בסקר של ד"ר מיכל פלגי מוצאים ממצא מעניין: 58 אחוז מהחברים שנשאלו בסקר רוצים מעורבות של הקיבוצים בחברה הישראלית ובתנועות הנוער. הם משוכנעים שצריך לעסוק בזה. אנו יכולים להעצים את הפעילות החוץ-קיבוצית שלנו דרך "הקבוצות השיתופיות" שמונות כיום כבר כ-1,500 צעירים וצעירות בוגרי תנועות הנוער. אגף המשימות יציע להעלות את תקציבו, כיוון שהנושא של הקבוצות הוא הסיפור הבא של התנועה הקיבוצית ומעורבותה בחברה הישראלית.

 

אורי אופיר (מיצר): אני רוצה להתייחס למה שיואל אמר, בהנחה שתוכנית העבודה המוצעת היא גם איזה שהוא ביטוי לסדר היום התנועתי. ב-5 השנים האחרונות תנועות הנוער הגדילו ב-600 אחוז את המעורבות שלהם בתוך הקיבוצים פנימה. זה לא בא לידי ביטוי בשום מקום. קבוצות הבוגרים אחרי הצבא מחפשות דרך להשתלב בתוך התנועה הקיבוצית, אך זה לא בא לידי ביטוי במטה לצמיחה דמוגרפית. מדברים כאן על פורום פריפריה, אך תנועות הבוגרים ותנועות הנוער לא מופיעות שם, אלא מופיעות כאיזו משימה לאומית חיצונית לתנועה הקיבוצית שצריך להיות פילנתרופיים לגביה. חלק גדול, מעל ל-1,500 איש שיואל דיבר עליהם, נמצאים כבר היום בקו הראשון של הפריפריה החברתית והפריפריה הגיאוגרפית של מדינת ישראל.

 

אם ההתייחסות לתוכנית העבודה היא התייחסות לסדר יום תנועתי, אני ממליץ שהתנועה הקיבוצית תוודא שתנועות הנוער, ובעיקר תנועות הבוגרים והקבוצות השיתופיות, לא יהיו כעין סעיף פילנתרופי כאיזה סוג של משימה לאומית. התנועה הקיבוצית חייבת לשגר מסר וקריאה לאותם הבוגרים שכבר היום מקיימים את המערכות שלהם בצורה כמעט עצמאית, להיות הדור הצעיר הבא של התנועה הקיבוצית. תודה.

 

דני זמיר (משמר העמק): הערה אחת נוגעת לסעיף של הפערים, סע' ד' 4. המצב שבו מצד אחד יש נתונים ועדויות על צמיחה, ומצד שני יש עדויות על מצוקה, מצביע על פער גדול. מצד אחד, קבוצה די גדולה של קיבוצים משפרת את מצבה, ומצד שני ישנה קבוצה אחרת שמצבה הולך ומורע. לדעתי, צריך להיכנס בצורה יותר עמוקה לנושא של הבנת נושא המצוקה ולא רק לסוגיית הפער. הדבר השני, נוגע לסעיף 7, טיפול וייצוג אינטרסים. הניסוח של הסעיף הזה איננו נכון. הוא לא נכון מפני שהדרך הברורה ביותר לפגוע באינטרסים של התנועה הקיבוצית זה להתנהג כאינטרסנטים. המצב שבו התנועה בודקת מאיפה היא תקבל תקציבים, ולא מהו "סדר היום הלאומי" שלה, הוא מצב שלא יביא לנו תקציבים והוא מגמד את מעמדנו בחברה הישראלית ומקטין את יכולתנו. לכן, אם יש כיום מגמה לשים אג'נדה חברתית למדינת ישראל, אז אני מבקש שייכתב פה, שזה מה שהתנועה הקיבוצית רוצה. שהיא רוצה שלמדינת ישראל תהיה אג'נדה חברתית: תמיכה וחיזוק מדינת הרווחה, שירותי הבריאות, החינוך, התרבות, הפנסיה, הביטוח לאומי, הפריפריה. אם וכאשר כל הנושאים האלה יקבלו חיזוק בתקציבי מדינת ישראל, גם הקיבוצים יצאו נשכרים מכך. זה לא סותר את הדברים האחרים שקיימים כאן. זה רק משלים אותם. אני מדבר על זה שהניסוח צריך להיות שהתנועה הקיבוצית רוצה בהצגת אג'נדה חברתית חדשה למדינת ישראל. רק אחרי זה אני מציע שנדבר על טיפול וייצוג במטרות,בצרכים ובאינטרסים.

 

דוד דרומולביץ' (רמת רחל): מוצגת בפנינו תוכנית עבודה מעניינת ומאתגרת מאוד. משוכנע שבין הקריאה הראשונה היום לקריאה השנייה, יהיו עוד הרבה עדכונים ותוספות. רוצה להתייחס בקצרה לשלוש נקודות ולהציע אותן כתוספת ושינוי לסעיפים. לעניין סעיף 7 - מציע שהסעיף יהיה כדלהלן: טיפול וייצוג כלל הצרכים של הקיבוצים מול המדינה. כגון חינוך, בריאות, סעד, רווחה, שיקום, מים, קרקע, הסדרי חובות, חקלאות ותעשייה, תשתיות ועוד. תשוו את זה לסעיף של היום ותראו שחלק מהדברים שציינתי לא מופיעים בסעיף. לעניין הייצוג הפוליטי של הקיבוצים, מה שמוגדר כסעיף א', מציע גם כן שינוי: הגדלת הייצוג הפוליטי של הקיבוצים במוסדות המפלגות, בכנסת ובממשלה, בעיריות ובמועצות האזוריות, בהסתדרות הציונית העולמית. לעניין סעיף 2 - מברך על הגישה. יש מעגל נוסף שצריך להחזיר אותו לבית התנועה. ולבסוף, אני קורא להחזיר את הלשכות החיצוניות של הח"כים לבית התנועה הקיבוצית.

 

המזכירים סיכמו את הדיון. הם רואים בהחלט את חשיבות הדיבור על ערכים ומשימתיות, אך באותה מידה שצריך לעסוק בצמצום פערים, בסולידאריות החברתית, צריך לעסוק גם לעסוק באינטרסים שלנו. צריך להרים את הראש ולא להתבייש מזה. חשמל, וביוב, ומים, ומדרכות, ושירותים מוניציפאליים וקופת חולים, וכו'. אנחנו צריכים לפעול יותר בתחומים הללו. הקיבוצים בעצמם לא מסוגלים להתמודד עם כל אלה לבדם. גם מועצות אזוריות לא מסוגלות תמיד להתמודד עם אלה. התנועה חייבת להיכנס ולשנס מותניים, להפוך לכוח פוליטי ולדאוג לדברים האלה.

 

ומשהו על תהליך הדיון. לא במקרה תוכנית העבודה באה במקביל לתקציב. אנחנו יודעים שזה הולך ביחד. המזכירים הם אלה שמובילים את המהלך המשולב ועלינו האחריות הישירה. מה שמגיע למועצה הוא תוצר של עבודת המזכירות כולה. המזכירים קובעים את יעדי העבודה המרכזיים. אלו הגיעו לקריאה ראשונה במזכירות. המזכירות אישרה בקריאה ראשונה את היעדים. לאחר מכן עשינו סדנה של חצי יום, בה נקבע הפירוט המונח לפניכם. אנחנו מבקשים מכם לאשר את תוכנית העבודה בקריאה ראשונה. כל ההערות שנשמעו פה יובאו להתייחסות במזכירות וחלקן יבואו גם לידי ביטוי בתוכנית הזאת, לאחר שתובא לכאן לקריאה השניה. מדובר פה בתהליך מאוד משתף ומאוד רחב. החלטות המועצה נשלחות לקיבוצים ומגיעות גם למזכירים. אנו רק נשמח אם יהיו קיבוצים שיקיימו דיון פנימי על החלטות התנועה.

 

לגבי התקציב – אנו מקווים שזו תהיה השנה האחרונה שאנחנו בונים אותו במתכונת הקיימת עדיין. אנחנו רוצים במהלך 2006 לסיים את מהלך מיזוג התנועות. כל עוד לא יתבצע איחוד הנכסים של התנועות, נצטרך להמשיך ולפעול במסגרת תקציבי תנועות האם. אנחנו מחליטים היום על מסגרת המקורות בלבד. אחרי שהמסגרת תאושר, יתקיים הדיון בתנועות האם -בקיבוץ הארצי ובתק"מ. שם צריך לאשר את התקציב המפורט, לרבות המקורות והשימושים וכן גם לאשר את החלק היחסי של התקציב אשר יועבר משתי תנועות האם לתנועה הקיבוצית (תק"צ). בתום השלב הזה תחזור הצעת התקציב המלאה למושב הבא של המועצה, לדיון בקריאה שנייה (12/1/2006). זהו התהליך. הפירוט המדויק יוצג לכם בקריאה השנייה. הגזברים מכינים עתה את טיוטת התקציב שכוללת: מסים, תרומות, הקצבות, כספי המדינה וכו'. אנחנו מבקשים היום להצביע על תקציב המסגרת בקריאה ראשונה.

 

הוחלט:

 

א.      המועצה מאשרת – בקריאה ראשונה - את תקציב המסגרת של המקורות לתקציב 2006, בסך 14 מיליון ש"ח.

 

ב.       המועצה מאשרת בקריאה ראשונה את תוכנית העבודה של התנועה לשנת 2006.

 

ג.       גם התקציב המפורט – מקורות ושימושים – וגם תוכנית העבודה המלאה יובאו לדיון ולקריאה שניה במועצת התנועה במושבה הבא, במחצית חודש ינואר 2006.

 

תמר וולפין (כפר הנשיא) נשיאת מושב המועצה, הודיעה על נעילת הישיבה. הנושא בדבר סדרי העבודה של מוסדות התנועה נדחה למושב הבא של מועצת התנועה.

 

זאב (וולולה) שור, גברי ברגיל 

 מזכירי התנועה הקיבוצית




מסמכים אחרונים - התנועה הקיבוצית


מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים