פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה - מס' 2 - התנועה הקיבוצית - מ-2.5.2004
פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה - מס' 2 - התנועה הקיבוצית - מ-2.5.2004

פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה - מס' 2
התנועה הקיבוצית - 2.5.2004
רשם: רן כוחן - 2.5.2004
maz@tkz.co.il
נוכחים:
נתן טל; גברי בר-גיל; שבולת אדלמן (ראש הנקרה); עפר אדר (געתון); אבי אהרונסון
(נתיב הל"ה); הנרי אלקסלסי (בית זרע); מוטל בוגומולסקי (מסילות); נגה בוטנסקי (בית
השיטה); יוסי בן-שאול (מעברות); מאיר בר (חצור); איתן ברושי (גבת); אורי גלעד (ג.
השלושה); ענת גרה (אפיקים); דוד דרומולביץ (רמת רחל); פסח האוספטר (רביד); רבקה
וילנד (גזית); ח"כ אבשלום (אבו) וילן (נגבה); יגאל וילפנד (עין השופט); דגי חבויניק
(זיקים); צבי (קיטו) חסון (תל יצחק); ראובן טנא (מבוא חמה); רזי יהל (שדה בוקר);
דניאל יפה (רמת יוחנן); רן כוחן (צרעה); עמרי כנען (גן שמואל); סול לביא (אלמוג);
יוסי ניסן (כיסופים); ענת מאור (נגבה); גיורא מסד (עין המפרץ); יואל מרשק (ג.
השלושה); עינת נעמן (מזרע); עינת סאלם (ברקאי); מאשה סאמרס (רמת השופט); סמדר סיני
(עין גב); אמוץ פלג (חולדה); נבות ציזלינג (עין חרוד מאוחד); ניתאי קרן (רבדים);
איז'ו רוזנבלום (ניר אליהו); יניב שגיא (עין השופט); מיכה שגיא (בית השיטה); איריס
שובל (כפר חרוב).

חסרים:
דב אביטל (מצר); חיים אורון (להב); מנו אלון (עין שמר); יעקב בכר (מענית); עלי דור
(הזורע); רננה גומא (ניר עוז); אבישי גרוסמן )(עין שמר); אמנון גרינברג (יטבתה);
מיכי דרורי (געש); ניר זמיר (להב); ציפי ידידיה (גבולות); רבקה יקיר (תל יוסף);
אסיה מרגוליס (נגבה); עידית ניב (קרית ענבים); יאיר צור (עין השופט); יהודית
סולומון (מעין צבי); נפתלי סיון (אור הנר); גידי סיון (גן שמואל); שריטה סינה (כפר
הנשיא); אורי סלע (כרמיה); דני רוזוליו (כברי); יעקי רימון (כפר בלום).

משקיפים:
עליזה בורנשטיין; אביב לשם; עמיר גנז.
מוזמנים:
רבקה קנטור; תלמה סולפין; תלמה להב; ד"ר גילה אדר ומרים גולדמברג; אימרי רון;
הוארד; ישראל רפפורט.

ישב בראש הישיבה:
עמרי כנען (גן שמואל).
מיקום הישיבה:
בליאונרדו.
מאשרים:
נתן טל/גברי ברגיל - מזכירי התנועה.
1. אישור פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה מס' 1 מ-8.2.04

המזכירות הרחבה אישרה את פרוטוקול ישיבה מס' 1/2004.

לפרוטוקול ישיבה מס' 1 - לחץ כאן
2. פרידה מאמוץ פלג

המזכירות נפרדה במילים חמות מאמוץ פלג, עם סיום תפקידו כרכז פעולות הארכיונאות
בתנועה הקיבוצית. אמוץ ביצע תפקיד זה במשך הרבה שנים, עוד בתקופת "האיחוד", לאחר
מכן - התק"ם ובמשך 4 השנים האחרונות, גם במסגרת התנועה הקיבוצית החדשה. את תפקידו
עשה במסירות אין-קץ, באחריות, במקצועיות ובידענות רבה. ארכיוני "יד טבנקין"
ו"חולדה" חבים לו הרבה תודה והוקרה על התמסרותו המלאה לקידום הארכיונאות בתנועה
הקיבוצית. כמי שרכש ביושר את התואר: רב-ארכיונאי של התנועה, המזכירות שולחת לו ברכה
חמה ומודה לו מאד על פועלו הרב.

3. סקר - מקומה של התרבות בקיבוץ

(בהשתתפות: ד"ר גילה אדר וחנה גולדמברג, רבקה קנטור ותלמה סולפין).

ד"ר גילה אדר (המכון לחקר הקיבוץ, אוני' חיפה), סיפרה בפתח דבריה, כי היוזמה
לסקר/מחקר נולדה בעקבות פניית המזכירים ל"מכון" לחקור את תפוצת התרבות בקיבוצים,
לנוכח השינויים הרבים שחלים בהם. המחקר זכה גם לברכתה ולמימונה של הסוכנות היהודית
לא"י. הרעיון המרכזי היה לבחון את התרומה של הפעילות החברתית למצב הקיבוץ בכלל,
ולמצבו החברתי, בפרט.

אין כמעט מי שיחלוק על כך כי התנועה הקיבוצית, בשנותיה החלוציות, הייתה מרכז יוצר
משמעותי ביותר לתרבות הישראלית החדשה, שהחלה להתגבש עוד בימים של טרום-מדינה. במהלך
השנים חלה נסיגה רבתי במצב שהיה קיים והיה אחד ממאפייני היצירה הקיבוצית. מכל מקום,
מאז שנות ה-70 לא נערך שום מחקר מקיף בתחום זה.

המחקר המוצג לפני חברי המזכירות הרחבה, מתחלק ל-2 חלקים: החלק הראשון, עוסק בפעילות
התרבותית ברמת היחידה הקיבוצית. החלק השני עוסק בפעילות התרבותית ברמה של החברים .
חנה גולדמברג, שותפתה של גילה אדר לסקר, התמקדה ברמת היחידה הקיבוצית. בסקר לקחו
חלק כ-450 חברי/ות קיבוצים.

להלן סיכום עיקר מימצאי הסקר:

מוסדות תרבות (ספריה כללית; ילדים; מועדון; חדר תרבות; מועדון לצעירים), 'יימים
במרבית הקיבוצים.
כלים תרבותיים (מקהלה; חבורת זמר; להקת מחול ו/או ריקודי עם; קבוצת ספורט;
תיאטרון חובבים), פועלים בד"כ במסגרות אזוריות ולא בכל קיבוץ בנפרד.
פעילות תרבות (טיולים; פעילות משותפת להורים ולילדים; הרצאות לגימלאים ולכלל
החברים; הופעות אמנים וערבי שירה בציבור) מתקיימים בלמעלה משני שליש מהקיבוצים.
רוב הקיבוצים מקיימים את כל החגים וימי המועד, אך מידת השתתפות החברים בהם שונה,
לפי הקיבוץ ולפי החג.
המועדים שזוכים להשתתפות הגבוהה ביותר הם: יום הזיכרון ויום העצמאות, חג הקיבוץ
וחג הביכורים. רמת ההשתתפות הנמוכה ביותר היא בט"ו בשבט ובמסיבת בראש השנה האזרחית.
מרבית החברים (למעלה מ-50%) מביעים רצון לקחת חלק בפעילות התרבותית, אך רק כ-30%
מוכנים להטות כתף לארגון הפעילות. הנכונות לקחת חלק בארגון הפעילות הולכת וקטנה
בקיבוצים הדיפרנציאליים.
הקיבוצים הגדולים בתנועה מקיימים רמת פעילות תרבותית גבוהה ועשירה יותר מאשר
קיבוצים שבהם אולוסיה קטנה של חברים.
הקיבוצים השיתופיים מקיימים רמת פעילות תרבותית גבוהה יותר, בהשוואה לקיבוצים
הדיפרנציאליים. גם רמת שביעות הרצון מהפעילות התרבותית גבוהה יותר בשיתופיים (למעלה
מ-50%), מאשר רמת שביעות הרצון בקיבוצים הדיפרנציאליים (כ-20 ).
הגיל הממוצע של רכזי התרבות בקיבוצים עומד על כ-50 שנה. מתוכם, כ- 78% הן נשים.
זמן ממוצע בתפקיד - כ-5 שנים.
בכל השיטות: שיתופי; משולב; דיפרנציאלי - יש תקציב לתרבות וקיימת הענות מצד
המוסדות הכלכליים להמשיך ולתקצב פעולה זו.

על הפעילות התרבותית , כפי שהיא נתפסת בראיית החברים, דיווחה ד"ר גילה אדר. להלן
עיקר מימצאיה:

ברוב הקיבוצים (כ-70%), קיימת מעט מאד פעילות תרבותית - 3-4 פעמים בשנה.
צריכת התרבות ברמה הגבוהה נעשית ברובה מחוץ לקיבוץ.
מופעי בידור והצגות נצרכים יותר ברמה האזורית.יחד עם זאת, האוכלוסייה המבוגרת
הייתה מעדיפה לפעילות זו תתקיים בתוך הקיבוץ.
החברים, כמו גם רכזי התרבות, סבורים כי מצב הפעילות התרבותית הורע, בהשוואה
לתחושתם לפני שנתיים.
נשים מוכנות להשתתף בפעולות תרבות יותר מאשר גברים.
לרוב החברים יש עיסוקי פנאי במידה סבירה.
פוטנציאל הצרכנים הגדולים של התרבות הם הצעירים, מצד אחד והמבוגרים (מעל ל-60)
מצד שני.
כל השקעה בפעילות תרבותית, נתפסת ע"י החברים כמחזקת וכמעצימה את הקיבוץ ואת
הקהילה.

החברים שלקחו חלק בדיון, הצביעו על כך שהפעילות התרבותית בקיבוץ, אינה צריכה להיות
בסתירה ו/או בתחרות עם הפעילות התרבותית האזורית. אין לוותר על האחד, כשם שאין
לוותר גם על השני. התנועה צריכה "לשדר" לקיבוציה כי דווקא בעת הזו, יש חשיבות רבה
מאד לקיים פעילות קהילתית-תרבותית ענפה ככל שניתן. תרבות היא אחד התנאים הבסיסיים
לקיום כל קהילה, בכלל ובקיבוץ, בפרט.

הרבה מאד מן הפעילות התרבותית הקיבוצית, התחוללה בתוך כותלי ביה"ס הקיבוצי, בעיקר
סביב חגי ומועדי ישראל. פעילות זו פחתה והלכה, ככל שקמו יותר ויותר מערכות חינוך
אזוריות. אלו, משום מה, לא חשו את אותה המחוייבות לקדם ולהוביל את החג בקיבוץ
ובמושב. מתוך כך נפגעה גם הייחודיות של הקיבוץ שתמיד התפאר על העושר התרבותי
והחינוכי שבו.

התרבות אינה עומדת בפני עצמה. היא מתרחשת תמיד בתוך תהליך של הנחלת המסורת והתרבות
המקומית מדור לדור. לכן, היכן שאין עוד כלים תרבותיים משותפים - לא יעבור זמן רב
עד שיתברר כי אין כבר שום דבר משותף..... לכן, לצד הפעילות האזורית, על הקהילה לטפח
גם את האיכויות התרבותיות שלה עצמה. רק כך ניתן לחדש את תהליך ההנחלה מדור לדור.

סוכם:
א. המזכירות רואה בתרבות מרכיב מרכזי של חיי הקהילה הקיבוצית וקוראת לבעלי התפקידים
בקיבוץ להקצות משאבים להמשך קיומה.
ב. המזכירות רואה בדאגה מספר תופעות שהסקר חשף, בעיקר ככל שהדבר נוגע לצמצום
הפעילות התרבותית, בעיקר בקרב קיבוצים מתחדשים.
ג. המזכירות מטילה על מח' תרבות, ביחד עם אגף החברה, לבנות תוכנית עבודה תנועתית
שהמסר המרכזי בה יהיה: חיזוק הפעילות התרבותית בקיבוצים. יש לכלול בתוכנית זו יעדים
ותכנים ברורים ומוגדרים שניתן ליישמם בשטח במהלך שנת העבודה הקרובה.
ד. המזכירות מודה לגילה אדר ולחנה גולדמברג על הצגת הסקר הממצה. המזכירות תבדוק מתי
וכיצד לקיים סקרים נוספים שישמשו בבחינת מעקב על המגמות העיקריות, ככל שהדברים
נוגעים לפעילות התרבותית בקיבוצים.

4. גבולות "הערבות ההדדית" - המשך דיון

כזכור, סומן נושא זה ע"י "ועידת עין החורש" וכן גם ע"י מועצת התנועה, כאחד הנושאים
המרכזיים שיעמדו על סדר יומה של התנועה הקיבוצית בתקופה הקרובה. זהו דיון שני
בנושא, המתקיים ברמת המזכירות הרחבה. אפשר שזה לא יהיה הדיון האחרון. הנושא הוא
מורכב ומסובך, ונדרש לעבור אותו שלב אחרי שלב, תוך כדי העלתו לעיונם של הפורומים
התנועתיים השונים, מצד אחד, ומסגרות חיצוניות (רשם האגודות השיתופיות ואחרים), מן
הצד השני. הצוות התנועתי שנקבע לעניין זה, עוסק בכך ללא הפוגה. גם הדיון היום, כאן,
לא אמור להביא לסיכומים סופיים. לכל היותר, הוא יהיה עוד שלב אחד ב"סיעור המוחות"
המתבצע , כדי להגיע לנייר עבודה מוסכם - הן ברמה הערכית והן ברמה הפרקטית -
וליצור קונסנזוס הרחב ביותר שניתן, כדי להבטיח את אימוץ ההמלצות שיופיעו בו. לכן,
חברים המעוניינים להציג הצעות משל עצמם, יוזמנו להציגן בפני הצוות התנועתי העוסק
בנושא.

הנושא הספציפי שבו עוסק הצוות נוגע להמלצה מס' 6 בשורת המלצות "ועדת הסיווג"; קביעת
כללים ותקנות שיקבעו, בחמישה תחומים, בכסף או בשווה כסף, את גבולות המינימום של
הערבות ההדדית בקיבוץ. הנושא הזה חייב להניח את דעתו של רשם האגודות, לכן עיקר
עבודת הצוות נעשית כיום מולו. סוגיית הערבות ההדדית אינה עומדת רק ברשות עצמה. היא
קשורה גם לנושאים נוספים שעליהם יהיה על הרשם לתת את דעתו עליהם. נושאים אלו,
בתמצית, הם: דמי העזיבה; שיוך נכסים; רישום הדירות. בעקרון, יהיה צורך לקבוע נוסחה
שתביא את הסעיפים הנ"ל כחלופה ראויה והוגנת ל"דמי העזיבה". עד כאן מדובר בכל מה
שנוגע ל"הפקת" כללים ותקנות ע"י רשם האגודות השיתופיות.

המטרה התנועתית, במקביל לצעד הנ"ל, היא להגיע גם לגיבוש של מסמך הנחיות והמלצות
לקיבוצים, לעת שינוי התקנון שלהם ולעת שהם הופכים "דה פקטו" ל"קיבוץ מתחדש".
ההנחיות וההמלצות שעליהם מדובר אינם בחזקת חובה, אך ראוי שהקיבוצים יתחשבו בהן
ויראו אותן כהמלצות שראוי לקחת אותן בחשבון, במכלול השיקולים. המלצות והנחיות אלו
יגיעו לדיון ולאישור מועצת התנועה והיא זו שתצטרך להקנות להן את משקלן התנועתי
הייחודי.

לדעת אמיר גנז (המח' המשפטית של התנועה), הדרך הנכונה להתמודד עם הסוגייה שעל סדר
היום, היא לפרסם כללים שייחתמו ע"י נציגי התנועה וע"י רשם האגודות, בנוסח הכללים
שחלים על דמי העזיבה. כללים אלה מחייבים את כל הקיבוצים שחברים בתנועה. כך גם כאן,
במקרה של "הערבות ההדדית", יוכנסו הסעיפים בנוסח שיהיה ברור שהם מחייבים את הכל.
בדרך זו ניתן יהיה להתגבר על הצורך להשיג "רוב מיוחס" בכל קיבוץ וקיבוץ. הצעת
המחלקה המשפטית והצוות נמצאת במצ"ב, ותהווה חלק בלתי נפרד מפרוטוקול זה.

עו"ד גנז ביקש להזכיר לחברים כי מדובר כאן בכללי מינימום. קיבוץ שיוכל להרשות זאת
לעצמו, יוכל להקצות גם סכומים גבוהים יותר. בכל מקרה, יש לצפות שמדובר בסכום,
שיהווה מעין שכר מינימום פלוס. עפ"י נוסח ההצעה התנועתית, אין הגבלת זמן לרשת
הביטחון. בכל מצב, חבר יהיה זכאי להנות מ"רשת הביטחון" רק אם וכאשר מיצה את כל
החיפושים אחר עבודה מחוץ לקיבוץ והקיבוץ אינו יכול למצוא לו מקום עבודה מתאים, בתוך
הקיבוץ, מבחינת גילו ומצבו הגופני.

ענת מאור (נגבה), ברכה על עצם קיומו של הדיון. היא גם הודיעה על רצונה לקחת חלק
בדיוני הצוות התנועתי שמטפל בכל הסוגייה הזו ("צוות היום שאחרי") ולהציג את פירוט
עמדותיה שם. כמו אחרים, גם היא סבורה כי הגיעה העת לקבוע את "הקווים האדומים".
לדעתה, טרם שדנים ב"ערבות ההדדית", יש תחילה לדון במסמך בסיסי וראשוני עוד יותר:
"זכויות חברתיות וכלכליות". בארץ אין עדיין חוק כזה. אין זכות מבלי שהיא מעוגנת
תחילה בזכויות חברתיות וכלכליות. כל עוד לא קיים המסמך האמור, קיימת האפשרות לרמיסת
זכויות האדם העובד. מסתבר, לדעתה של ענת, כי מצב שכזה אכן קיים כבר במספר קיבוצים,
מבלי שלחברים הנפגעים יימצא סעד כלשהו בדמות תקנון, תקנות או הנחיות תנועתיות
ברורות וחד-משמעיות. לכן הנושא שבו צריך לדון תחילה, כאמור: זכויות החבר והחברה
בקיבוץ המתחדש.

ענת מציעה להרחיב את תחומי הדיון, כאשר מתוכם ישתמע גם עניין "הערבות ההדדית".
הרחבה זו מתייחסת ל-4 תחומים. הראשון, זכויות האדם העובד בקיבוץ (החבר והחברה).
חברי הקיבוץ אינם מוגנים ואינם מודעים ואינם יודעים כלל מהם זכויותיהם בעבודה ומהם
הכללים החלים ביחסי 'עובד-מעביד'. לדוגמא, האיסור לפטר חבר שהוא מעל לגיל 55. השני,
מתייחס לגודל הפערים. אם רוצים להבטיח רף מינימלי, יש גם לקבוע רף ותקרה מקסימלית.
מהם הפערים שעימם יכולה לחיות קהילה קיבוצית. היא רואה פער ביחס של 1:4 כפער שניתן
לחיות עימו. השלישי, מנגנוני האכיפה והבטחת הזכויות. החבר אמור לדעת מהן האפשרויות
העומדות לרשותו להתגונן, מפני מי שמפר את זכויות העובד (המעסיק או כל אחד אחר).
הרביעי, הקשר בין "הערבות ההדדית" וצמיחה וקליטת בנים.

שבולת אדלמן ( רכזת המח' הפוליטית-רעיונית בתק"ם), רואה חשיבות רבה בכך שכל קיבוץ
יתן דין וחשבון לעצמו, בכל מה שנוגע לזכויות החבר העובד ואף ייקבע לעצמו כללים
ותקנות מחייבים בנדון. מתהלכים כיום יותר מידי סיפורים לא נעימים שמקורם בחצרות
קיבוצים, על חברים שנפגעו בגלל העדר מסכת ברורה של כללים מחייבים, בתחום יחסי
עובדים בקיבוץ. באשר לעניין "הערבות ההדדית", הציעה שבולת להכליל פסקה במבוא למסמך,
בנוסח הבא: יש להתחשב בנכסים הפרטיים ובההשתתפות כל בני המשפחה שאינם גרים בקיבוץ,
בכל מה שקשור לסיעוד, לבריאות ולכל דבר שנקבע מחדש. שיתוף פעולה עם משפחות החברים
הנזקקים שאינן חיות בקיבוץ ויצירת מערכת הסדרים כספיים משותפת, משפרת את שביעות
הרצון ותורמת ליצירת "רשת ביטחון" רגשית וחברתית. יש להגדיר ביתר ברור וביתר
מחוייבות את אחריותה הראשונית של המשפחה. זה לא היה קיים כלל בתקנון הקיבוץ הישן.
יש מקום וחובה להכליל בתקנוני הקיבוץ המתחדש גם את המשפחה, שיחד עם הקיבוץ מהווים
מוקדים מרכזיים של אחריות לגבי סה"כ פרטיה.

אבי אהרונסון (רכז מח' החינוך), העיר על הצורך לקבוע הגדרה משפטית ברורה ומחייבת
למושג: "חבר בעצמאות כלכלית". בעוד שבחלק מהמסמכים ניתן להבין שמדובר בחבר שחי
ומתגורר בקיבוץ, הרי שבמסמכים אחרים, אפשר להסיק שמדובר דווקא בחבר שאינו גר בקיבוץ
ושנמצא בנתק כלכלי מוחלט ממנו. לדעתו, המסמך שהונח על שולחן המזכירות חסר
התייחסויות רחבה יותר לחמשת הנושאים הנמצאים בתוך "סל הערבות ההדדית", כפי שנקבע
ב"ועדת הסיווג". יש להתרכז בדיון המהותי עצמו ולקבוע מהו "המינון" המינימלי שנראה
הגיוני, בין ההורים לבין הקהילה, אם מדובר - לדוגמא - בנושא של מימון כספי של
פעילות ילדים, בתחום החינוך הבלתי-פורמלי.

ניתאי קרן (רבדים), מטיל ספק באפשרות שהתנועה מסוגלת כיום להוביל את השינוי
בקיבוצים. מעל ל-60 אחוז מהקיבוצים כבר עשו את השינויים ולא המתינו להנחיות
מהתנועה. יש להמשיך ולעודד תהליך זה ולא להפריע להמשך התרחשותו. התנועה יכולה ללמוד
הרבה מאד מהקיבוצים שנמצאים ב"חזית השינוי". הם מייצרים הרבה מאד שאלות ותשובות וגם
פתרונות מעניינים. לעומתם, על התנועה מוטלת החובה לקבוע את "הקווים האדומים" ולעשות
כך שהקיבוצים יקבלו אותם, כלשונם. ניתאי מציע כי תתקיימנה שתי הגדרות נפרדות לחבר
קיבוץ. הגדרה אחת, היא זו הקיימת עד היום. ההגדרה השניה: חבר שאינו מכניס את
הכנסותיו לקופה המשותפת, ואין לו חלק בנכסים של הקיבוץ. יש עדיין צורך להעמיק את
ההגדרה הזו ולבחון את כל משמעויותיה המשפטיות. להערכתו, קבלת הסיווג הכפול הזה
תעודד אלפי צעירים - בנים ואחרים - להצטרף לקיבוץ ולשלם את כל התשלומים הנדרשים, גם
במחיר הידיעה שלא יהיו שותפים בהווה ובעתיד בנכסיו של הקיבוץ.

יוסי ניסן (כיסופים), מזכיר לעצמו ולכולנו, כי סוגיית "הערבות ההדדית" היא מרכזית
לנושא של אגודה מרכזית הנקראת "קיבוץ". לדבריו, אם רוצים ששכר המינימום יהיה המדד,
יש לתרגם אותו למדד כללי שאינו תלוי בהחלטה של איש. אם "שכר המינימום" הוא , למשל,
50% מהשכר הממוצע במשק, הרי יש לקבוע ולעגן זאת ממש באמירה זו, שלא ניתן יהיה
לשנותה, אחר כך, משיקולים פוליטיים כאלה או אחרים. הם יהיו פשוט כפופים לכללים
סטטיסטיים ברורים שידועים לכולם.

עפר אדר (געתון), רואה את הנקודה המרכזית ו"אבן הייסוד" בכל הדיון הזה בחובת
הפנסיה. קביעה זו נוגעת, באותה מידה, גם לקיבוץ השיתופי וגם לקיבוץ המתחדש.
אי-טיפול בבעיית הפנסיה, תגרום להרבה חברים בקיבוץ, במיוחד בגילאי 40 עד 60, להכיר
בכך שמצבם האישי עלול להיות רע עוד יותר, מרגע שהם יצטרפו לשורת הפנסיונרים, בעוד
10 או 20 שנה. לכן, יש לכלול את חובת הפנסיה אל תוך המסמך שדנים בו, בשני אלמנטים:
הראשון, שיריון נכסים קיימים של הקיבוץ לטובת סגירת החוב האקטוארי של החברים. השני,
חובת הפרשה לפנסיה על פי מה שנהוג במדינת ישראל.

אמרי רון (משמר העמק), משוכנע כי הרבה ויכוחים, מריבות וכאבי לב היו יכולים להחסך,
אילו נקבע מלכתחילה כי מהלכי הדיפרנציאציה בקיבוץ המתחדש יהיו מלווים ביחד עם
מהלכים לקביעת כללי "ערבות הדדית" בקיבוצים הללו. היינו צריכים להגיע עד ל"ועדת
הסיווג" כדי לגלות שהדברים קשורים וכרוכים זה בזה וכי לא ניתן לקיים קיבוץ ללא
מחוייבות לעקרונות "הערבות ההדדית". כל צידוק הקיום של התנועה הקיבוצית, כלפי חוץ
וכלפי פנים, הוא בקיום "הערבות ההדדית". אי-אפשר להלחם בחוץ רק על אינטרסים. הערבות
ההדדית היא "השאר רוח" והייחוד של הקיבוץ. היא גם מקור הגאווה שלו ומקור עוצמתו
הערכית של הקיבוץ. לכן, זהו מהלך תנועתי שראוי לכל הערכה ולכל "ישר כוח", בכך שהוא
משדר לקיבוצים - לחברים הבוגרים וגם לדור הצעיר - כי "הערבות ההדדית" היא 'תנאי'
לביצוע השינויים בקיבוץ, ולא רק אמירות בעלמא או מס-שפתיים. הקיבוצים צריכים לראות
כי התנועה נאבקת מאבק אמיתי על מימוש התנאי הזה. מי שרוצה לשמר את "המותג" קיבוץ,
יידע שעליו לבצע את מה שנרשם במסמך שעל סדר היום.

ח"כ אבשלום (אבו) וילן (נגבה), ביקש להצטרף ולתמוך בחלק מדברי קודמו. הוא ביקש
לחלוק על הצעותיה של ענת מאור, שלדבריו, ביקשה לשמר את כל האלמנטים של הקיבוץ הישן,
מבלי להציג מקורות למימון ההצעות הללו. לכן, בקביעת הרף של "הערבות ההדדית", כפי
שניתן להבין מן ההצעה התנועתית, יש ניסיון להתמודד עם המצב הקיים, תוך כדי ידיעה כי
עלול להיות מצב, שבו יהיו קיבוצים שלא יוכלו להתמודד אפילו עם הרף המוצע. עדיף
להתמודד עם מה שקיים ולא לברוח להצעות שאיש לא יוכל להבטיח את אפשרות מימושן.

סמדר סיני (עין גב), רכזת היח' לשיוויון המינים, ברכה על היוזמה. מבקשת כי כל מה
שנאמר בהצעה בלשון "זכר", ייאמר גם בלשון "נקבה". סמדר ביקשה גם להסב את תשומת הלב
כי בכל ניירות העבודה שהוגשו בנושא זה, אין שום התייחסות למשפחות חד-הוריות. לכן
היא מפנה בקשתה למנסחי ההצעה לכלול את הח-הוריות בקטגוריה נפרדת ולא להתייחס אליהן
כ"מקרים חריגים" בקיבוץ. היא גם ביקשה כי ייכתב בצורה הברורה ביותר כי "פנסיה"
ו"שיוך דירות" יכללו במסגרת המחייבת של "הערבות ההדדית".

יואל מרשק (גבעת השלושה), רכז אגף משימות בתנועה הקיבוצית, רואה את הדיון הנוכחי
כ"נכס". אם רוצים כי הדברים שנאמרו בו אכן יחלחלו לקיבוצים וישפיעו, יש לגרום לכך
שדיון מעין זה יתרחש גם בקיבוצים. יש לפרסם ברבים על קיום מפגשים והתכנסויות
שיוקדשו לעניין "הערבות ההדדית" וכל מה שמשתמע ממנה. יש לעשות כל מה שנדרש על מנת
לקיים הוגנות מרבית ולהבטיח מסגרת תומכת של "ערבות הדדית", לפחות ל-10 השנים
הקרובות. לדעתו, יש להקפיד על קיומם של 4 נושאים ולשים אותם על סדר היום: ועדת
ביקורת; מיכרזים "שקופים"; נוהל פיטורי חבר; גבולות לפערים שבתוך הקיבוץ.

מאשה סאמרס (רמת השופט), רכזת אגף הרכזים בתנועה, רואה את עיקר חשיבות הנושא, בכך
שהוא מציף על פני השטח סוגיות של נורמות הקיבוץ כלפי חבריו, כלומר: מחוייבות הקיבוץ
כלפי חבריו ברמה הקהילתית הכוללת. לכן, כל ניסיון להכליל בתוך הדיון הנוכחי גם
נושאים נוספים, עלול לגרום לכך שתוסט תשומת הלב מליבתו של הדיון: מחוייבות הקהילה
לחבריה. לכן, נושא חשוב וראוי, כמו עניין זכויות החבר בקיבוץ, ראוי שינתן לו הזמן
הראוי לדיון ולהתייחסות, אך לא בדיון הנוכחי על "גבולות הערבות ההדדית". מאשה סיפרה
בקצרה על הערכות אגפה לסידרת המפגשים האזוריים המתוכננים, שבהם תועלה לדיון הסוגיה
העומדת על סדר היום התנועתי, לשמיעת משוב חוזר ודעות נוספות.

הנרי אלקסלסי (בית זרע), מברך על המסמך ובמיוחד על הדרך שבה שולב , בתוך הנושא
הנדון, הפרק הנוגע בבעלי צרכים מיוחדים בקיבוץ. לדעתו, האמור בפרק זה יוכל להניח את
דעתם של הרבה מאד משפחות קיבוציות המתמודדות על בעלי צרכים מיוחדים. הנרי סבור כי
המסמך כולו הוא בעל חשיבות היסטורית, ולכן מן הראוי היה לדון בו ביתר הרחבה וביתר
פירוט במזכירויות התנועה – הפעילה והרחבה - טרם שמריצים אותו למועצה ולכנסים
האזוריים.

מיכה שגיא (בית השיטה), ביקש להעלות נושא, שלדעתו לא זכה לתשומת לב בדיון הזה וגם
לא בזה שלפניו. לדבריו, בקיבוצים השיתופיים יש הגנה מלאה לאגודה השיתופית ויש הגנה
גם לנושים, למקרה שהקיבוץ נקלע למצוקה כלכלית, אך אין שום הגנה לחבר הקיבוץ. נקודה
זו התגלתה בכל חריפותה בקיבוצים שעברו שינוי. יש, לדעתו, לרענן את כל הקטע בתקנון
הקיבוץ השיתופי, בהתייחס לסכנה הזו. אי-התייחסות אליה עלולה לסכן את חברי הקיבוצים
השיתופיים, גם אם כרגע מצבם הוא טוב ושפיר. יש לסגור את הפירצה הקיימת.

המזכירים סיכמו את הדיון. לדבריהם, הדיון במזכירות היה מחכים ומפרה, בבחינת "דברי
חכמים נשמעים בנחת". המסמך שהונח על שולחן המזכירות עוסק אך ורק ב"גבולות הערבות
ההדדית" בקיבוץ המתחדש, כפי שנדרש לעשות עפ"י המלצות "ועדת הסיווג". לכן, הצוות
שנבחר לטיפול בנושא זה לא קיבל מנדט לעסוק בנושאים אחרים - חשובים ככל שיהיו - מלבד
אותם נושאים שסומנו ע"י הועדה הממשלתית (ראה: המלצה מס' 6). לכן, מאחר ואין איש
החולק על חשיבותם של רבים מהנושאים הנוספים שעלו במסגרת הדיון הנוכחי ואחרים, הם
יידחו לדיון למועד אחר. מדובר בנושאים כמו: 'זכויות החבר'; 'מערכת יחסי עבודה
בקיבוץ'; 'שיוך דירות'; 'שיוך נכסים' וכיו"ב.

הפעם התמקד הדיון אך ורק ב"גבולות הערבות ההדדית", בהקשרה ל"רשת הביטחון" ובסכנות
שבחלק מהקיבוצים חברים עלולים למצוא עצמם עוד מתחת לרשת זו. לכן, כאשר אנו משתמשים
בצורה כל כך חופשית במושג "רשת ביטחון", חשוב גם שנדע לתת לה מימד ומדד כמותי, שיתן
משמעות אמיתית ל"ערבות ההדדית". לכן, חשוב שהנושא ילובן במזכירויות, במועצה ובכנסים
האזוריים. לכל פורום יש את התשומות שלו אל תוך הנושא וחשוב שנהיה קשובים להן.

סוכם:
א. המזכירות הרחבה מאשרת את העברת הנושא: "גבולות הערבות ההדדית", לדיון המשך במושב
הקרוב של מועצת התנועה.
ב. המזכירות מזמינה את כל בעלי ההצעות הנוספות, המבקשות להרחיב את מסגרת ההתייחסות
של הנושא הנ"ל, להופיע בפני פורום הצוות של "היום שלאחרי" ולהציגן שם.
ג. בכל מקרה, נושאים מרכזיים כמו: זכויות החבר; יחסי עבודה בקיבוץ המתחדש; שיוך
דירות; שיוך נכסים, יגיעו לדיון תנועתי נפרד מן הדיון הזה, במסגרת תוכנית העבודה
הרב-שנתית של מזכירות התנועה הקיבוצית.

style="width:520px;height:35px;position:relative;overflow:hidden;"
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים