נועה חוזרת הביתה / זיוה ליש

 

נועה חוזרת הביתה

זיוה ליש - כנרת

איור מאת יעקב גוטרמן

 

כבר יומיים ברציפות יורד גשם, דבר שאנחנו מייחלים לו כל כך. ולמרות זאת, הקור וקדרות היום משרים עצבות מסוימת.

איור מאת יעקב גוטרמן

נועה קמה בזריזות מהמיטה החמה, הושיטה יד לחלוק החם והתעטפה בו. הבוקר כבר האיר, היא נצמדה לחלון בחדרה, הביטה והאזינה לגשם היורד. ונזכרה ביום אחר, רחוק, בוקר גשום כזה, במקום רחוק אחר, כשהתעוררה ומצאה את עצמה לבד בחדר הקר, ונשמתה הקודרת דולפת בכאב נורא. בעודה מביטה בחלון נזכרה איך לא יכלה יותר לסבול את הגשם הנותן חיים ותקווה מדכדך את נשמתה הדוויה, ואיך כשלה לחדר האמבטיה בעיניים דומעות, וביד רועדת לקחה את קופסת כדורי השינה שהביאה יום קודם מהמרפאה הקיבוצית, רוקנה את תוכנה לפיה, ומיהרה למלא כוס מים ושתתה ממנה עד שאחרון הכדורים התחלק לקיבתה דרך גרונה הכואב מבכי עצור.

 

נועה נתקה עצמה מזיכרונותיה, צמרמורת אחזה בה והיא נתקה מהחלון המשקף יום גשום וקודר, הסירה את החלוק החם, ומהרה להתלבש ולצאת לעבודתה.

 

נועה נולדה בקיבוץ, לחבר קיבוץ וותיק, שנטש את אשתו הצעירה עם בנו בן השלוש, והתהולל בלילות עם הבנות הצעירות ממנו, שהצטרפו לקיבוץ ומלאו אותו בחיים חדשים ותוססים. הוא עזב את חדר המשפחה שהיה לו, ועבר לגור בחדרון השייך לתצפית הביטחון של הקיבוץ, שניצב במרומי הגג בבית הגדול והנישא מבין בתי הקיבוץ. בחדרון פתח כניסה, ושני חרכי ירייה, מלבדם לא היה בו כלום. נילי מבנות ההשלמה, הייתה הנחושה מכולן לבלות איתו את לילותיה. היא הייתה קטנה וגמישה, ובזריזותה הייתה מספיקה לאחר יום העבודה לסדר ולנקות לו את החדרון, ולסדר את מיטתו, שהפכה עד מהרה למיטתם. כשנילי הודיעה לו על הריונה, נאלץ שאוליק לרדת ממשכן הנשרים שלו במרומי הגג, ועבר עם נילי אשתו החדשה לחדר מגורים כמו כל המשפחות שנוצרו מחברי ההשלמה. זמן קצר לאחר שנועה נולדה, עזבה אשתו הראשונה של שאוליק עם ילדם לקיבוץ אחר.

 

נילי שמרה על חיי המשפחה, היא ילדה לנועה אחות, והשתלבה היטב בטיפול התינוקות שהלכו והתרבו. היא ושאוליק עישנו בלי הפסק, הם הרבו לשתות קפה ותה שעשו לכל חבריהם מההשלמה. שאוליק למרות שהיה מהוותיקים, התבלט בשמחת חיים בשירה שהדביק בה את כול הסובבים אותו, כשהסיגריה תקועה תמיד בזוית פיו. לימים נוספה לשמחה גם הטיפה המרה ובשר על האש.

 

נועה גדלה עם כל ילדי הקיבוץ, בלינה המשותפת, ועם אחותה הצעירה בשעות אחר-הצהרים בחדר ההורים. נילי תפקדה כאמא דואגת ומסורה, ושאוליק היה אב מקסים כשהתפנה מעבודת הפלחה שהקיפה את רוב שעות היממה.

 

בצבא, הכירה נועה את עמרם, גם הוא מקיבוץ, לא כל כך רחוק מקיבוצה. אחרי סיימם את הצבא, הם נישאו, כמו מרבית בני הקיבוצים, והתחילו את חייהם המשותפים בקיבוצו של עמרם. שם נולדה בתה הבכורה. אך חיי הזוגיות שלה עם עמרם לא עלו יפה, תכונות של עצבנות כעס ואכזבה, הביאו אותה למיטות זרות. עמרם דרש ממנה להיפרד ממנו ולעזוב את קיבוצו בלי לקחת ממנו את הילדה.

 

נועה בחרה לעבור לקיבוץ בו חי אחיה החורג, בנו של אביה מנישואיו הראשונים, ולהשאיר את בתם אצל האב בקיבוצו, וזאת עד שתקים משפחה חדשה ושחייה יתייצבו.

 

נילי אמה של נועה, השתדלה לעזור עם נכדתה ככל שיכלה. היא זו שהייתה מביאה לנועה את בתה לקיבוצה החדש. נועה לא הייתה מאושרת מכך, אבל קיוותה שתצליח להשיג את ילדתה ושחייה ישתפרו. משפחתו של אחיה הפכה למשפחתה. היא נקלטה בעבודה כאחראית בטיפול ילדי ביה"ס של הקיבוץ. אך הגעגועים לבתה אחזו בה בחוזקה כל העת והפכו אותה לאישה עצובה.

 

לא עבר זמן רב, ואחיה הכיר לה בחור נחמד מבני הקיבוץ, והם התחילו לנהל רומן, הם נפגשו בארוחות בחדר-האוכל ובחדר המשפחה של אחיה. קשריהם התהדקו לרומן מבטיח. שמו היה חיים, וכאילו נתן לה סיכוי לחיים חדשים. לאחרונה היה מגיע לחדרה ואף נשאר לישון אתה בו מדי פעם.

 

נועה נהגה לארח בחדרה את הוריה שבאו לבקרה עם הילדה, ואף אירחה בשמחה את אחותה הצעירה שביקוריה הלכו ותכפו. היא הפכה לנערה יפה ומושכת.

 

נועה הכירה למשפחתה את חיים, ואביה עם רוחו השובבה, גרם לו להיצמד יותר ויותר לנועה, למרות שהייתה עצורה ומרירה.

 

היה לילה והגשם לא חדל מלהרטיב הכול. ברקים הבזיקו והאירו לרגע את החשכה. נועה מהרה לחדרה, אחרי תורנות לילה ארוכה בבית הילדים. היא כמעט רצה בין השלוליות מחזיקה היטב את המטריה מעל לראשה, אך מרגישה כבר את חום חדרה המוסק בתנור הקטו, ואת חום מיטה המחוממת בגופו של חיים שלה הישן בה ומצפה לבואה. נכון, היא עזבה הפעם את המשמרת מוקדם מהרגיל, כי השומרת השנייה האיצה בה לחזור לביתה להספיק לישון קצת לפני יום העבודה המצפה לה למחרת. נועה שמחה להזדמנות שתוכל לבלות קצת עם חיים לפני היציאה לעבודה, לא הייתה לה כול סיבה לחשוש מכך.

 

רעם הרעיד את היקום וברק הבזיק רגע לפני שהגיעה לחדרה. היא פתחה את הדלת בשקט, חלצה את המגפיים, והציצה לנישה בו עמדה מיטתה... נשימתה נעתקה ממנה והתכווצות חזקה אחזה בבטנה. היא הבחינה כי מבעד לשמיכה הפרוסה במיטה, הציצו ראשיהם הקרובים זה לזה באינטימיות, של חיים בן-זוגה ושל אחותה הצעירה ושערותיה פזורות על הכר שלה. זה היה הלם!

 

נועה כשלה לשירותים, נעלה את הדלת וקול הקאותיה חדרו והגיעו עד לפינת השינה. כעבור זמן, כשנשימתה התייצבה מעט, היא יצאה מהשירותים, ובאפיסת כוחות הגיעה למיטתה, איש לא היה בה, המיטה הייתה ריקה והסדין מתוח. היא זרקה עצמה מתחת לשמיכה ובערפול חושים שאפף את מחשבתה ונרדמה.

 

הגשם לא חדל לרדת, המים הזורמים כיסו כל סימן ורמז לגבול שבין הדשאים למדרכות, מי הגשם סחפו איתם בוץ ולכלוך שיצאו מכל סדק ופינה שבדרכם, עד שנערמו בקצה השביל.

 

נועה ישנה שינה קצרה כמעולפת. כשפקחה את עיניה, הביטה מסביב כשהיא לבד במיטה, ונזכרה בכול, היא לא בכתה, אך הגשם בחלון חדרה, המבשר חיים ותקווה בכה בתוכה. בכבדות קמה ממשכבה, כשהיא לא יכולה לשאת את ההכרה שנבגדה ע"י שני האנשים הכי קרובים ואהובים עליה.

 

עולמה חשך עליה, וכברק הבזיקה בראשה ההכרה שחלום האיחוד עם הילדה שלה נגוז ונעלם. היא הושיטה יד לקופסת כדורי השינה, שהשיגה יום קודם במרפאת הקיבוץ, בלעה אותם את כולם, וכשלה חזרה למיטה הקרה.

 

כשנועה לא הגיעה לעבודה, התחיל הדבר להדאיג את החברות העובדות איתה. אף אחד לא ראה ולא שמע על נועה מאז שעזבה את משמרת הלילה. בשעה מאוחרת של אחר-הצהרים התפנתה חברתה הטובה מהעבודה בבית-הילדים, היא נגשה לחדרה, דפקה בדלת בחוזקה ואף קראה בשמה של נועה, אך לא נענתה. חבר שעבר שם, נגש ושאל האם יוכל לעזור, ושניהם הדפו בכוח את הדלת הסגורה ונכנסו לבית. נועה שכבה כמעט ללא רוח חיים במיטתה, חיוורון עז בפניה, ידיה רפויות לצידי המיטה.

 

אמבולנס שהובהל למקום, הוביל אותה בקול תרועה רמה ומהדהדת לבית החולים הקרוב. שם זכתה נועה במספר שטיפות קיבה ואינפוזיות מתאימות שהחזירו אותה לחיים. אך היא לא ידעה לשם מה?

 

בסיכום הטיפול הפסיכולוגי שקבלה, קבע הפסיכולוג שטיפל בה, כי על נועה לחזור לגור בקיבוצה המקורי, ולחיות ליד אימה ואביה, והבת שלה עוברת להיות איתה בקיבוץ, וזאת בתנאי שנועה לא עוזבת את תחום הקיבוץ.

 

השמועה על חזרתה של נועה הביתה עשתה לה כנפיים ברחבי הקיבוץ, על המדרכות ואפילו בחדר-האוכל ניסו לנחש מה קרה? היו השערות וניחושים. הרכילות התבררה כנכונה, רק כאשר נודע שאחותה הצעירה והיפה של נועה, נישאה לחיים בקיבוצו של אחיהם, בן זוגה של נועה שהיה תקוותה לחיים חדשים. לאחר זמן, גם לנועה נמצא בן זוג, גרוש עם שני בנים שנמסרו לאמם למשמרת. הוא הגיע לקיבוץ למרות שחיי הקיבוץ היו זרים לו, וקיבל את התנאי שנועה חייבת לחיות בקיבוצה כל עוד בתה בחזקתה. הם יצרו זוגיות מופלאה, נולדו להם שתי בנות יפות, וחיי המשפחה המורחבת עם ההורים התומכים הכילו גם את אחותה עם חיים בעלה, ובתם היחידה.

 

רק מדי פעם בבוקר גשום, נצמדת נועה לחלון דירתה, ועם הגשם היורד והשמים הקודרים היא נזכרת, צמרמורת עוברת בגווה ולבה נחמץ.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: