פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה מס' 15 - התנועה הקיבוצית - 4.5.2003
פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה מס' 15 - התנועה הקיבוצית - 4.5.2003

פרוטוקול ישיבת מזכירות רחבה מס' 15
התנועה הקיבוצית - 4.5.2003
רשם: רן כוחן - 4.5.2003
יצירת קשר למזכירות
לאתר מטה התנועה הקיבוצית
משתתפים:
נתן טל (שפיים); גברי ברגיל (רמות מנשה) - מזכירי התנועה הקיבוצית; דב אביטל (מצר);
עפר אדר (געתון); הנרי אלקסלסי (בית זרע); מנו אלון (עין שמר); נגה בוטנסקי (בית
השיטה); אורי גלעד (ג. השלושה); אבישי גרוסמן (עין שמר); דוד דרומולביץ' (רמת רחל);
פסח האוספטר (רביד); רוסי וגשל (מצר); רבקה וילנד (ניר דוד); ח"כ אבשלום (אבו) וילן
(נגבה); יגאל וילפנד (עין השופט); דגי חבויניק (זיקים); קיטו חסון (תל יצחק); ראובן
טנא (מבוא חמה); רזי יהל (שדה בוקר); דניאל יופה (רמת יוחנן); רן כוחן (צרעה); עמרי
כנען (גן שמואל); סול לביא (אלמוג); אסיה מרגוליס (נגבה); יואל מרשק (ג. השלושה);
ח"כ אורית נוקד (שפיים); יוסי ניסן (כיסופים); עינת נעמן (מזרע); עינת סאלם
(ברקאי); מאשה סאמרס (רמת השופט); גידי סיון (גן שמואל); נפתלי סיון (אור הנר);
אמוץ פלג (חולדה); יונה פריטל (מעלה החמישה); נבות ציזלינג (עין חרוד מאוחד); ניתאי
קרן (רבדים); איז'ו רוזנבלום (ניר אליהו); מיכה שגיא (בית השיטה).

חסרים:
אורי אשכולי (כפר גלעדי); מוטל בוגומולסקי (מסילות); יעקב בכר (מענית); יוסי
בן-שאול (מעברות); איתן ברושי (גבת); סלסו גרברז (רמות מנשה); ענת גרה (אפיקים);
אמנון גרינברג (יטבתה); רבקה יקיר (תל יוסף); גיורא מסד (עין המפרץ); עידית ניב
(קרית ענבים); יהודית סולומון (מעין צבי); שריטה סינה (כפר הנשיא); אורי סלע
(כרמיה); יאיר צור (עין המפרץ); יגאל צחור (רביבים); דני רוזוליו (כברי); יעקי
רימון (כפר בלום); יניב שגיא (עין השופט).

משקיפים:
עליזה בורנשטיין (עין השלושה).
ישב בראש הישיבה:
עמרי כנען (גן שמואל).
מיקום הישיבה:
בבית אמות משפט.
מאשרים:
נתן טל/גברי ברגיל - מזכירי התנועה.
1. אישור סדר היום ואישור פרוטוקול ישיבה מס' 14 מ-23.3.03
המזכירות הרחבה אישרה את סדר היום וכן אישרה, ללא הערות, את פרוטוקול ישיבה מס' 14,
מיום 23 מרץ, 2003.

המזכירות בירכה את אריה (קיטו) חסון (תל יצחק), על הצטרפותו למזכירות הרחבה של
התנועה הקיבוצית ואיחלה לו רוב פעילות ומעורבות בעבודת התנועה.

2. בין ישיבה לישיבה - דיווח מזכירי התנועה
א. גירעון תקציב התנועה בשנת 2002 -
במענה לשאילתה שהוצגה ע"י סול לביא (אלמוג), התייחסו המזכירים בקצרה לנושא, לאחר
שהוא דווח בצורה מפורטת במועצת התנועה האחרונה ולאחר שזכה לפרסום רחב בעיתונות
התנועתית. בעיקרו של דבר, סדר גודל הגירעון בשנה האמורה היה כ-10% מכלל תקציב
התנועה באותה שנה (20 מיליון ש"ח). תקציב 2003 קוצץ ב-15%, לעומת השנה הקודמת.
המזכירים התייחסו בקצרה אל המסגרות התנועתיות שבהן היו חריגות משמעותיות בתקציב.

ב. הוועדה להגדרת סיווג התנועה הקיבוצית -
הוועדה הממלכתית עומדת לקראת סיום פעילותה. ההחלטות הנוגעות לקרקע ולאפשרות לרכוש
את נחלת המגורים בקיבוץ, תמורת היטל היוון במחיר סביר ומתקבל על הדעת, נדרשות גם
לאישור מועצת מינהל מקרקעי ישראל. ישיבת מועצת ממ"י אמורה להתקיים בסוף חודש מאי
ש.ז וקיימת ציפייה ודריכות רבה באשר לתוצאות עבודתה.
בנושא "הסיווג", צפוי שהוועדה תחליט על החלופה הבאה: תחת הכותרת "קיבוץ" יוכלו
להתקיים, זה לצד זה, גם הקיבוץ השיתופי וגם הקיבוץ המתחדש. הביטוי החוקי האמור
להתייחס לאמור לעיל, מתמצה המשפט אחד: סווגה אגודה בקיבוץ שיתופי או בקיבוץ מתחדש,
ייראו אותה כקיבוץ.

ג. ביטוח סיעודי -
המזכירים דיווחו כי בהמשך להודעת הביטוח הלאומי על כוונתו להפסיק את ההסדר המיוחד
שהתקיים עם הקיבוצים, למתן שירות סיעודי לאוכלוסייה נזקקת, קשישים בעיקר, החלה
התארגנות תנועתית רחבה להיערכות לקראת המצב החדש. בפני הקיבוצים הוצבו 3 חלופות:
הראשונה, כול קיבוץ לנפשו ולמציאת פתרון לבעיותיו, בתחום האוכלוסייה הסיעודית.
השנייה, להקים חברת סיעוד של התנועה הקיבוצית בלבד ולהציע לקיבוצים להצטרף אליה.
השלישית, להקים חברה של התנועה הקיבוצית, בשת"פ עם "משקי הקיבוצים" ובשיתוף חברה
פרטית (חברת עמ"ל, בבעלות "מפעלי גרנות"). מטרת החיבור הנ"ל, לאפשר לקיבוצים לקבל
את המענה הטוב ביותר בתחומי הסיעוד. התנועה החליטה לבחור בחלופה השלישית. עם זאת,
אין כוונה לכפות על הקיבוצים את בחירתם וכול קיבוץ יוכל להתקשר עם כול גורם מקצועי
שירצה. במנדט של חברת הסיעוד הקיבוצית נאמר - בין היתר - כי עודפים כספיים
שייוותרו ברשות החברה, בתום כול שנה, יוחזרו לקיבוצים שהצטרפו לתוכנית זו.

ד. גזירות "התוכנית הכלכלית" של ממשלת ישראל -
התנועה מקדישה כיום זמן ופעילות משמעותיים, בניסיון לסכל את גזירות האוצר, במסגרת
מה שמכונה ע"י שר האוצר כ"רפורמה כלכלית". למאבק זה יש שתי פנים: הפן האחד, המאבק
של כלל החברה הישראלית - ואנחנו חלק ממנה - בנגזרות "התוכנית". ישנה חשיבות רבה
בכך שהתנועה הקיבוצית לא תתבדל ותהיה חלק מן המאבק הזה. אין כאן רק מאבק בתוכנית
כלכלית. מדובר כאן גם על מאבק אידיאולוגי, שנועד לשנות את פני החברה והכלכלה
בישראל, ברוח הרפורמות, כביכול, התאצ'ריסטיות ששלטו בכיפה באנגליה של ראשית שנות
ה-80. בפן השני של המאבק, קיימות גם עילות ספציפיות של התנועה הקיבוצית, שמחייבים
אותה להתנגד למהלכי האוצר. בין אלה ראוי להזכיר שלושה נושאים מרכזיים: הראשון,
הניסיון לצמצם באופן דרסטי את סמכויותיהן של מועצות הייצור. השני, הכוונה לאחד
רשויות/מועצות אזוריות, באופן שעשרות רבות של קיבוצים ייפגעו מכך, ברמת הטיפול
השוטף בהם ובבעיותיהם השונות. השלישי, ההודעה החד-צדדית על סגירת המינהל לחינוך
התיישבותי. בכול אחד מהמאבקים הנ"ל, שותפים גם גורמים רבים אחרים, ביניהם גם ארגון
המועצות האזוריות ומטה הפעולה של התנועות ההתיישבותיות.

3. זכויות וחובות החבר בעבודה - הצעת אגף חברה
(מוזמנת: דפנה קנטור)
רבקה וילנד (גזית), רכזת אגף חברה, הציגה את המסמך, שעבר מספר תיקונים, מאז שנדון
בפורום של המזכירות הפעילה, לפני מספר שבועות. המסמך המונח לפני חברי המזכירות
הרחבה, אמור לשמש כ"מתווה דרך" וכ"מנחה" בעלי תפקידים ומנהלי מש"א בקיבוצים,
במפעלים ובתאגידים האזוריים. בסופו של דבר, ולאחר שיעבור את שלבי ה"שיפוץ" הסופיים,
הוא יישלח גם לכול חברי הקיבוצים באשר הם שם.

הנושא הנ"ל כבר עבר "סבב" ראשון של בדיקה והתייחסות, לפני למעלה משנתיים, ע"י צוות
שבראשו עמדה נגה בוטנסקי (בית השיטה). בגלל סיבות שונות, לא הגיע הצוות עד לשלבי
יישום סופיים. בחודשים האחרונים חלה עלייה משמעותית במספר הפונים לאגף החברה וכן גם
למלווים האזורים, בבקשות לברר סוגיות שונות הנוגעות ל"עולם העבודה", בעיקר מכיוון
של קיבוצים העוברים כיום תהליכי שינוי מעמיקים. בעקבות זאת הוחלט באגף להטיל על
דפנה קנטור (דליה), רכזת מש"א וכן על עו"ד אמיר גנז (מעברות), להכין הצעה נוספת
בעניין הנידון. הצוות הסתייע בניסיונה ובידע שנצבר אצל נגה בוטנסקי, מאז שרכזה את
הצוות הקודם.

במהלך עבודת הצוות, הסתבר כי בשורה ארוכה של קיבוצים מתקיימים סידורים נאותים של
יחסי עובד-מעביד, עם מינימום של תקלות ובעיות. לעומת זאת, ישנם לא מעט קיבוצים שבהם
לא התקיים תהליך מוסדר ולא נעשה ניסיון להגיע להסכמות משותפות בכול הנוגע להיערכות
החדשה בתחומי העבודה. כתוצאה מכך, לא אחת קורה כי חברים נאלצים לפנות לגורמים
חיצוניים, לרבות ערכאות משפטיות, בכול מקרה שנוצרת התנגשות בין ציפיות החבר
להתנהגות בפועל של מוסדות העבודה בקיבוץ.

לדעת רכזת האגף, הגיעה העת לעסוק בשיפור המצב הקיים ובהסדרת מכלול יחסי העבודה
המתקיימים בין הקיבוץ לפרטיו. לכן, הוצאת המסמך "המתווה" ו"ממליץ" היא צורך אקוטי.
מאחר וחוקי העבודה במדינת ישראל הם חוקים טובים ונאורים, אין צורך "להמציא מחדש את
הגלגל" ואין צורך לתקן כיום הסדרים ותקנות חדשות. יש כיום ציפייה בקיבוצים לאמירה
נחרצת וברורה של התנועה, במיוחד באותם מקומות שלא ידעו להסדיר את מערכות יחסיהם עם
חבריהם, בעת הזאת שהקיבוצים עוברים שינויים כה מפליגים.

דפנה קנטור (דליה), משוכנעת כי אין שום מניעה שחוקי העבודה הטובים המתקיימים במדינת
ישראל, לא יהוו מסד ובסיס בכול מערכת יחסי העבודה בקיבוץ, בין אם הוא "מסורתי" או
"מתחדש". הקיבוץ יכול להסתמך על חוקים אלו כמינימום ולהוסיף ולשפר משלו. בדבריה,
ביקשה דפנה לשים את הדגש על מספר נקודות מרכזיות הנובעות מן המסמך המוגש. הנקודה
הראשונה, גם כאשר קיבוץ משתנה ומערכת קבלת ההחלטות מתבזרת על פני גופים וענפים, גם
אז חובה לזכור, כי הענפים הם של כלל הקיבוץ וחבריו ולא של מנהל/מרכז הענף. על
הקיבוץ ל"הזכיר" לרכז הענף - בין אם הוא חבר או שכיר - כי בכול מקרה, זכות החבר
לעבודה קודמת לזכותו של השכיר בקיבוץ.

נקודה שנייה, לדעתה של דפנה, הראויה להדגשה היא בחובה "לבנות" מנגנוני "הוגנות" אל
תוך מערכת יחסי העבודה, זאת כדי שהחבר ידע כי יש לו כתובת וכי יש לו להיכן לפנות,
במקרה שנראה לו כי נגרם לו עוול אישי בענף. הנקודה השלישית קוראת להיזהר ככול שאפשר
בכול מקרה שמפעילים בקיבוץ את מנגנון הפיטורין. אסור למהר ולהשתמש ב"נשק" הזה. יש
להימנע, ככול האפשר, מפיטורין של חברים ממקומות עבודתם ולעשות כול מאמץ שניתן, טרם
שמגיעים אל הקו האדום הזה. ככול שהפיטורין קשים בכול מערכות העבודה החיצוניות
לקיבוץ, הם קשים כפל כפליים, כאשר מנסים ליישם זאת בקיבוץ.

נגה בוטנסקי (בית השיטה), משוכנעת כי במציאות הקיימת כיום מסביבנו, אנו נאלצים
לדבר על כול הנושאים הללו בריש גלי. הבעיה המרכזית, כיום, איננה בעיית ההווה או
העתיד, אלא שהיא מתייחסת בעיקרה לשאלת הרטרואקטיביות, כאשר מספר הולך וגדל של חברים
יחליטו לתבוע את המפעלים האזוריים, או אפילו את קיבוציהם, בגין הפרת חוקי עבודה
בסיסיים הנהוגים במדינת ישראל. מאחר ולא ניתן עוד להתחמק מהבעיות, הרי שעיקר המאמץ
צריך, לדעתה, להתמקד ב"הדרכת" קיבוצים, לבל יעשו טעויות - ולו גם בתום לב מוחלט -
שבעטיין עלולים להיגרם להם נזקים כספיים כבדים ביותר. באמירה כללית יותר, סבורה
נגה בוטנסקי כי "אנו רודפים אחר הרכבת שכבר עזבה את התחנה". חלק מהמהלכים כבר השיגו
אותנו מזמן. בפועל, קיבוצים חשופים כיום לתביעות של עובדים, חברי קיבוץ, בתחומי
ההוראה, הרפואה, הסיעוד, הרשויות והמפעלים האזוריים. בכול מקרה, המסמך המוצע הוא
הבסיס ובשום פנים ואופן איננו "הגג", שאליו ניתן להגיע אם וכאשר רוצים להשתית את
יחסי עובד-מעביד בתנועה הקיבוצית, עפ"י לשון ורוח חוקי המדינה.

רוסי וגשל (מצר), פתחה את דבריה והעלתה את הבקשה, כי המסמך הנוכחי ייכתב באופן
שייתן ביטוי ברור לשני המינים. מעבר לכך, היא הזכירה את מצוקתן של חברות קיבוץ
בהיריון, המוצאות עצמן מפוטרות משעה שהן רוצות לחזור למקום עבודתן. על הקיבוץ למצוא
את הדרכים להתמודד עם הבעיה, לפחות כפי שמקובל להתמודד עליה מחוץ למערכת הקיבוצית.
רוסי ביקשה כי המסמך המוצע ייתן את הדעת גם על סוגיית הוותק בעבודה. במקרים רבים,
בעת שמתומחרים כיום המשרות בקיבוץ, אין שום התייחסות למרכיב הוותק של החבר במקום
עבודתו.

יואל מרשק (גבעת השלושה), בירך את הצוות על עבודתו. לדבריו, אם אנו - חברי
הקיבוצים - רוצים להיות ולחיות אחרת מהסביבה העוטפת אותנו, הרי שיש לתת לכך ביטוי
בתחומי חיים רבים שבאורחות חיינו. באשר לתחומי העבודה, יש, לדבריו, לתת את הדגש על
שני מישורים: הראשון, המסמך צריך להכיל המלצה מפורשת על שמירת פערים מצומצמים, בעת
קביעת מדרגי התמחור. השני, נוגע לגברים ולנשים, המלצה מפורשת, כי שווי המשרה יוערך
באופן שווה לאישה ולגבר, זאת, כאשר הם עובדים במקום עבודה אחד, באותה משרה ובאותה
רמת אחריות. מדובר כאן על המלצה בלבד.

עינת סאלם (ברקאי), חזרה ושבה אף היא לנושא הפערים בין המינים. לדבריה, משפחות
חד-הוריות נפגעות יותר קשה ממשפחות זוגיות, מעצם קיומם של פערים בשכר. יש למצוא לכך
פתרון מהיר והיא מקווה כי הצוות שניסח את המסמך אכן יקבל על עצמו להציע פתרון סביר
לסוגיה זו. כמו קודמתה, גם היא הציגה את נושא הוותק. על ועדות התמחור למיניהן
לתמחר את העבודה לא על פי מחיר שוק, אלא לפי ההערכה ולפי החשיבות והחיוניות של
המשרה.

דב אביטל (מצר), סבור כי קיימת סכנה רבה בהעמדת הנושא על בסיס יחסי עבודה בין מעביד
ועובד בקיבוץ. בהיעדר מנגנון משפטי-לגלי להפריד בין "התקופה החדשה" לתקופה הקודמת,
הרי כול שנותר זהו "עקרון הרציפות", שיש מאחוריו הרבה כוח ועצמה בכול התדיינות
משפטית שהיא. אם חברי קיבוצים ירצו להשתמש בעקרון זה ולתבוע את מרב זכיותיהם, כאמור
מלשון החוק, אפשר אז שכול "אוצרות" התנועה הקיבוצית לא יספיקו כדי לכסות על גודל
התביעות שיוגשו. לכן, לדעתו, אם רוצים לדון בכול סוגיות התגמול והתמרוץ, יש לעשות
זאת במסגרת של מסמך חדש ואחר, אך לא במסגרת הדיון על חובות וזכויות החבר בעבודה.

עפר אדר (געתון), הצטרף אף הוא לרשימת המברכים על עצם קיומו של המסמך, אף שחסרה לו
התייחסות ספציפית ונפרדת בהתייחס ליחסי עובד-מעביד בתאגידי הקיבוצים. עפר סבור כי
יש לחשוב על הקמת קרן תנועתית לתשלום פיצויי פיטורין לאותם חברי קיבוץ שאיבדו את
מקומות עבודתם. לדעתו, יהיה בכך לחזק משמעותית - יותר מכול נושא אחר - את תחושת
הביטחון הסוציאלי של החבר.

איז'ו רוזנבלום (ניר אליהו) ביקש לבדוק, בתהליך, את הנקודות הבאות: הראשונה, כיצד
יכולה התנועה להשפיע על קיבוצים, כך שהם יהיו מוכנים לאמץ את ההצעות הללו כלשונן
וכרוחן. שנית, הוא מציע לשקול גם את הצד הניהולי ולוודא שהוא אינו נפגע, כתוצאה
מהעברת "מרכז הכובד" של יחסי העבודה בקיבוץ מן הקולקטיב (ו. עבודה; רכז עבודה;
מש"א וכיו"ב), אל הפרט/החבר. שלישית, גם בתהליכי שינוי והפרטה, יש עדיין מרחב,
לשאוף להבטיח למפקד/מנהל המפעל, את מלוא הסמכויות ולהחזיר את כושר התפקוד, הכול לפי
הצורך.

ח"כ אורית נוקד (שפיים), רואה במסמך המוצג מעיו "מפת דרכים" לכול מי שעוסק ביחסי
העבודה בקיבוץ. היא ביקשה לחדד שלוש נקודות. הראשונה, דווקא היום, לנוכח נתוני
האבטלה הקשים, יש להעדיף עובד קיבוץ על פני עובד שכיר. השנייה, יש לכלול במסמך זה
ובדומיו, את עקרון הבוררות. שלישית, היא סבורה כי נשים אינן בבחינת "אוכלוסייה
מיוחדת" ואסור לקטלג אותן שכאלו. נשים יכולות ומסוגלות להיות תרומה אדירה למערך
העבודה של הקיבוץ, אם אכן יתייחסו אליהן כך.

מאשה סאמרס (רמת השופט), סבורה כי הקיבוץ אינו מנחיל מספיק את הנורמות הערכיות שלו
בתחום יחסי העבודה, ככול שהדבר נוגע למפעלים, לשותפויות ולתאגידים השונים, בעיקר
כאשר הם נפרדים מהמבנה הניהולי של הקיבוץ עצמו. היא עצמה סבורה כי הקיבוץ יכול
לעשות בתחומים אלו הרבה יותר ממה שנעשה כיום. בהתייחס למערכת משאבי אנוש בקיבוצים,
טענתה המרכזית היא כי מרוב העיסוק ב"התפרנסות", ניטלה ממשאבי אנוש הנשמה היתרה של
הקיבוץ. היא סיפרה על קיבוץ בצפון הארץ, שבו פוטרו בו-זמנית בעל ואשתו משני מקומות
עבודה. מאשה קבלה על כך שקיימת בורות רבה ביותר בקרב חברי קיבוץ באשר לזכויותיהם
במקומות העבודה. משאבי אנוש לא תמיד ממלאים את החסר הזה ומעדיפים להסתתר מאחורי
תקנונים יבשים. לכן, ככול שמסמך הנוכחי הוא טוב ובמקומו, ראוי שיתווסף לו פרק
שיעסוק בדרך שבה צריכה לפעול מערכת מש"א בקיבוץ של היום.

אסיה מרגוליס (נגבה), מודאגת מהאפשרות של אי-יישום של המסמך בשטח. לדבריה, אם
אין רוצים שהמסמך ימצא את מקומו בסל האשפה של מזכירות הקיבוץ, אין מוצא אלא לחשוב
על הקמת גוף מתווך, שיוכל להוביל אותו מן התנועה אל הקיבוצים. לדעתה, מי שצריך לקבל
על עצמו את המשימה הזאת אלו הם המלווים האזוריים של התנועה הקיבוצית. רק אלה יוכלו
גם לוודא כי הכוונות הטובות של התנועה אכן מגיעות לכלל יישום בשטח, עפ"י הצרכים
ועפ"י היכולות של כול קיבוץ וקיבוץ.

יוסי ניסן (כיסופים), סבור כי חלקו הגדול של הדיון במזכירות הרחבה, לא עסק במהות
האמיתית של הנושא שעמד על סדר היום. המסמך, לדבריו, מדבר על חובות וזכויות החבר
בעבודה, בעת היותו חבר באגודה שיתופית (אגש"ח). במילים אחרות, הנייר אמור היה
לבחון, מה קורה לחבר הקיבוץ במסגרת שבה לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, במובן המקובל
בשאר חלקי החברה. יוסי ניסן טוען, כי הדיון נסב על היפוכו של הנושא, כאילו כן ניתן
לקיים יחסי עובד-מעביד בקיבוץ וכאילו כן ניתן להחיל על חברי האגודה השיתופית -
קיבוץ, את חוקת העבודה של מדינת ישראל. לדעתו, גם במסגרת האגש"ח ניתן ליצוק תכנים
שלא יפלו לרעה בין חבר לחבר וכי חברי האגודה יקבלו עדיפות מכוונת, בכול מקרה שמש"א
יצטרך למצוא לחבריו מקום עבודה הולם.

המזכירים סיכמו את הדיון. הם רואים את חשיבותו של המסמך בעצם ההכרזה התנועתית
החד-משמעית, כי הקיבוץ חייב להסדיר את מערכת יחסי העבודה שלו, הן מסיבה של צמצום
הנזק האפשרי כלפי מקרי "העבר" והן כמסר תנועתי-ערכי כלפי הקיבוץ המתחדש. המצב בשטח
אינו מותיר זמן רב להשתהות או לדחיית הטיפול בנושא. ככול שחוקים ותקנות אלו יהיו
ביתר הלימה לחוקי המדינה, כך גם ייטב לכולנו. תמה התקופה בה שאפנו לקיים הלכות
והחלטות פנימיות הייחודיות אך ורק לתנועה הקיבוצית. נכון להיום, בשל כול הדברים
שהועלו במהלכו של דיון חשוב זה, יש לעשות את הדברים בשקיפות המרבית.

הוחלט:

א. המזכירות מאשרת את נוסח המסמך שהוגש לפניה (מצ"ב כנספח לפרוטוקול).

ב. המזכירות הרחבה מטילה על אגף חברה ליישום האמור במסמך ולהפצתו בתפוצה הרחבה
ביותר לחברי הקיבוצים.

ג. המזכירות הרחבה מודה לכול מי ששקד ועמל על הכנתו של המסמך.

4. המצב הכלכלי של קיבוצי התנועה - סקירת רכז האגף הכלכלי
אורי גלעד (ג. השלושה), רכז האגף לכלכלה, סקר את המגמות המרכזיות, המאפיינות את
כלכלת קיבוצי התנועה, במהלך השנתיים האחרונות. שורה של גורמי מאקרו חיצוניים,
השפיעה קשות על ההתפתחויות בתחום זה. בין היתר, המיתון הכללי במשק; המצב הקטסטרופלי
בתיירות; הפגיעה המתמשכת בחקלאות. עם זאת, ניתן לאתר יציבות מסוימת בתעשייה
הקיבוצית. יחסית למקבילתה החוץ-קיבוצית, התעשייה הקיבוצית נפגעה פחות.

לדבריו של רכז האגף לכלכלה, בקיבוצים שהצליחו לפתח מנגנוני התמודדות עם תנאי השוק
והסביבה, ניתן לאתר כיום 3 פרמטרים, שראוי לעקוב אחריהם בעניין רב: הראשון, גידול
משמעותי בהכנסה מעבודה. השני, קיטון משמעותי בהוצאות המשותפות ובהשקעות הצרכניות.
השלישי, גידול בהפרשה של קיבוצי התנועה לקרנות הפנסיה. שלושת המגמות הללו הן
חיוביות ומעידות - בין היתר - על יכולת התארגנות כלכלית במצבים משתנים. בהשוואה
לשנים קודמות, שנת 2002 מצביעה על כך, כי לא חלה הרעה במצבם של רוב קיבוצי התנועה
וכן גם לא במצבם של רוב חברי הקיבוצים.

אורי גלעד צופה כי בשנת 2003 (השנה הנוכחית), ילך ויגדל מספרם של הקיבוצים שיעברו
בפועל לשכר הדיפרנציאלי ("רשת ביטחון"). נושא נוסף, לדעתו, אשר יעמוד בתקופה
הקרובה במרכז ההוויה הכלכלית-קיבוצית, הוא נושא "שיוך הדירות", במיוחד אם וכאשר
"הסדר הקרקעות", עליו מדברים הכול בימים אלו, יקרום עור וגידים. מדובר כאן בתהליך,
שמבחינה כלכלית הוא בלתי-הפיך. לגבי קיבוצים רבים הוא עשוי לשמש כקטליזטור להתגבשות
של הסדרים פיננסיים מסוגים שונים, גם אם תהליך זה יתמשך לאורך מספר שנים.

5. שונות
- צבי (קיטו) חסון (תל יצחק) אישור מועמדותו ב"מועצת התנועה" - חבר במזכירות
הרחבה. המזכירות הפעילה אישרה את הצגת מועמדותו של הנ"ל לחברות במזכירות הרחבה של
התנועה.

- יו"ר הישיבה, עמרי כנען (גן שמואל), הודיע על סיום הישיבה ואיחל לנוכחים חג
עצמאות שמח.


יציאה מניהול בקליק מערכת מעוף
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים