בין קווקז לאורל / זאב רונן, ז'ל

 

בין קווקז לאורל

זאב רונן (ז"ל) - רמות מנשה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

[מתוך ספרו: טיפות של דבש]

איור מאת יעקב גוטרמן

כתבה ב"פרבדה" (אך לאמת אף שמץ בה)

מגלה סיפור מרתק (אך מצוץ מן האצבע)

על קולחוז החותר לעידן קפיטליסטי.

על אף הריאקציה (שלא נדע!) "סוציאליסטית"

ואני - עבדכם - מביא בזאת את המעשייה.

בטרם תשקע לעד בתהום הנשייה -

באמונה שאם הסיפור יופץ ברוב עם

איש לא יאמין בו - אך לשומע ינעם.

***

בקולחוז נידח בין קווקז ואורל

החיים התנהלו לאט, אך על פי אידיאל.

היו תקופות טובות, גם רעות במרוצת השנים

אך נמשך הפרינציפ: שוויון הקבצנים.

שווה בשווה לכולם - זוהי כל התורה:

תפודים בצמצום ומים במשורה

אוכלים זנב מלוח, וודקה בלגימה

שותים מה שיש (או אין) ולא שואלים מה.

 

והיה בא היום וגם לקווקז ואורל

הגיעו בשורות על תהפוכות הגורל.

על פרסטרויקה ועל קץ הממשל

על עולם האידיאלים, שקרס ונכשל.

והנה בקולחוז נידח בין קווקז לאורל

אט לאט (אך לבטח) התערער המורל.

…"וכי כיצד שווים - כך אמרו כולם זה לזה -

אם הקפיטליזם אומר את ההפך מזה?!…"

 

אז התחילו הבריות מתווכחים ודנים:

בשביל מי ובשביל מה "שוויון הקבצנים"

זה נוגד את מהות טבע ואדם

ומה שהיה - היה כלומר להד"ם.

"כי ברור כשמש" - אמרו יאשה וסשה

ותמכה בהם נלהבות חברה נטשה -

"שאם תחשוב ברצינות על מהפך הזמנים

הרי אין מקום וטעם לשותפות קבצנים".

 

"מן הדין לחלק מחדש" - אמר חבר סשה

והסכימו איתו לאלתר יאשה ונטשה.

ולמרות התנגדותם של איוון ואברשה

ועל אף שהנכסים היו רק תבן וקאשה -

הוחלט שעושים שינויים באופן מרוכז

בהתאם לרוח שפשטה בין אורל וקווקז.

 

אי-לכך נבחרו איגור, סשה וקטיה

לוועד המנהל את יישום הדמוקרטיה.

והם קבעו קריטריונים חדשים במפגיע

למי מגיע יותר ולמי לא מגיע:

"יקבל מעט - בעל טווחס (ברוסית ז'ופה) רזה

כי לטווחס שמן מגיע כפליים מזה.

בעלי קרחות הפטורים מכינים

יקבלו שק קטן של יבול גרעינים!

לפסחים, נמוכים ולפושקי שפתיים

תינתן מנת שעורין פעם בשנתיים.

 

בעלי פני פוקר ופרצופי ענתיקה

יקבלו קדחת (כי הם לא שייכים לקליקה)

איוון ואברשה שצורחים "תקופתנו לא תמה!

עושקים אותנו כאן - על מה ועל למה?"

אלה יקבלו קצת סולת ומעט תירס מתוק

בתנאי שיסתמו ת'פה ויבטיחו לשתוק!

 

הזקנים שפג מזמן תוקף כרטיסם

בתום חלוקת היבול ירוכזו באסם.

ואם יישאר דבר-מה לחלק - הרי יבושם.

ואם לאו… אז מילא: באו ככה סתם!

וכולי… וכולי… תקנות ומשמעותן:

מה מגיע ומה לא לאדם הקטן.

ולפרנסי הציבור - הועדה העניקה

פרסים וגם פרמיות (כי שייכים לקליקה!)

 

בקיצור: אמרו וחתמו במסמך למוכ"ז

על "קולחוז חדש" בין אורל לקווקז

וכאשר הגיע הזמן את היבול לחלק

פתחו את האסם… והנה הוא ריק.

אמר שוטה הכפר: "מדברים ומדברים

ואת היבול מזמן אכלו עכברים!"

 

והשיב החכם - הוא ראש האגף הקפיטליסטי:

"חכו, חכו! אם לא יפריעו האידיאליסטים

את העולם הישן עד היסוד נחריבה

ו"קולחוז חדש" נקים בתור אלטרנטיבה!"

***

סוף מעשיה - למי שרוצה ולמי שלא חפץ בה

כי ברור שכל הסיפור מצוץ מן האצבע.

ואל תחפשו בו, אנא, לא משל ולא מורל:

זה קרה (אם בכלל?)

בין קווקז ואורל.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: