הבן המורד / זיסקינד כרמל ז'ל

|

הבן המורד

זיסקינד כרמל [ז"ל] - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך ספרו: ציפיה בואריציות

 

איור מאת יעקב גוטרמן

הוא מרד והמשיך. נאמן ל"מסורת" ציטט גם הוא "אל תשמע בני למוסר אב", אבל הוא הקשיב ושמע. זאת לראשונה שאל מהו מוסרו של אביו ולא יטה אוזן. זכר סיפור אביו. עת יצא לדרך, גם כשלא נטה אוזן לתורת אם, לקח איתו פרוסת לחם מרוחה באהבת אמו. הוא ראה אביו בעבודה. למד: בכל מקום בעולם יש משטר של חוקים. שעות מדויקות, תוצרת מחייבת, ואילו כאן, אין מנהל ונוגש. והשעון שעל-ידו של אביורק הוא קובע מהלכיו. חש יושרו בנתינה ובהתנהגות של שוויון. נוצר המגע הישיר המטהר. ראה אביו ממיין ואורז, מטפס על סולם, להשיג פירות שרחקו לצמרת. התבונן וקלט. הבן מרד בחינוך, שאל וקבל: לא הבין למה לא לנשק ילדו בטרם פרידה, ולמה לא להכניסו לחדרו לעת מחלה, ורבו ה"למות", תוך שאלות וקובלנות ראה עצמו צמוד לכל ערכי החינוך. נפעם היה מפלסתר פניו של אביו, מן התום והמופתי. פתח ליבו ברווחה, והחליט כי ימנע כל פקק שעלול לאטום שריר הלב.

 

יש ובהתפרצות עוד חזר הבן ואמר: איני רוצה דרך סלולה, מבקש אני סלילת דרך. ועוד אמר: כך וכך הם שנותיי, ורוצה אני בשנות חיי להגשים ולממש. וכבר על זו הדרך צעד והיא מוצקה ויש מרחב מחייה.

 

ראה הברושים עומדים בתפילה ואינם אומרים קדוש קדוש. ידע כי פעם היה וידוי של כל אדם ובשפע מלב אל לב, וחזר הוידוי גם להמשך, ולו גם בתבנית אחרת. לא פעם נחרד האב. משיח עם עצמו, מנסה לדחוק את הרגשנות היתרה, עת פרש ידיו להראות, כל אשר ראו עיניו במרחב-הדשאים, הפרחים, הפעוטון החדש, ומתעוררת תפילה טמירה על הזכות בחיים אלו. ורצה להצביע על המולדת, ולא ידע להמחיש מושג מורחב ומפותל זה, והרי המולדת לשניהם, ובית להם וגג משופע רעפים וגינה, ואור מסנוור, ומה לא...

 

הבן האזין, למד כי המולדת בייסורים היא נבנית, וכי מתוך התוהו ובוהו תתבהר מחדש הקשת בענן. וחשו במשותף למרבה הפליאה, כי האושר בהישג יד, מתרחק וקרב. וכשדפדפו שניהם ביומנו של המקום, ובימי המסע וההשתרשות, וזכרו את ימי חולשת הדעת, ואובדן העצות, אמרו כי לא יקריבו קורבן לאמונה חדשה. לא יחלוף העבר, וההווה ינעץ בתוך בשרם. יש כי בלא יין, ניצתה האש בקרבם, והיא יוקדת. ולמחרת המסלול הרגיל, עובדים ושותקים ודאוגים.

 

לא נעל הבן את דלתו, והקשיב לאוושת השאיבה, וכבר מלא חרדה שמא בנו שלו יאמר: אל תשמע בן למוסר אב. הבן-האב אז יגיד: את אוזנך הטה לתורת אם אף כי קו לקו תורתה. כי הכרח שהדברים יטפטפו אט-אט כמו סלקטיט, טיפה אחר טיפה תצטרף והכול יקום בעוצמה רבה כיצירה.

 

הוא מרד והקשיב ולימד.

  

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: