פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה מס' 3 - התנועה הקיבוצית - 4.7.2004
פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה מס' 3 - התנועה הקיבוצית - 4.7.2004

פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה מס' 3
התנועה הקיבוצית - 4.7.2004
רשם: רן כוחן - 4.7.2004
maz@tkz.co.il
משתתפים:
נתן טל; גברי ברגיל; דב אביטל (מצר); שבולת אדלמן (ראש הנקרה); אבי אהרונסון (נתיב
הל"ה); הנרי אלקסלסי (בית זרע); מוטל בוגומולסקי (מסילות); נגה בוטנסקי (בית
השיטה); יוסי בן-שאול (מעברות); איתן ברושי (גבת); אורי גלעד (ג. השלושה); ענת גרה
(אפיקים); דוד דרומולביץ (רמת רחל); מיכי דרורי (געש); פסח האוספטר (רביד); רבקה
וילנד (גזית); דגי חבויניק (זיקים); צבי (קיטו) חסון (תל יצחק); ראובן טנא (מבוא
חמה); רזי יהל (שדה בוקר); דניאל יפה (רמת יוחנן); רבקה יקיר (תל יוסף); רן כוחן
(צרעה); עמרי כנען (גן שמואל); גיורא מסד (עין המפרץ); יואל מרשק (ג. השלושה); יוסי
ניסן (כיסופים); מאשה סאמרס (רמת השופט); נפתלי סיוון (אור הנר); סמדר סיני (עין
גב); נבות ציזלינג (עין חרוד מאוחד); מיכה שגיא (בית השיטה).

חסרים:
עפר אדר (געתון); ח"כ חיים (ג'ומס) אורון (להב); יעקב בכר (מענית); מאיר בר (חצור);
רננה גומא (ניר עוז); אבישי גרוסמן )(עין שמר); אמנון גרינברג (יטבתה); עלי דור
(הזורע); ח"כ אבשלום (אבו) וילן (נגבה); יגאל וילפנד (עין השופט); ניר זמיר (להב);
ציפי ידידיה (גבולות); סול לביא (אלמוג); ענת מאור (נגבה); אסיה מרגוליס (נגבה);
עידית ניב (קרית ענבים); עינת נעמן (מזרע); עינת סאלם (ברקאי); אמוץ פלג (חולדה);
יאיר צור (עין השופט); יהודית סולומון (מעין צבי); גידי סיון (גן שמואל); אורי סלע
(כרמיה); ניתאי קרן (רבדים); איז'ו רוזנבלום (ניר אליהו); יעקי רימון (כפר בלום)
יניב שגיא (עין השופט); איריס שובל (קריית ענבים).

משקיפים:
עליזה בורנשטיין; אביב לשם.
מוזמנים:
דפנה קנטור (דליה) -רכזת מש"א בתנועה הקיבוצית; רפי עשת (עינת).
ישב בראש הישיבה:
עמרי כנען (גן שמואל).
מיקום הישיבה:
בליאונרדו.
מאשרים:
נתן טל/גברי ברגיל - מזכירי התנועה.
1. אישור פרוטוקול ישיבה מס' 2 מ-2.5.04

המזכירות הרחבה אישרה את פרוטוקול ישיבה מס' 2/2004.

לפרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה מס' 2 - לחץ כאו
2. אגף הכלכלה - הדו"ח הכלכלי (מצרפי) של התנועה הקיבוצית - 2003

דניאל יופה, רכז המידע באגף הכלכלה, פתח את דבריו בסקירה על מצב האוכלוסייה
הקיבוצית. בנושא זה, לדבריו, טמונים כל הסיכויים לקיומה ולהישרדותה של התנועה
הקיבוצית. לצד הירידה הנמשכת במספר החברים ("אוכלוסייה קבועה"), קיים גידול במספר
התושבים וכן במספרה של אוכלוסייה אחרת המתגוררת בקיבוץ ("זמניים"), אך אינה בהכרח
בחזקת "חברים" בקיבוץ (בני/ות זוג של חברים/בני משק/חיילים ואחרים).כך למשל, בשנים
1997 עד 2002, פחתה האוכלוסייה הקבועה בשיעור של 11,000 נפשות (9%), אך היא
"התאזנה" ע"י גידול של כ-8,000 נפשות במעמד של "אוכלוסיה זמנית".

ילודה

פחיתה המשמעותית והדרמטית ביותר היא בתחום הילודה. מילודה ממוצעת של למעלה מ-1,000
תינוקות בשנת 1998, הגיעה הילודה לפחות מ-700 תינוקות בשנת 2002. מהשוואת מספר
הילדים שבגרו בקיבוץ למספר הבוגרים אשר הצטרפו לאוכלוסייה הקבועה בשנים 1997 עד
2002, מתברר כי בעוד שמספר הבוגרים הגיע ל-11,000 בנים/ות, רק כ-4,000 מהם הצטרפו
לקיבוצים כמועמדים או כבני משק. מסתבר כי לפחות 7,000 מן הבוגרים עזבו את התנועה
הקיבוצית. אם נניח כי כמחצית ממספר המצטרפים בתקופה לא היו קודם בני קיבוץ, הרי
שמספר הבנים שעזב את התנועה הקיבוצית הוא אפילו גדול עוד יותר ומגיע לכ-9,000 בני
ובנות משק. עיון בתנועת הילדים מאיר את הבעיה הדמוגרפית העיקרית של התנועה
הקיבוצית. בהתחשב בפער של 18 השנים בין היילודים לבוגרים, ניתן להעריך כמעט
בוודאות, כי חלה ירידה של 75% בילודה בתנועה הקיבוצית במהלך של 20 שנה האחרונות
(בין 1982 ל-2002).

המשמעויות הן ברורות. מצד אחד, הזדקנות האוכלוסיה הקיבוצית (נכון להיום, הגיל
הממוצע הוא 55) ומצד שני, היעדר עתודה צעירה, בסדר גודל משמעותי, בגילאי 22-40,
אותה שכבה הנושאת בעיקר נטל ההתפרנסות, הניהול והיזמות, ובידה היכולת לשאת על גבה
את עומס "הגיל השלישי" בקיבוצים. השוואת הרכב האוכלוסיות מראה כי ריכוז שכבות הגיל
הצעירות, במגזר הקיבוצי, הוא נמוך לעומת הממוצע באוכלוסייה היהודית בישראל, ואילו
ריכוז הגילאים הקשישים גבוה מן הממוצע הכללי. עובדה זו היא זו שעומדת מאחורי החלטת
מזכירות התנועה הקיבוצית, להעמיד את נושא הצמיחה הדמוגרפית במקום מרכזי ובעדיפות
גבוהה, בסדר היום הציבורי שלה.

אומדני הפעילות הכלכלית

החלק השני בסקירתו של דניאל יופה, עסק באומדני הפעילות הכלכלית בתנועה הקיבוצית
בשנים האמורות (1997 עד 2002). דניאל מסר לחברי המזכירות כי בימים הקרובים אמורה
להופיע חוברת "שנתון התנועה הקיבוצית - 2003". חוברת זו, היוצאת ביוזמת מח' המידע
של אגף הכלכלה בתנועה הקיבוצית, כוללת הרחבה ופירוט של כלל הנושאים המוצגים היום
במצגת. להלן כמה נתונים מרכזיים מתוך סקירתו:

ערך התפוקה החקלאית של התנועה הקיבוצית מהווה כשליש מערך התפוקה החקלאית במדינת
ישראל. המגזר הקיבוצי משמש מקור עיקרי לתפוקת גידולי השדה (כ-70% מתפוקת הגרעינים
והמספוא), כ-40% מתפוקת בע"ח וכ-20% מתפוקת המטעים במדינת ישראל.

ההכנסה הכספית הריאלית מענפי החקלאות נשארת - בתקופה הנסקרת - ברמה קבועה של כ-5
מיליארד ₪. נתון זה מצביע על המשך מגמת ירידת הרווחיות בענפי החקלאות.

סך ערך התפוקה של התעשיה הקיבוצית מהווה 7.5% מערך התפוקה של כלל התעשייה במדינת
ישראל, בערך פי 5 מן החלק היחסי של המגזר הקיבוצי באוכלוסיית מדינת ישראל. בבחינת
משקלה של התעשייה הקיבוצית בכלל התעשייה הישראלית, בולט חלקן של תעשיות הפלסטיקה.

מחזור המכירות של התעשייה הקיבוצית מהווה 70% מסך ערך התפוקה (מחזור ההכנסות) של
המגזר הקיבוצי. בשנת 2002 הסתכם סך מחזור המכירות של התעשייה הקיבוצית ב-17.3
מיליארד ₪, כאשר מתוכו 9.6 מיליארד היו מיועדים לשוק המקומי ו-7.7 מיליארד
₪ ליצוא.

כ-47% מערך התפוקה המצרפית בתנועה הקיבוצית מצוי בידי כ-76 קיבוצים בלבד, המהווים
כ-30% מכלל הקיבוצים במגזר הקיבוצי.

בסוף שנת 1996 נאמדה יתרת החוב נושא הריבית של כלל הקיבוצים לנושים חיצוניים, בסך
28 מיליארד ₪. במהלך השנים הנסקרות כאן, ירד החוב נושא הריבית בסכום כולל של
כ-11 מיליארד ₪. הירידה בחוב נובעת ממחיקת חוב בסך של כ-12 מיליארד ₪,
במסגרת הסדר חובות הקיבוצים, בניכוי גידול נטו בחוב בסך של כמיליארד ₪.

מגמת ההתכנסות של מדדי החוב נושא הריבית וההון העצמי של הקיבוצים, מעידה על מגמה
בריאה של שינוי במדיניות מימון הנכסים בתנועה הקיבוצית. המגמה החיובית מצביעה על כך
כי נמשכת מגמת הגידול בהון העצמי, מצד אחד, והקטנת החוב נושא הריבית, מן הצד השני.

בסוף שנת 2003 נותרו עדיין עשרות בודדות של קיבוצים, אשר מצבם הכספי מחייב הסדר
חובות עם המערכת הקיבוצית, מהם כ-10 קיבוצים במסגרת "הסדר חובות הקיבוצים" והשאר -
במסגרת של הסדרי חובות פרטניים.

התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש במגזר הקיבוצי נמוך, בתקופה הנמדדת, מן התמ"ג
הממוצע לנפש במדינת ישראל בשיעור ממוצע של 7%. ככל שתימשך מגמת הצמיחה במגזר
הקיבוצי, ישתווה התמ"ג הקיבוצי לנפש עם התמ"ג הממוצע הלאומי, ואפשר שאף יהיה גדול
ממנו.

על בסיס סך האוכלוסייה הקבועה במגזר הקיבוצי, בניכוי חברים בחופשה, נראה כי בשנת
2002 המגזר מצוי - עפ"י אומדן הכנסות משקי הבית שבו - בעשירון הרביעי במדינת ישראל
ומתחת לממוצע הארצי.

קרקעות

הנושא השלישי בסקירה עסק בנושא הקרקעות. תזכורת: מכלל אדמות הלאום, 11% נמצאים
למשמרת בידיה של התנועה הקיבוצית. מדובר בשטח של כ-2,400 אלף דונם מתוך כ-22,150
אלף דונם, סך השטח החקלאי במדינת ישראל. עיקר השטחים המוחזקים בידי המגזר הקיבוצי
משמשים לגידולי שדה (2/3 מכלל שטחי המרעה הטבעי במדינת ישראל) ומרעה טבעי לבקר (3/4
משטחי המרעה הטבעי). בכך מקיימת התנועה הקיבוצית, בפועל, את מצוות שמירת אדמות
הלאום.

תהליכי שינוי

הנושא הרביעי והאחרון בסקירתו של דניאל יופה, התייחס לתהליכי השינוי בתנועה
הקיבוצית. הנתונים נאספו מסקר שנערך בדצמבר 2003 ע"י פעילי אגף הרכזים האזוריים,
והם מתייחסים ל-246 קיבוצי התנועה הקיבוצית. הם אינם כוללים 14 קיבוצים עירוניים
וקיבוצים צעירים המצויים בשלבי התהוות. לצורך התיאור, חולקו השינויים ל-4 היבטים
מצרפיים:

א. שינוי שיטת חלוקת תקציבי המחיה בין החברים
נכון למועד הסקר, ההתפלגות הייתה כדלהלן: 125 קיבוצים ב"רשת ביטחון"; 28 קיבוצים
ב"מודל המשולב"; 93 קיבוצים ב"קיבוץ השיתופי". תהליך השינוי נמצא עדיין בעיצומו
והתפלגות הקיבוצים בין השיטות השונות ממשיכה להשתנות מעת לעת. סביר לצפות כי תוצאות
סקר דומה שייערך בסוף 2004 יציג תמונה שונה במקצת מהתמונה לעיל.

ב. הפרדת ניהול העסקים מהקהילה
תמונת המצב לסוף 2003 מציגה את הנתונים להלן: ב-33 קיבוצים אין שום הפרדה בין ניהול
הקהילה לניהול העיסקי; ב- 34 קיבוצים התיאגוד הוא חלקי בלבד. משמעותו, תיאגוד יישות
משפטית נפרדת למפעל התעשייתי, בעוד ששאר הפעילויות העיסקיות מנוהלות יחד עם
פעילויות הקהילה; ב-102 קיבוצים התיאגוד הוא רישומי בלבד. משמעותו, ניהול נפרד של
העסקים מעינייני הקהילה באמצעות רישום בלבד בהנה"ח הקיבוץ; ב-81 קיבוצים קיים
תיאגוד סטטוטורי. משמעותו, יצירת תאגידים פורמליים במבנה אחזקות מוגדר והפרדה
מוחלטת בין משק וקהילה. גם כאן, תהליך הפרדת ניהול העסקים מניהול עינייני הקהילה
בתנועה הקיבוצית, מצוי בעיצומו ועל כן התפלגות השינוי משתנה כל הזמן.

ג. ניהול באמצעות יושבי ראש
בשנים האחרונות חל שינוי בתפישת הניהול. בקיבוצים רבים מונו ממלאי תפקידים
חיצוניים, אשר אינם נמנים על חברי הקיבוץ. תפקידם העיקרי של אלה הוגדר כהובלה
ויישום של שינויים חברתיים ועסקיים בתוך הקיבוץ. בכ-2/3 מקיבוצי התנועה הקיבוצית
ניתנה עדיפות לניהול באמצעות יושבי ראש בעלי סמכויות רחבות, על פני הניהול
"המסורתי" של ענפי הקהילה והמשק. להלן ההתפלגות בנדון, נכונה לסוף דצמבר 2003: ב-98
קיבוצים קיים יו"ר חיצוני, שאינו חבר קיבוץ. ב-81 קיבוצים קיים יו"ר פנימי. רק ב-
71 קיבוצים אין יו"ר ושיטת הנהול, כאמור, היא הגישה "המסורתית-קלסית".

ד. ניהול באמצעות ועדים ממונים
ניהול קיבוץ באמצעות ועד ממונה, מייצג מצב משברי בקיבוץ. הוועד הממונה, על פי
סמכויותיו, מפקיע - זמנית - את סמכויות הניהול של ענייני הקיבוץ מידי חבריו. הסמכות
למינוי ועד ממונה נמצאת בידיו של רשם האגודות השיתופיות. נכון לסוף דצמבר 2003, סך
28 קיבוצים נוהלו באמצעות "ועד ממונה", מתוכם 12 "גרנות" בלבד.

המזכירים העירו, לסיום הסקירה, כי לקראת פרסום החוברת הבאה, זו שתעסוק בשנת 2004,
יבואו לידי ביטוי נתונים מדוייקים יותר בהתייחס לאוכלוסייה הצעירה/הזמנית בקיבוץ.
מאחר וקיבוצים מתייחסים אל רובד אוכלוסייה זה ברישומים שונים, ראוי להגיע אל
המספרים הנכונים והעדכניים ביותר.

הערה:
מאז התקיימה ישיבת המזכירות הרחבה ועד לפרסום הפרוטוקול הנוכחי, יצאה לאור החוברת
המהודרת "שנתון התנועה הקיבוצית - 2003". החוברת נכתבה ונערכה ע"י דניאל יופה, רכז
יחידת המידע באגף לכלכלה, והיא כוללת הרחבה על הנתונים, שעקריהם הופיעו בפרוטוקול
זה.

לאתר אגף הכלכלה
לשנתון התנועה הקיבוצית - 2003
3. מדיניות תגמול בקיבוץ ובמפעל הקיבוצי

(בהשתתפות: דפנה קנטור, רכזת היח' למש"א)

הנושא המוצג היום לפני המזכירות הרחבה, הוא פרי עבודתו של צוות היגוי מקצועי שהוקם
לדון בו, במסגרת היוזמות של המח' למשאבי אנוש בתנועה הקיבוצית. לדבריה של דפנה
קנטור, רכזת היחידה, הנושא הנדון הוא "נושא חם", מבחינה זו שהוא מעסיק שורה ארוכה
של קיבוצים, המחפשים למצוא דרכים נוספות להנעה ולשיפור ביצועים בעבודה. הצוות נפגש
כאחת לחודש, לאורך תקופה של שנה. במסלול הבדיקה שלו נפגש הצוות עם מומחים לנושא, מן
"השטח" ומן האקדמיה. בין היתר, נפגשו חברי הצוות עם שורה ארוכה של רכזי משאבי אנוש
בקיבוצים.

עפ"י הגדרת הצוות, "התגמול" משמעותו:
"כלל התמורה החומרית וגם כלל התמורה שאינה חומרית, שמקבל עובד ממקום עבודתו ואשר
מניעה את אופן עבודתו וביצועיו".
התגמול החומרי נשען על ההנחה הראשונית האומרת, כי המשאב הכספי הינו מוגבל. לכן,
המשימה הנבונה היא, לחלק את השכר באופן אפקטיבי, כך שישפיע על המוטיבציה ועל שיפור
הביצועים.
ניתן לעשות זאת, אם חלוקת השכר תיעשה בשתי צורות:
ראשית, חלוקת התגמול הבסיסי, אותו החלק בשכר הניתן באופן קבוע לכולם.
החלק השני הוא חלוקת התגמול המשתנה. זהו השכר הניתן עפ"י מדיניות הארגון ומשתנה
מחודש לחודש, בהתאם לנתונים.
ביטוי נוסף לתגמול חומרי אפקטיבי בא לידי ביטוי בשליחת עובדים להשתלמויות ו/או
לאפשר להם לקדם יזמויות עסקיות בתוך המפעל. בדרך זו ניתן להעלות את רמת שביעות
הרצון של החבר ואת יכולו לקדם את הצלחתו האישית והכלכלית/עסקית.

בתגמול שאינו חומרי כלל הצוות את הנקודות הבאות:
א. כבוד, הכרה, הוקרה - מתן תחושת כבוד לכל עובד; מתן תחושת חשיבות לכל משרה, גם אם
היא מתומחרת אחרת; מתן תחושת הוקרה על מאמץ בביצוע.
ב. שימור ופיתוח עובדים - יצירת מערכת דינמית ואטרקטיבית (גם למי שיש לו חלופות
עבודה אחרות); 'ארגון לומד" לפיתוח העובדים ולפיתוח הארגון; השקעה בהשכלה ובפיתוח
קריירה (גם בקיבוץ השיתופי וגם בקיבוץ המתחדש); טיפוח עתודה מקצועית ניהולית.
ג. ערכי שייכות, שותפות וסולידריות - ככלל, תחושת שותפות מעלה את המוטיבציה של
העובד לתרום לארגון, לעשות יותר ולשפר את ביצועיו.
ד. כלים קהילתיים לריבונות החבר וליכולתו "לצמוח". מטרות מדיניות התגמול הן: לשמר
ולפתח עובדים במערכת; להיות בר-תחרות בשוק העבודה; לעודד להצלחה ולהישגים בעבודה;
לגרום להתנהגות המותאמת לארגון וליעדיו ולהוות בקרה על עלויות העבודה.

העקרונות לעיצוב מדיניות התגמול הם: גישה עסקית; הוגנות, שותפות, שייכות
וסולידריות; תגמול בעבור ביצוע, כאשר ההתייחסות היא לתפוקות; עידוד למצוינות
ולהישגים; תגמול לפרט ותגמול לצוות; התאמה לחוקי העבודה במדינה; מחויבות ההנהלה.
מעבר לעקרונות, עומדים גם הקריטריונים למתן תגמול. כאן אפשר להבחין בשני "מצבים":
בסיסי: הוגנות פנימית וחיצונית; ניסיון מקצועי רלוונטי; השכלה רלוונטית; ותק במקום
העבודה.
המצב השני הוא משתנה: עמידה ביעדים; מצוינות; משוב/הערכת הממונה; רווחי הארגון.

יתר הדגשה על טיפוח הפרט/העובד, כפי שעשוי להשתמע מכל מה שנאמר עד כה, עלול,
לכאורה, ליצור סכנה לתחרותיות פנימית בלתי מרוסנת. לכן, ככל שמדובר על טיפוח
המוטיבציה באמצעות אחריות אישית, תגמול על הצלחה ופיתוח מסלולי קריירה אישית, יש גם
לתת את הדעת גם על טיפוח הצוות כולו. טיפוח הצוות נועד לקדם מוטיבציה באמצעות תחושת
השתתפות, אחריות, סולדיריות ו"גאוות יחידה". תגמול הפרט ותגמול הצוות, לכן, צריכים
להיעשות בהלימה. ככל שההלימה טובה יותר, כך גם גדלה גאוות היחידה ועולה ההצלחה
בביצועים של כלל המערכת.

לקראת סיום דבריה, ביקשה דפנה קנטור להדגיש כי פערי שכר גדולים עלולים לפגוע
במוטיבציה ולהוות איום על האיזון החברתי העדין ועל היכולת לקיים חברה סולידרית.
אמירה זו היא בבחינה "תמרור אזהרה" לכל מי שעוסק בנושא רגיש זה. אף שאין מדד
אוביקטיבי לקביעה: מהם "פערי שכר גבוהים מדי", כל קיבוץ העוסק בנושא חייב לקחת
אחריות מלאה על הוגנות - ככל שניתן - בעת קביעת פערי השכר בתוכו.

כל האמור עד כאן, אינו יכול להתבצע מתוך עצמו. אם כל "השינוי" שהקיבוץ עשה מתבטא אך
ורק בדרך הטכנית של העברת התקציב/השכר לחבר, קרוב לוודאי שאותו קיבוץ החטיא את
המטרות שהציב לעצמו, עוד בטרם החל השינוי. המטרה הלא-פחות חשובה היא בנייה מחודשת
של מוטיבציה, של יזמות ושל "אור בעיניים". זאת ניתן להשיג רק אם הנהלת הקיבוץ/המפעל
כולה נרתמת למימוש התגמול, ברוח הדברים שהוצגו בסקירה זו. יש להקצות לכך את המשאבים
הנחוצים ועשייה משולבת - של עובדים ושל ההנהלה, יחד - בהטמעת התהליכים בכל שלבי
הפעילות במפעל ובקיבוץ כולו. המטרה - פיתוח תרבות ארגונית שבאה לחזק ערכי שייכות
ושותפות בארגון.

המזכירים שיבחו את המצגת ואת הצוות שהכין אותה. נושא משאבי אנוש הוא נושא מרכזי,
בהיותו כלי ניהול מובהק. יש לקוות כי המלצות הצוות, בכל הנוגע לסוגיות התגמול,
יילמדו היטב ע"י מערכות מש"א גם בקיבוץ השיתופי וגם בקיבוץ המתחדש, וישמשו בסיס
לסדרה של דיונים, שלהם יהיה שותף כלל הציבור. גם הדיון וגם השיח הציבורי הרחב בנושא
מורכב זה, אין להם תחליף. כל קיבוץ יכול לאמץ לעצמו פתרונות משלו, אך אלה צריכים
להיות על בסיס מצע משותף, כזה שאותו מספקת המצגת והחומר שנלווה אליה. אך גם שלב
הדיונים אינו מספיק. נדרשת הטמעה עמוקה של העקרונות ושל התובנות הנובעות מכך, בעיקר
- אך לא רק - ברמות הניהול והמנהיגות של הקיבוץ/ המפעל. לדעתם, התגמול אינו צריך
להתפס כחולשה וכזניחת הערכים הבסיסיים של הקיבוץ. היפוכם של דברים. זו דרך נכונה
ולגיטימית לבטא הערכה ציבורית וחומרית כאחת, ליתר מאמץ וליתר תרומה, בתוך "גבולות
מגרש" ידועים וקבועים מראש. התגמול מציב חלופה הוגנת לאלו המוכשרים ביותר, שירצו
לחפש חיים אחרים, במקומות שבהם יש ביטויי של הערכ למאמץ, לתמורה ולהכרה לגיטימית
במצוינות.

סוכם:

1. המזכירות רואה חשיבות רבה בהפצת המידע שהוצג בפניה, כך שיגיע לכל הגורמים בתנועה
הקיבוצית שעיסוקם בנושא משאבי אנוש וקידום העובדים/ות בקיבוצם.

2. בהתאם, הנושא ייכנס לסדר היום של המפגשים המתקיימים במסגרת האזורים התנועתיים.
רכזת משאבי אנוש תתאם זאת ביחד עם רכזת אגף הרכזים. למפגשים האזוריים יוזמנו רכזי
מש"א בקיבוצים ובאזור.

3. המזכירות הרחבה רואה את סוגיית "התגמול", כפרק אחד בלבד במכלול הנושאים האמורים
להיות נידונים תחת הכותרת: יחסי עובדים-מעסיקים בקיבוץ. המזכירות קוראת לאגף חברה
לקדם את הדיונים בנושאים אלה ולהביאם, בהתאם, לדיונים במזכירות התנועה ובמועצותיה.

4. המזכירות מודה לכל מי שטרח בהכנת החומר והמצגת, ובמיוחד לדפנה קנטור, רכזת המח'
למש"א בתנועה הקיבוצית.

לאתר משאבי אנוש
style="width:520px;height:35px;position:relative;overflow:hidden;"
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים