'תעשיית הקיבוץ כמנוף לחיזוק כלכלי וחברתי' / אודי פלד, מנהל אגף הכלכלה, בכנס איגוד התעשייה הקיבוצית
נייד: 050-7677913, פקס: 03-6951195, dover@tkz.co.il
 

תעשיית הקיבוץ כמנוף לחיזוק כלכלי וחברתי / אודי פלד, מנהל אגף הכלכלה

אביב לשם, דובר התנועה הקיבוצית - 28.11.2010

 

אודי פלד, מנהל אגף הכלכלה

כאשר אנחנו אומרים קיבוץ, אנחנו מתכוונים בעיקר לישות חברתית מיוחדת במינה, ופחות לשיטה כלכלית פורצת דרך.

 

רבי אלעזר בן עזריה אומר (פרקי אבות): "אם אין קמח אין תורה - אם אין תורה אין קמח". תורה וקמח - לכאורה שני צדדים של אותה מטבע, לכאורה מושגים שווי ערך. ולא-היא! כך פירש ר' עובדיה מברטינורא: "מי שאין לו מה יאכל, כיצד יעסוק בתורה", אבל גם: "מה יועיל לו הקמח שבידו, הואיל ואין בו תורה - נוח לו שלא היה לו קמח והיה מת ברעב".

 

כפרפראזה על הפסוק "אם אין קמח אין תורה" ניתן לומר: אם אין כלכלה - אין חברה. גם כאן, החברה היא עיקר והכלכלה תפל. דומה שגם הכלכלה מכירה בהיותה כלי שרת. אנו למדים זאת אפילו משמות התאגידים הפועלים בעולם העסקים: חברה, אגודה שיתופית, שותפות, עמותה. כולם מונחים השאובים מן התחום החברתי.

 

על פי הגישה הנ"ל אני בוחן את הכלכלה הקיבוצית, בראש וראשונה על פי מידת תרומתה לאותה קהילה בעלת קווי אופי ייחודיים - הקיבוץ. על מנת לשפוט אם עיסוק כלכלי מסוים תורם לקיבוץ בתור שכזה, יש להגדיר פרמטרים המגדירים את הקיבוץ "בתור שכזה".  אסתפק כאן באחד בלבד שהוא בבחינת "השורה התחתונה" – הסולידאריות החברתית. אותו ערך שאת פטירתו בטרם עת אנו מבכים במישור הממלכתי, ושעדיין, למרות כל "השינויים", קיים במידה גדושה בקיבוץ.

 

לעסק הקיבוצי (תעשייתי או אחר) תרומה מכרעת ללכידות החברתית קהילתית של הקיבוץ, הנשענת בראש וראשונה על תחושה יום-יומית של שותפות גורל.  תרומה זו מתקיימת במיטבה כאשר מתקיימים שלושה תנאים:

 

א. מרכז הפעילות נמצא "בחצר הקיבוץ". ב. הקיבוץ הוא בעל השליטה בפעילות ג. גרעין רחב של חברי הקיבוץ ובניו מועסק בפעילות.

 

מאחר ואנחנו נמצאים בכנס התעשייה הקיבוצית, אני רוצה לסיים בכמה מילים לעניין - אולי ...

 

פעם, באחת התערוכות, הופיע בביתן של מפעלנו הקיבוצי איל התעשייה (והחברה) סטף וורטהיימר. לבקשתו הסברתי לו מה אנחנו עושים ואז הוא שאל: "נראה לי שאתם מנהלים תעשייה מצליחה למדיי, וזאת לאורך עשרות שנים - מהו אם כן היתרון היחסי שלכם?"

 

ואללה!! אמרתי לסטף - נפלת לי ממש טוב. סיפרתי לו את הבדיחה על הרשל'ה, שאשתו מעירה אותו בלילה: "קום, גנבים בבית!", והוא מדליק נר, מצטרף אליהם ואומר: בואו נחפש ביחד - אולי נמצא משהו.

 

לי לא היה נר ולסטף לא היה זמן לחפש איתי, אבל זה "הכניס אותי לאמביציה". להלן מספר תובנות העשויות לסייע בהבנת היסודות המיוחדים לתרבות הארגונית של התעשייה הקיבוצית, ושמעבר להתמיינות האבולוציונית הרגילה, מסייעים לשרידותה ואפילו לשגשוגה. אבל תחילה - מה דווקא לא.

 

האלמנט האנושי - מוצג בדרך כלל כיתרון, אבל אם מדובר בחברי הקיבוץ כבסיס משאבי האנוש, ברור שזהו דווקא החיסרון הגדול ביותר שלנו. ניקח את החמישייה הפותחת של ניהול המפעל: מנכ"ל, מנהל תפעול, מנהל שיווק, מנהל כספים, מנהל מש"א... מהו הסיכוי למצוא אותה בבסיס אוכלוסיה של 200-300 בוגרים, וזאת לאורך שנים. אפילו החמישייה הפותחת של מכבי תל-אביב, מטרופולין ולא קיבוץ קטן, כוללת 4 זרים והם משחקים רק בליגה האירופית, ולא כמונו - בליגה העולמית.

 

אז מה כן? הנה, לדוגמה, שלושה פרמטרים ייחודיים לתרבות הארגונית של מפעל קיבוצי:

 

(1). העדר עימותים בעצימות גבוהה. כאשר המנכ"ל ומנהל התפעול ומנהל השיווק וכו' הם חברים באותה קהילה אינטימית, לפעמים גם קרובי משפחה, והם מדליקים ביחד נרות חנוכה ב"גן רימון", שרים במקהלת הקיבוץ, שואפים זה את עשן מנגלו של זה, ובקיצור חיים אחד בתוך השני - לכל החיים, הם פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם עימות בעצימות גבוהה. הם חייבים לחפש פשרה. גם המעטפת הקהילתית מסייעת בכך. זה מכריח להתקזז בתעצומות האגו ולהתביית על פתרונות יצירתיים וקונסטרוקטיביים.

 

(2). יתרון המשפחה המורחבת. לעסק המשפחתי יתרונות רבים הקשורים בתחושת הבעלות, ההזדהות, הנאמנות וכו'. מאידך, המחקרים והשטח מראים שמרבית העסקים המשפחתיים, אם אינם נמכרים בדור השני או השלישי, מתנוונים ומתחסלים. העסק הקיבוצי המסורתי הוא עסק משפחתי, אלא שכאן מדובר במשפחה המורחבת, בקהילה, ולא רק במשפחה הגרעינית. שילוב יתרונות המשפחתיות ללא מרבית חסרונותיה.

 

(3). וכסגירת מעגל למה שבו פתחתי - הסולידאריות. לפני כעשרים שנה הגו שני חוקרים רעיון גאוני. הם לקחו את החברות המצליחות בארה"ב והחליטו לבצע בהן אנאליזה לפי מספר פרמטרים עסקיים מובילים כגון: רווחיות, תזרים, חדשנות, יחסי עבודה, תרומה לקהילה ... כל זאת מתוך הנחה שפיצוח הגנום העסקי, יאפשר לשבט את ההצלחה. המחקר פורסם בספר שהפך ל"בסט-סלר", אבל הרעיון, כפי שכולנו שיערנו מראש, נחל כישלון חרוץ. לא רק שלא נמצאה קורלציה גנומית כנ"ל, אלא שתוך מספר שנים, חלק מאותן חברות מצליחות נעלמו או ירדו מגדולתן.

 

מאידך, נמצא פרמטר אחד שקיומו אובחן כסימפטום המבטיח כישלון. הפרמטר הזה הוא פער אדיר במשכורות/תגמול בין שכבת מנהלים בכירה לבין שכבת המנהלים בדרגי הביניים (וכמובן שאר עובדי החברה). בקיבוץ המסורתי באופן מובהק, ובקיבוץ המתחדש במידה סבירה, לא מתקיים פער גדול בין התגמול שמקבלים המנהלים ובין התגמול של כלל עובדי החברה. המנהלים גם אינם נמדדים ואינם מתוגמלים על בסיס של תוצאות רבעוניות או תוצאות לטווח קצר בכלל. מטרת העל אינה  "אקסיט" מוצלח, או אפילו "השאת הרווח", אלא להוות משענת כלכלית סולידית לקהילה רב-דורית, בראש וראשונה על בסיס תעסוקה.

 

מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים