מתכנון המחר לתכנון ההווה
נייד: 050-7677913, פקס: 03-6951195, dover@tkz.co.il
 

מתכנון המחר לתכנון ההוה

אביב לשם, דובר התנועה הקיבוצית - 28.3.2011

 

שלומית צימרינג

תהליך הכנה ממושך והוגן, החלטה משותפת, ותכנון "היום שאחרי". התנועה מגבשת חוברת הכנה לקראת פרישה מעבודה

 

היחידה לניהול משאבי אנוש ממליצה לקיבוצים לקבוע בתקנון גיל פרישה מחייב. שלומית צימרינג (מגל), מנהלת היחידה מסבירה שבין אם יהיה זה 65 או 67 או אפילו 70 יחליט כל קיבוץ על גיל פרישה בהתאם לצרכיו. אולם, היא מדגישה, קביעת גיל פרישה מחייב אין פירושו שכל חבר בהגיעו לגיל זה מחויב להפסיק לעבוד, תפקיד משאבי אנוש לקיים תהליך ממושך מול החבר ומול הענף בו הוא עובד ולהגיע להסכמה על אחת מארבע אפשרויות: המשך עבודה במשרה מלאה, חלקית, בהתנדבות או פרישה מלאה, בהתאם לצורכי הענף ורצונות החבר. בקיבוץ בו נקבע גיל פרישה מוסכם, ניתן יהיה למנוע תחושות קשות ופגיעה שחש לעיתים חבר שבגיל 80 אומרים לו פתאום להפסיק לעבודה. מהבחינה הפסיכולוגית זה יאפשר לחברים לחשוב על מה הם רוצים לעשות אחרי פרישתם, ולהתכונן אליה. עוד היא מוסיפה "יש לשמור תמיד על כבוד החבר הוותיק, ולבצע הכל על בסיס הסכמות רחבות תוך תקשורת וסיוע במציאת אלטרנטיבות הולמות".

 

"פרישה איננה פיטורין"

 

הדברים חודדו בסדרת כנסים אזוריים בנושא הכנה לפרישה מעבודה בקיבוץ, בהם השתתפו למעלה מ-250 ממלאי תפקידים בתחומי משאבי אנוש, קהילה ובריאות ורווחה בקיבוצים.

 

בסיכום שעשתה לארבעת הכנסים הראשונים - באשכול, שפלה, יזרעאל ובגליל העליון, ולקראת שניים נוספים - לקיבוצים בדרום ובאזור גרנות, חוזרת שלומית להנחות היסוד: בראשית כינונו של רעיון הקיבוץ הייתה התפיסה ש"העבודה היא חיינו" תפיסה מרכזית באידיאולוגיה שלו. במשך מאה שנה היה ברור לכולם שעבודה היא חובה וזכות מצעיר ועד זקן, כל אחד לפי יכולתו הפיזית גם עד גיל מאה. באותה המידה האמנו שאין צורך להפריש לקרנות פנסיה כי כל דור יתמוך בקודמיו. וכמו ש"נפל האסימון" לכך שיש צורך למצוא מקורות כספיים לתמיכה בותיקים לעת זקנתם כך גם הולכת ומשתרשת בקיבוצים התפיסה שצריך לאפשר לחברים לפרוש מהעבודה וליהנות מזמן פנוי בהגיעם למה שמוגדר "הגיל השלישי". השאלה המרכזית ששבה ועולה בקיבוצים, מתחדשים ושיתופיים, היא איך לעצב תהליך נכון והוגן שיענה על צורכי מערכת העבודה מחד, ועל צורכי החבר הוותיק מאידך. צימרינג מדגישה "פרישה איננה פיטורין. לא "זורקים" את החבר מעבודתו. זהו שלב טבעי נוסף בחיים, כמו הליכה לכיתה א', לצבא וללימודים, וצריך שכך יהיה היחס גם לשלב הפרישה, הן מצד הפורשים והן מצד המנהלים, ללא שיפוטיות, בענייניות ומתוך דיאלוג.

 

למידת מיומנויות פנאי

 

דליה נקר, מנהלת חברת "גיל מהות" המתמחה בגיל השלישי הרצתה על ההיבטים האישיים והחברתיים של הפרישה מהעבודה. "בגיל השלישי רצף החיים משתנה. מתכנון המחר לתכנון ההווה. לקום בבוקר ולעשות מה שאני רוצה זה מאתגר אך גם מפחיד. פתאום 'מותר' לא לעשות כלום כל היום". לדבריה, יש לסייע לכל חבר לתפור את החליפה המתאימה לו. יחד עם זאת, מאחר והשינוי בקיבוצים בתפיסת הגמלאות הוא דרמטי, היא רואה בקבוצת הפנסיונרים של היום קבוצה פורצת דרך שצריך לתת לה כלים כדי לעצב מציאות שתסלול את הדרך גם לבאים אחריהם.

 

מירב גלעד - גרנות, מפתחת מיומנויות פנאי ומנחת סדנאות אמרה שפיתוח מיומנויות פנאי הוא קריטי לגמלאים הצעירים שרבים מהם העסיקו את עצמם כל חייהם בעבודה קשה ובבניית משפחה. גלעד-גרנות הצהירה שהקיבוצים הם חלוצים גם בתחום של פיתוח מיומנויות פנאי לחברים אחרי פרישה, ואין לה כל ספק שככל שנושא הפרישה הולך ותופס תאוצה גם זה יהיה מודל שאחרים יחקו אותנו בו. יעל אייזנר, מנהלת מחלקת הבריאות בתק"צ הבהירה שרווחת הקשישים היא אחריות קהילתית. "חייב להיות גורם בקיבוץ העוסק בתחום ומפתח את המערכות הקהילתיות, בין אם מדובר על פעילות פנאי לגמלאים עצמאיים, ובין אם טיפול בקשיש ניזקק בביתו או בבית הסיעודי.

 

יש כתובת

 

בחלק האחרון של היום דובר חשיבות טיפול הנושא ברמה התנועתית, ועל איסוף הידע שנצבר בקיבוצים ויצירת קשר בין שותפי התפקיד ופיתוח קהילת העוסקים בגיל השלישי. במעגלי הידע שהונחו על-ידי ענת רוזנבלט, יועצת ארגונית ומאמנת מנהלים, חלקו המשתתפים את המציאות בקיבוצם בתחום הפרישה מעבודה, האתגרים וההצלחות, שותפי התפקיד והלקחים לעתיד.

 

קיבוצים המעונינים בעיצוב תהליך פרישה שיקבל את הסכמת רוב הציבור וייכנס לתקנון הקיבוץ מוזמנים להיעזר בשלומית. הידע מהכנסים יעובד לחוברת עבודה לעוסקים בנושא ההכנה לפרישה בקיבוץ.

 

המלצה לנוהל פרישה מעבודה
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים