מי יתנני עוף... / ירמי בן צבי

...מי יתנני עוף
מאת ירמי בן צבי, רמת יוחנן
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן
איור מאת יעקב גוטרמן

סוף, סוף השקדייה התחילה לפרוח, זה אמנם לקח לה חורף שלם וגם עכשיו קשה לה עם זה, אבל לאט, לאט בכל זאת משהו מתחיל לזוז לפעמים זה קצת מבלבל כי חושבים שהנה הנה "קול התור נשמע בארצנו..." - ולא היא. עדה אומרת שאפילו הכחל והשרקרק עוד מנמנמים, אז מה פתאום אביב, סך הכול פברואר, עוד חזון למועד.

 

בינתיים, בדרכי לעבודה בימי החורף הללו, כשעוד חושך בשבילים, מלווה אותי קריאת העורבים המשכימים, ואני חושב לעצמי, מה העניין הזה, לא קר להם?

מה הם מטריחים עלינו את ההיפראקטיביות שלהם על הבוקר ומטרידים שלוות עייפים?

מה יש להם עם ה: קרע קרע הזה? גם כן שיטה. הרי אפשר לתעל את האנרגיה האדירה שהם משקיעים בקריאות האלה לנתיבים קצת יותר מועילים, למשל, לחפש עבודה מפרנסת, לעשות "מחקר" חשוב בנושא כלשהו, "לנפח" משרה לא חשובה, לעשות סקר לא חשוב, מה? חסר מה לעשות? 

אכן "עופות מוזרים", אומרים שיחסית הם חכמים יותר מאחיהם בעלי הכנף.  אם נכון הדבר, אז למה הם כל כך חסרי שקט, מה לא נותן להם  מנוחה, מדוע הם קמים באמצע הלילה?

מצד שני אם נחשוב על זה בהגיון, איזה עורבת מוכנה לסבול גבר שחור כל כך הרבה זמן בתוך הקן שלה, במיוחד בשעות הלילה, אחרי שגמרה לראות את "לגעת באושר". כשהיא כל כך עייפה ורוצה סוף, סוף לילה שקט וחלומות מתוקים עם אנטוניו או אוסבלדו, או שיחת נשים קלילה עם גבריאלה  ואנטונלה, ומה יש לה במקום? עורב צרחן.

מה אתם הייתם עושים במקומה?

 

כך או כך החיים לא מקילים עליהם את החיים.

יודעי ח"ן אומרים שיש כנפיים לסברה שהם לא מרוצים עם מה שקורה בסביבה, שמדברים על "שינויים" ולא ברור להם למה מתכוונים, אז באמת למה שהם יבזבזו לילה שלם על שינה, שומרים על ערנות! הפגנת ריבונות קבועה בשטח, מה שבטוח, בטוח.

 

לאחרונה כשמאזינים היטב לקריאותיהם אפשר לשמוע מילה חדשה בז'רגון שלהם, מילה שחוזרת וחוזרת בלי סוף: "רוֹבָּה".

גֶעי וֶועייס מה זה ה"רוֹבָּה" הזה. מעולם עורבים מיושבים בדעתם לא התעסקו במילים כאלה, (ששייכות בכלל לעולם הבניין).

 "כבר עשו לך רוֹבָּה?"  קרע קרע, קרע

"ההוא קיבל רוֹבָּה בחינם" קרע, קרע ,קרע

"אצלי עוד לא עשו רוֹבָּה" "אני שילמתי הון על הרוֹבָּה"  "אותי דפקו עם הרוֹבָּה" "עשית קודם שיש או קודם רוֹבָּה?" קרע, קרע, קרע רק רע, רק רע  רק רע.

וככה זה הולך, - מפצחים אגוז - "רוֹבָּה".

מפצחים בלוט - "רוֹבָּה".

מגרשים שכן חצוף מאזור מחייה - "רוֹבָּה", עושים "בָּז" על כלב עובר - "רוֹבָּה". 

במצבים קיצוניים, לא מבחינים יותר אם הארוחה שמוגשת לפניהם היא בוקר או צהריים, כי... ה"רוֹבָּה" נכון.

וחוץ מזה צריך מאוד, מאוד לשים לב, שהצבע של ה"רוֹבָּה" יתאים לצבע של הקש שבקן, שמא יהיה צורך דחוף להחליף את כל ה"רוֹבָּה". קרע, קרע, קרע.

(למען האמת צריך להוסיף שהמדקדקים לא מזניחים את ה"שׁנוּגְרִיס", ה"שפְּרָצִים", וה"פאטות").

 

קיצורו של עניין, לפעמים אתה יכול לעבור בשעת צהריים שטופת שמש, על אחד הדשאים  כשלפתע מולך חולפת להקת דרָארוֹת ירוקות צווחות: "רוֹבָּה", "רוֹבָּה" ולא יודעות אפילו מה זה. תוכי זה תוכי.

 

אבל השבוע שמעתי קולות חדשים.

בדרכי לעבודה על הבוקר, בין יתר קולות הלילה אפשר היה להבחין היטב בזמירות חדשות, - רינת שחרורים עמוסי טסטוסטרון שקוראים לבנות זוג.

ה"יעלה על הדעת" שהתבלבלו במועד? מה בוער להם? אי אפשר לחכות קצת?

אבל ככה זה  עם הצעירים, לך תסביר להם שעוד חורף, שעוד קר, שעוד כדאי להתאפק קצת עד ש"יבשילו התנאים". אחר כך להסתכל קצת ימינה, קצת שמאלה, הנה שמה, ל"שטוף את העיניים", אולי יש אולפן חדש בסביבה, חבל לשים את כל הביצים באותו הקן... 

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: