פרוטוקול מזכירות התנועה הקיבוצית, מס' 4, מ-15.2.09

פרוטוקול ישיבת מזכירות התנועה הקיבוצית

יום ראשון, כ'א שבט תשס"ט, 15/02/09

(ישיבה 4/2009)

 

נוכחים: זאב (ולוולה) שור; גברי ברגיל; ח"כ אבשלום (אבו) וילן; אלון שוסטר; רן כוחן; עמרי כנען; אבי אהרונסון; סמדר סיני; יואל מרשק; אפרים שפירא; גיורא מסד; אייל רייז.

 

מנכ"ל: מרקי לוי

 

חסרים: דורון סט; רבקה וילנד; שלומית חפץ; אלישע שפירא; ח"כ שי חרמש; ח"כ אורית נוקד;

 

משקיפים קבועים: עו"ד מיכי דרורי; אביב לשם; משה תרשיש.

 

יו"ר הישיבה: זאב (ולוולה) שור - מזכיר התנועה הקיבוצית

 

על סדר היום:

 

1.      אישור פרוטוקול ישיבה קודמת - 3/2009 (נדחה לישיבה הבאה)

2.      הבחירות לכנסת ה-18 - מספר הערות.

3.      גברי ברגיל - סיכום תקופת כהונה כמזכיר התנועה הקיבוצית.

 

בפתח הישיבה הודיע ח"כ אבשלום (אבו) וילן כי חברותו במזכירות התנועה נבעה מתוקף תפקידו כח"כ. עם סיום כהונתו בכנסת ה-17, מסתיימת - פורמלית - גם כהונתו במזכירות התנועה. המזכירים הודיעו על משאלתם לראות את אבו ממשיך לכהן כחבר מזכירות וסיכמו כי יביאו את הנושא לאישור מוסדות התנועה.

 

1. אישור פרוטוקול ישיבה 3/2009

 

נידחה לישיבת המזכירות הבאה ויאושר ביחד עם פרוטוקול זה.

 

2. הבחירות לכנסת ה-18 - מספר הערות.

 

מספר חברים ביקשו להתייחס לתוצאות הבחירות לכנסת ה-18. בין יתר הנקודות שעלו בדבריהם: התפלגות קולות מצביעי המגזר הקיבוצי והשינויים בדפוסי ההצבעה המסורתיים; החשש מפני הקטנת הייצוג הקיבוצי בכנסת; פעילות ההסברה בקיבוצי התנועה; יצירת 'חיבורים' חדשים במערכת המפלגתית.

 

לדעת המזכירים, פורום מזכירות התנועה איננו הפורום המתאים לדון בנושאים הנ"ל ובהצעות לגיבוש השמאל הסוציאל-דמוקרטי בישראל. דיון בפורום המזכירות עלול דווקא להכשיל מהלכים שונים שנעשים בכיוונים אלה, במקום לקדם אותם. המזכירים גם סבורים כי הזמן הנוכחי איננו העיתוי המתאים להציף רעיונות חדשים בנושא, וכי בבוא העת יתקיים דיון מקיף על דרכה העתידית של תנועת העבודה הישראלית, על מסריה ועל המנהיגות שתנהיג אותה.

 

3. גברי ברגיל - סיכום תקופת כהונה כמזכיר התנועה הקיבוצית

 

(הערה: בשל חשיבות הדברים, מובאים דברי הסיכום של גברי ברגיל כמעט במלואם, למעט השמטות נחוצות שנעשו לצורך עריכה ושמירה על רצף של דברים).

 

גברי ברגיל: "זו היא ישיבת המזכירות האחרונה שבה אני נוטל חלק. לפיכך, בחרתי לנצל את ההזדמנות הזו לומר מספר דברי סיכום על תקופה של שנים, שבה שימשתי כמזכיר התנועה הקיבוצית.

 

ברצוני לפתוח בשני נושאים מרכזיים שדרשו, במידה רבה, את מרב תשומת הלב של מזכירי התנועה, בתקופה האמורה. האחד – איחוד התנועות הקיבוציות והשלמת המהלך. השני – המסע הקשה והבלתי נפסק להצלת הקיבוצים. איחוד התנועות החל מרגע שהתקבלו החלטות בנושא ב- 1999, בוועידות מגן ובארי. החל משנת 2000, מיד לאחר "ועידת כינרת", התחלנו לעסוק בנושא באופן אינטנסיבי. בפועל הפכנו מאז לתנועה קיבוצית אחת. ברמה הפורמלית הגיע התהליך לידי מיצויו בפברואר 2009, לאחר שבחרנו מזכיר אחד לתנועה אחת. אין מה להשוות בין היכן שהיינו בשנת 2000, לבין המקום שבו אנו נמצאים כיום, בשנת 2009. אין זה דבר קל לאחד שתי תנועות, שיש להן תרבות שונה והיסטוריה שונה ושיח פנימי שונה. זה לא עניין ארגוני בלבד. זהו בעיקר עניין פסיכולוגי-סוציולוגי מורכב מאד. היה גם צורך לשנות את ההתנהלות הארגונית של התנועה החדשה. בין נקודת הפתיחה למצב היום, הצטמצמה התנועה בכ-50% מפעיליה ועובדיה. המעבר לתשלום משכורות היה כרוך גם כן בקשיים לא מועטים. כך גם בקביעת נהלי עבודה חדשים ועוד. נכון להיום אפשר לומר בוודאות, כי איחדנו את התנועה ברמה הארגונית, ברמת המוסדות המתפקדים וברמת התאגידים/נכסים. בהקשר זה חשוב לי מאד להעביר לכם מסר אישי: גם לאחר שאיחוד התנועות הושלם, במובנו הפורמלי, תנו לבכם לכך שאיחוד, בסדר גודל שכזה, דורש המון תשומת לב, סובלנות וסבלנות. קיימות עדיין הרבה רגישויות. אסור להתעלם מהן. אתם צריכים להיות ערים ומודעים לרגישויות הללו. צריך כל הזמן לחשוב כיצד לעשות דברים בדרך הנכונה והחכמה.

 

הטיפול בקיבוצים: ראוי להזכיר כאן, כי בשנת 2000 כ-65% מקיבוצי התנועה היו חדלי פירעון. הסיבה שאנו נמצאים כיום בתהליכי צמיחה כלכלית ודמוגרפית, נובעת - בין היתר - ממעורבותה העמוקה של התנועה בתהליכים בקיבוצים ובמגעים שקיימו נציגיה עם מוסדות השלטון, בכל רובדיהם. אני משוכנע כי לא ניתן היה להגיע להסדרי הקיבוצים לדורותיהם, ללא מעורבותה העמוקה של התנועה. במבט לאחור, נכון יהיה לומר, כי ההחלטה החשובה ביותר של התנועה, בעת ההיא, הייתה בעצם האמירה כי התנועה מאפשרת את תהליך השינוי שהחל כבר אז לצבור עוצמה, בשורה ארוכה של קיבוצים. היא בחרה להגדיר את תפקידה המרכזי: להציל את הקיבוצים. אמירה זו אפשרה לכל קיבוץ לבחור את דרכו שלו: קיבוץ מתחדש או קיבוץ שיתופי. בראיה לאחור, ניתן לקבוע בוודאות כי, עשרות קיבוצים בתנועה נחלצו ממצבים שהיו יכולים להובילם לעבר עברי פי-פחת, בזכות מעורבותה של התנועה ובזכות העובדה שהיא לא ניסתה לכפות עליהם "דרך מרכזית" מסויימת..

 

תפקידה העיקרי של התנועה אמור להתמצות ביכולתה לזהות בזמן מצבי משבר, וביכולתה לבצע, ככל הנדרש, מהלכי התערבות ולפעול, ביחד עם המועצה האזורית והארגון הכלכלי הרלוונטי, במטרה למנוע את נפילתו ו/או קריסתו של קיבוץ. בהקשר זה חשוב להדגיש כי הדרך הנכונה לפתור בעיות בקיבוצים היא לעבוד מול מוסדות המדינה והשלטון, עם כל הקושי שבדבר. כך פעלנו בניסוח "תקנות הסיווג" וכך נהגנו גם לגבי "הסדרי הקיבוצים". הסדרים אלו היוו מנוף קריטי ביכולתם של קיבוצים רבים לפרוץ קדימה, לעבר צמיחה מחודשת. היכן שהקיבוצים ניסו לפעול בעצמם או ביחד עם אחרים, ללא שיתוף מוסדות המדינה וללא שיתוף התנועה, התוצאות היו לעיתים כאלה שנזקן גבר על תועלתן... אני שמח לציין כי אחרוני "ההסדרים" עם המדינה נחתמו בתקופה זו.

 

ראוי לציין כאן עוד מספר נושאים מרכזיים שהתנועה עסקה בהם במהלך התקופה שבה כיהנתי כמזכיר: נושא הפרדת משק מקהילה; התנועה הייתה זו שיצרה את "התורה" לנושא ואף הטמיעה אותו בקיבוצים. כך גם לגבי נושאי הצמיחה הדמוגרפית ו"הפנסיה". בנינו שורה של "תורות" שאפשרו לקיבוצים לבנות לעצמם את אורחות החיים הנכונים. ראוי להזכיר גם את סוגיית מכירת "תנובה". פרשה זו עוררה התנגדויות קשות וויכוחים קשים עוד יותר, בין אלה שתמכו במהלך המוצע - המכירה, לבין אלו שהתנגדו לו בחריפות. במבחן הזמן, התוצאה הסופית הייתה התוצאה הנכונה. לא מעט קיבוצים שיפרו במידה רבה את יכולתם להעניק "פנסיה" הוגנת לוותיקיהם, בזכות הכספים שהתקבלו ממכירת "תנובה". עוד נושא חשוב שהתנועה הייתה מעורבת בו עמוקות היה נושא "הסדר הסוכנות", שהוציא 64 קיבוצים לעצמאות כלכלית ואפשר להם להשתחרר מ"החוזה המשולש", מה שלא היה מתאפשר בלי עסקת "תנובה". הדבר נכון גם לגבי הסדרי "דור ג'" שנעשו בכ-20 קיבוצים. לדעתי, הייתה עסקת "תנובה" מנוע הצמיחה החשוב ביותר לקיבוצים בעשור האחרון. בהקשר זה צריך לציין גם את התקנה עליה עבדה התנועה זמן רב ואשר מאפשרת לקיבוצים לקבל פטור ממס, במקרה של מימוש נכסים להחזר חובות. תקנה זו תכניס לקיבוצים עד שנת 2013 כמיליארד ₪.

 

לעת סיום התפקיד, ברצוני לדבר על 'תובנה' אחת שראוי שאעלה אותה כאן: לא להתחמק, להסתכל למציאות בעיניים ולנסות לתת את התשובות האמיתיות ביותר. לעיתים, הדבר דורש פשרות קשות ומכאיבות. בד"כ לא יוצאים "יבשים" במצבים האלה. תמיד ניסיתי לשמור על שני דגלים שהנחו אותי בעבודתי: הראשון, הדגל האידיאולוגי; השני, דגל השמירה על הקיבוצים, ובמיוחד על החברים החיים בתוכם. בסדר העדיפות שלי, הדגל השני הוא זה שנתפס בעיני כחשוב יותר: קודם כל ומעבר לכל, צריך לשמור על החברים עצמם. התפקיד שלנו, כתנועה, זה ראשית לכל, להבטיח את קיום הקיבוצים ואת רווחת חבריהם. נדמה לי כי כל ההחלטות שקיבלנו במהלך שנות פעילותי כאן, היו בהתאם ובהלימה לעקרון המנחה של הבטחת החברים והקיבוצים. במבחן התוצאה נראה שאלו היו גם המהלכים הנכונים.

 

עוד תובנה חשובה אחת: בכל רגע ובכל מצב, ראוי לחזור ולשנן לעצמנו כי אנחנו מהווים חוליה חשובה ומרכזית בשורת נושאי דגל ההתיישבות במדינת ישראל. אנחנו מחזיקים ב-257 נקודות יישוב בארץ, שני שליש מהן בפריפריות. אנו חייבים להבטיח שההתיישבות תמשיך להתקיים. זהו סיפור הצלחה בכל קנה מידה שהוא. זו הצלחה שאפשר ושצריך להתפאר בה ולהמשיך בה. אנו צריכים לסמן לעצמנו למטרה לשנים הבאות, להמשיך ללא הפסקה את מפעל ההתיישבות. עלינו גם לפעול לחיזוק הצד הערכי-קיבוצי, בעיקר בקיבוצים המתחדשים. באלו צריך להשקיע מאמץ יתר, כדי לחזק את מעגלי השותפות וכן את כל מה שמסמל עבור כולנו את ערכי הליבה של הקיבוץ.

 

כמעט מילה אחרונה על התנועה, במובן היותה הארגון המרכזי של קיבוציה. צריך לדעת להסביר לחברי הקיבוצים מדוע יש צורך בקיומה של תנועה ובקיומו של ארגון מרכזי. מסתבר שזה לא בהכרח מובן מאליו. יש לנו קושי אמיתי בהסברת הדברים. כולנו מכירים את האמירה הבנאלית הנשמעת מעת לעת, בכל מפגש עם חברי קיבוצים: "מדוע צריך את התנועה". נכון, אמרו זאת כבר פעם וגם יאמרו זאת בעתיד. עם זאת, יש לשים אליהם לב ולהבין את הסיבות לכך. זאת ועוד, חברי קיבוצים כיום מתקשים להבין מדוע יש צורך בקיומן של מערכות ניהוליות מסביבם. אני מונה 3 סיבות מרכזיות שגרמו לכך שמעמדה של התנועה מול הקיבוצים ניפגע לאורך זמן: הסיבה הראשונה קשורה למשבר הקיבוצים. האמון של החברים ב'מערכות המרכזיות' התערער קשות בעטיו של המשבר. באופן בלתי נמנע נטו חברי קיבוץ רבים לראות ב'תנועה' את האחראית לגורלם. כאשר התסכול גדול, בד"כ 'מוציאים' אותו על מי שנמצא 'למעלה'. המשבר יצר קרע בין החבר הפשוט למערכת המרכזית. יש לומר בכנות כי הקרע הזה לא אוחה עד עצם היום הזה.

 

הסיבה השניה נוגעת לשורת ולעוצמת השינויים שעברנו בעשור האחרון. קשה להעריך כמה קיבוצים היו קורסים ונופלים אלמלא השינויים שהם ערכו במערכות חייהם הקיבוציים. העמדה התנועתית שעיקר מטרתה הייתה לאפשר את השינויים הללו ובכל מקרה - לפחות לא להתנגד להם, גם אם הייתה הכרחית, יצרה ויכוח שפגע בתנועה. מעבר לכך יצר הדבר קרע עמוק בין חברים בתוך הקיבוץ עצמו - תומכי ומתנגדי השינויים וגם בין חברי הקיבוץ לתנועה. הסיבה השלישית מתייחסת לשינויים שחלו בתפקידי התנועה. כיום תפקידים אלה שונים כמעט לחלוטין, בהשוואה לאלה שהיו נהוגים בתנועה בראשית שנות ה-80. באופן טבעי, החבר שואף לשמור על קשר עם גוף שמעניק לו משהו. כיום הגוף הזה הוא 'הארגון האזורי' או המועצה האזורית. התנועה לא 'נותנת' מאומה ולא 'מחלקת' מאומה באופן ישיר, שעשוי היה ליצור זיקה כלשהי בין החבר לתנועה.

 

מהן הדילמות המרכזיות לשנים הבאות?

 

ראשית, ההפרדה שבין הפריפריה ל'מרכז'. במציאות הנוכחית של מדינת ישראל, כאשר 75% מהקיבוצים נמצאים ב'פריפריה', צריך להסכים ולהיות מוכן להכיר בכך, שזה לגיטימי ש'הפריפריה' תקבל יותר מ'המרכז'. זו איננה הכרעה פשוטה, אבל צריך להתמודד אתה ולמצוא לה תשובה. דילמה מרכזית שניה מתייחסת לפער ההולך וגדל בין הקיבוצים העשירים והקיבוצים העניים. אין זה מספיק לדבר על 'שוויון' בתוך הקיבוץ פנימה. בסופו של דבר, השאלה היא גם מהו השוויון בין הקיבוצים לבין עצמם. אין לי תשובה חד-משמעית. אני מודע לכך שמדובר בדילמה מורכבת ומסובכת. אם לא נמצא לה פתרון, אנחנו עלולים לאבד את הסולידריות ואת תחושת ההשתייכות המשותפת של הקיבוצים. האינטרס של 'קיבוץ עשיר' שונה לרוב מהאינטרס של 'קיבוץ עני' בכל הנוגע לציפיות מן התנועה ומן המדינה. אנחנו לא פטורים מלדון ולחשוב על כך ולו גם כדי למנוע קרע ומשבר בשנים הבאות.

 

לסיום, כדברי חז"ל: לא עלי לסיים את המלאכה... עוד רבות המשימות והדרך עוד ארוכה ונמשכת. אני מאחל לולוולה ולכל המזכירים שיבואו אחריו, שידעו להמשיך לנווט את ספינת "התנועה הקיבוצית" בחוכמה, ביושר, בשקיפות ובעיקר - בהתמקדות בנושאים המרכזיים שיכריעו, בסופו של דבר, את גורלה של התנועה הקיבוצית. אני מודה לחברי המזכירות כולם וללא יוצא מן הכלל על האמון האישי שנתנו בי ועל נכונותם לשלב ידיים ולפעול יחד למען המטרות המשותפות. המון תודות וברכות להצלחה בהמשך הדרך. הרבה תודות מקרב לב גם לאתי פרי, מזכירת הלשכה שעמדה לידי ולצדי לאורך כל התקופה.

 

חברי המזכירות שלקחו חלק בדיון, בתום דבריו של גברי, הודו לו על תקופת פעילות משותפת ואיחלו לו רוב הצלחה בדרכו החדשה. במהלך דבריהם הם התייחסו, במילים שונות, לצורך של התנועה לקיים שילוב וחיבור מתמיד של ארגון ושל תנועה חברתית-רעיונית. 'הארגון' הוא זה שאמור לדאוג ל'אינטרסים' במובנם הרחב ביותר, בעוד ש'התנועה' היא זו שאמורה לתת את הטעם והמשמעות לחיים הקיבוציים. בין היתר הודגש כי חשוב לשמור על המערכות החינוכיות ולטפח אותן. הועלה גם החשש כי הסכנה הגדולה ביותר האורבת לתנועה הקיבוצית, היא שקיבוציה יהפכו לקהילות פרובינציאליות אם לא ישמרו על יתרון הגודל הנובע מהתארגנות משותפת בתנועה גדולה וחזקה. שום קיבוץ לא יוכל לעמוד לבדו. לכן, גם אם הרבה "כלים" פורקו והושלכו הצידה במהלך השנים האחרונות, צריך עתה להתאים "כלים" חדשים למציאות חדשה ומשתנה. אל לתנועה להרים ידיים. יש תקווה.

 

הוצע גם להמשיך ולפעול במבנה המשפטי של התנועה וקיבוציה - למי בעצם שייך הקיבוץ, הקרקעות, אמצעי הייצור, שיוך הדירות וכיו"ב. כל אלה הן סוגיות משפטיות ועוד רבה הדרך עד למיצוין ועד למציאת הפתרונות המשפטיים ההולמים. הרבה הזדמנויות אבדו בעבר. יש לשאוף לכך כי טעויות העבר לא יחזרו על עצמן בעתיד.

 

בהקשר זה נאמר גם כי משימתה העיקרית והבלעדית של התנועה, היא להבטיח את הישארותם ושימורם של קיבוצים. עצם המשך קיומם של קיבוצים הוא מסר חשוב גם לחברה הישראלית וגם לכל מי שחותר בעולם לחברה צודקת, אנושית ושיתופית יותר.

 

זאב (ולוולה) שור, מזכיר התנועה הסתפק בדברי סיכום קצרים והודיע כי את הברכות והתודות יעלה ב-12/3, בארוחת הערב החגיגית באפעל, לרגל סיום תפקידו של גברי ברגיל כמזכיר התנועה.

 

זאב (ולוולה) שור וגברי ברגיל

מזכירי התנועה הקיבוצית

 

מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים