פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה הקיבוצית - מושב מס' 14 - ב-8.6.2003
פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה הקיבוצית - מושב מס' 14 - ב-8.6.2003

פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה הקיבוצית -
מושב מס' 14 - ב-8.6.2003
רשם: רן כוחן - 8.6.2003
יצירת קשר למזכירות
לאתר מטה התנועה הקיבוצית
יום א', ח' סיוון תשס"ג, 8 יוני 2003, אפעל
ישב בנשיאות:
עמרי כנען (גן שמואל)
מיקום הישיבה:
באפעל.
מאשרים:
נתן טל/גברי ברגיל - מזכירי התנועה.
1. אישור סדר היום ואישור פרוטוקול ישיבה קודמת
2. דיווחים בין מושב למושב
ממשלת ישראל מאמצת את "מפת הדרכים" -
בפתח הישיבה, בסעיף "דיווחים", דיברה ח"כ אורית נוקד על כך ש"מפת הדרכים" שאימצה
הממשלה, מדליקה "אור ירוק" לתחילת תהליך חיובי שיש בו יותר משמץ של סיכוי ותקווה.
הדרך עדיין ארוכה מאוד. יעמוד בה רק מי שמאמין בה. "מפת הדרכים" מבוססת בעיקרה על
דרכה של מפלגת "העבודה". ח"כ נוקד ביקשה כי המועצה תשלח ברכותיה לראש הממשלה, על
האומץ והנחישות שהוא מגלה והיא סומכת עליו כי ינווט את הדרך, עקב בצד אגודל. "יש
צורך דחוף להגיע להסדר, אך להיזהר מלהעניק מתנות" - סיכמה נוקד את דבריה.

בעקבות דבריה של ח"כ נוקד, הציע יעקב בכר (מענית) כי המועצה תפרסם הצעת החלטה
המודיעה כי המועצה מביעה תמיכה בהחלטת הממשלה וקוראת לרוה"מ לפעול ביד נחושה, למען
הנע את התהליכים המשתמעים מאמירתו דלעיל.

המזכירים הודיעו על תמיכתם בהצעה ומסרו כי הם יפרסמו בימים הקרובים את הודעתם
בנדון, ברוח ההערות שנשמעו עד כה.

"התוכנית הכלכלית" -
ח"כ נוקד התייחסה גם לתוכנית הכלכלית של הממשלה ועמדה על שלושה נושאים מרכזיים
מתוכה, הקשורים ונוגעים ישירות להתיישבות:

1. איחוד הרשויות - עפ"י התוכנית המקורית, היה האיחוד צפוי להתבצע באופן כפוי, ע"י
ניצול הליך החקיקה. בסופו של דבר, הוחלט שלא להשתמש ב"הליך" זה ולאפשר לכול ראשי
הרשויות להביע את עמדתם, בדרך של 'שימוע'. לפי הדרך שהדברים מתנהלים עד כה, לא
צפוי כי תתקבלנה החלטות מכריעות ו/או דרסטיות בנדון.

2. ביטול הטבות המס - בתוכנית הכלכלית, כפי שהוצגה, הועלתה הצעה לבטל הנחות המס
לכול היישובים שקיבלו פחות מ-13%. מנגד, ניצבו חברים לא מעטים בוועדת הכספים, שעמדו
על כך כי תישמרנה ההטבות ליישובי הספר. סופו של דבר, קיבוצים כמו: גונן; יחיעם;
להבות השן; עברון, לא איבדו את ההטבות שהוקנו להם קודם להחלטת הביטול. לעומת זאת,
נציגי ההתיישבות נחלו אכזבה רבה בכול הנוגע ליישובי הערבה. ועדת הכספים הצביעה ברוב
נגד המשך ההטבות ליישובי הערבה.

3. המינהל לחינוך התיישבותי - ראה דיווח בהמשך.

קידום מהלכי איחוד התנועות -
המזכירים דיווחו על החלטתה של המזכירות הפעילה למנות מספר "צוותי בדיקה", במטרה
לבדוק אפשרויות של איחוד מלא, או סוגים אחרים של שיתופי פעולה, הכול לפי העניין.
שלושת הצוותים הראשונים שיצאו לדרך הם:
1. צוות עיתונות קיבוצית (חגי מירום - יפעת, בראש הצוות);
2. צוות לבדיקת מחלקות חו"ל בשתי התנועות (מיכל קראוס -קבוצת שילר);
3. צוות בדיקה לבדיקת קרן קמ"ע של התק"ם ושל הקבה"א ובמטרה לבדוק, בין היתר, את
אפשרות איחודן של הקרנות הנ"ל. הצוות הבודק כולל את אריה שחל (עין גדי) ואת גיורא
ינאי (עין השופט).

יונה פריטל: "קריאה לנוכחות בהפגנה למען המשך קיומו של המינהל לחינוך התיישבותי" -
יונה פריטל, רכזת מח' החינוך בתנועה הקיבוצית, קראה לבאי מושב המועצה לקחת חלק
בעצרת המונים, האמורה להיערך בראשית השבוע הבא (פרטים בעיתונות). לעצרת זו צפויים
להגיע תלמידי בתי הספר האזוריים מכול רחבי הארץ, וכן גם כפרי נוער ותלמידי פנימיות.
השאיפה היא כי הפגנת עוצמה כזו תניע את שרת החינוך, הגב' לימור ליבנת, לשנות את
החלטתה בדבר ביטול המינהל.

3. שבולת אדלמן - אישור חברותה במזכירות הפעילה והרחבה של התנועה
הקיבוצית. צבי (קיטו) חסון - אישור חברותו במזכירות הרחבה
המועצה אישרה , ללא מתנגדים, את חברותה של שבולת אדלמן (ראש הנקרה), רכזת המח'
הפוליטית-רעיונית בתק"ם, כחברה במזכירות הפעילה ובמזכירות הרחבה של התנועה
הקיבוצית. שבולת החליפה את יגאל צחור (רביבים), שסיים את פרק פעילותו בתנועה.

המועצה אישרה, ללא מתנגדים, את צבי (קיטו) חסון (תל יצחק), כחבר במזכירות הרחבה
של התנועה הקיבוצית. המזכירים איחלו לשניהם תקופת פעילות פורייה, שותפות בעבודה
ורוב הצלחה.

4. קרקעות
מזכירי התנועה פתחו את הדיון, בכוונה להציג את עקרונות המדיניות שננקטה בשנה
האחרונה ע"י "מטה הפעולה של ההתיישבות". כזכור, נושא זה עלה על סדר היום, במלוא
עוצמתו, בראשית שנות ה-90. לדעת המזכירים, שורה ארוכה של מהלכים שגויים שננקטו
במהלך השנים הללו, "הניבו" נפילה לאחר נפילה, זאת בהיפוך גמור לציפיותיהם של מקבלי
ההחלטות המרכזיים באותה התקופה.

החלטת הבג"ץ מלפני חודשים מספר סימנה, לדעת המזכירים, את "מכת המוות", לכול מי
שקיווה עדיין לעשות שימושים בקרקעות, ולהסב אותן מחקלאות למסחר, תעשייה, הרחבת
תעסוקה ובניית הרחבות קהילתיות, לפיתוח ולצמיחה דמוגרפית. בג"ץ דחה את כול ההצעות
שהונחו לפניו והציב את הקיבוצים פעם נוספת בפני "שוקת שבורה".

האסטרטגיה החדשה נשענת על לקחי העבר ועל הסקת המסקנות מן הכישלונות הקודמים. הכיוון
החדש צריך ללכת לפתרון, בדיוק באותם נושאים שהבג"צ "תקע" אותם.

סוכם על הנקודות הבאות:
א. לעבוד במשותף עם התנועה המושבית.
ב. להיצמד לאותם האלמנטים שהושגו בתנועה המושבית ולתבוע "השוואת תנאים" בין המושב
לבין הקיבוץ, בכול מה שנוגע לחלקת המגורים.

אסטרטגיה זו יצרה מעין "מצע" חדש לקיום הידברות בין התנועות ההתיישבותיות לבין
מינהל מקרקעי ישראל (ממ"י), על חלקת הקרקע הלא-חקלאית, הנמצאת בתחום השטח המבונה של
היישוב ("הקו הכחול"). מן הצד הקיבוצי והמושבי, נוהל המו"מ ע"י יונתן בשיא (שדה
אליהו), נחום איצקוביץ ושלום שמחון (תנועת מושבים). צוות זה פעל בתיאום פעולה
מעולה עם הצוות הרחב של מזכירי התנועות והמטה לעיגון זכויות החקלאים בקרקע.

עדיין לא ניתן לדבר על סיכום סופי וחתום, בעקבות אין-ספור הישיבות והמגעים שהתקיימו
בנושא. על פניו, נראה כי נוצרת הסכמה סביב נוסחת חלוקת הקרקע המבונה של הקיבוץ וכן
גם בדבר האפשרות להגיע לפתרון זהה לקיבוצים ולמושבים ("שטח הנחלה"), במחיר מהוון
סביר ביותר. אם אכן תתקבלנה ההחלטות בנוסח המוצע, יופעל גם הסעיף הקובע כי החלטות
אלו לא יפגעו בשום צורה שהיא בקיבוץ שאינו רוצה לבצע את "השיוך" המוצע. מוסכם גם כי
לא תחול שום פגיעה באותם קיבוצים שירצו לדחות את מועד קבלת ההחלטות שלהם לזמן מאוחר
יותר (אין עוד "יום קובע"). כאמור, ישנם עדיין פערים לא מבוטלים בין מה שרוצים
להשיג לבין מה שניתן להשיג. המו"מ לא הסתיים עדיין והדברים אינם סגורים.

מטרת הדיון לכן, בסעיף זה, היא לבקש את ברכת הקיבוצים למהלך האסטרטגי הנוכחי שלפיו
פועלת כיום מזכירות התנועה הקיבוצית: קניין לאגודה וקניין לחברים, אפשור מהלך של
צמיחה דמוגרפית ואפשור שיוך הדירות לחברים.

מיקי דרורי (געש), רכז המח' המשפטית של התנועה הקיבוצית, הציג בפני הצירים מצגת
מקיפה, שבה מופיעים פרטי ההצעות הנדונות בעת הזו ע"י מינהל מקרקעי ישראל. לדברי
עו"ד דרורי, גם אימוצה של ההצעה הנוגעת ל"שטח המחנה", ע"י מועצת ממ"י, אינה סוף
הדרך ואיננה סוף פסוק. יידרשו עוד שורה ארוכה של הליכים פורמליים-סטטוטוריים, עד
שניתן יהיה להגיע לשלבי היישום בפועל. מדובר בתקופה של שנה, לפחות, כול זאת אם לא
יוגשו תביעות נגדיות לבג"ץ. אחרת, מועדי היישום יתרחקו עוד יותר. יחד עם זאת, מדובר
בהחלט בהחלטה עקרונית בעלת חשיבות מרובה ביותר, בהיסטוריה של התנועה הקיבוצית.
לכן, חשוב כי הקיבוצים ייערכו ויתכוננו לקראתה, ילמדו את ההצעה ויהיו - בבוא המועד
- מוכנים להגיש פניות לקבלת האישורים הנדרשים מממ"י.

בארי הולצמן (עין חרוד איחוד), קבל על כי לא נעשה שום תחקיר תנועתי, לנסות וללמוד
את פשר הסיבות שבגינן דחה הבג"ץ את עמדת התנועות ההתיישבותיות בנושא הקרקעות.
להערכתו, התנועה התיישבותית כולה, בהחלטותיה ובמעשיה, צמצמה עד מאוד את "מרחב
התמרון" שעמד לרשותה והישגיה - אם בכלל היו כאלה - היו דלים מאוד. בארי סבור כי
המצב הנוכחי רק ילך ויחריף. גם האוצר, גם בכירי המערכת המשפטית וגם גופים ציבוריים
למיניהם ("הירוקים"; "הקשת המזרחית"; "האגודה לזכויות האזרח", וכיו"ב), יגרמו לכך
שאפילו ההצעות, בנוסח שהוצגו ע"י עו"ד מיקי דרורי, במצגת שלו, יעברו עוד שחיקה
עמוקה ומתמשכת. בדרך שהוא רואה את הדברים, אין שום "חלון הזדמנויות". מה שיש, זהו
מתווה מקשיח ומחמיר, הן מבחינת המימסד והן מבחינת דעת הקהל והתקשורת. "הקרב"
שמנהלת עתה התנועה ההתיישבותית הוא אומנם קרב הורואי, אך הוא נדון מראש לשחיקה
ולכישלון.

הצעתו של בארי הולצמן מדברת על כך, שמועצת התנועה תחליט על חיזוק ידי מזכירות
התנועה, בניהול המו"מ עם ממ"י, להבטחת זכויות חברי ההתיישבות העובדת - מושבים,
קיבוצים ונחלותיהם. "המועצה מנחה את צוות המו"מ להגיע לנוסח החלטה של מועצת ממ"י,
שתבטיח שוויון מהותי בין זכויות חברי הקיבוצים לזכויות חברי המושבים". הדרישה
לשוויון שכזה צריכה להיות אחת מאבני המסד של המו"מ. ללא זאת, הקיבוצים נכנסים
לקבוצת משנה, כחוכרים חקלאיים בלבד, שמועדים לשחיקה ולהרעת הפתרונות שיינתנו להם.
מעבר לכך, יש להרחיב מאמצים וליצור דעת קהל אוהדת. רק אלה, בתוספת לאמצעים משולבים
אחרים, יוכלו להביא לתוצאה טובה יותר מזו המוצעת כיום.

עו"ד דובי רביד (גליל ים), רואה בהתכנסות המועצה אירוע המסמל את קבורת החמור של
זכויות החקלאים בקרקע. לפי תפיסתו, ליבת הדיון היא בהפרדת "שטח המחנה" משטח כלל
"המשבצת". ממ"י היה תמיד מעוניין להגיע לכלל הפרדה שכזו. לכן, מה שמוצע כאן, היום,
זו היא "עסקת חבילה": מחזקים את זכויות החקלאים בשטח המחנה ומצמצמים אותו, במקביל,
בשטח המשבצת. מדובר כאן בשתי החלטות שכרוכות זו בזו: הן ההחלטה לגבי "שטח המגורים"
והן ההחלטה לגבי פינוי מקרקע ששונה ייעודה. הטקטיקה שבה נקט המינהל בכך שניווט את
ניהול המו"מ ל"שטח המגורים", גרם לכך שהוא אישר בשתיקה את כוונת ממ"י לנשל את
החקלאים לגמרי מכול הזכויות שבשטח המשבצת.

לדעת דובי רביד, שתי ההחלטות אינן ניתנות לניתוק. הן קשורות יחד בחבל הטבור. החלטה
727, בנוסחה החדש ותחת הכותרת החדשה: "החלטה בדבר הפסקת חכירה של קרקע ששונה
ייעודה" קובעת - לראשונה - כי בשינוי ייעוד יש לפנות את הקרקע, ללא שום שיקול דעת
לממ"י. נכון לרגע זה, הניסוח כולל גם את "שטח המחנה", למעט האמור לגבי דירת
המגורים. התוצאה היא מלכוד מוחלט לכול קיבוץ שלא הסדיר עדיין את חוזה החכירה מול
ממ"י. העסקה הנוכחית ממלכדת את הקיבוצים הללו ויוצרת מצב לפיו ניתן להעיף אותם מכול
המשבצת. לכן, יש לדעתו לשלול כול החלטה שממנה ישתמע שמתן הזכויות מוגבל אך ורק
לשטח המגורים. על המועצה, לדבריו, להתנגד לכול מהלך העלול להוביל לסחר-מכר בזכויות.

דובי הלמן (יטבתה), טוען כי שורשי המלכודת שמולו ניצבים כיום קיבוצים רבים מספור,
נעוץ עוד בימי המלצות "ועדת רונן" ואולי עוד לפני כן. הוא ממליץ לצירי המועצה שלא
לתת תמיכתם להצעת המלכודת, שעליה דיבר קודם בהרחבה, דובי רביד. לדעתו, קיבוצים
שיעמדו על כך שחוזה החכירה קיים ותקף, לא יעמדו בעתיד בפני מצב של נישול החוכר
החקלאי מאדמתו. כמו הדובר הקודם, גם הנוכחי סבור, כי מדובר כאן במזימה מתוכננת של
מינהל מקרקעי ישראל, ליציאה מתוך התסבוכת שהוא נכנס אליה, בעקבות פסק הדין האחרון
של הבג"ץ. לכן, כול ויתור נוסף, בנוסח שהוצע כאן, יחליש עוד יותר את אחיזתנו
בקרקע. החוזה הקיים נותן למתיישבים את מלוא ההגנות על אדמתם. החוזה המוצע מציע,
לדבריו של דובי הלמן, "כאילו" זכויות מחוזקות בחלקת המגורים, אך לעומת זאת, החלשה
מרחיקת לכת בזכויותינו בשאר שטחי "המשבצת". דובי קרא לצירי המועצה שלא להיחפז
באישור ההצעה החדשה ולדון בה בכול כובד הראש האפשרי: "יישוב שיחזיק במשבצת שלו -
איש בעולם לא יוכל לנשל אותה ממנו".

איציק באדר (גבעת חיים מאוחד), ביקש להחזיר את הדיון לממדיו הראשוניים. הוא הזכיר
לקהל צירי המועצה כי אישור או אי-אישור ההצעה על שיוך דירות/הקצאת קרקעות, בתוך
חלקת המגורים הוא מעניינה של מועצת ממ"י ולא של מועצת התנועה הקיבוצית. לכן, כול
שהמועצה נדרשת אליו, על פי לשון ההצעה, הוא לברך או לא לברך על ההחלטה הצפויה של
המינהל בעניין חלקת המגורים. לדעתו, בהצעה המתגבשת יש לא מעט הישגים משמעותיים. אם
היא תכלול בתוכה גם את הסתייגויות התנועה, אפשר שיהיה מדובר אפילו בהחלטה טובה
וראויה. נכון לעכשיו, מציע איציק באדר כי הצוותים המקצועיים של התנועה יקדישו מרב
זמנם להבטחת ההישגים הטובים ביותר שניתן להגיע אליהם, במציאות הנתונה.

לעומת זאת, אם לעיל תצורף גם החלטה - בין ב"עסקת חבילה ובין אם לאו - להחליף את
727, הרי שמדובר בהחלטה בלתי רצויה ובלתי אפשרית. יתרה מכך, אם אכן זו תהיה ההחלטה
, הרי שהיא נולדה ללא שיתוף נציגי התנועה ההתיישבותית וללא ידיעתם. החלטה בנוסח
שכזה "מפלה אותנו לרעה מול כול חוכר אחר וגם בהשוואה אל מי שפלש אל הקרקע". לכן,
הוא סבור שעל המועצה לומר בצורה הברורה ביותר, כי החלטה הנוגעת להתיישבות, מבלי
שהימנהל נועץ תחילה עם נציגיה, לא תזכה לשום שיתוף פעולה לא מצד הקיבוצים ולא מצד
המושבים.

ח"כ ג'ומס אורון (להב), הצהיר כבר בפתח דבריו על תמיכתו בהצעה וגם בקבלת החלטה
חיובית בנדון. הוא גם ביקש להזכיר כי כבר בעבר, עמדה האפשרות לנהל את הוויכוח על
כול חלקת המשבצת - "שטח המחנה" וכול יתרת השטח. אך אז, באותם הימים, היו אלו
התנועות שסירבו לדון בכך. לדבריו, "כול פעם שאנחנו, בתנועה הקיבוצית, אינם מסוגלים
להחליט בעצמנו, הרי שיש אחרים שמחליטים במקומנו ועבורנו". נכון להיום, מנסה
ההתיישבות לנהל את המו"מ על מה שקיימת עליו ההסכמה הרחבה ביותר.

גם בסוגיית הקשר בין פתרון "שטח המחנה" ל"שיוך הדירות" מציע ג'ומס כי הנושא יוכרע
בתוך התנועה, ולא שתוצג מחלוקת ואז יתבקשו נציגי הממסד החיצוני להכריע בה. אף
שהוא עצמו נגד שיוך דירות, הוא אינו שולל את זכותו של קיבוץ לאמץ החלטה חיובית
בנדון, אם כך רוצים מרבית חבריו. גם הוא וגם הקיבוץ אינם זקוקים לעזרת היועץ
המשפטי, כדי למנוע זאת.

ח"כ אורון מציע כי העקרונות המוצעים חייבים להיות תקפים לגבי כול צורות ההתיישבות,
לרבות אלו שהשתנו. זו הייתה עמדתו גם בעבר וניתן לבדוק זאת בדו"ח מילגרום". ההצעה
צריכה להיות בחזקת "מוצר מדף": כול אחד ייקח ממנו את מה שמתאים לו, עפ"י השקפתו.
בכול מקרה, על התנועה לקבל החלטה ברורה כאן ועכשיו. "שילמנו מחיר יקר מאוד ב-12
השנים האחרונות, בגין אי-קבלת החלטות. היעדר החלטה, נכון לעתה, הוא המצב הגרוע
ביותר, מבחינתנו. יש צורך עתה, לתת את הגיבוי המלא למי שמוביל עתה את המו"מ בשמם של
כול קיבוצי התנועה ולחזק אותם באחריותם על ההחלטות שיתקבלו.

אימרי רון (משמר העמק), התלונן על כך שהנושא הנדון הובא לפני הצירים, מבלי שנשלח
להם חומר רקע חומר בכתב, ומבלי שהתקיים על כך דיון במזכירות התנועה ואף לא
בקיבוצים. לדעתו, ההצעה המונחת היא בבחינת "רשות" ולא "חובה". קיבוצים אינם חייבים
לאמץ אותה. אפשר גם להודיע למינהל כי הקיבוץ אינו מעוניין בהסדר החדש, וכי הוא רוצה
להמשיך ולנהל את הדברים, כפי שהתנהלו עד כה ("שטח המחנה" כלול במסגרת המשבצת
הכללית). אימרי רון מציע להנהגות הקיבוצים לחשוב פעמיים, טרם שהם "מתפתים" לעניין
"שיוך הדירות". מבחינתו, אין צורך וגם אסור להרשות היווצרות מצב שבו ניתן יהיה לפצל
את חוזה החכירה.

אורי גלעד (גבעת השלושה), רכז אגף כלכלה בתנועה הקיבוצית, רואה את זכותנו על הקרקע
בזכות "האבות המייסדים", שקיבלו את הקרקע "לעובדה ולשומרה". מחויבות זו, בין הנותן
והמקבל, לא עוגנה מעולם בחוזים משפטיים חד-משמעיים. בעבר הרחוק היה משקל והייתה
עוצמה גם ל"הבנות". נכון להיום, אלה כבר אינן מספיקות עוד. לכן, אם מתגלה במוסד
ממשלתי פתח זעיר של "רצון טוב", לאפשר "שיוך דירות" וכן גם התייחסות מיוחדת ל"שטח
המחנה", ואם גם קיימת נכונות לקבע זאת בחוק ובדין, הרי שיש להתנפל על כך בשתי ידיים
פתוחות. זהו גם המסר שיש להעביר בעיקר לבני המשק. אלה לא יישארו דקה אחת בקיבוצם,
אם הם יגלו כי אין להם שום זכויות קנייניות בשטח הקיבוץ/"המחנה". לכן, בסיטואציה
הזו יש חשיבות לחזק את ידי הצוות הפועל מטעמן של התנעות ההתיישבותיות ויש לאמץ גם
את כיווני הפעולה האסטרטגיים שהצוות קבע, בשם התנועות.

יונתן בשיא (יו"ר צוות המו"מ, מטעם ההתיישבות, בנושא הקרקעות), אישר את אמירתו של
אימרי רון, בהתייחס לאפשרות להישאר במצב הקודם: כול קיבוץ שיחליט כי המודל החדש
אינו מתאים לו, יוכל להמשיך ולהישאר במודל העכשווי ואז לא יצטרך גם לבצע את המעברים
הנדרשים, לקבלת הזכויות ב"חלקת המגורים", עפ"י המודל החדש.

יחד עם זאת, עפ"י הניסיון המצטבר של העשור האחרון, מותר לקבוע, לדעתו, כי הזמן אינו
פועל בהכרח לטובתה של התנועה הקיבוצית. מהרבה בחינות נכון יהיה לומר, כי הוא פועל
אפילו לרעתנו. הקיבוצים וחבריהם נתפסים כיום כפחות ופחות רלוונטיים לחייה של מדינת
ישראל. גם זכויות שנראו לנו מובנות מאליהן - הזכות לעבד את הקרקע, למשל - אין הכרח
שהן יישמרו כך גם בעתיד. עדיין לא הפנמנו כראוי את המשמעויות של הבג"ץ האחרון וכן
את כישלון "מטה הקרקעות" ב-10 השנים האחרונות. בדיעבד מסתבר כי המדינה הלכה כול
הזמן קדימה, בעוד שהתנועות ההתיישבותיות ביצעו "צעדים טקטיים לאחור".

יונתן בשיא מוכן להסכים לכך כי התמיכה או ההתנגדות למודל של "חלקת המגורים" - כן או
לאו - היא פועל יוצא של הערכת המצב שכול אחד עושה לעצמו. הוא גם יודע למנות אחד
לאחד את הקשיים בדרכם של כול מי שיבחרו ללכת בדרך של המודל המוצע ("נחלת המגורים").
צריך להגיע תחילה לסיכום מוקדם עם המושבים. אח"כ צריך להקים גוף משותף עם המינהל
והאוצר, ולקיים עמם אין-ספור דיונים. על כול אלה צפויה גם התערבות של הפרקליטות
וכן של דעת הקהל ו/או גופים שונים, המתנגדים לכול שמץ של צעד, שממנו עשויה להשתמע
מתן זכויות יתר לקיבוצים ולמושבים.

יחד עם זאת, במצב הנתון, חייבים להתקדם בנתיב הזה. כול החלופות הן גרועות יותר.
הצעת ההחלטה של ממ"י: "שינוי ייעוד לצורכי מגורים", היא החלטה פחות קשה לקיבוצים
מאשר חוזה החכירה הנוכחי של כלל הקיבוצים. בהצעה על "שטח המחנה" אין סעיף דרקוני
בנוסח 18 א', כפי שהוא מופיע ב"חוזה החכירה" הנוכחי/הקיים: התפנות, ללא שיקול דעת,
בתוך 90 יום ממועד שינוי ייעודה של הקרקע. הוא הודיע לצירי המועצה כי על אף שקיבוצו
הוא מראשי הזרם השיתופי ב"קיבוץ הדתי", הוא ימליץ לאסיפת קיבוצו לחתום על החוזה
החדש. נוסח ההחלטה המוצע מקנה הרבה אופק חדש. היא אינה פוגעת בשום צורה שהיא על
זכותנו בשאר הקרקע החקלאית. בתוך שטח המחנה ניתן יהיה לתכנן על מספר גדול יותר של
חלופות, שלא ניתן היה אפילו לחלום עליהן, במצב הנתון של היום. לכן, הוא ביקש במפורש
להמליץ על אימוצה של ההצעה שהוקראה קודם ע"י הנשיאות.

המזכירים סיכמו את הדיון הארוך בנושא הנדון. הם הדגישו את העובדה כי מעל לכול
משמעות אחרת, הדיון הוא בראש ובראשונה דיון אסטרטגי. חשוב כי מהמפגש הזה תצא החלטה.
יש לזכור כי ברקע פועלים שני נתוני יסוד: הראשון, מצבה של התנועה הקיבוצית, מבחינה
פוליטית, במפה הפוליטית הכללית של מדינת ישראל. מצבנו קשה מאוד. זהו מצב נתון שיש
לקחת אותו בחשבון. אין כיום שום הסכמה חוץ-תנועתית בעמדותינו, בעיקר לא בנושא
הקרקעות. זו האמת. בעניין זה איננו פועלים באווירה ידידותית. הנתון השני: חברה
במשבר מתקשה מאוד לקבל החלטות קשות. אנחנו נמנענו במשך הרבה שנים מהחלטות
ומהתייחסות ברצינות הראויה לסוגיות העומדות כיום על הפרק. לעתים נראה כי בתנועה
הקיבוצית עצם הדיבור על "פשרה" הוא דבר קשה. זה נתפס מייד כחולשה.

המזכירות הנוכחית קיבלה החלטה אסטרטגית: חובה לקבל החלטה, גם אם משמעה הוא לקבל
הצעת פשרה. לכך יש יותר מסיבה אחת:
ראשית, כדי להוריד את הנושא מסדר היום הפוליטי (נושא הקרקעות גורם לנו נזקים קשים).
הסיבה השנייה, מבוססת על ההנחה, כי אי אפשר להמשיך את הוויכוח הפנימי והחיצוני עד
אין קץ, אולי בתקווה כי פעם, יהיה טוב יותר. אפשר כי לכשנגיע לפעם הזו, כבר לא
יהיו קיבוצים. המצב הנוכחי הוא גרוע. איננו יכולים להציג שום קבלות על הישגים
כלשהם: נושא "ההרחבות" מצוי כרגע בהקפאה עמוקה והמערכות הציבוריות-שלטוניות , לאורך
זמן, שואפות להגיע לכך כי לסקטור החקלאי לא יהיו זכויות בקרקע. נכון לעכשיו,
הגענו לשלב, שבו גם המדינה מבינה כבר כי יש צורך להגיע להסדר קרקעי עם החקלאים.
לכן, אם נתעקש לעמוד הלאה על עמדותינו הקודמות והבלתי מתפשרות, אנו יכולים להחמיץ
את 'שעת הכושר' הזאת ולהגיע בעתיד למצבים הרבה יותר קשים. ההחלטה שהתגבשה הפעם במטה
ההתיישבות, הייתה ללכת להסדר של פשרה (הצעת הפשרה של שלום שמחון, כאשר היה שר
החקלאות).

במטה התקבלו שתי החלטות אסטרטגיות:
הראשונה, קבלת החלטת הממשלה לגבי "דו"ח מילגרום".
השנייה, להקים צוות שיישב באופן קבוע מול המינהל וינסה להגיע להחלטות.

אם לא היינו מסכימים להקמת הצוות, קרוב לוודאי שהרבה החלטות היו מתקבלות בלעדינו.
אחרי הבג"ץ נוצר מצב שהמדינה, בכול מקרה, הייתה חייבת לקבל החלטות. עמדה השאלה -
האם צריכה להיות לנו השפעה על החלטות אלו, או שהמדינה תקבל אותן בלעדינו. ההכרעה
הייתה לבנות צוות, לתת לו את הגיבוי הנדרש ולאפשר לו לנהל מו"מ עם ממ"י, בנקודה
מאוד מסוימת, שיש בה פוטנציאל רב להתיישבות: נחלת המגורים (שטח המחנה), ולהביא
להסכמה חוזית ברורה ולהכרזה ברורה כי שטח המחנה שייך לחברי הקיבוץ. אם לא נקבל
החלטות עכשיו, הרי בהחלט צפוי כי ההחלטות שנצטרך לקבל בעוד חמש שנים, יהיו קשות
יותר, ולנוכח אופוזיציה ציבורית גדולה וקולנית יותר. אסור להסתכן במצב של "הכול
או לא כלום". אין לנו את אורך הנשימה הנחוץ להמתנה עד "הניצחון הסופי", אם בכלל
נגיע יום אחד למצב כזה. סביר יותר להניח כהנחת עבודה, שהמצב בעוד חמש או עשר שנים
יהיה גרוע יותר, בכול הנוגע לתביעותינו על הקרקע. לכן, מוטב להשיג כבר כיום משהו,
שיכול לחזק את הקיבוצים , ולא להמתין עד אשר חלק מהם ייעלמו לחלוטין מעל פני
האדמה...

כאמור, ההכרעה של היום היא איננה על הפרטים, אלא על הכיוון הכללי, על האסטרטגיה.
לדעת מזכירי התנועה, מדובר כאן בהכרעה שאומרת: פרגמטיות ופשרה. לא הכול נוכל "להביא
הביתה", אך גם לא נישאר בלי כלום. הם הציעו לצירים לאמץ את נוסח הצעת ההחלטה הבא:

1. מועצת התנועה הקיבוצית תומכת בהמשך עבודת התנועה למען קבלת החלטה של ממ"י לעניין
עיגון זכויות הקיבוצים בחלקת המגורים ושטח המחנה. המועצה קוראת לנציגי התנועה
לפעול לתיקון הנקודות בהן סותרת החלטת ממ"י את עמדת התנועה, כפי שהוצגו בפני
המועצה, לרבות הבטחת שוויון מהותי של הקיבוצים וחבריהם למושבים וחבריהם.

2. המועצה קוראת לתנועה לפעול לכך שהחלטות המינהל לא יפגעו בזכויות הקיבוץ בשטח
הנחלה שמחוץ לחלקת המגורים.

הצעה ההחלטה הנ"ל הובאה להצבעה. ההצעה התקבלה ברוב קולות מול 2 מתנגדים ו-10
נמנעים.


יציאה מניהול בקליק מערכת מעוף
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים