הכנר שיורד מן הגג
נייד: 050-7677913, פקס: 03-6951195, dover@tkz.co.il
 

הכנר שיורד מן הגג

אביב לשם, דובר התנועה הקיבוצית - 25.8.2011

 

אורי לביא ועפרי

אורי לביא, הכנר המיתולוגי של הקאמרית הקיבוצית פורש. טור פרידה מרגש

 

40 שנים, למעשה מאז הקמתה, היה אורי לביא מקיבוץ שער העמקים בתזמורת הקאמרית הקיבוצית. שנים רבות הכנר הראשי, בשנים האחרונות כנר שני. בהגיעו לגיל 70, שבע קונצרטים ומסעות ברחבי הארץ והעולם החליט לפרוש.

 

באירוע פרידה שעשו עבורו עמיתיו לתזמורת קראה רעייתו עפרי סיכום מרגש על תקופתו, תקופתם, בתזמורת. על ההווי המיוחד והתמורות לאורך השנים. וכך קראה:

 

"אורי נפרד היום מהתזמורת הקאמרית הקיבוצית לאחר 40 שנה, אך לא רק אורי נפרד, גם אני נפרדת מהתזמורת.

 

ב-21 ליולי לפני 40 שנה בדיוק התקיים בגבעת חביבה הקונצרט הראשון של התזמורת בניצוחו של אבי אוסטרובסקי. היום הזה חרות היטב בזיכרוני: ישבתי בשורה השלישית, ואני בסוף חודש תשיעי עם בננו הבכור, עמית. לבשתי שמלה צהובה עם צווארון וכפתורים - קבוצה א בגדי הריון, כך היה נהוג בקיבוץ של פעם. שמלה של כולם. יומיים אחר כך, ב-23 ליולי נסעתי ללדת את עמית החוגג בימים אלה יום הולדת 40.

אורי לביא, עפרי ונכד

עמית נולד עם התזמורת. גדל וצמח איתה וכשמסתכלים עליו ומסתכלים על התזמורת. לפני 40 שנה החלה המנגינה התזמורתית להיות שזורה בחיינו המשפחתיים. להיות ביתנו השני, למלא את כולנו בצלילים ומנגינות ולהיות חלק מהסיפור המשפחתי שלנו. מאז אני מלווה את התזמורת, בנאמנות עקביות ומסירות,לא מדלגת על אף סדרה ועל אף קונצרט.

 

ובהתבונני לאחור במבט רטרוספקטיבי, חווה עם התזמורת את מסע ההתפתחות שלה: מתזמורת שמופיעה על הרצפה בחדרי אוכל בקיבוצים, לתזמורת שמופיעה באולמות אזוריים בפסטיבלים ובערים גדולות, פורשת נוכחותה על כל מפת ארץ ישראל מהצפון ועד הדרום, מתמקצעת ומשתכללת, מביאה רפרטואר עשיר מגוון ומרתק. מנגנים בה ואתה נגנים מכל העולם, היא מתקדמת ולא נחה על שמריה. מנצחים באים ומנצחים הולכים, נגנים מצטרפים ונגנים אחרים פורשים, ואני ממשיכה ללוות בנאמנות ובאהבה את התזמורת הקאמרית הקיבוצית. אז כמובן שמכל זה קשה להיפרד.

 

קודם כל אנשים

 

ממה אני נפרדת? למה אתגעגע? בראש וראשונה מ"הגאווה" להיות אשת נגן בתזמורת הקאמרית הקיבוצית. נפרדת מלהכין סנדוויצ'ים מתובלים בהרבה אהבה ותבלינים. אני נפרדת מהציפייה לשובו של אורי אחרי הקונצרט, חצי ערה חצי ישנה - לשאול איך היה הקונצרט, איך הגיב הקהל. אני נפרדת מהשקט ומהשלווה להיות לבד בבית ולחכות בדריכות וצפייה לשובו של אורי.

 

אני נפרדת מהכיף שלי להזמין חברות לקונצרטים של התזמורת, ולהיות גאה שאני חלק מהסיפור. אני נפרדת מהשאלות היומיומיות של הילדים והנכדים "איפה אבא, איפה סבא?" והתשובה כמובן "סבא בחזרות, סבא בקונצרט".

 

ולבסוף אני נפרדת מכל חברי התזמורת שהיו במשך 40 שנה חלק משמעותי ונכבד בחיינו.

 

הימים חולפים השנים עוברות אך המנגינה לעולם נשארת. ואני מאחלת לתזמורת שתמשיך לשמור על צביונה, אופייה וייחודה, שצליליה ימשיכו להיות נקיים, זכים וערבים לכל שומעיה. ולזכור שמאחורי הצלילים יש קודם כל אנשים".

 

סרטוני קיבוצים
סיפורי קיבוצים
עיתונות קיבוצית
חדש באתר הקיבוצים
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים