חברים מספרים על נחום הגזבר / עורכת: זאבה זבידוב

חברים מספרים על נחום הגזבר

נחום והכלבים - בחמישה נוסחים

מתוך: "אנשי התלם הארוך" - עורכת: זאבה זבידוב

איור מאת יעקב גוטרמן

 

איור מאת יעקב גוטרמן

נוסח ראשון

עזיבתו של יוסף ברש קשורה עם מעשה מבדח, שכדאי לרשמו לדורות.

לאחר שיוסף ברש ישב איתי יומיים והכניס אותי בסוד הנה"ח בכלל והנה"ח של הקניות בפרט, הוא פנה לנחום ר. (רוזנפלד) (שקיבל מהאפט את הגזברות לזמן-מה, וכמובן קיבל אותה ללא פרוטה בקופה), וביקש כמה גרושים לנסיעתו.

הלך נחום לטבריה. נלוותה אליו הכלבה "עליזה". בדרך נספח אל "עליזה" כלב. כך הגיעו שלושתם אל חמי-טבריה. בקרבת מקום חנו אז בדואים באוהלים אחדים.

ניגש לנחום בדואי ושאל אם יסכים למכור את הכלבה. השיב נחום, כי הוא מוכר רק את שני הכלבים יחד. החל דין ודברים על מחיר שני הכלבים, ולבסוף התפשרו על שבעים וחמישה גרוש מצריים. הבדואי נתן את הכסף, קיבל את הכלבים, נחום פנה בחזרה לדגניה ב' מבלי להגיע לטבריה. בבית הוא מסר ליוסף ברש את שבעים וחמשת הגרושים, ויוסף נסע...

[מיומנו של קדיש לוז - 1923]

 

נוסח שני

אגדת פח-השמן או מעשה נסים בדרך לטבריה

מעשה בנחום ר. שהיה גזבר ואקונום, ובאה לפניו המבשלת ואמרה: "אם אינך מביא פח-שמן למטבח - אין מחר "צהריים" לאנשים, כי כבר הטפתי מן הפח טיפה אחרונה".

נשא נחום רגליו וילך לטבריה. כבר עבר את גשר העץ על הירדן והלך סמוך לחופה של הכנרת עד שנטפל אליו כלב והלך עימו. אמר נחום בלבו: בוודאי רעב הוא, ושמא זקוק הכלב לחברת-אדם, כאדם לאדם, וילכו שניהם יחדיו.

הלך נחום בדרך הפתוחה לים מזה ואטומה בהר מזה ואמר בלבו: איך אבוא לחנות-המכולת של קליין* בטבריה ואין בכיסי פרוטה לפרטה, וטרם פרעתי את חובי עבור שני פחי-השמן הקודמים?

ובעוד כברת-דרך לטבריה, בין גלי ים כנרת לבין כיפות רבי מאיר בעל-הנס, באו כנגדו שני צוענים.

עמדו הצוענים והתבוננו בכלב ואמרו: "כלב יפה יש לך, אדון".

אמר נחום:"כן, כלב משובח הוא".

אמרו הצוענים:"התמכור לנו את כלבך?"

אמר נחום:"אמכור".

עמדו מעט על המקח. נטל נחום את המעות, והצוענים נטלו עמם את הכלב, ופנה זה לעברו ואלה לעברם. צחק נחום בלבבו: "כלב שאינו שלי מכרתי למען תת פח-שמן למבשלת, ובמעות של הצוענים יהיו "צהרים" לאנשינו". ולא ידע נחום שאירע לו דבר-פלא, שאלה שנזדמנו לו בדרכו, הכלב והצוענים, לא היו אלא שליחים להושיעו ממצוקתו. וכבר אמרו חז"ל: "אין בעל-הנס מכיר בנסו".

זה המעשה בנחום ר. כשהיה גזבר ואקונום בקבוצת דגניה ב' בשנת חמש להיווסדה, והשנה - שנת בצורת.

[לוי בן-אמיתי, "רשומות דגניה ב'"]

 

* קליין - בעל מכולת בטבריה. ידיד ורע לחברים בקיבוצי עמק-הירדן. כאות תודה והערכה על עזרתו ומסירותו לקיבוצי עמק-הירדן בעת מצוקתם - נתקבלה בקשתו של קליין והוא נקבר, בבוא יומו, בבית הקברות בכנרת.

 

נוסח שלישי

נחום והכלבים

עלילותיו של נחום בהיותו גזבר דגניה ב' יכולות למלא כרך שלם; זכור במיוחד הסיפור על שני כלבים משוטטים שנלוו אליו בדרכו לבנק בטבריה. נחום היה טיפוס אופטימי והוא הבין שכשם שמגוויית אריה יכול לצאת דבש, כך כלבים משוטטים יכולים להקל על תזרים המזומנים שלו, וכן, הוא עשה עסקה עם חבורת צוענים שנקרתה בדרכו ומכר להם את הכלבים השניים, מה שאפשר לו לשלם כמה מהחובות הלוחצים.

[סיפר: אסף אגין]

 

נוסח רביעי

נחום רוזנפלד וכלבו (1924)

מזה ארבע שנים יושבים חברי דגניה ב' על אדמתם, אפילו בתים התחילו לבנות, רפת גדולה, אורווה. לרוב "הדברים" נעזרים בהלוואות בריבית נמוכה, אבל לאוכל - ממש תמיד חסר. גם על מנת להגדיל את האינוונטר הממשי למשק, לימים הבאים, לא היו מקורות. לא אחת במטבח היו חסרים הפרודוקטים המינימאליים ביותר, חוץ מקמח לאפיית לחם במין טבון ערבי, עד שירווח.

ויהי היום וממטבח המחנה באה גיטה פרומקין לנחום רוזנפלד הגזבר, שכבר היה מוכר בין אנשי הכפר הערבי השכן, צמח.

-  "יא מוכתר נחום" - אמרה לו בטרוניה - "חוץ מלחם וקצת ריבה אין כלום במטבח".

-  "תני לי רשימה של מצרכים, אגש לטבריה ואשיג לך" - ענה הלה.

-   נחום לקח תיק ויצא לדרכו. לאחר שעבר את מושבת כינרת נטפל אליו כלב ולא עזבו. נחום עצר, התכופף אל החבר החדש וליטפו, אחר המשיכו השניים בדרכם לטבריה - הכלב רץ לפניו ואחריו, ונראה היה שהלטיפה קירבה אותו אל נחום.

-  הם בדרכם וממול, על חמור, רכב ערבי. עצר, התבונן בכלב שגילה כל כך הרבה אהבה לבעליו, ירד מחמורו ושאל:

-  "בכמה אתה מוכר את כלבך?"

נחום הביט בו, אחר בכלב, ואמר:

-   "לה, לא מוכר אותו!"

-   "אתן לך אחת לירה" - ביקש הערבי בתחינה.

נחום נגע במצחו כמתלבט ואמר:

-   "בשתי לירות, אולי אמכור אותו, כי חבל לי להיפרד ממנו. כלב חכם ונאמן הוא!"

-   "קח שתי לירות ותן את הכלב!" דחק בו הערבי.

-   "אבל קשור אותו, כי אחרת יבוא אלי!" הזהיר אותו נחום.

הערבי נתן לנחום שתי לירות וקשר את הכלב לאוכף חמורו.

-   "מאסלמי (שלום)" - אמר, בעט קלות בחמורו ויצא לדרכו שבע רצון.

נחום המשיך בדרכו לטבריה, ובחוזרו הביא לגיטה ילקוט מלא כל טוב במצרכים ובדברי מאכל.

-   "עשיתי מאמץ גדול מאד כדי להביא לך את כל זה" - אמר וחיוך גדול וטוב על פניו.

 

[ניסח וסיפר עודד ברונשטיין]

מתוך "דף קשר מס' 2", פברואר 2006, הביטאון של חוג הידידים "דגניה ב' שלי"

 

נוסח חמישי

לא היו דברים מעולם...

נחום אמר לי שהסיפור על מכירת הכלבה (או שני הכלבים) לבדואים (או לצוענים) הוא סיפור שבדה מלבו כדי לא להדאיג ולא לצער את החברים. האמת היתה שנחום שוב קבל הלוואה והקפה בסכום מסוים מהחנווני קליין, בעל המכולת בטבריה. בכסף שקבל קנה נחום שק עדשים, העמיסו על גבו והלך ברגל מטבריה חזרה הביתה.

בבואו סיפר לחברים שמכר שני כלבים כדי לא להדאיגם באמת המרה, שהיה עליו לקחת עוד הלוואה מקליין בטבריה, הלוואה, שלא ידעו איך ומתי יחזירוה לקליין.

[סיפר צבי לוז]

 

עוד מסיפורי נחום הגזבר

על קומבינציה אחרת סיפר עזר עטייה, מטבריה, מי שליווה אותנו כספר שנים רבות. כשהגיע עזר למצוות, לאחר העלייה לתורה בבית-הכנסת, שלח אותו אביו ללמוד את מקצוע הספרות אצל הספר אבולעפיה. מצויד בכמה עצות יצא לקיבוצי עמק-הירדן ושם, על ראשי הקיבוצניקים, למד את המלאכה. במרוצת יום העבודה היה עליו לספר את כל החברים. התוצאות מבהילות...

בתום היום התייצב עזר אצל נחום וביקש את שכר יומו. אז הבהיר לו נחום: "כסף לא תקבל".

-   "במה אשוב למעסיקי?" שאל עזר "האם בידיים ריקות?"

-   "לא ולא", השיב לו נחום, "אתן לך פתק לכך וכך ליטר חלב שתקבל מהאדון ביבר מנהל תנובה בטבריה".

עזר שב לטבריה ומסר למעסיקו אבולעפיה את הפתק שקיבל מנחום.

-   "מה עוללת?" זעק אבולעפיה, "בפתקים של נחום אני יכול להציף את כל רחוב הגליל בחלב"...

***

מכל מה שכבר סיפרתי על פעילותו של נחום כגזבר, אפשר להבין שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו, והוא נאלץ לפתח לעצמו דרכי מילוט מהנושים שארבו בכל פינה. במיוחד המצב היה קשה בטבריה. הבנק - בנק אנגלו-פלשתינה - היה בקצה הצפוני של העיר התחתית (כיום "בנק לאומי"), והדרך לבנק היתה ברחוב הגליל (הרחוב הראשי בעיר התחתית) ובחנויות שלשני צידיו היו אייזיק הנפח, פיזם החייט, קובי המסגר, יזדי פנטופלך, חדף האינסטלאטור, שוורץ בית המרקחת, ירקוני חנות-הספרים, קליין בעל בית-המסחר לצרכי מכולת ושמעון כהן פרסי הסנדלר. אלה בעלי החוב שמפניהם כמו שנאמר "והולכי נתיבות ילכו אורחות עקלקלות"... נחום היה הולך ברגל את כל הדרך מדגניה ב' עד חמי-טבריה ושם היה עוצר, חולץ את נעליו, פושט את בגדיו העליונים, את הכל צורר בצרור אחד שנשא בידו, וכך נכנס לכנרת כשהוא נושא את בגדיו ביד אחת, חותר בשחייה ביד השנייה ועוקף את רחוב הגליל ואת בעלי חובו עד הגיעו לבנק, שם חזר ולבש את מחלצותיו ונכנס זקוף קומה לבנק...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: