בעלות בנכסים משותפים כעוגן קיומה של הערבות ההדדית - תזכיר שהוכן לדיון בוועידה
 

2.2.2012

בעלות הקיבוץ (כאגודה שיתופית חקלאית בע"מ) וחבריו בנכסים משותפים

כעוגן לקיום הערבות ההדדית

(ינואר 2012 - תזכיר שהוכן לדיון בוועידת התנועה הקיבוצית)

 

א.      רקע

 

  1. החל מאמצע שנות השמונים פקד את התנועה הקיבוצית משבר כלכלי קשה. בכדי להתמודד עם משבר קיומי זה החל בקיבוצים תהליך של "הפרדה בין משק וקהילה". הפרדה תמחירית וחשבונאית (אך בלתי פורמאלית מבחינה משפטית) שנועדה להבטיח בעיקר ניהול מבוזר, איזון בין "מקורות ושימושים", ומניעת מצב שבו "נאכלים" הנכסים היצרניים על ידי הקהילה באופן לא כלכלי ובלתי מבוקר.

  2. בהמשך ובמקביל מתבצע בשני העשורים האחרונים תהליך מואץ של "תיאגוד" הענפים המשקיים וזאת בעיקר על מנת ליצור הפרדה משפטית בין הקהילה והעסקים, אשר תגן על החברים ועל הנכסים הקהילתיים במקרה בו יכנסו הפעילות המשקית או חלק ממנה לקשיים כלכליים (זאת בצד יתרונות מס וכו'). סוגי התאגידים הנפוצים הם: שותפויות, אגודות שיתופיות בע"מ, חברות פרטיות בע"מ, חברות ציבוריות בע"מ. התאגוד, הכולל ניהול חשבונות אוטונומי ודו"חות כספיים נפרדים, מסייע גם בניהול העסק.

  3. כ"המשך טבעי" של "הפרדת המשק מן הקהילה" ו"התאגוד", מתפתחת ואף מתגברת בשנים האחרונות מגמה של הכנסת שותפים, אסטרטגיים ופינאנסיים, פרטיים וציבוריים, לעסקי הקיבוץ, או אף מכירה של מלוא הבעלות והשליטה בנכסים.

  4. בשלבים הראשונים של "משבר הקיבוצים" ועם הופעת הגל הראשון של "הקיבוץ המתחדש", נפוצה הגישה לפיה "כלכלת העבודה", היא הפתרון ליציאה מן המצוקה הכלכלית ולקיום רמת חיים הוגנת. עם הזמן למדנו שההכנסות מעבודה לבדן, אינן מספיקות לקיום קיבוץ. התרחבה התובנה שנכסים כלכליים משותפים ומניבים, הם רכיב חיוני בהבטחת מערכת קהילתית משותפת רב-דורית ובת-קיימא, ולקיום הסדרים נאותים של ערבות הדדית וחיסכון פנסיוני.

 

כלכלת החברים והקיבוץ נשענת כיום בעיקר על "הענפים" הבאים:

1.      עבודה (עבודה בענפי הקיבוץ ו"עבודת חוץ").

2.      תעשייה, אירוח, מלאכה ומסחר.

3.      חקלאות.

4.      השכרות ושותפויות עסקיות במקרקעין (ב"שטח המחנה", ב"משבצת" ואף מחוץ לשטחי הקיבוץ).

5.      תשואה על נכסים כספיים.

6.      "יזמויות" - עסקים קטנים ובינוניים על בסיס יזמות אישית ומשפחתית. נושא זה תופש בשנים האחרונות תאוצה רבה. כמות העסקים הפרטיים והיקפם הכלכלי הולכים וגדלים.

 

ב.      אנו שואפים שהשיתוף הכלכלי בקיבוצים יכלול:

1.      שיתוף בצריכה: נשאף לכך שבתקציב הקהילה תבוא לכלל ביטוי הערבות ההדדית בדרך של מימון "שירותי הערך" המבוססים על עזרה הדדית וערכי הליבה של הקיבוץ לרבות: חינוך, בריאות, סיעוד. גם מי שאינו צורך בפועל שירותים אלה או חלקם (כגון מי שאין לו ילדים במערכת החינוך) ישתתף בקיום אותם שירותים באמצעות תקציב הקהילה.

2.      שיתוף בתעסוקה: יש לתת זכות סירוב ראשונה, ראשית לחברי הקיבוץ ושנית לבני הקיבוץ, באיוש משרות פנויות בקיבוץ ובתאגידיו, בכפוף להתאמה לתפקיד.

3.      שיתוף בניהול ושליטה: חברי הקיבוץ יקיימו שיתוף בשליטה ובניהול הנכסים באמצעות הנהלות הענפים/תאגידים, הנהלה כלכלית, ועד ההנהלה (הנהלת קהילה) והאסיפה הכללית.

4.      שיתוף בנכסים: קיום בעלות משותפת של כל חברי הקיבוץ בנכסים.

ג.       בעלות משותפת במקרקעי הקיבוץ
קרקעות הקיבוצים חכורות ע"י הקיבוצים במסגרת מה שמכונה "משטר הנחלות". לכל קיבוץ קיים תקן נחלות אשר מכפלתו בשטח הנחלה המקובל באזור מהווה את גודל "משבצת" הקרקע החכורה ע"י הקיבוץ. למרות שאין קשר משפטי ישיר בין החברים בקיבוץ לבין הנחלות המוחכרות לקיבוץ, מספר בתי-האב שהם חברים "מלאים" בקיבוץ, אינו אמור להיות נמוך ממספר הנחלות ע"פ התקן של הקיבוץ.

ע"פ הוראות תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות) תשנ"ו-1995, והוראות תקנות האגודות השיתופיות (שיוך אמצעי ייצור בקיבוץ מתחדש) תשס"ו-2005, הקיבוץ אינו רשאי לשייך לחבריו קרקע, מים ומכסות ייצור.

לעומת זאת, ע"פ החלטות 751 ו-979 (1155) של ר.מ.י. (רשות מקרקעי ישראל) ניתן לבצע שיוך דירות בקיבוץ, באופן שמגרשי המגורים יפוצלו מתוך משבצת הקיבוץ, ויוחכרו באופן ישיר לחברי הקיבוץ. באופן דומה, קיימת אפשרות לפצל מגרשים במה שמכונה "הרחבה קהילתית", אשר יוחכרו (גם או בעיקר) לאנשים אשר אינם חברים בקיבוץ.

יוצא שמצד אחד לא ניתן לשייך לחברים בקיבוץ את מקרקעי הקיבוץ (למעט דירות) ומצד שני, אם מספר משפחות החברים המתגוררות בקיבוץ (אשר יש להן זכויות בנחלה) יפחת מתקן הנחלות שהוקצה לאותו קיבוץ, עלולים הקיבוץ וחבריו לאבד זכויות ב"משבצת". הוראות בעניין זה קבועות, בין היתר, בהחלטה 751 של מ.מ.י. ובתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), תשס"ו-2005.

יתר על כן, קיבוץ שבו מספר בתי האב נופל מתקן הנחלות שהוקצה לו (קיבוץ ב"תת-אכלוס") עלול לאבד "מכסות ייצור" (מים, חלב ...) שהוקצו לו.

על מנת למנוע סיכון זה, על הקיבוץ לשמור לעצמו מספיק מגרשים שהוקצו לו על פי תמ"א (תכנית מתאר ארצית) 35, ולהמשיך ולקבל ולשכן בהם חברים המתקבלים לאגודה השיתופית החקלאית.

"השיוך" (היוון הזכויות בקרקע) עדיף שיתבצע על ידי הקיבוץ (האגש"ח) שיוכל מצידו להקנות לחברים זכויות חוזיות בדירותיהם.

ד.      בעלות משותפת בנכסי ייצור
נכסי הייצור של הקיבוץ מתחלקים לשתי קטגוריות מרכזיות:

1.      נכסי ייצור חקלאיים
דרכי העברת הבעלות בנכסי ייצור חקלאיים והשיתוף בהם מוסדרות ומוגבלות בחוקי המדינה (חוק ההתיישבות וכו'). הקיבוצים רואים ברכה בשיתופי פעולה בתחום החקלאות (שותפויות גד"ש, איחוד רפתות) ואף בשותפויות בין הקיבוצים והארגונים האזוריים - "אינטגרציות" (במיוחד בענפי הלול והמטעים).

2.      נכסי ייצור שאינם חקלאיים ובמיוחד בתחום התעשייה והמלאכה
התעשייה מהווה, במיוחד החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, אבן יסוד בכלכלת הקיבוצים. קיבוצים רבים מפעילים היום שלוחות של מפעלי תעשייה מחוץ לחצר הקיבוץ - בארץ ובחו"ל. התעשייה היא צרכן גדול של הון (הון להשקעות והון חוזר). מסיבה זו, וגם לשם יתרונות אסטרטגיים, פעלו ופועלים קיבוצים רבים להכנסת שותף לעסקי התעשייה, במרבית המקרים שותף פרטי ובמקרים אחרים שותף ציבורי בדרך של הנפקת מניות בבורסה לני"ע בארץ ואף בחו"ל. הכנסת שותף, ובמיוחד הנפקה בבורסה, כרוכה בהסדרת "הסכמים עם בעלי עניין" כאשר בעל העניין העיקרי הוא הקיבוץ. הסכמים אלה מגבילים את הדרכים שבהן רשאי המפעל להעביר כספים לקיבוץ כשכר עבודה, שכר דירה בגין המקרקעין בהם הוא משתמש וכו'. מאליו מובן שהשותף זכאי לרווחים המחולקים של הפעילות (דיבידנדים) על פי חלקו היחסי בבעלות.

הכנסת שותף לעסקי הקיבוץ, בין אם פיננסי בלבד או כזה המקנה לפעילות יתרון עסקי, עשויה בהחלט לקדם את התפתחות המפעל או במקרים אחרים לשמור על הקיים. יחד עם זאת, מבחינת הקיבוץ חשוב לשמור על:

(1). השליטה - רצוי קיום רוב מוחלט (מעל 50%) באורגנים המנהלים את הפעילות ובעיקר: האסיפה הכללית ומועצת המנהלים (הדירקטוריון). כ"דרישת מינימום" יש לשמור את "גרעין השליטה" בידי הקיבוץ, אך יש לקחת בחשבון קיום הסכנה של "השתלטות עוינת" וליצור מנגנונים שימנעו אפשרות זו.

(2). מתן שירותים - הסכמים ארוכי טווח המחייבים את המפעל לצרוך שירותים רלבנטיים מן הקיבוץ (או לפחות מתן "זכות סירוב ראשונה") כגון: שירותי מזון, כביסה, גינון, שמירה, מים/חשמל, מוסך, מסגריה, נגריה וכו'.

(3). שכר דירה - הסכם ארוך טווח המחייב את המפעל להמשיך ולפעול מן החצרים הקיימים ולשלם את שכר הדירה המוסכם. (לרבות זכות הקיבוץ לבנות ולהשכיר את ההרחבות הנדרשות למפעל בעתיד).

(4). עבודה ופרנסה - הסכם ארוך טווח המקנה לקיבוץ (חבריו ובניו) זכות ראשונה במילוי כל משרה במפעל (ושלוחותיו).

(5). רווחים - וכמובן, שמירה על נתח מתאים בהון/בעלות המקנה זכות לחלוקת רווחי המפעל.

ה.      תאגידי חברים

1.      כפועל יוצא של הרצון לשייך נכסי ייצור או פירותיהם לחברים בצד קיום גרעין של בעלות משותפת, וכחלק מן השאיפה להקנות זכויות רכושיות לחבר על פי הוותק הקיבוצי, אנו רואים בשנים האחרונות (גם בקיבוצים השיתופיים) הקמת "תאגידי חברים" המחזיקים בזכויות בנכסים היצרניים של הקיבוץ. שיעור האחזקה הנכסית של החבר בתאגיד ("מניות") נקבע בדרך כלל על פי הוותק הקיבוצי.

2.      יש לקבוע שהזכויות המוקנות לחברים במסגרת התאגיד יתייחסו ל"פירות" בלבד – דהיינו פירות הנכסים (דיבידנדים) ולא לזכויות "בעץ" עצמו.
(תאגיד החברים הוא זה שיחזיק מניות בעסק היצרני. לחבר תהיה "מניה" בתאגיד החברים, אך לא ישירות בעסק היצרני).

3.      הסיבות העיקריות להקמת תאגידי החברים הן:

(1). הרצון להעביר לבעלות החבר זכויות הניתנות להורשה. נושא ההורשה נועד לענות, בין השאר, על העדר "הסימטריה" בין חברים שיש להם "בנים ממשיכים" בקיבוץ, ובין חברים שילדיהם מתגוררים מחוץ לקיבוץ.

(2). פיתרון לקונפליקט שבין השאיפה לקבל חברים חדשים "בזכויות מלאות", ובין הרצון הלגיטימי לא לשתפם בנכסים שנצברו לפני קבלתם לחברות בקיבוץ. (ייתכנו כמובן גם הסדרים שבהם ניתנת לחבר החדש אפשרות להשקיע מכספו לשם רכישת זכויות בתאגיד החברים).

4.      מבחינת השליטה בתאגיד החברים יש לקחת בחשבון:

(1). הקניית "גרעין שליטה" בתקנות התאגיד לקיבוץ עצמו.

(2). קיום זכות סירוב ראשונה לקיבוץ לגבי זכויות החבר במקרה של העברה, לרבות בדרך של הורשה.

(3). למרות הקניית זכויות רכושיות בלתי שוות בתאגיד החברים (כגון ע"פ וותק) שמירה על "זכות הצבעה" שווה לכל החברים - "לכל אחד קול אחד".

הזכות של חבר העוזב את הקיבוץ או של יורשי החבר תהיה ל"פדיון כספי" בלבד. הזכות בנכס עצמו תישאר (בדרך של "זכות סירוב ראשונה") בידי הקיבוץ. בכך תימנע העברת הזכויות בנכסים היצרניים לידי מי שאינם חברי האגודה או אף אינם מתגוררים בישוב הקיבוצי, (ויווצר "סטוק מניות" אותן ניתן יהיה להקצות לבנים ול"נקלטים" המתקבלים לחברות בקיבוץ).

ו.         הבעלות המשותפת במסגרת הארגונים הכלכליים הקיבוציים
הקיבוצים חברים בתאגידים כלכליים משותפים:

1.      הארגון האזורי.

2.      הארגון הארצי - "משקי הקיבוצים" ואחרים.

ארגונים אלה פועלים כקואופרטיבים שתפקידם לרתום את יתרונות הגודל לתועלת כלכלתו של כל קיבוץ. לצד פעילותם המסורתית כארגוני קניות הוכיחו הארגונים את יעילותם בתחומים רבים ומגוונים ובהם:

·         אספקת תשומות באמינות, יעילות מרבית, ומחיר מופחת.

·         ליווי התוצר החקלאי לכל אורך שרשרת הערך - מחומר הגלם ועד למדף ברשת השיווק.

·         התמודדות משופרת עם גזירות ואילוצים הנכפים ע"י הממשלה, דוגמת הקמת האינטגרציות בענף הפטם, ומעורבות בהתארגנות הקיבוצים לרפורמה שנכפתה על ענף הרפת.

·         ניצול המאפיינים הגיאוגרפיים של הקיבוצים ליצירת יתרון מובנה (דוגמת "אלון").

·         ייזום פעילות כלכלית לתועלת הקיבוצים.

·         איגום משאבים כלכליים לתמיכה במאבקים הנכפים על התנועה הקיבוצית מפעם לפעם.

·         ועוד...

בשנות המשבר הכלכלי הקשה אשר פקד את התנועה הקיבוצית, שימשו הארגונים לא פעם כצינור החמצן הפיננסי האחרון שעמד לרשות הקיבוץ. בשלביו האחרונים של "מסע ההיחלצות", היו אלה הארגונים האזוריים אשר "לקחו אחריות" על ביצועם של הסדרים רבים.
ולבסוף - בשנים האחרונות, עם התחזקותם של הארגונים הכלכליים הקיבוציים, תורם כל ארגון בסוף כל שנה החזרים ורווחים המהווים הכנסה כספית משמעותית לקיבוץ.

עובדת קיומם וחוסנם של הארגונים הללו, מהווה מסגרת כלכלית משמעותית לסיוע הדדי בין הקיבוצים, וזאת תוך הקפדה על פרמטרים עסקיים נכונים, הוגנות, וניהול סיכונים מחושב.


ז.       הבעלות המשותפת בנכסים והערבות ההדדית בהיבט המיסוי
לצורך שמירת מעמדו המשפטי של הקיבוץ כאגודה שיתופית בפני רשויות המיסוי והביטוח הלאומי, יש להקפיד על קיום מהותי של שותפות ב"שירותי הערך" וקיום הערבות ההדדית, גם בקיבוץ המתחדש:


1.      ערבות הדדית אמיתית יוצרת מהות כלכלית. שמירה על ערבות הדדית ושותפות בחינוך בבריאות וכד' ושמירה על נכסים משותפים, מחזקים את עקרון השותפות ולדבר השלכות מהותיות על מיסוי הקיבוץ.

2.      רצוי להימנע מהגדרת יחסי עובד-מעביד בין החבר והקיבוץ. הגדרה כזו והפקת תלושי שכר, מציבה בפני הקיבוץ סיכונים במגרש של דיני המס (מיסוי הקיבוץ כתאגיד ומיסוי חבריו כשכירים בתאגיד, לעומת מיסוי הקיבוץ כשותפות כיום). שמירת "הזכויות הסוציאליות" של החברים תיעשה בדרך של הפקדות מתאימות לקרנות פנסיה וגמל על שם החברים, וקיום ביטוחים הולמים.

3.      שמירת הפעילות החקלאית במסגרת המשפטית של הקיבוץ מחויבת על פי חוק החקלאות והיא מהותית לעניין סיווגו של הקיבוץ כאגודה שיתופית חקלאית ולעניין מיסויו כשותפות בהתאם לפקודת מס הכנסה. מומלץ לשמור את הפעילות החקלאית בבעלותו הבלעדית של הקיבוץ ולהימנע משיוך נכסי החקלאות לחברים, קל וחומר לכל גורם אחר. (האמור לעיל אינו חל לגבי "אינטגרציות" ושיתופי פעולה אמיתיים בין קיבוצים ובינם ובין הארגונים האזוריים).

4.      רצוי שכל הכנסות הקיבוץ יכנסו כ"תחנה ראשונה" ישירות לקופת הקיבוץ, כולל שכר עובדי חוץ שהינם חברי הקיבוץ.

ח.      סיכום

קיום בעלות משותפת של החברים בנכסי היצור של הקיבוץ
, לפחות במובן של גרעין הון/שליטה משמעותי (רצוי 51% על מנת למנוע אפשרות של "השתלטות עוינת") וקיום שליטה ניהולית של הקיבוץ באמצעות מוסדות הקהילה וממלאי תפקידים נבחרים, הם ערובה וצורך חיוני לקיומו של הקיבוץ כאגודה שיתופית המקיימת מערכת קהילתית אוטונומית, הן מבחינת "שותפות הגורל" והן כ"מחסום" בפני "הלאמת" נכסי ייצור שנמסרו לאגודה על ידי המדינה או אף פירוק האגודה ואבדן סיווגה כקיבוץ.


הבעלות המשותפת בנכסים הכלכליים
עומדת בבסיס הקהילה הקיבוצית, במיוחד עם התגברות מגמת ההפרטות והשיוכים. (הפרטת דירות ומקרקעין, הפרטת נכסי ייצור, הפרטת שירותים וצריכה, הפרטת ההתפרנסות...).

שותפות בנכסים היא ביטוי של המשכיות רב-דורית.
התפרקות מן הנכסים המשותפים היא ביטוי ל"עכשוויזם משקי" שפירושו: לממש הכול, כאן ועכשיו, לטובת החברים ד'היום על חשבון הדורות הבאים.

שותפות בנכסים היא ערובה לפרנסת החבר -
בהינתן לחברים זכות ראשונה לעבודה ופרנסה בענפי הקיבוץ ותאגידיו.

שותפות בנכסים היא עוגן לשותפות גורל ולכידות קהילתית.
קיומם של נכסים משותפים והצפי להנאה מפירותיהם יוצרים אינטרס כלכלי/חברתי משותף לחברי הקהילה.

שותפות בנכסים היא הבסיס לקיום הערבות ההדדית
.
שליטת הקהילה בנכסים ופירותיהם והשימוש בהם תוך קיום שקיפות ניהולית ועל פי החלטה קהילתית דמוקרטית, מאפשרים קיום מערכת שירותים קהילתית, אחזקת תשתיות, הסדרי פנסיה הוגנת, קיום עזרה הדדית והקהיית הפערים הסוציו-אקונומיים בקיבוץ.

 

להורדת המסמך בקובץ וורד - לחצו כאן
לפתיחת המסמך בקובץ פידיאף - לחצו כאן
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים