פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה - מושב שמיני - 7.3.2002
פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה - מושב שמיני - 7.3.2002

פרוטוקול ישיבת מועצת התנועה -
מושב שמיני - 7.3.2002
רשם: רן כוחן - 7.3.2002
יצירת קשר למזכירות
לאתר מטה התנועה הקיבוצית
יום ה', כ"ג אדר תשס"ב, 7 מרץ 2002, אפעל
ישבה בנשיאות המועצה:
אתי שלם
על סדר היום:
1. אישור סדר היום:
2. אישור פרוטוקול ישיבה קודמת - מושב 7:
3. בין מועצה למועצה:
4. אישור צירופה של מיכל ויינברג (מסילות) לנשיאות המועצה:
5. אישור בחירת מחליפים לרשימת "נבחרי הוועידה/מועצה":
6. בחירת רכזת אגף חברה – רבקה וילנד (גזית):
7. עמדת התנועה לגבי עבודת הוועדה הציבורית בנושא: הגדרת הקיבוץ:
8. פנסיה וביטחון סוציאלי לחברי הקיבוץ:
9. דיון מדיני - עמדת מזכירות התנועה לנוכח המצב המדיני ותופעות המחאה בצה"ל:
1. אישור סדר היום:
פה אחד אושר סדר היום, כפי שהונח על שולחן מועצת התנועה הקיבוצית. נשיאת המועצה ביקשה את רשות
הציבור להוסיף ולכלול בסדר היום גם דיון בנושא מדיני-ביטחוני (יידון בסעיף "שונות").

2. אישור פרוטוקול ישיבה קודמת - מושב 7:
פה אחד וללא הערות אושר פרוטוקול המושב ה-7 של מועצת התנועה
מיום 16 ינואר 2002.

3. בין מועצה למועצה:
א. דו"ח מבקרת התנועה -
"עבודת מועצת התנועה הקיבוצית" - הדו"ח הונח בכניסה לאולם "ברנד" והוא סוקר בהרחבה את
עבודת מועצת התנועה בשנה הראשונה לאיחוד התנועות. לקראת הישיבה הבאה של המועצה יוגש נייר
תגובה של המזכירים לאמור בדו"ח. חברים שירצו גם הם להתייחס לאמור בו יוכלו להפנות את הערותיהם
למזכירים ו/או למבקרת.

ב. נושא הקרקעות -
נכון למסירת הדו"ח - הנושא היה בדיון בג"ץ. היועץ המשפטי לממשלה הציג בדיון יותר את עמדתו
האישית מאשר את עמדת הממשלה, כאשר זו עדיין לא קבעה כלל דעתה הסופית בנדון. בעקבות הבג"צ
הוחלט במטה ההתיישבותי לקרקעות לעשות כל מאמץ ולגבש את הקואליציה הרחבה ביותר, שניתן. המטרה -
להניע את הממשלה לאמץ החלטה מסודרת, ברוח העקרונות המנחים, שיהיו טובים גם לחקלאים וגם
למדינה וזאת עוד טרם קבע הבג"צ את פסיקתו הסופית. לאחרונה התקיימו שורה ארוכה של פגישות
המזכירים – יחד ובנפרד – עם ראשי המערכת השלטונית בארץ. חלקם הביעו את תמיכתם
המלאה בעמדתנו.

4. אישור צירופה של מיכל ויינברג (מסילות) לנשיאות המועצה:
בהמשך להודעתה של עליזה עמיר (ברעם) על רצונה לפרוש מנשיאות מועצת התנועה נעשתה פניה למיכל
ויינברג (מסילות) לקבל על עצמה את עול התפקיד. מיכל נענתה ברצון לפנייה התנועתית ומועצת
התנועה נדרשת לאשר פורמלית מינוי זה. יחד עם מיכל מכהנים בתפקיד זה: אתי שלם (גנוסר); עמרי
כנען (גן שמואל); ארנון קלדניצקי (אפיקים).

הוחלט:
ברוב קולות צירי המועצה אושר צירופה של מיכל ויינברג לנשיאות מועצת התנועה.
5. אישור בחירת מחליפים לרשימת "נבחרי הוועידה/מועצה":
מועצת התנועה אישרה ברוב גדול מאוד את צירופם של אילן שדה (מענית), אהרון רוזנבאום (ברקאי),
הוארד כהן (בית העמק) לקבוצת "נבחרי הוועידה/המועצה" במקום חברים/ות שפרשו מגוף זה, במהלך
השנה הראשונה לאיחוד התנועות. החברים הנ"ל הם "הבאים בתור" ברשימת הנבחרים לגוף זה, שנערכה
סמוך לאיחוד התנועות ולכינוס הראשון של מועצת התנועה הקיבוצית.

6. בחירת רכזת אגף חברה – רבקה וילנד (גזית):
דוד גלמידי (יקום), רכז ועדת הגיוס הרחבה של התנועה, הציג את מועמדותה של רבקה וסקר את הליכי
בחירתה במכרז כרכזת משותפת של אגף החברה במקומו של יהודה מרלא (עין החורש), שביקש לסיים את
תפקידו. רבקה נבחרה פה אחד מבין 4 מועמדים, שהציגו עצמם לתפקיד זה. פורמלית, עפ"י תקנון
התנועה הקיבוצית, בחירתה לריכוז אגף טעונה אישור ובחירת מועצת התנועה.

טרם ההצבעה ביקשה רבקה את זכות הדיבור וסקרה בקצרה את פעילויותיה הציבוריות בעבר: ריכוז תרבות
והפקות; מורה לאמנות; ניהול ביה"ס היסודי; הקמת ביה"ס המשותף לגזית ולעין דור; שליחות תנועתית
בחו"ל; רכזת צוות אסטרטגי בגזית; מזכירת קיבוץ; מנהלת הקהילה בקיבוץ ניר דוד. רבקה מצטרפת
לפעילות התנועתית בתחושה, כי התקופה הזאת יש בה הזדמנות וסיכוי להעצמת הכוחות, להתחזקות,
ליוזמה ולפתיחת אופקים לעתיד. היא רוצה להיות שותפה פעילה למהלכים הללו.

יהודה מרלא (עין החורש), הרכז היוצא של אגף חברה, סיכם בקצרה את תקופת פעילותו בתנועה ובאגף.
חלק לא מבוטל מפעילותו הוקדש להקמת אגף החברה המשותף, שעליו הוחלט לעת איחוד התנועות. את מהות
הפעולה של אגף החברה בתנועה כיום רואה יהודה מרלא בנושאים הבאים: הבטחת הקיום של החבר בכל גיל
ובכל מצב; השתלבות פעילה בתהליכי ההתחדשות בקיבוצים; טיפול נאות בבעלי צרכים מיוחדים; חיזוק
הביטחון הסוציאלי של חבר הקיבוץ; הבטחת הזכויות המשפטיות של חבר הקיבוץ; נושא הקניין האישי;
עצמאות החבר וריבונותו; קריירה; חידוש הצמיחה דמוגרפית של הקיבוץ; שמירה על הדמוקרטיה
הקיבוצית לנוכח מהלכי שינוי; זכויות "המיעוט"; בניית תנועה קיבוצית פלורליסטית; שייכות
חברתית; פיתוח ועידוד מרכזי צריכה ותרבות בקיבוץ ובאזור. בסיום דבריו, הוא איחל איחולי הצלחה
והמשך פעילות פורייה לרבקה וילנד, מחליפתו בתפקיד וכן להדסה ולנסי, שותפתו לפעילות באגף.

הוחלט:
א. ברוב גדול אישרה מועצת התנועה הקיבוצית את בחירתה של רבקה
וילנד לרכזת (משותפת) לאגף החברה בתנועה הקיבוצית.
ב. המועצה מביעה הערכה ותודה ליהודה מרלא על מסירותו ותרומתו
הרבה לאיחוד אגף החברה ולגיבוש תכני עבודתו לעתיד. המועצה
מאחלת לו רוב הצלחה בהמשך פעילותו.

7. עמדת התנועה לגבי עבודת הוועדה הציבורית בנושא: הגדרת הקיבוץ:
המזכירים פתחו את הדיון והדגישו את הצורך להחליט מספר דברים מוקדמים במועצת התנועה, טרם שהחל
הדיון הציבורי הפתוח סביב עמדת התנועה, לקראת תחילת העבודה של הוועדה הציבורית לבחינת "הגדרת
הקיבוץ". הנושא, כפי שהוא מוצג כאן, אינו בא לטפל בעבודת הוועדה. אין זה מתפקידנו, מה גם
שהוועדה עדיין לא החלה את פעילותה הציבורית. על הפרק, במועצה זו, הוא אישור עקרוני לתוכנם של
הדברים, כפי שהם רשומים על הדף, שחולק לחברים. נמסר לצירים, כי תוכנו של הדף (ראה הרצ"ב) אושר
כבר, ברוב קולות, בשני דיונים נפרדים בכל אחת משתי המזכירויות: הפעילה והרחבה.

המזכירים הדגישו, כי הם העומדים בראש התנועות וככאלה הם ייצגו את עמדת התנועות בוועדה
הציבורית, מעת שזו תחל בדיוניה (התנועה הקיבוצית יחד עם הקיבוץ הדתי). כל האישים המוצעים
להשתתף בוועדה הציבורית הם כאלה, שעל דעת כולם ובתיאום עם מזכירי התנועות הקיבוציות סוכם
להכלילם בוועדה. רוב חברי הוועדה אינם חברי קיבוצים, אלא אישי ציבור חיצוניים, מומחים בתחומים
שונים כגון: מיסוי; מנהל; משפט וכיו"ב.

המזכירים הדגישו, כי יש להם מחויבות מלאה וטוטלית לכל הקיבוצים - הן אלה שעברו תהליכי שינוי
וזקוקים לתקנון אורחות חיים חדש והן לקיבוצים הקלסיים הרוצים לשמור על אורחות חייהם
השיתופיים. המחויבות היא, כי לא אלה ואף לא אלה ייפגעו ממסקנות ומהמלצות הוועדה הציבורית. כמו
כן, הוסכם, כי מעבר להשתתפות המזכירים יצורף לוועדה גם נציג של "הזרם השיתופי". גם אם דובר על
נציג אחד בלבד הרי שבפועל מדובר ב-2 נציגים - האחד מהתנועה הקיבוצית (אהרון ידלין) והשני
מהקיבוץ הדתי (יענקלה גדיש). המטרה היא להפגין בוועדה עמדה משותפת המבטאת דאגת הנהגת התנועה
לכל קיבוציה.

ליד הצוות הציבורי אמור לפעול גם צוות ייעוץ מקצועי. התנועה תעמוד על כך, שגם בוועדות
המקצועיות (תת-הוועדות) של הוועדה הציבורית יהיה ייצוג הולם לנציגי התנועה הקיבוצית. לפי בקשת
התנועה הקיבוצית, סוכם לצרף גם את דני צידון לצוות המקצועי המרכזי.

אימרי רון (משמר העמק) ביך על ההחלטה, כי אחד מחברי הוועדה הציבורית יהיה נציג "הזרם
השיתופי". לדבריו, בתנועה פלורליסטית, כמו התנועה הקיבוצית של היום, יש לנהוג מנהג הקשבה
למיעוט ולהגיע ביחד למישורי הבנות והסכמות הן ברמת הקיבוץ והן ברמת התנועה. לא ניתן להגיע
לשינוי הסיווג בכפייה ובאילוצים. כיום, ישנם למעלה מ-100תקנות וחוקים הנוגעים לקיבוץ כישות
חברתית-כלכלית-משפטית ייחודית. כל שינוי בסיווג הקיבוץ יחייב מו"מ מחודש עם רשויות המדינה (מס
הכנסה; מינהל מקרקעי ישראל; ביטוח לאומי וכיו"ב). לשוני המתפתח כיום בין הקיבוצים השונים יש
השלכות כלכליות מרחיקות לכת. לכן, יש שורה ארוכה של קיבוצים, שאינם רוצים להיפגע כלכלית,
כתוצאה משינוי הסיווג. אם כבר מתמנית ועדה ציבורית ממלכתית צריך שיהיה בה ייצוג, שיבטא,
בבירור ובחדות, את עמדות הקיבוצים השיתופיים. אין ספק שמזכירי התנועה צריכים לקחת חלק בוועדה.
אך את הזרם השיתופי צריך לייצג מי שנבחר על ידי הזרם: דובי הלמן (יטבתה) ולא מי שנקבע ע"י
מזכירי התק"ם. המינוי צריך להיעשות בהסכמה עם "הזרם השיתופי".

מזכירי התנועה קבלו על כך, כי אימרי רון קיים שיחה בנושא הוועדה הציבורית עם מאיר שטרית, שר
המשפטים, עוד טרם נפגש השר עם מזכירי התנועה, לשמיעת עמדתם בנדון. ההצעה לשתף בוועדה את אהרון
ידלין, הגיעה ממשרד המשפטים. אהרון הסכים להיענות להצעה, אך רק לאחר שיקבל על כך את ברכת
מזכירי התנועה. אלו נתנו לו אותה בכל ההערכה והכבוד הראוי. בהרכב הכולל של הוועדה "הזרם
השיתופי" אינו מקופח כלל בייצוגו בוועדה. מזכירי התנועה אינם מתכוונים לייצג בוועדה את עמדת
קיבוציי השינוי, אלא את עמדות כלל קיבוצי התנועה. יתר על כך, כל קיבוץ שירצה להופיע ולהציג
עמדתו בפני הוועדה יוכל לעשות זאת ברצון. לכן, אין מקום, שהמועצה הנוכחית תעסוק בהרכב
הפרסונלי של חברי הוועדה. על המועצה לאשר את המנדט של המזכירים; אישור מהלכי השינוי בקיבוץ
מתוך רצון של כולם להישאר קיבוצים, בתנועה קיבוצית אחת. הקמת הוועדה היא פתח הזדמנות להסדיר
את הקורה היום בחצרו של קיבוץ ומה שיקרה בהמשך התהליך, בשורה ארוכה של נושאים. בכל מקרה, בכל
עניין שיגיע לשלב של גיבוש והבשלה הוא יובא לדיון בפני כל הגופים הסטטוטוריים של התנועה
(מזכירות/מועצה וכיו"ב).

מיכה שגיא (בית השיטה) מצטרף לדעת קודמיו בהדגשת החשיבות הרבה המוקנית לנושא סיווג הקיבוץ.
לדעתו, דרך הפעולה המוצעת היא זו המתאימה ביותר לתנועה הקיבוצית. באשר להרכב הוועדה, ציין
מיכה, כי הוא מאוד לא שקט; מתוך חמשת נציגי התנועה הקיבוצית - שלושה הם נציגים מזוהים
ומוצהרים של "הזרם השיתופי". התנאי לעבוד בוועדה אחת הוא רק אם אכן יתקיים שיתוף פעולה בין כל
הדעות והזרמים. רק אם יפעלו כך, לא תוכל המערכת החיצונית למצוא את הסדק, דרכו היא תוכל להחליט
החלטות, שאינן משרתות אף אחד מן הזרמים הקיבוציים. אם המועצה תחליט "לפתוח את הרשימה" ולשנות
את המשתתפים בוועדה הציבורית מציע מיכה להעמיד לבחירה, מול הצעת "הזרם השיתופי", את שמו של
יורם קרין (כפר רופין).

אלישע שפירא (עין השופט) מציע לצירי המועצה להימנע מן הוויכוח ברמה הפרסונלית. הצעתו היא, כי
בסע' ג' בהצעת המזכירים המכוונת להוסיף לוועדה חבר, שייצג את עמדות "הזרם השיתופי", תתווסף
האמירה הבאה: "בהתייעצות עם החברים מ"הזרם השיתופי".

אהרון ידלין (חצרים) משוכנע, כי על התנועה לעשות הכל, כדי לשמור על הקיבוץ המקורי בטוהרתו.
יש גם לעשות הכל, כדי למנוע פגיעה בהמשך קיומו, התפתחותו והאינטרסים של הקיבוץ. יחד עם זאת,
יש לסייע לקיבוצים, שרוצים בשינוי ללא חסמים, ששמים לאל את הרצון של קיבוצים אלה. זו זכותם
המלאה. לדבריו, הוא נענה לפניית עו"ד דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, להצטרף
לוועדה הציבורית ואף קיבל את ברכת מזכירי התנועה למינוי זה. בעקבות זאת, הוא נתן הסכמתו
הסופית לשמש כחבר בוועדה. להערכתו, מן הראוי לאמץ את הצעתו של מיכה שגיא ובכך להרחיב את מגוון
הדעות, שעמו תגיע התנועה הקיבוצית לוועדה הציבורית. דווקא כך ניתן להגיע לנוסחה, שתהיה מקובלת
על כל גווני הדעות בתנועה.

אמנון גרינברג (יטבתה) הציע למועצת התנועה לקבל את הצעתו של אהרון ידלין ובתנאי שהנציג של
"הזרם השיתופי" אכן יהיה מי שנקבע ע"י הזרם לייצג אותו בוועדה: דובי הלמן.

המזכירים סיכמו את הדיון בבקשה, שלא לתעל את עיקר הדיון במועצה לעניין הפרסונלי. זו לא מטרת
הדיון הזה. המזכירים רואים את עיקר תפקידם בוועדה הציבורית למצוא פתרון לכל קיבוצי התנועה
ולוודא, שאף לא אחד מהם ייפגע מהמלצות הוועדה. הם הציעו לקבל את ההצעה כפי שהיא ולכלול בתוכה
את התוספת של אלישע המדברת על הצורך "בהתייעצות".

נשיאות המועצה העמידה להצבעה את ההצעה, שאושרה במזכירות הפעילה (3/3) ובמזכירות הרחבה (7/3)
בתוספת שהוצעה ע"י אלישע שפירא, בסעיף ג' ברצ"ב: "המזכירים יפעלו בהתייעצות עם "הזרם
השיתופי", כי אחד מחברי הוועדה הציבורית המוסכמים יהיה כזה המייצג את עמדת "הזרם השיתופי".

ההצעה, על כל סעיפיה וכן התוספת, כאמור לעיל, אושרה פה אחד ע"י צירי המועצה.
8. פנסיה וביטחון סוציאלי לחברי הקיבוץ:
המזכירים פתחו את הדיון בהדגישם, כי מדובר בנושא מרכזי מאוד בחצרו של קיבוץ. בקיבוץ, כמו גם
בחברה הסובבת לנו, יש צורך הכרחי בהבטחת קיום לאנשים בגיל הפנסיה. בתחילת שנות ה-90 התחוור
לכולנו, כי התנועה הקיבוצית פיגרה מאוד בעניין זה. מדובר ב"צבירה" כספית לאורך כל שנות חיי
העבודה של חבר הקיבוץ. זאת לא נעשה והפיגור האקטוארי בשל כך הוא אדיר, בסד"ג של כמה מיליארדי
שקלים. היום, כאשר הקיבוצים עוסקים באינטנסיביות רבה בשאלות ההתפרנסות של החברים, נשאלת השאלה
היכן הן הזכויות הנצברות של הוותיקים, שעבדו קשה כל ימי חייהם. בחלק לא קטן של הקיבוצים אין
תשובה אמיתית לשאלה זו.

נכון להיום, מוסכם כבר על כל חברי הקיבוצים והנהגותיהם, כי יש להבטיח את הקיום הפנסיוני ברמה
הבטוחה ביותר. התנועה לקחה על עצמה ללמוד את הנושא לעומקו ולהביא מידע זה לידיעתם של חברי
הקיבוצים, בכל רחבי הארץ. מן המועצה הנושא יעבור ללימוד ולדיון באזורים ומשם ייכנס לחצרו של
כל קיבוץ. המטרה היא להגיע לכך, כי תהיה הפרשה ב"שוטף", מהוצאות הקיום או מההתפרנסות של חברי
הקיבוצים, באותו האחוז שמקובל כיום להפריש בחברה הישראלית הלא-קיבוצית לעת זקנה או פיטורין או
מחלה.

ההצעה המובאת לכאן כוללת גם התייחסות לאפשרות של הקמת "קרן תנועתית", שתעמוד לנו ליום פקודה
בקיבוץ, שלחבריו לא יהיה ביטחון אמיתי, אם קיבוצם יתפרק חו"ח. לא מוגשת למועצה זו הצעה מעשית
בנושא, אך ודאי שהיא תעלה יום אחד על שולחן הדיונים של המועצה.

נכון לעתה, התנועה הקימה צוות היגוי לכל היבטי נושא הביטחון הסוציאלי והפנסיה של חברי הקיבוץ.
אלדד שלם (מעברות) מרכז את עבודת הצוות הפעיל. בראש צוות ההיגוי עומד שרול בן-יעקב (דגניה
א'), רכז אגף הכלכלה. בצוות משתתפים אנשי כלכלה, חברה, משפטים האמורים ללמוד את הנושא לעומקו
ולהביאו, לאחר מכן, לכלל הצעות החלטה, שיובאו לדיון ואישור מוסדות התנועה וקיבוציה.

אלדד שלם, רכז הצוות הפעיל, פרש בפני צירי המועצה מצגת, שעיקריה תומצתו בדפי הרקע, שנשלחו
לצירים לקראת המועצה. נכון לתקופה הנוכחית ולנוכח התהליכים השונים העוברים כיום על החברה
הישראלית בכלל ועל התנועה הקיבוצית בפרט, הולכת ומתחזקת התחושה בקרב חברי קיבוץ רבים, כי
האופק איננו ברור כפי שהיה "פעם" וכי מה שנחשב בעבר ליציב ולבטוח איננו עוד כזה. לכן, יש
ליצור כיום מכשירים נוספים, שיתנו ביטחון לחבר וישמרו את האמונה בהמשכיותו של הקיבוץ. ברמה
הראשונה מדובר על ביטוח בתחומי הבריאות, הסיעוד ואובדן כושר העבודה. ברמה השנייה מדובר על
חיסכון פנסיוני יציב ומובטח, לאורך זמן. מעל לאלה, לבנות נדבך של "נכסים נזילים" העומדים
לרשות החבר בנוסף לשתי הרמות, שצוינו לעיל. אפשר שאם יתממשו כל אלה ניתן יהיה לפתח גם כלים
נוספים, שיבטיחו עוד יותר את ביטחונו הסוציאלי של חבר הקיבוץ בין אם הוא מקיבוץ שיתופי-קלאסי
ובין אם מקיבוץ קהילתי-מופרט.

שלום זבולוני (אושה) מתקומם על כך, כי קיבוצים רבים דואגים להבטיח פנסיה לחברים הצעירים יותר
שלהם, אך אינם עושים זאת עבור חבריהם הותיקים והקשישים בטענה כי לא כדאי להפריש עבורם את
סכומי העבר, כדי לכסות על הגירעון האקטוארי ולצבור עבורם פנסיה. הוא ביקש כי התנועה תעשה
משהו בנדון זה. לדבריו, לא ייתכן, כי חבר שהוא בגיל ותיק, אך הוא היה ממייסדי היישוב לא יהיה
מכוסה בביטוח פנסיוני.

ישי שניר (צובה) בירך על יוזמת מזכירי התנועה בהעלאת נושא הביטחון האישי של חבר הקיבוץ -
למרכז הפעילות התנועתית. המודעות, לדבריו, קיימת בכל הקיבוצים. מה שנדרש הוא להקים את הכלים
הנכונים, על מנת ליצור מחויבות של ערבות הדדית מסוג חדש בין קיבוצי התנועה. מזכירות קיבוץ
צובה חוזרת ומציעה, בהקשר לדיון זה, כי בסך המקורות של הקרן לערבות הדדית, שעליה יוחלט תתווסף
תרומתם של קיבוצי פריפריה מבוססים ובעלי יכולת, שאינם נמצאים במסגרת "הסדר הקיבוצים". הצעת
צובה, כפי שנשלחה למזכירי התנועה, מציעה, כי מועצת התנועה תאמץ את הנוסח הבא:

1. קיבוצי פריפריה, שאינם כלולים ב"הסדר הקיבוצים", יתרמו את חלקם מכל עסקת נדל"ן שתתבצע אצלם
עד 2020, כפי שתורמים קיבוצי המרכז.
2. תרומתם של קיבוצים אלה תהווה חלק מהמקורות ל"קרן הערבות ההדדית" להשלמת ביטחון אישי
לפנסיונרים, שקיבוצם יפסיק לתפקד כ"עסק חי" וזאת על בסיס הערבות ההדדית הבין-קיבוצית והאחריות
התנועתית.

הנרי אלקסלסי (בית זרע) רואה בחיוב רב ובברכה את החלטת הנהגת התנועה להוליך מהלך חשוב זה
בקיבוצים. לדעתו, אין שום צורך לבזבז כספים על הכנת "סקר", שיגדיר במדויק את גובה החוב
האקטוארי של הקיבוצים. זה מיותר לחלוטין. מספיק כי נסתפק בקביעה ובידיעה, כי מדובר בחוב עתק
של לא מעט מיליארדים של שקלים. יש רק מעט קיבוצים, שניתן לומר עליהם, שהגיעו לרמת פנסיה סבירה
לחבריהם. במרבית הקיבוצים, למעלה מ-70% מהם, ניתן לומר עליהם, כי אצלם קיימת "פנסיה של
עניים". לדעתו, בסופו של דבר, לא יהיה מנוס מחקיקה בכנסת של "חוק פנסיה ממלכתית". הנרי מציע
להתחבר אל אותן אוכלוסיות בחברה הישראלית (ש"ס; המגזר הערבי וכיו"ב), שמצבן דומה במידה רבה
למצבם של חברי הקיבוצים בעניין זה, כדי לקדם בכנסת חקיקה שכזאת ולהבטיח פנסיה ברמה סבירה לכל
תושב של מדינת ישראל. לדבריו, היעדר של יוזמה ופעולה תנועתית בכיוון זה, יחד עם המשך
אי-היכולת של קיבוצים רבים להפריש סכומים סבירים לפנסיה עלולים לגרום לכך, כי מאומה לא יקרה
בפועל מעבר להצהרות החגיגיות הנשמעות בדיון זה. הנרי קרא גם, שלא להתעלם ולקחת בחשבון –
בהקשר לנושא האמור – את צרכיה של האוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים.

המזכירים ביקשו לשוב ולחזור על ההקשר, שבו מתקיים דיון זה. לדעתם, יש חשיבות רבה מאוד בעצם
ההכרה בעצם ההחלטה ובעצם הנכונות התנועתית להיכנס לביצוע מהלכים האמורים לקדם את הנושא. יש
חשיבות רבה בהצהרה התנועתית הברורה, כי נושא הביטחון האישי של החבר הופך להיות נושא מרכזי על
סדר יומה של התנועה. זאת המשמעות בתמצית של האיגרת, שהופצה וזו גם תמצית כל מה שהוסבר והוצג
במצגת של אלדד שלם. הפרטים יעובדו בשלב מאוחר יותר. ישנם קיבוצים, שמצבם בהקשר זה הוא טוב.
ברוב הקיבוצים יש אומנם טיפול, אך הנושא עצמו עומד במקום נחות בסדר העדיפויות שלהם. התוכנית
המוצעת מדגישה את אחריותו של החבר לעניין קיומי זה ואת חובתו להיאבק על מימושן של ההפרשות
השונות המיועדות להבטחת הביטחון הסוציאלי. אם החבר, הקיבוץ והתנועה "יתלבשו" על הנושא בצורה
מתואמת וינסו לתת תשובה כוללת קיים סיכוי טוב יותר, כי בתוך מספר שנים נצליח להפחית באופן
משמעותי מממדיה של הבעיה.

גיורא פורמן (מעברות) ביקש להעיר מספר הערות:
- הראשונה - נוסף על ההחלטה המראה כיוון יש גם לשקול את העיתוי והיכולת. אם מקבלים החלטות,
שלא ניתן לבצען הנזק רב על התועלת.
- הערה שנייה - רצוי שהדיון הבא יתקיים על מספרים ויעדים ועל האפשרות להשיג אותם.
- הערה שלישית - יש לעשות את המלחמה הזאת לא רק במעגל של קיבוץ, אלא במעגלים פוליטיים רחבים
יותר, כמו הצעתו של הנרי אלקסלסי. המעגלים הפוליטיים החיצוניים הם חשובים ואפשריים.
- ההערה הרביעית - בקיבוצים שבהם ייעשו הפרטות של הנכסים יש להבטיח, כי החבר המודאג יידע, כי
הוא בעדיפות גבוהה לגבי אותם הנכסים.
- ההערה האחרונה - אפשר למצוא מודלים כלכליים, שיהיה לקיבוץ כדאי להצטרף אליהם במאמציו
להבטיח מרב ביטחון סוציאלי לחבריו.

ירון חמל (כברי) בירך על עצם העלאת הנושא. לדבריו, אין מדובר רק על פנסיה, כי אם על מהלך הרבה
יותר כולל. בעצם העלאת הנושא ובתזות המוצגות בו יש הפיכת "הפירמידה" המסורתית של הקיבוץ: קודם
כל החבר וביטחונו האישי ורק לאחר מכן גם כל היתר. לטעמו, מה שחסר בדיון זה היא האמירה ביחס
למה שהתנועה צריכה לעשות בעצמה. על התנועה לדאוג לכך, שנושא המחויבות להפרשת הפנסיה תיכלל
– משפטית – בתוך מסגרת "הסדר הקיבוצים". רק כך ניתן לתת ממשות ותוכן לאמירה, כי
"החוב לחברים קודם". נכון להיום, המצב אינו כך. לדבריו, במצב הקיים כיום אם קיבוץ מתפרק הרי
שחבריו הם בחזקת "נושים שאינם מובטחים" לעומת הבנקים, שהם "נושים מובטחים". ירון מציע לשמור
על מידה מסויימת של צניעות ולא להתחייב – ברמה התנועתית – למטרה בלתי ניתנת
להשגה, כמו למשל: צמצום החוב האקטוארי.

יואב תיבון (צרעה) סבור, כי כתנועה חובה עלינו להכיר כיום בטעות היסטורית: אי-הפרשה בעבר,
לאורך רוב שנותיה של התנועה הקיבוצית, לקרנות פנסיה וביטחון סוציאלי. חובה כיום להכיר בטעות
זו וחובה לא פחות גדולה – להפריש. אין מקום להמתין עד שמדינת ישראל תחוקק – אם
בכלל – חוק פנסיה ממלכתית. גובה ההפרשה הוא פונקציה של היכולת הכלכלית של כל קיבוץ
וקיבוץ ואין לפטור שום קיבוץ מן ההכרח להבטיח את עתידם הפנסיוני של חבריו. יואב מציע למצוא
מודל של פנסיה מקיפה (ולא רק פנסיית זקנה) ולהחיל אותה, קודם כל, על צעירי הקיבוץ. הדבר הכרחי
כיום בעיקר לעת פיטורין מעבודה ולעת תקופות מעבר מעבודה לעבודה.

מיכל שצקי (מגן), הצטרפה אף היא לשורת המברכים בבחינת "טוב מאוחר מאשר אף פעם". לדעתה, כמו
לכל רעיון טוב אחר אם לא יהיו לו ערובות בביצוע - עדיף שלא לצאת עמו לדרך. מיכל מציעה לצוות
לחבר את המקורות לשימושים וכמו בכל מאזן השניים צריכים להיות מאוזנים. לא ניתן לדבר על "קרן
פנסיה" מבלי להציג באותה הנשימה גם את המקורות. היא קראה למועצה לסמן היום רק את המגמה
הכללית, אך לא להתייחס להצעה הספציפית להקים "קרן תנועתית", ללא ציון המקורות.

אהרון ידלין (חצרים) שמח על כך, שנושא הפנסיה האישית, הרשומה על שמו של החבר, אינו נמצא
במחלוקת בין הזרמים הרעיוניים בתנועה. לדעתו, אין שום ניגוד בין "ערך היחד" ל"ערך היחיד". כל
מה שנעשה הוא למען הפרט, האדם. הוא תומך במהלך התנועתי לשכנע קיבוצים להקים קרנות פנסיה
אישיות, שלא ניתן יהיה לתפוס את הנכס הזה אם חו"ח יגיע הקיבוץ אל סף מפתנם של הנושים. גם
אהרון סבור, כי עיקר הבעיה טמונה בעומס "החוב האקטוארי", שלא ניתן יהיה לעולם לכסותו. מכאן גם
שמסקנתו היא, כי על התנועה להפעיל השפעתה, כדי לקדם חקיקת "חוק פנסיה ממלכתית". אהרון מציע,
שלא להתייאש גם בעניין נוסף. לדעתו, יש צורך לחזור ולהעלות, בזמן המתאים, את עניין ההכרה
בהפרשה לפנסיה, כחלק מ"כושר ההחזר" של הקיבוצים במיוחד הקיבוצים החלשים בתנועה. אהרון תומך גם
בהקמת "הקרן התנועתית", אך בתנאי שיילמדו סיבות הכישלון של קרנות דומות, שהיו קיימות בעבר
וכי ינקטו כל צעדי הפיקוח הציבורי הנחוץ, כדי למנוע הסתבכות שלה והסתבכות הקיבוצים, כפי שאכן
קרה כבר בעבר.

אפרים רוזן (שריד) ביקש להעלות מספר הערות, שתכליתן אזהרה מפני אשליות. ראשית, יש לזכור כי
אנו נמצאים כיום בתנועה פלורליסטית ויש מגוון רב של קיבוצים עם הסדרים מאוד שונים ותשובות
שונות. הצוות המטפל צריך להיות מודע לכך. הנקודה השנייה - גם בקיבוצים המקיימים כבר את
הצבירות הפנסיוניות הפנסיה האישית הן בעצם "עתודה" לפנסיה. הנקודה השלישית נוגעת למקורות. כלל
לא ברור אם כל קיבוץ מסוגל להתמודד עם "החוב האקטוארי" שלו. מדובר בסכומי עתק. מי שינסה למצוא
לכך פתרון עלול לסכן את כל המערכת. פרוייקה מציע גם להיזהר מאשליה באשר לאפשרות להקים את
"הקרן התנועתית". לדעתו, במציאות של היום, איש לא יבצע את זאת ואף קיבוץ לא ירצה להצטרף אליה.

אמוץ פלג (חולדה) ביקש להעלות מספר נקודות של חבר "מהשטח": הראשונה - מעמד עובדי החוץ והשליטה
בקרנות, שהם צברו, קרנות שאפשר לקיבוץ "לשלוט" בהן כגון פנסיה, לעומת קרנות אחרות, שמראש
כדאי לא להתעסק עמן כגון: קרנות השתלמות, מאחר והן נמצאות באחריותו הבלעדית של החבר.
הנקודה השנייה נוגעת לאלה מעובדי החוץ בחשבוניות. לדעתו, זוהי תופעה שלילית ביותר. לכן, הוא
מצפה, כי הצוות יציע נוסחה: כיצד מתייחסים אל החברים הללו. האם הם עובדי פנים? האם הם עובדי
חוץ? מי המעביד שלהם? האם זהו הקיבוץ אן שמא הם המעבידים של עצמם? הנקודה השלישית - מעת
שעוברים ל"רשת ביטחון" קיימת נטייה מובהקת לחיסכון אישי ולפתיחת תוכניות שונות של "ביטוח
מנהלים" למיניהן. לדעתו, יש כאן מקום רב לתנועה, שתוכל לסייע בחיבור כלל היחידות למסגרת גדולה
דייה ותוכל לדרוש תוכנית של "ביטחון קולקטיבי" בעלות סבירה יחסית. שום קיבוץ יחיד לא יוכל
להגיע ליתרונות של גוף גדול, כמו התנועה. אמוץ פלג הציע להכניס מנגנון של "חישוקים" פנימיים.
במלים אחרות, קביעת מעמד מיוחס לנוהל קבלת החלטות למקרה של ניסיון כלשהו לפגוע או להרע
בתנאים הקיימים.

ח"כ ענת מאור (נגבה) בירכה על הדיון עצמו, אך ביקשה לכלול בו עוד מספר נושאים:
הראשון - הבטחת זכויות החבר/ה בעבודה.
השני - הבטחת זכויות חברים חריגים ובעלי מוגבלויות.
השלישי - מניעת היווצרות פערים כלכליים גדולים מדי בין חברי קיבוצים.

המזכירים סיכמו את הדיון בנושא זה. הנושא עצמו מכיל ים גדוש של פרטים ולכן הוא מצריך עבודת
הכנה רבה לצורך הבנה, הסברה ויישום. ההחלטה העקרונית הנדרשת במועצה זו היא עצם ההסכמה המשותפת
וההכרזה התנועתית, כי "אנו יוצאים לדרך". זהו נושא מרכזי הנוגע לכל חבר קיבוץ ללא שום קשר
להשתייכותו הערכית-אידיאולוגית. ההערות הרבות שנאמרו ע"י הדוברים השונים יילקחו בחשבון במהלך
עבודת צוות ההיגוי, לרבות התייחסות לרעיון להקים בעתיד "קרן תנועתית" לשם כך. המזכירים
הדגישו, כי בקיבוצים שנעשים להם כיום "הסדרים פרטניים" לא מתעלמים עוד בחישוב "כושר ההחזר" מן
הצורך להפריש מ'השוטף' אל הפנסיה. זו תהיה גם הגישה המנחה בעתיד, בכל מקרה של התמודדות
הקיבוצים מול המערכת הבנקאית. ההפרשות לפנסיה ולביטחון הסוציאלי ייקבעו כ"חוב מועדף" בהנחה,
שהקיבוץ עצמו עושה כל מה שנדרש ממנו וגם אם יתברר, כי תשלומי "השוטף" אינם מותירים הרבה
– אם בכלל – לתשלום החוב לבנקים...

המזכירים קראו לצירי המועצה לאשר את המסמך, שהונח לפניהם ובכך לתת את ברכת הדרך להתחלת
העבודה.

הוחלט:
ברוב גדול התקבלה ואושרה "הצעת המזכירים", כפי שהונחה על שולחנם של צירי המועצה. ההצעה תתוקן
ותעובד בהתאם להערות שנשמעו במהלך הישיבה.

9. דיון מדיני - עמדת מזכירות התנועה לנוכח המצב המדיני ותופעות המחאה בצה"ל:
ח"כ ענת מאור (נגבה) פתחה את הדיון בנושא המדיני ובהסתמך על הנייר, שהונח בפני חברי המועצה,
הנושא את הכותרת: "עמדת מזכירות התנועה הקיבוצית לנוכח המצב הביטחוני ותופעות המחאה בצה"ל".
ח"כ מאור קבלה על כך, כי יאסר עראפת, יו"ר הרשות הפלסטינית, מקשה מאוד בהתנהגותו על כל "מחנה
השלום" ועל כך הוא ראוי לכל גינוי שהוא. לדעתה, על התנועה הקיבוצית לעסוק כיום – במשותף
– במלוא ההיקף של הפעילות הפוליטית-מדינית ולא להצטמצם בהתייחסותה אך ורק בשאלת
"הסרבנות – כן או לאו". ענת מאור סבורה, כי לשם כך יש לקבוע ארבע נקודות:
הראשונה – להצהיר, כי בלי דרך מדינית ורק בדרך הכוחנות לא ניתן יהיה להגיע לעולם להסדר.
הנקודה השנייה - לדרוש את פינוי ההתנחלויות. זהו המסר המרכזי, לדעתה, במצב הפוליטי של היום.
השלישית - לפנות אל מפלגת "העבודה" לצאת מן הממשלה הנוכחית. הנקודה הרביעית - בחירות עכשיו
תחת הסיסמא: "מנהיגות מובילה לשלום".
על התנועה הקיבוצית להציב לעצמה מטרה של פעילות מובילה ומרכזית יותר בתוך "קואליציית השלום"
ובארגונים השונים, ששמו לעצמם למטרה לחזק את פעילות השלום לנוכח המדיניות, שמובילה כיום ממשלת
ישראל.

יגאל צחור (רביבים), רכז המח' הרעיונית-פוליטית בתק"ם, מצטרף לדעתה של הדוברת, שקדמה לו על
התפקיד המרכזי של התנועה הקיבוצית - ללכת אל הציבורים השונים בארץ ולהיות "נושאי דגל" המחאה
על מה שמתרחש כיום לפנינו, יום-יום. אם לא נקבע את דרכנו שלנו אנו יכולים רק להכות על חטא.
אסור הפעם לחכות – כמו במלחמת לבנון – 18 שנים עד שנעשה מעשה. יש לצאת כבר היום
אל הציבור ולומר לו, כי לא ניתן להכריע ברובים ובתותחים את המלחמה הזאת עם הפלסטינים. על
אנשים להיחלץ כיום ולעמוד בצמתי רחובות ולהפגין בכיכרות הערים. הנושא איננו הסרבנות. זו היא
רק הסימפטום של המצב. יש לקרוא בקול רם ובדחיפות למחאה ציבורית וכן למצוא את העיתוי המתאים
לצאת מן הממשלה.

אסתר מורדוך (גזית) משוכנעת, כי מדינה פלסטינית קום תקום והשאלה היא רק כמה דם עתיד עדיין
להישפך בדרך וכמה עוולות מוסריות יתרחשו בתהליך, עד אשר נגיע כולנו לשלב הזה. בהתייחס למסמך
עצמו, שהונח על שולחן המועצה, מתנגדת הדוברת להפיכתה של התנועה לעוד שופר, שמעצים ומגדיר סדרת
טיעונים, שאינם מתייחסים לגופו של העניין. במדינה דמוקרטית יש לכל אחד הזכות הלגיטימית להיות
בדעה שונה, לנוכח ההתרחשויות. גם בתנועה הקיבוצית יש דעות שונות בעניין זה ולכן, אל לה להוציא
"קול קורא" חד וברור כל כך נגד תופעת הסרבנות. על פי אמונתה, בדמוקרטיה קיימת זכות למיעוט
וזכות להבעת עמדה ובחירה אישית. מבחינה זו, הסרבנות היא בחירה אישית-מוסרית עם מחירים ברורים
לצדה. לכן, יש להשאיר את שיקול הדעת בעניין זה לכל אחד מהפרטים ולא לנקוט עמדה תנועתית
חד-משמעית בנדון.

יגאל וילפנד (עין השופט) פתח את דבריו בשאלה: מהיכן שואבים שוב את הכוח לשאת תקווה בין גדרות
וסגר ובין פיגועים נוראיים, טמטום ואיוולת משני הצדדים. לדבריו, הוא בא לכנס זה, כדי לפרוס
תחינתו בפני באי הכנס לעשות כל דבר שניתן, כדי להפסיק את הטירוף והאיוולת הנוכחיים. זהו המסר
החשוב ביותר, שצריך לצאת ממועצה זו. גם הוא משוכנע, כי על מפלגת "העבודה" לפרוש מהממשלה וכן
גם לפנות את ההתנחלויות בעזה ובשומרון. הזמן מתקצר והולך ויש לפעול בדחיפות ועוד היום, אם
אפשר.

שיבולת אדלמן (ראש הנקרה) מקבלת בחום את הצעת ההחלטה בכללותה, אך היא מתנגדת לאמור בהצעה
לשלוח ההצעה כ"איגרת המזכירים" לכל הבנים המגויסים.

יהודה טל (רמת יוחנן) רואה בחיוב רב את הנוסח המוצע, אך הוא סבור, כי יש להוסיף אליו אמירה
בעניין ההפרדה החד-צדדית. לדעתו, הבעיה היא להוביל מהלך, שגם יוביל לתוצאה מיידית. לדעתו,
ההפרדה היא גם מעשית להקטנת נפח הקורבנות וגם סמן לשינוי.

המזכירים, בסיכום אינם מקבלים את ההצעה, שהועלתה במהלך הדיון, שלא להקדיש תשומת לב רבה מדי
לעניין הסרבנות לשרת בשטחים. לדבריהם, הגיעו אליהם מספר לא קטן של פניות – מצד בנים
ומצד הוריהם – שביקשו לדעת היכן עומדת התנועה ביחס לסוגייה זו. אומנם נכון, כי הנושא
המרכזי אינו "המחאה", שה"סרבנות" הנה רק חלק ממנה. מתחת לפני השטח רוחשת "רעידת אדמה" גדולה
המלווה בתחושה זועקת, כי "כך לא ניתן להמשיך יותר". חיילים – בסדיר ובמילואים –
בני התנועה הקיבוצית, נמצאים בשטח, חלקם בחוד החנית של הפעילויות הצה"ליות בשטחים. בתוקף
מציאות בלתי-אפשרית וההחלטות למגר את הטרור ולאכוף בכוח את הכיבוש נוצרים מצבים בלתי-אפשריים
בשטחים, שחיילנו נדרשים להתמודד עמם. סיבה נוספת ל"מחאה" היא היעדר התחושה, כי בסוף הדרך
ניצבת תקווה חדשה. המצב הנוכחי נראה כסחרור ללא תקווה וכי לאיש אין מושג לאין הולכת הדרך ומה
תוכנית ההמשך מרגע שנגיע למצב של הפסקת הטרור. לכן, על התנועה הקיבוצית להתחיל לפעול
ולהתחייב, כי בתקופה הקרובה ננסה להוות גורם משפיע בהובלת המהלכים השונים, שתכליתם להשפיע על
קובעי המדיניות ועל דעת הקהל ברחוב ברוח הדברים המופיעים במסמך המוצג לדיון.

באשר לנושא הסרבנות, יש – לדברי המזכירים -בדף הנדון אמירה מפורשת הקוראת להבנה, להקשבה
ולהאזנה למצוקותיהם האמיתיות של אלה, שבחרו לנקוט באקט הסרבנות. יחד עם זאת, יש הכרח להבדיל
בין "הזכות" של כל אחד ואחד לסרב, שזוהי זכות מצפונית לבין אמירה ברורה בנושא של "סרבנות",
כתופעה כללית וגורפת. יש הבדל רחב בין השניים. לכן, על התנועה הקיבוצית, כתנועה ציבורית בעלת
משקל מוסרי רב בחברה הישראלית, "להרים את הדגל" ולומר דברים ברורים בנושא זה. יש להוקיע את
המצב, שבו אנו נמצאים, לקרוא להפסקת "מעגל האיוולת" בו נעה כיום מדיניות הממשלה כגזירת גורל
טרגי, שאין לנו היכולת לשנותו. יחד עם זאת – כתנועה, עלינו גם לשלול את תופעת הסרבנות
ולתבוע מממשלת ישראל לשוב בהקדם אל המסלול המדיני. כל האלמנטים הללו נמצאים בתוך הדף שחולק
לדיון.

יש צורך להבהיר לממשלה, כי היא חצתה את כל הקווים, את הגבולות, את הערכים, את נורמות
ההתנהגות. החברה הישראלית איבדה את המנהיגות שלה. נכון להיום, אין הנהגה, שיודעת להצביע על
פתרון למצב המתדרדר והולך. עלינו לתבוע מנהיגות אחרת, חדשה, שמוכנה לקחת אחריות ולהציע פתרון
של שלום, כרוך בויתורים וכואב ככל שיהיה. המאבק הציבורי למימוש כל זאת לא יהיה קצר ולקראת זאת
יש צורך להיערך.

בהצבעה שהתקיימה, בעקבות הדיון, סוכם לכלול בנוסח ההצעה את הצעתו של אהרון ידלין (חצרים),
שביקש, כי ייאמר בנוסח: "חזרה של שני הצדדים לשולחן המו"מ" וגו'. כן הוסכם להצעתה של עדנה
סולודר (גשר) להשמיט את הביטוי "שטחים" ולכלול בנוסח את האמירה: "מו"מ מדיני וביטחוני להסכמה
על פשרה טריטוריאלית". על פי הצעה אחרת הושמט מטקסט המכתב במשפט הראשון, בפסקה לפני האחרונה,
המלים: "נגד הסרבנות".

לאחר שהוכנסו כל התיקונים לעיל לגוף המכתב הצביעו הצירים, ברוב גדול מאוד, בעד אישור נוסח
"איגרת המזכירים" בנושא תופעות המחאה והסרבנות לשירות בשטחים.

המזכירים איחלו לכל צירי המועצה חג שמח ופסח כשר.

יו"ר הנשיאות הודיעה על סיום הישיבה.

רשם:
רן כוחן
מאשרים:
נתן טל/גברי ברגיל - מזכירי התנועה
לתגובות - פורום אקטואלי
אל מפת אתר הקיבוצים - כל המדורים - כל היישומים
ל ה ד פ ס ה
יציאה מניהול בקליק מערכת מעוף
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים