פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה הקיבוצית מס' 2 ב-6.5.2004
פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה הקיבוצית מס' 2 ב-6.5.2004

פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה הקיבוצית מס' 2
ב-6.5.2004
רשם: רן כוחן - 6.5.2004
maz@tkz.co.il
יום ה', ט"ו אייר תשס"ד
ישבה בנשיאות:
מיכל ויינברג (מסילות).
מיקום הישיבה:
בית התנועה הקיבוצית - בליאונרדו.
מאשרים:
נתן טל/גברי ברגיל - מזכירי התנועה.
1. אישור סדר היום
פה אחד אושר סדר היום הנ"ל.
2. אישור פרוטוקול ישיבה קודמת - (1/2004) מ-22/1/2004
ללא מתנגדים אושר פרוטוקול הישיבה הנ"ל.
לפרוטוקול ישיבת מועצה מס' 1 מ-22.1.04 - לחץ כאן
3. מזכירי התנועה - דיווחים בין מושב למושב
א. בעקבות הצבעת "הליכוד" כנגד הצעת ראש הממשלה בעניין "ההתנתקות" מחבל עזה
התנועה הקיבוצית תומכת בתהליך השלום ובהתקדמות לקראת מו"מ מדיני עם הפלסטינאים.
בהתייעצויות שהתקיימו השבוע, סוכם להקים מטה משותף שיכין עצרת מחאה המונית, בככר
רבין, ב-15/5, במוצ"ש. המזכירים הדגישו את החשיבות שבהתגייסות התנועה הקיבוצית,
להצלחת העצרת.

ב. החלטת ממ"י
זכויות בשטח המגורים ואפשור המהלך לשיוך דירות. ההחלטה עצמה התקבלה כבר בממ"י. כרגע
זה תקוע בשני מקומות. על החלטת המינהל צריכים לחתום שני שרי ממשלה. אהוד אולמרט כבר
חתם. בנימין נתניהו עדיין לא. הוא עדיין ממתין לקבל את חוות דעתו של היועץ המשפטי
לממשלה. היועץ המשפטי החדש, מני מזוז, הבטיח לאהוד אולמרט כי הוא יתייחס לנושא
בהקדם האפשרי. עד כה לא קרה מאומה, ככל שהדבר נוגע לקידום הנושא. קיים גם מכשול
נוסף: איום בבג"ץ של פורום 15 ראשי הערים הגדולות. תנועות ההתיישבות, יחד עם פורום
ראשי המועצות האזוריות נכנסו למו"מ עם פורום ראשי הערים הגדולות, על מנת להגיע
להבנות בנושא הזה. המטרה העיקרית היא להגיע לסיכום משותף בתוך חודש ולהסיר את
הבג"ץ התלוי ועומד.

4. דו"ח המבקרת: פעילות מועצת התנועה
מסירת הדו"ח הנ"ל בישיבת המועצה, הוא במסגרת נוהל שאומץ בתנועה הקיבוצית החדשה,
כמעט מראשיתה: הגשת דו"ח על התנהלות ישיבות המועצה במהלך השנה המבוקרת. המבקרת
מסרה כי הדו"ח נשלח למזכירי הקיבוצים ולצירי הוועידה עוד בינואר 2004.

הדו"ח סוקר כל מושב מועצה, מפרט את הנושאים שנדונו בו, את ההחלטות וכן את מספר
המשתתפים בכל ישיבה. המבקרת סבורה שיש לתת את הדעת על הנוכחות הדלה של צירי
הקיבוצים וכן גם של "נבחרי המועצה".

עליזה בורנשטיין, המבקרת, סיכמה את הדיון בפרק זה במספר המלצות לפעולה:

א. ביצוע פעולה להגברת נוכחות צירי המועצה ונבחריה.

ב. הצגת תוכנית העבודה של "הרשות לצמיחה דמוגרפית" בפני המועצה, כמשתמע ממהחלטת
המועצה בנדון, בישיבתה מה-15/1/2002.

ג. הגברת פעילות הצוות העוסק בנושאי פנסיה וביטחון סוציאלי. ראולי לקבוע לו"ז
ולדווח למועצה על גמר הפעילות התנועתית בנושאים אלו.

המבקרת ציינה אף את עבודת הצוות העוסק ברוויזיה כוללת של הנהלים להפעלת מוסדות
התנועה. בצוות זה משתתפים: רן כוחן; יוסי בן-שאול; מיכי דרורי. המלצות הצוות יהיו
חייבות, לדבריה, באישור מועצת התנועה.

המזכירים הגיבו בכתב על הדו"ח ועל המלצות המבקר. תשובתם מופיעה כנספח לדו"ח.

איתן שרייבר (ניר דוד), יו"ר ועדת הביקורת בתנועה הקיבוצית, ציין כי הוועדה שהוא
עומד בראשה, היא הנאמן הציבורי של צירי המועצה, על פעילות המנגנון והתנועה. בוועדה
יש 8 חברים והיא התכנסה 8 פעמים במהלך שנת 2003. מרבית הדיונים התייחסו לדו"חות
הביקורת, לדו"חות המעקב אחרי יישום המלצות הביקורת ובחינת יישום המלצות וסיכומים של
בעלי תפקידים מרכזיים בתנועה.

יו"ר ועדת הביקורת דיווח כי בשנת 2003 הושם דגש מיוחד על דו"חות המעקב. כמו כן,
נקבע גם נוהל דיונים בדו"חות ובדו"חות המעקב - מי אמור לדון בכל אחד מהדו"חות
המופקים לבקרים ע"י יחידת מבקרת התנועה. איתן ציין כי היחס למבקרת ולביקורת הוא
חיובי ומשתף פעולה. ניכר על בעלי התפקידים המרכזיים על רצונם לשפר את תפקוד המערכות
עליהן הם מופקדים, ועבודת המבקר, ללא ספק, מסייעת לכך. הוא הודה למבקרת ולצוות על
עבודתם היסודית והמסורה.

סוכם:
א. מועצת התנועה מאמצת את המלצות דו"ח מבקרת התנועה על פעילות המועצה, לשנת 2003.

ב. המועצה מצטרפת לברכות התודה של יו"ר ועדת הביקורת לצוות מבקרת התנועה, על
עבודתם המסורה והיסודית.

5. בחירת מזכירי התנועה בקדנציה הבאה - המלצות "מרכז התק"ם
ומועצת הקבה"א
יוסי בן-שאול, רכז האגף למטה וכ"א, התבקש להציג את הנושא לדיון במועצת התנועה,
במקומה של סול לביא (אלמוג), ששמשה כיו"ר זמנית של "ועדת הגיוס הרחבה". הוא סקר,
בקצרה, את התהליך שהוביל, בסופם של דיונים בפורומים תנועתיים שונים, לאימוצה של
ההצעה בת תשעת הסעיפים שהונחה על שולחן צירי המועצה. בסיכום דבריו, הוא פנה לצירים
להצביע על כל ההצעה כמכלול אחד (אן-בלוק).

איתי שפירא (ניר עם), ביקש להסתייג מ-9 הנקודות שבמסמך. לדבריו, הן נעדרות "חישוק
וחיגור", בכך שהן אינן מבטיחות כיצד ייערכו הבחירות בקדנציה של לאחר זו הקרובה
(2008/9): מזכיר אחד בראש התנועה הקיבוצית או שני מזכירים. נכון להיום, כל אחת
מהתנועות פועלת על פי תקנונים ונהלים שונים ולכן, אם לא יקבעו כבר היום כללים
ברורים ומעוגנים היטב, סביר לצפות כי בעוד קדנציה נמצא שוב את עצמנו באותו מצב של
אי-בהירות, כמו היום.

ניצן פלדמן (יזרעאל), חברת ועדת הגיוס הרחבה. יצאה כנגד אימוץ ההמלצה על מועד
הבחירות (פברואר 2005), בשונה מהתאריך שהוסכם עליו תחילה (אוק' 2004). לדבריה, היה
גם פגם בהחלטה להעביר את הנושא, עוד בשלביו המוקדמים, לפרום ראשי אגפים. פורום זה
כפוף למזכירי התנועה ולכן, כדבריה, צפוי היה שההחלטות יהיו גם על דעתם של המזכירים.
היא ראתה זאת כמהלך בלתי תקין בעליל, שנועד לעקוף את ועדת הגיוס הרחבה, שנבחרה ע"י
מועצת התנועה.

ניצן חזרה בדבריה מספר פעמים על האמירה כי בחירות דמוקרטיות חייבות להתקיים במועדן
וכפי שנקבע וסוכם מראש (אחת בכל ארבע שנים). אין מקום, לדעתה, על הארכת קדנציה
ואסור שיתקבל הרושם כי החלטות מתקבלות בפורומים בלתי נבחרים.

הנרי אלקסלסי (בית זרע), מודאג מכך שהבחירות נקבעו ליום שלישי ולא לסוף השבוע, לעת
שבו מרבית עובדי החוץ וכל יתר בעלי זכות ההצבעה, נמצאים בביתם הקיבוצי. לפיכך, הוא
הציע למועצה שלא לתמוך בסעיף במסמך, הנוגע לעניין זה, ולהשאיר את הסוגיה הזו פתוחה,
לשיקול דעתה של "ועדת הבחירות המשותפת". באשר להחלטה על הרכב חברי הוועדה (ראה
להלן), הציע הנרי כי בהרכב יהיה גם נציג המח' המשפטית, על תקן של יועץ משפטי וכי
תקנון הבחירות, לכשיקבע - יובא לדיון ולאישור מועצת התנועה.

פיני (עין כרמל), סבור אף הוא כי יש להגיע לכלל הכנת תקנון ברור, מסודר וחד-משמעי.
כמו הנרי, הוא מציע כי הכנת התקנון תסתיים מה שיותר מהר. מעבר לכך, פיני הציע כי
כלפי חוץ, לתנועה הקיבוצית יהיה מזכיר אחד בלבד והוא יהיה זה שייצג אותה כלפי
מוסדות החוץ השונים.

דני רוזוליו (כברי), היו"ר המוצע לעמוד בראש "ועדת הבחירות המשותפת", משוכנע כי עצם
קיום הדיון הזה הוא פועל יוצא של העובדה, שלתנועה הקיבוצית אין עדיין מזכיר אחד. עם
זאת, הוא מבין היטב כי לא ניתן לעשות, עדיין, קיצורי דרך וכי יקח עוד זמן עד
שתבשיל בלב כולם ההכרה, כי התנועה זקוקה למזכיר אחד בלבד. יש להודות בכך כי המצב
הנוכחי הוא א-נומלי לחלוטין. כל עוד יתקיים המצב הקיים, ימשיכו החשדות, אי-ההבנות
והשמועות הרשעות. הסיבה, לדבריו, שהוא היה מוכן לקבל על עצמו את תפקיד יו"ר הוועדה,
היא משום אמונתו, כי בעקבות קביעת הנהלים לבחירות של הפעם (2 מזכירים), יזורז המהלך
הבא, של בחירת מזכיר אחד לתנועה הקיבוצית.

הצעת תשעת הסעיפים הועמדה להצבעה. בעקבות מניין הקולות, סיכמה יו"ר הנשיאות את
הסיכום הבא:

א. נוסח ההצעה שהוגש ע"י מרכז התק"ם ומועצת הקיבוץ הארצי, זכה למרבית קולות צירי
המועצה. התנגדו: 5 צירים. נמנעו: 2 צירים.

ב. המועצה קוראת ל"ועדת הבחירות המשותפת" להתייחס לסוגיית קביעת יום הבחירות
למזכירי התנועות, ברוח הערתו של הנרי אלקסלסי.

6. אישור שמי: הרכב "ועדת הבחירות המשותפת"
להלן ההרכב המוצע, לאישור המועצה:

דני רוזוליו (כברי) -יו"ר הוועדה; בתיה דנציגר (גלאון); ברק ניר (קריית ענבים);
סול לביא (אלמוג); שלומית חפץ (שער הגולן); מיכה שגיא (בית השיטה); יעקב (קובוש)
מזרחי (זיקים); מיכל קראוס (קבוצת שילר); יוסי עמיר (מזרע).

היועצים המשפטיים של שתי התנועות (לשעבר): עו"ד צפריר בן-אור ועו"ד מיכי דרורי,
יוזמנו באופן קבע לישיבות הוועדה.

בהצבעה שהתקיימה אושר הרכב הצוות הנ"ל ללא מתנגדים. המועצה שלחה להם ברכות הצלחה
ועבודה פורייה.

7. גבולות הערבות ההדדית - קריאה ראשונה
מזכירי התנועה הציגו את הנושא שעל סדר היום התנועתי. הכללים המוצעים הם בבחינת
כללי מינימום מחייבים. זו "רשת הביטחון" התחתונה. אסור שקיבוצים יראו אותם ככללי
המקסימום ויטענו כי הם אינם רוצים לתת מעבר למה שמומלץ. לכן, מעבר להוראות רשם
האגודות המשותפות, גם התנועה תפרסם חוברת משלה, בה יהיו כלולות שורה של המלצות
לפעולה. אף כי המלצות אלו אינן מחייבות, בכ"ז יהיה להן משקל, וראוי שהקיבוצים
יתייחסו אליו.

הכללים הללו אמורים להתמודד עם שלושה "מבחנים": הראשון, קביעת סכום המינימום, שמתחת
אליו לא יוכל חבר/ת הקיבוץ לקיים רמת חיים ראויה לתרומה רבת השנים לקיבוץ. השני,
קביעת כללים כאלה שקיבוצים מסוגלים לעמוד בהם. אם ייקבעו כללים שהקיבוץ לא יוכל
לעמוד בהם, אפשר גם שלא יישאר קיבוץ. השלישי, קביעת כללים כאלה, אשר יקחו בחשבון
שינויים שכבר התחוללו בקיבוצים שונים במהלך 10 השנים האחרונות. אי אפשר ולא ניתן
יהיה להחיל את הכללים החדשים מנקודת "אפס" וכאילו מאומה לא התרחש בשנים שעברו. חשוב
וחיוני כי הכללים יסתמכו על חלק מהלקחים והניסיון שנצברו בקיבוצים עד הלום.

מיכי דרורי, רכז המח' המשפטית בתנועה הקיבוצית, סקר בקצרה את סדר הדברים שהובילו
לצורך לדון "בגבולות הערבות ההדדית בקיבוץ". באוג' 2003 סיימה "ועדת הסיווג" את
דיוניה בעניין הקיבוצים. דו"ח הוועדה אושר בוועידת התנועה השניה (עין החורש),
בדצמבר 2003. סמוך לאישור זה הוקמו בתנועה הצוותים התנועתיים שהיו אמורים לדון
במכלול ההבטים הנובעים מן הדו"ח (ציוותי "היום שאחרי"). הדו"ח הובא לדיון בממשלה
ואושר שם במרץ 2004. במקביל, החלה עבודה תנועתית ענפה הן כלפי פנים והן מול רשם
האגודות. היעד האסטרטגי שנקבע: להגיע להחלטות תנועתיות מאושרות וכן לתקנות של שר
העבודה/התשתיות, עד לסוף שנת 2004.

במקביל לעבודה בעניין קביעת הכללים לגבולות הערבות ההדדית בקיבוץ, הוחל בתנועה גם
בתיקון כללי העזיבה, בקביעת כללים לשיוך הדירות בקיבוץ, בקביעת כללים לשיוך נכסים
אחרים (בעיקר: נכסים יצרניים) וכן גם בהתארגנות לקביעת המלצות נוספות, כפי שיידרש.
בהקשר לנושא הראשון (גבולות הערבות ההדדית, הוחלט לקבוע כללי מינימום מחייבים
בסמכות התנועה, רשם האגודות והשר בממשלה המוסמך להתקין תקנות בנדון. כללים אלה
יעוגנו בהחלטות התנועה, בתקנות שיתקין השר הממונה ובתקנון הקיבוץ. על הקיבוץ תהא
מוטלת החובה לעמוד בכללים אלו הן בתקנונו והן באורחות חייו. בעיקרון, כל חברי
הקיבוץ יהיו זכאים לערבות הדדית, למעט מי שנקבע שאינו זכאי לה.

הקיבוץ יהיה אמור לספק את צורכי החברים בגיל העבודה (בכסף או בשווה כסף), בסכום שלא
יפחת משכר המינימום הקבוע בחוק. לסכום האמור יתווספו סכומים, עפ"י מפתח שיקבע, בגין
ילדים (עד גיל 18). ניתן יהיה לנכות מהסכומים הנ"ל כוח הכנסה או נכס של החבר, למעט
דירת המגורים ולמעט קצבאות יחודיות. כל הנ"ל מותנה בכך שהחבר ממצה את יכולת
השתכרותו. אפשר גם שתותנה בגילוי נאות של כל ההכנסות והנכסים של החבר ושל בת זוגו.

באשר לחברים בגיל פרישה, יקבע כי הקיבוץ יספק את צורכי החברים בגיל הפרישה, בסכום
שלא יפחת מגובה הקצבה המלאה הקבועי הבכללי העזיבה. ניתן יהיה לנכות מהסכומים הנ"ל
רק פנסיה וגמלאות, למעט גמלה של הביטוח הלאומי. הנ"ל יכול שיותנה בגילוי נאות של
הכנסות החבר מפנסיות וגמלאות, כאמור.

באשר לאוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים, ייקבע כי הקיבוץ יספק את הצרכים המיוחדים של
חברי הקיבוץ, בהתחשב ביכולת הקיבוץ והיקף הצרכים המיוחדים ותוך מתן עדיפות גבוהה על
פני נושאים אחרים. הספקת הצרכים המיוחדים לחבר יכול שתותנה בהסדרים שיקבע הקיבוץ
לגבי השימוש בהכנסות ובנכסים של החבר ושל בעל הצרכים המיוחדים, או שיעבודם, ובלבד
שתובטח הזכות לדיור של החבר בחייו.

בהתייחס להספקת צורכי החברים בבריאות ובסיעוד, יהיה הקיבוץ רשאי לחייב את החברים
לערוך את הביטוחים שיקבע לעניין זה או לערוך ביטוחים אלה בעצמו ולחייב את החברים
בדמי הביטוח. ככלל, הקיבוץ יהיה רשאי לספק את צורכי חבריו והצרכים המיוחדים גם מעבר
למה שייקבע בכללים.

יזהר בן-נחום (בית קמה), קבל על כך שלאחר שנים שבהם "הטיפו", כביכול לקיבוצים שאין
"גבולות מגרש" ואין "קווים אדומים" וכי כל קיבוץ יכול לעשות את אשר ירצו חבריו,
לפתע פתאום, לאחר פרסום המלצות "ועדת הסיווג", מסתבר כי יש "גבולות מגרש" ויש
עקרונות ליבה, בדמותה של "הערבות ההדדית". הוא גם חרד מעצם האפשרות לנסות ולאכוף
את "כללי המשחק" החדשים על קיבוצים שחרגו זה מכבר מהגבולות המותרים. האם יוציאו
אותם מהתנועה, או אולי יהפכו אותם ל"קיבוצים נלווים"?

יואל מרשק (גבעת השלושה), מציע להרחיב את מושג "הערבות ההדדית" וליישם אותו גם
לכללי עובד-מעביד, שחייבים - לדעתו - להתקיים בקיבוץ המתחדש. במצב שבו לא מוכר
בקיבוץ המושג של "התארגנות עובדים", ניצבים אלה כמי שנעדרים לחלוטין זכויות
אלמנטריות של האדם העובד. יתרה על כך, לא החוק ולא הקיבוץ מכירים באפשרות של חבר
קיבוץ "מובטל", שאינו יכול למצוא עבודה ואינו זכאי לשום דמי אבטלה, בכל צורה שהיא.
לכן, יש לקבוע נהלים ברורים בהתייחס לפיטורי חבר מעבודתו בקיבוץ, לעדיפות החבר לעת
פרסום מכרזים למשרות בקיבוץ (עדיפות על פני מי שאינו חבר קיבוץ). החבר חייב להיות
מוגן, ככל שהדבר נוגע לזכויותיו האלמנטריות בעבודה.

הדובר משוכנע כי ללא הכללת הפרק הנ"ל, כל נושא "הערבות ההדדית" בקיבוץ לא יהיה שלם.
בכך הוא כולל גם את סוגיית הפערים במשכורות בקיבוץ. אסור, לדעתו, שרמת הפערים תגדל
על יחס של 1:3. לכן, כל הסוגיות ההלו, אסור שיסתיימו בקבלת החלטות נמהרות. יש לשוב
ולחזור ולדון בהם, הן ברמת האזורים והן ברמת התנועה.

דני זמיר (משמר העמק) סבור שהדיון שעל סדר יומה של המועצה הוא חשוב ביותר. כל תהליך
שינוי חייב לעבור התמסדות והפקת לקחים. על כך יש לברך וגם להודות למזכירות התנועה
הקיבוצית שיזמה את הדיון הזה. דני זמיר אינו מרגיש נוח עם האמירה: "סכום מינימום".
לדעתו, אמירה כזו היא מסוכנת והיא עלולה, בעתיד, להתפרש ע"י קיבוצים כי אין סיבה
לתת מעבר לכך. לכן, יש לתת יתר הדגשה בהסברים ובכללים, כדי להבהיר , מעל לכל ספק,
כי הכוונה באמירה הנ"ל שניתן לקבוע את גובה הערבות ההדדית גם מעבר לסכומי המינימום,
מותנה במצבו וביכולתו של כל קיבוץ וקיבוץ.

הקביעה הבסיסית ש"הערבות ההדדית" היא סימן ההיכר המובהק והחיוני ביותר של קיבוץ,
היא נגזרת תוך ערך בסיסי מאוד: סולדיריות. זהו ערך אוניברסלי, שבו האדם לוקח
בחשבון את הזולת ומתייחס אליו, בהתאם. אם התנועה הקיבוצית תצליח להבליט את האמת
הפנימית הזאת ותעשה אותה, מחדש, לסימן ההיכר שלה, היא תשוב גם ותקבל משמעות חדשה
בהתאם לכך.

בהצעות המוגשות חסרה, לדעתו של דני זמיר, ההגדרה וההתייחסות הברורה להשתתפות המגזר
העסקי בהבטחת מערכת הרווחה והערבות ההדדית. כשם שכל עסק משלם לרשות המקומית מס,
לצורך הבטחת מערכות הרווחה ביישוב, כך גם המגזר העסקי בקיבוץ חייב להפריש את חלקו
לקיום מערת ההבטחה החברתית הזו. מעבר לכך, יש לתת את הדעת כי צדק ורווחה הם אינם
עניין לצדקה. קיבוץ שיתקיימו בו מערכות קיטוב גבוהות יגיע, באופן בלתי נמנע, גם
למצבי חשדנות, אי אמון ויחסים מעורערים. במצב שכזה, לא קשה לצפות גם את ההתמוטטות
של העסקים בקיבוץ. לכן, יש לעשות הכל כדי לצמצם את הפערים בתוך הקהילה. רק כך ניתן
יהיה להבטיח את קיומה של הרקמה החברתית לאורך זמן.

אמוץ פלג (חולדה) טען בדבריו, שהגישה השווה לגובה תקציב הקיום ב"ערבות ההדדית", בין
חבר/ה בגיל העבודה לבין גמלאי/ת, כפי שמוצע בנייר העבודה, איננה נכונה, לא צודקת
ומעודדת לאי-עבודה. כמו כן, אין דגש והתנייה ברורה בין חובת העבודה למי שהוא בגיל
העבודה לבין "מתן הערבות" וללא התניה זו. נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, היא
שלא ניתן לחייב קיבוץ - שיתופי או מתחדש - לתת לחבריו מעבר ליכולתו הכלכלית. לכן,
יש לקבוע סכום, לפי יכולת הקיבוץ, אשר לא יגרום לו לקריסה כלכלית. לדוגמה, לעת
שינוי לא תרד רמת החיים הממוצעת באותו קיבוץ.

ענת מאור (נגבה), מצטרפת למברכים על חשיבות הנושא. מעריכה את החלטת מזכירות התנועה
להציב נושא חשוב ומרכזי זה על סדר היום. עם זאת, יש לדעתה, להרחיב את גודל היריעה
ולהוסיף לה עוד שלושה פרקים. חשיבותם של פרקים נוספים אלו אינם פחותים מזה שדן
ב"ערבות ההדדית". למעשה, הם אמורים להשלים את המסכת כולה:

- הפרק הראשון, צמצום הפערים -
אין ערבות הדדית מבלי שיתלווה אליו גם צמצום פערים. יש לדבר לא רק על "הרצפה", אלא
גם על "התקרה". אחרת, קיבוצים רבים לא יוכלו לעמוד בפערים המתקיימים כבר היום.
מוכרחים לדבר על "גבולות התקרה". את צמצום הפערים ניתן להשיג ע"י תמחור וחלוקת שכר
וכן גם ע"י שיטת מיסוי ייחודית (הכוונה בעיקר למיסוי פרוגרסיבי). בעזרת שני אלה
ניתן לגרום לכך שהפערים בשכר יהיו ניתנים לשליטה ולניתוב.

- הפרק השני עוסק בזכויות החבר העובד ודפוסי יחסי העבודה בקיבוץ -
נכון להיום, יש כבר קיבוצים שעברו ממצב של הגנה טוטלית על העובד לקיצוניות השניה
- מצב יחסי עבודה של חברות כ"א בעיר. אסור שמצב זה יהיה חלק מחיינו הקיבוציים.
חייבים להתייחס למסכת שלמה וכתובה של יחסי עובד מעביד שאינה חורגת מחוקי המדינה .
כך, למשל, אין לפטר חבר/ה מעל לגיל 50. יש גם לקבוע מהי אחריות הקיבוץ ביצירת
מקומות עבודה לחברים מבוגרים. אסור שכל הנושאים הללו יישארו ללא מענה וללא פתרון
מוסכם ומקובל מראש ובקונצנזום התנועתי הרחב ביותר.

- הפרק השלישי, שלדעת ענת מאור יש להוסיף למסכת הנ"ל, עוסק במנגנוני הכרעות ליישוב
סכסוכים -
היכן שמתעורר הצורך בהם. על החברים לדעת, ברמת השקיפות הגבוהה ביותר, מהם הנהלים,
מה יהיה רשום אצל רשם האגודות השיתופיות. כל ההבטים החוקיים צריכים להיות מעובים
בתקנונים משפטיים שיהוו, בפני עצמם, הוכחה כי מי שכתב אותם אכן מתכוון ליישמם וכי
במקרה של חילוקי דעות, ישנם מנגנוני גישור למיניהם, שבפניהם ניתן להעלות מחלוקות
ואי-הסכמות.

אמרי רון (משמר העמק), רואה בנושא "הערבות ההדדית" צידוק הקיום הייחודי של הקיבוץ.
לעמדתו, עניין הערבות ההדדית אינה רק בעיה מוסרית-ערכית, אלא גם נשק יעיל מאוד
במאבק על אינטרסים ובגיבוש בני ברית חיצוניים. האמירה הברורה של הקיבוץ בדבר רצונו
לקיים צורת חיים שיש בה מרכיב "ערבות הדדית", היא זו שנותנת את הצידוק הפנימי ואת
"גאוות היחידה" לכל מי שמאמין בהמשך קיומו של הקיבוץ. זאת ועוד, קיומו של מרכיב
חשוב זה יכול להוות את הבסיס המוסכם בין הזרמים השונים הקיימים בתנועה.

משום כך, אמרי מברך את מזכירי התנועה על שנקטו בעמדה הנכונה, ב"ועדת הסיווג",
והחזירו למרכז הדיון הציבורי את סוגיית "הערבות ההדדית". הוא רואה קושי לא מבוטל
ביישום המעשי של הנושא, משום שבחלק מן הקיבוצים "הסוסים ברחו כבר מהאורווה". בכל
מקרה, יש לסייע, ככל שניתן, למהלך החדש. לדעתו, עדיין חסרים בו שני מרכיבים חשובים:
- הראשון, חסר בו אמירה של "חזון" - מדוע בכלל הולכים על כל העניין הזה. החזון הוא
אותו מרכיב שמסייע להבליט את הייחודיות של הקיבוץ, לעומת כל צורת חיים אחרת בתבל.
- המרכיב השני שחסר בו זה מרכיב "המקורות". כמו דובר שקדם לו, גם אמרי רון מבין
מתוך הכתוב, כאילו משתמע ממנו ש"הקהילה" היא זו המחוייבת הבלעדית לקיום "הערבות
ההדדית". אף הוא משוכנע, כי יש לנסח את הדברים כדי שיובן מהם, במפורש, שגם "העסק"
יהיה חלק בלתי נפרד ממקורות "הערבות ההדדית".

ניתאי קרן (רבדים), רואה בדיון הזה מהלך משמעותי מאוד לגבי הבאות. מבחינתו, יש משהו
שקרי בעצם ההנחה שמסתתרת מאחורי שתי ההגדרות: "הקיבוץ השיתופי" ו"הקיבוץ המתחדש".
יש כאן אמירה, כאילו, שהקיבוץ המסורתי אינו מתחדש וכי הקיבוץ המתחדש אינו שיתופי.
במציאות הדברים הם בכלל לא כאלה. למרות שהוא בא מקיבוץ שעבר לשכר דיפרנציאלי, הוא
אינו מוכן לוותר - לא בקיבוצו ולא בקיבוצים אחרים - על רמה מינמלית של "ערבות
הדדית" לחלש, לקשיש ולמוגבל. בקיבוץ המתחדש, לפי דברי ניתאי, יש הפרשות לפנסיה,
לאובדן כושר התפרנסות ולפיצוי פיטורין וכיו"ב. זכויותיו של האדם העובד בקיבוץ
המתחדש, עולים פי כמה וכמה על זכויותיו בקיבוץ השיתופי הן בנוסח שהיה קיים בעבר
והן בנוסחו כיום. כמו קודמו, גם הוא סבור שהמסמך אינו שלם וכי יש להוסיף עליו את
עניין "המקורות", מעבר למקורות הקהילה העכשוויים ולקבע זאת באופן הברור ביותר, על
מנת להבטיח את קיומו המכובד של החבר, אך גם להבטיח את המשך קיומה של המערכת
הקיבוצית.

אבי אהרונסון, רכז מח' החינוך בתנועה הקיבוצית, ביקש להתייחס לשני נושאים.
- הראשון, בעלי הצרכים המיוחדים. חששו הוא כי, בהיעדר הנחיות ברורות בנושא, עלול כל
קיבוץ לנסות ולהגדיר לעצמו את גובה הצרכים של קהילת בעלי הצרכים המיוחדים בקיבוץ.
יש להגדיר, לדעתו, "סל מינימום" בנושא זה, כדי לא לאפשר לכל קיבוץ להחליט בשרירות
על צורכי האוכלוסייה "המוגבלת" בקיבוץ.
- הנושא השני מתייחס להבנתו את מושג "הערבות ההדדית" במובנה הרחב ביותר. יש צורך
לקבוע את גבולות הערבות ההדדית ביחסי קהילה-חבר, ולא רק למי שאינו יכול. רק כך
ניתן יהיה לבסס את עוצמת השותפות ולהשלים את הדברים גם למי שאין לו או למי שצריך
לעזור לו, וגם לכל יתר חברי הקהילה באותו הקיבוץ.

סמדר סיני, רכזת היחידה לקידום נשים, ביקשה תחילה להדגיש את ההיבט הפסיכולוגי,
בעקבות מה שאירע בזמנו בבית אורן. להיבט זה, לדעתה, יש השלכה חשובה מאוד על עוצמת
הדיון המתקיים כיום בנושאי "הערבות ההדדית" בקיבוץ. סמדר ביקשה גם שיובן מכל דבר,
כי העיסוק בערבות ההדדית של חבר הקיבוץ נוגעת באותה מידה גם לחברת הקיבוץ וכן, כי
ההצעה חייבת לכלול התחייסות מיוחדת, למשפחות חד-הוריות, חד-הוריים. אין לאפשר מצב
שבהתייחס לאלה, כל קיבוץ ינהג על פי רצונו ועל פי שרירות לבו. יש לקבוע כללים
ברורים בנדון, המתייחסים לתמיכה הכספית של הקהילה למשפחות אלו, מעבר למה שהן מקבלות
מהמדינה.

אלון שוסטר (מפלסים), בירך אף הוא על הדיון ועל ההצעות עצמן. הוא הציע ליזהר
בן-נחום ולחבריו, לתפוס את משמעות הדיון הנערך כאן, בנושא הזה וכן גם בנושאים
אחרים, כחלק מתפיסת השינוי העוברת כיום על התנועה הקיבוצית, במאמץ למצוא את נקודות
האיזון החדשות, במציאות המשתנה והשונה כל-כך מהמציאות שבה התקיים הקיבוץ בעבר.
הוא גם הציע למזכירי התנועה לקיים דיאלוג קבוע בענייני הערבות ההדדית עם מערכות
המועצות האזוריות. גם הן מתמודדות עם בעיות קשות בקיבוצים, בעיקר באלה מעוטי
היכולת. מציאת מסגרות של שת"פ רק תסייע יותר להתמודדות עם סוגיות של רווחה,
קשישים, של חינוך מיוחד, של מציאת מקורות פרנסה וכיו"ב. אין טעם לפעול במסגרות
עצמיות, רק בתוך הקיבוץ, שעה שיש מערכות אזוריות המסוגלות, ביחד עם הקהילה, לסייע
במציאת פתרונות לבעיות ברמות השונות. יש להמשיך בפרויקט החשוב מאד שהוחל, אך ראוי
שהוא ייעשה ביחד.

המזכירים סיכמו את הדיון. הם עמדו תחילה על חשיבותו הרבה של עצם קיום הדיון ועל
הרמה הגבוהה בה הוא התנהל. בניגוד לעבר הרחוק, כאשר המושג "ערבות הדדית" היווה מסד
ערכי מרכזי לחיים בקיבוץ, הרי שכיום, לעת השינוי בקיבוצים רבים, יש לתת לו ביטוי
כספי ו"גבולות ברורים ומחייבים". לא ניתן עוד להתייחס למושג זה באופן מעורפל, או
נתון לפרשנויות שונות של גורמים שונים.

מי שמטפל כיום בנושא זה, אינו מתחיל ממצב של "ואקום". כבר למעלה מעשור שנים,
שקיבוצים רבים עוסקים במלאכת השינוי באינטנסיביות כזו או אחרת. למעלה מ-150
קיבוצים בתנועה כבר מגדירים עצמם כ"קיבוץ מתחדש" לכל עניין ודבר. כל מה שהתנועה
עשתה, זה להתחבר למציאות בשטח, ללמוד אותה היטב ולנסח, בהתאם, שורה של כללים
והמלצות לקיבוצים ויסייעו להם לשוב ולהגדיר מחדש ובאופן עדכני, את "כללי המשחק" של
הקיבוץ המתחדש.

המלצות התנועה הן בסך הכל מסמך שיש להתחשב בו לעת קניין בקיבוצים. המלצות אלו
מפרטות, למשל בעניין הצרכים המיוחדים והוא תוצאה של עבודה משותפת עם עמותת "אהדה".
כל קיבוץ יצטרך, בסופו של דבר, להתייחס להמלצות התנועה, גם אם יחליט שלא לקבל ולאמץ
אותן. גם לנושא הבריאות יש התייחסות רחבה מאוד בהמלצות התנועה (מרפאה ראשונית; סל
תרופות וכיו"ב), כמו גם לנושאים רבים אחרים שיובאו, בבוא הזמן ובפירוט הנחוץ,
לדיון ולאישור המוסדות הסטטוטורים של התנועה.

הדיון הנוכחי אינו אמור להתמצות במושב זה של המועצה. מדובר במסע ארוך שחייב לעבור
עוד מסלולי דיון וליבון נוספים, בתנועה, באזור ובקיבוץ עצמו. אין מדובר כאן בהכרעה
של "רוב" ו"נגד". יש לשאוף להגיע להסכמות רחבות ולהגיע, יחד ובשותפות, לכך שכל חבר
קיבוץ יידע כי הוא זכאי לקבל נתח מן הערבות ההדדית, לעת צרה ומצוקה.

הוחלט:
א. מועצת התנועה מציינת בחיוב רב את הצבת נושא "הערבות ההדדית", במרכז הדיון
הציבורי על מהותו של הקיבוץ לעת שינוי.

ב. המועצה רואה בדיון שנערך היום "קריאה ראשונה" של הנושא והיא מטילה על מזכירות
התנועה למצות את כל אפיקי הדיון האפשריים, בהתייחס לסוגיית "הערבות ההדדית", טרם
שיגובשו הכללים, ההמלצות והתקנות לעניין זה.

ג. המועצה קוראת למזכירי התנועה לזמן לישיבות צוותי העבודה בנושא האמור, את כל מי
שמעוניין להציג הצעה בכתב ומבקש לנמקה בפני הפורום התנועתי המוסמך.

יו"ר הנשיאות - מיכל ויינברג - הודיעה על סיום הישיבה
style="width:520px;height:35px;position:relative;overflow:hidden;"
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים