הקיבוצים והתנועה - עם סיום הפרק של 'הסדר הקיבוצים'
נייד: 050-7677913, פקס: 03-6951195, dover@tkz.co.il
 

הקיבוצים והתנועה - עם סיום הפרק של "הסדר הקיבוצים"

סיכום הרצאתו של ישראל עוז - יו"ר מטה "הסדר הקיבוצים"

 (הדברים נאמרו במפגש פעילי התנועה הקיבוצית ערב חג הפסח תשע"ג, 20/3/2013)

סיכם - עמיקם

ישראל עוז. התמונה מפייסבוק

התנועה הקיבוצית וקיבוציה פותחים עתה פרק חדש. כדי להבין את מהותו - נפתח בסקירה קצרה של הפרקים הקודמים ונעבור לפרק העכשווי.

 

פרק א. הקיבוץ החלוצי-שיתופי הינו חלק מתנועה מגויסת, שתפקידה היה להשתלט על האדמות ולהגדיר את הגבול - ובתור שכזאת גם שילמה מחירים כבדים ו"לא פשוטים". בשלב זה של קיום התנועה המדינה וגם הציבור עמדו מאחוריה. זה התבטא בהוקרה ובתמיכה כלכלית רחבה ומקיפה.

 

פרק ב. אי שם בשנות ה-70 המדינה "מתנערת מאחריותה", נפרדת מהתנועה הקיבוצית ואפילו מבטאת התעלמות ממנה ומצרכיה. אין תמיכה כלכלית, ונכנסים לפרק "ההסדר" - ההסדר שהציל את הבנקים, הציל את התעשייה בפריפריה ויצר סוג של נורמליות. במקביל לכך התרחש בקיבוצים רבים "השינוי" ובפרק זה התנועה לא הייתה רלבנטית, כי השינויים בקיבוצים התרחשו בניגוד לדעת מי שהנהיגו את התנועה באותה עת...ובאין תנועה מנחה נכנסו ל"משחק" כל מיני גורמי אחרים (משרדי עו"ד - למשל) ותהליך השינוי אכן נמשך ומשך את הקיבוצים לכל מיני כיוונים.

 

פרק ג' זה הפרק בו אנו נמצאים כיום, כשאת המדינה אנחנו "לא מעניינים". עלינו, על כן, לתת לעצמנו תשובה על השאלה "לאן מתקדמים מפה והלאה?". עד כה התהליכים היו בעיקרם סטיכיים, לא הייתה " הובלה מרכזית" - אך מכאן והלאה חייבים לפעול אחרת, תוך קביעה של סולם עדיפויות וגם מתוך הכרה ש"אי אפשר להניף, בעת ובעונה אחת יותר-מדי-דגלים".

 

אז....מה יש לנו?

 

חשוב לזכור: התנועה הקיבוצית מגיעה לפרק זה (ולבאים אחריו) עם כמה חוזקות

·         המבנה הכלכלי הוא כמו של חברה כלכלית נורמלית - אין חובות ואין שעבודים.

·         השתנו אורחות החיים והקיבוץ הפך יותר אטרקטיבי. נוצרו גבולות בין עסקים לקהילה וגם בין הפרטים - ואת זה "יותר אנשים רוצים..."

·         הסביבה הפריפריאלית הופכת להיות אטרקטיבית לצעירים, הרוצים להתרחק מהצפיפות, הרעש וגם הזיהום של הסביבה העירונית.

·         רוב החברות שעברו משבר כמו הקיבוץ - לא שרדו. לקיבוץ יש מפעלים אזוריים והם מקור של כוח.

·         הדימוי הקיבוצי הוא דימוי חיובי. עדיין הקיבוץ נתפס כמערכת שיש בה "קוד גנטי" של צדק חברתי וערבות הדדית.

 

כל זה ניצב היום מול סדרה של סיכונים

 

מה שיקבע אם יהיה או לא יהיה קיבוץ - הוא קיומה - או חס וחלילה - אי קיומה של מנהיגות פנימית / עצמית(!) ואכן - לא יהיה קיבוץ אם הוא לא ינוהל על ידי "הבעלי-בתים", שהמקום חשוב להם. הניסיון בקיבוצים מלמד - מנהיגות חיצונית, עובדת כל יום בקיבוץ אחר, חסרה את המחויבות לטווח הארוך, כי עתידם אינו תלוי בו. בעובדה - בעניינים החשובים ביותר לקיבוץ הוא מיוצג על ידי כל מיני "מאכערים", עו"ד ומתווכים למיניהם, שאת חייהם בונים במקום אחר ומאתנו הם רק מתפרנסים גם אם ביושר לב.

 

בתהליכי הקליטה טמון פוטנציאל לעימותים פנימיים, במקומות בהם נוצרת חברה רבת סטטוסים ומעמדות (וזה קורה במקומות רבים מדי), אך תהליך הקליטה ניצב בפני קושי נוסף - וקודם לכל - מחסור בתשתיות פיסיות מתאימות לישוב קולט ומודרני.

 

אבדן השליטה בנכסי הקרקע והמים. מנהל עסקי "חכם" (חיצוני בדרך כלל) מעביר את הקרקע ל"מישהו אחר" שיעבד אותה תמורת רנטה מסוימת, אך כאשר המדינה תיקח את הקרקע, בשל מהלך בלתי לגיטימי - אותו מנהל כבר לא יהיה שם....

 

תחושת רווחה המשתררת בקיבוצים רבים מביאה לניהול בזבזני. זה כבר קורה.

 

בהרבה מאוד מפעלים נכנסו "משקיעים פיננסיים" הרוצים לצאת ("אקזיט") מורווחים ברגע שאפשר...יציאתם עלולה להיות הרסנית לקיבוץ (לא להם...)

 

במסגרת השינויים המבניים החלה תופעה שיוך נכסי הקיבוץ היצרניים. אין ספק, כי כאשר החברים מחזיקים ב"מניות" - יימצאו כאלה, שימכרו אותן...ו"מה יישאר לקיבוץ?"..

 

מעמד הקיבוץ במדינה השתנה כללי המשחק עם ה"רגולטור" (הפקידות למיניה...) השתנו. אין יחס מיוחד, אין העדפות, "לא רואים ממטר..." ולזה צריך להתרגל.

 

מה צריך לעשות?

 

כל קיבוץ צריך לשאול את עצמו באיזו מידה הוא רוצה לצמוח כלכלית, אלו נכסים הוא רוצה לשמור, איזה אורח חיים הוא רוצה לקיים, איך הוא מתייעל ומה סדר היום הפנימי שלו - כשבה בעת הוא גם משתייך לאזור מוגדר ופועל בהתאם לחוקים ולדרישות של המדינה.

 

בקיבוץ: העצמה והכשרה של מנהיגות פנימית. לעבור ממנהיגות שחושבת על התזרים, למנהיגות החושבת על צמיחה ועל עתידו של הקיבוץ.

 

חובה לשמור על סטטוס אחד של חברות לכל - מעבר לבעיות הפנימיות, יש סכנה שקיבוץ "רב סוגי" (רב מעמדי") שאין בו שוויון זכויות ברור יאבד את מעמדו הפורמאלי כאגודה שיתופית על כל המשתמע גם מבחינת הזכויות בקרקע.

 

צריך ליצור נורמליות בכל מה שקשור בשכר ובמיסוי - אי אפשר לממן את המחויבויות הפנימיות לחברים על ידי מסים. מיסוי מסוים הכרחי אך את הערבות ההדדית, פנסיה, מדיניות הרווחה, הבריאות, החינוך והתרבות מבטיחים בעזרת רווחי העסקים.

 

יש לפתח תכנית ומודל כלכלי ארוך טווח - קליטה, התחדשות פינוי-בינוי, שדרוג בעזרת גורמי מימון שונים. חובה למנוע מצב בו בצד שכונת "וילות" תתפתחנה בקיבוץ שכונות עוני...

 

ועל-כן - חובה לשלוט בתכנון ולהקפיד שיישמר הסגנון והאופי של הקיבוץ גם בהיבט זה.

 

בין הקיבוץ לאזור: לשתף פעולה כהתאגדות (קואופ.) שיבטיח:

·         שליטה על הקרקע ועל מקורות המים

·         צמיחה כלכלית לא חקלאית - תעשיה שירותים ויזמויות

 

בין התנועה הקיבוצית לשלטונות המדינה: (הבעיה שההתמודדות אינה מול השלטון (שרים, ח"כים וכדומה) אלא מול הפקידות, שהיא הקובעת).

·         צריך בשנה שנתיים הקרובות ליצור מערך הסכמות חדש עם השלטון ואלה חייבות להיות מעוגנות בתקנות ובחקיקה.

·         השיח בכל הנושאים הרלבנטיים חייב להיות מקצועי ולא כמלחמה בין עוינים.

 

סיכום:

 

חייבים להסדיר שורה של נושאים ולהגיע למציאות של "שקט"...

·         בראש ובראשונה לטפל בבעיות הפנימיות בקיבוץ, כפי שהן תוארו לעיל.

·         להפך את האזור - על כל מרכיביו - למעגל תומך.

·         להגיע להסדרים מניחים את הדעת עם המדינה.

 

האם כל זה בר השגה? כן! האם צריך לטפל בכל זה? כן! ואם לא...הקיבוץ יהפוך לישוב קהילתי - וגם ככזה הוא עלול להיות "ישוב רע ומסוכסך". הקיבוץ יכול להימנע מכך - זה תלוי קודם כל בו ובהחלטותיו.

 

סרטוני קיבוצים
סיפורי קיבוצים
עיתונות קיבוצית
חדש באתר הקיבוצים
מטה התנועה
מסמכים אחרונים
ארועים קרובים