ושאבתם מים בששון / ירמי בן צבי

ושאבתם מים בששון

ירמי בן צבי - רמת יוחנן

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

המעשה המשעשע שארע למשפחת מים מים בששון מקיבוץ אל-המעין, שהתקיים בה הפסוק - "מי שלא ראה את שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".

איור מאת יעקב גוטרמן

ימים רבים גרה משפחת מים מים בששון בבית דו-קומתי, בקומה העליונה וראו בטוב. הדירה נאה, הכלים נאים, האישה נאה, אשת חיל מי ימצא, צופה הליכות ביתה בחן וחסד, לא צר המקום, הפרנסה מצויה, הבנים כשתילי זיתים סביב השולחן והשנים נוקפות.

כבת תשחורת נכנסה המשפחה לביתה, ועתה שיבה זורקה בשערה.

 

ויהי מקץ שלושים שנה, ביום קיץ חם ולח, כשהזיעה ניגרת ממצחו, נוטפת, שוטפת, אל שני עיגולי לחות כהים שמתפשטים מתחת לבתי שחיו, מאיימים לכלות כל חלקה יבשה בחולצתו, דפק החבר שקולי, מרכז ועדת השיכון, בדלת דירתה של משפחת מים מים בששון, ובישר לה בחגיגיות שהגיע תורה לרדת לדירת קרקע.

 

מה מאוד שמחו בני המשפחה. כאיש אחד קמו וארזו מטלטליהם בקופסאות קרטון גדולות, קטנות ובינוניות. את שכיות החמדה לחוד, הכלים לחוד, הבגדים לחוד, וכן הלאה המשחקים, הרהיטים וכל כיוצא בזה כל דבר חפץ שמרנין את הלב, מביא נוחיות, מאריך חיים ועושה את מניין שנותיהם כיום אחד.

 

כל דבר אי-חפץ שלא נעשה בו שימוש, נמצא עושה את דרכו אל פינת האשפה הקרובה, מסודר לפי זנים וסוגים, שלא יהא מין דר בשאינו מינו. את השאר מסרו ל"עזרה סוציאלית". .

 

התגייסו הבנים, אזרו חלציהם כגברים, ונשאו את כל הכבודה על גבם, דבר דבור על אופניו, אל הנווה החדש, ניקו, מרקו, מדדו, תלו, סידרו, ועשו את דירתם בית.

 

לא חלף זמן רב במשכנם החדש בקומת הקרקע, והנה שומו שמיים והאזיני ארץ! מה רבה פליאתם נוכח תופעת טבע "מוזרה". כל אימת שמישהו בקומה מעליהם "עשה פסח", נעשה להם למטה - "ומשה היכה על סלע", מים רבים נבעו כמעין המתגבר דרך איזשהו "תפר" בתקרה שלא נאטם, וחלחלו מתוך שקעי החשמל באין מעצור. והמים מים בששון, שיש להם אופי "לח, חלקלק וחמקמק", אינם ניתנים לעצירה, ובדרך הטבע "הרטיבו" כל מה שעמד בדרכם.

 

קמה צעקה גדולה בבית, מה פה? איזה מין צרה צרורה פה? אנה אנו באים?

ישבו וחשבו ושקלו וטרו והוחלט להזעיק את החבר שקוליגם ממשרד הבניין.

 

מלווה בשני עוזרים, פקח בנייה ויועץ מקצועי, הגיע החבר שקוליגם ממשרד הבניין. שלח מבט "מבין עניין" לכאן ולכאן, בחן ובדק והרגיע את משפחת מים מים בששון בזו הלשון: ברגע שתשופץ המקלחת בדירה שמעליכם הכל יבוא על תיקונו. "הכל יסתדר, אנחנו כבר יודעים מה לעשות, תסמכו עלינו"

 

הימים נוקפים והדירה שמעל התפנתה. הגיע המהנדס דובי לא לא, הבנאי, הנגר, החשמלאי העוזרים, פקח הבנייה, היועץ המקצועי ושקוליגם, העיפו "מבט מבין עניין", הסתכלו, בחנו, מדדו, שירטטו, אישרו והתחיל שיפוץ המקלחת, ששון ושמחה, רעש ושאון, ולכלוך, ואבק, שוברים ובונים, שוברים ובונים הכל מחדש. צנרת, קרמיקה, הכל. פעמי הגאולה ואוטוטו הקץ לסבל.

 

אבל תוך כדי הניקיון שאחרי השיפוץ, התברר שפרט קטן אחד לא נלקח בחשבון - השיפוע! כן, כן, השיפוע במקלחת, שבדרך ההיגיון אמור לנטות מהפינות למרכז, על מנת להוביל את המים אל הביוב, נעשה כאן באיפכא מסתברא - ניסיון מאוד מקורי וחדשני - "להעלות" את המים אל הביוב.

 

יש מקום לסברה שאם הניסיון הזה יצליח, אפשר יהיה להוציא עליו פטנט. לא יהיה יותר שום חוק פיסיקלי שיעמוד בדרכם של שקוליגם, שני עוזריו, פקח הבנייה והיועץ המקצועי... אלא שהחוקים החדשים הללו לא מעניינים את המים. הם בשלהם, זורמים כהרגלם מימים ימימה, מלמעלה למטה, ישר אל אותו "תפר" מסכן זניח שנשכח, ומשם בכוח הגרביטציה, דרך התקרה ושקעי החשמל, לדירת משפחת מים מים בששון.

 

שוב הוזעקו שקוליגם, שני עוזריו, פקח הבנייה והיועץ המקצועי, ושוב הוסבר להם שהבעייה היא ב"תפר", הוא לא נאטם כראוי! שוב מקבלים את התשובה המוחצת - "אנחנו כבר יודעים מה לעשות, תסמכו עלינו"

 

הימים חלפו, השבועות, החודשים, והקיץ הפך לסתיו יש זמן, לא בוער. יום אחד הודיע שקוליגם שלמחרת יבוא הפועל לאטום את ה"תפר" בצורה הרמטית וסופית.

 

המחר הפך למחרתיים, והמחרתיים לאחרי מחרתיים לא חשוב, אין מה לעשות, יש דברים יותר דחופים, אי אפשר לשנות סדרי בראשית ביום אחד! לעזוב את כל העבודות האחרות ולהתעסק רק עם משפחה אחת. מה שנכון נכון.

 

בקיצור, הפועל הגיע, הוציא שתי בלטות, עשה מה שעשה, סגר והלך.

הודעה מסודרת בכתב יצאה ממשרד הבניין, בה התבשרה משפחת מים מים בששון - "העניין נסגר סופית לשביעות רצון כולם. הכל בסדר, אין יותר נזילות! תסמכו עלינו"

 

עוד באותו יום, שבעי הבטחות, מרורים, וציפיות עלו בני משפחת מים מים בששון לעשות ניסוי כלים "על רטוב" לראות האמנם כך, האם ה"תפר" שנאטם סופית עומד בלחצים. "עשו פסח" למעלה ושוב (כמה מפתיע) נעשה להם - "ומשה היכה על סלע" למטה.

 

לא נלאה את הקוראים בהשתלשלותו המוזרה של כל סיפור המעשה שמא נשעממם. רק נציין שהוא חזר על עצמו עוד ועוד, שיעמם את עצמו ועיצבן את משפחת מים מים בששון.

בפעם ה"לפני אחרונה" מישהו כנראה הגיע למסקנה שכך אי אפשר יותר להמשיך. הוחלט לעשות תיקון יסודי של "כמעט" כל ה"תפר". שוב פתחו, הדביקו, מרחו, אטמו, סגרו, והודיעו - "הפעם זה באמת סגור הרמטי. הכל בסדר! תסמכו עלינו"

 

אך בטרם יבשה לשון ההבטחה האחרונה, הגיעו הדיירים החדשים לדירה בקומה העליונה!!! לא מוּדעים ל"היסטוריה הרטובה" של הדירה, הקדימו את "חג המים" בכמה חודשים ועשו "סדר פסח" לעילא...

 

עוד באותו יום, בשעות אחה"צ המאוחרות, מצאה את עצמה משפחת מים מים בששון עומדת ושואבת מים מים בששון מן המטבח המוצף שלה, כשברקע מתנגנים צליליו העליזים של "הפלא ופלא, א א א אמן סלה!".

 

מסתבר שהפעם שכחו לאטום "רק" את הקטע הקטנטן שמתחת לארון המטבח, פרט קטן ושולי. החליט מי שהחליט ש"אין צורך, אף אחד לא ירגיש. את המים זה לא כל כך הרשים.

 

בבוקר שלמחרת ליל שמחת בית השואבה הגיעה משאית הרהיטים של המשתכנים החדשים, הסבלים שהתחילו להעלות את הכבודה פנימה, השתאו למראה משפחת מים מים בששון עומדת בחוץ, אבלה וחפויית ראש, עייפה ומתוסכלת, מבינה שנוצחה סופית בקרב על המים.

על גב הדיירים החדשים, שלא מודעים לרזי ה"שיפוצים" בקיבוץ אל המעיין, הרי לא ינהלו קרבות בלימה.

 

זהו להפעם ילדים... לילה טוֹב, ובטוּב תלינו. יתר עלילות משפחת מים מים בששון ומלחמתה בטחנות הרוח, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים של חוטבי העצים ושואבי המים.

עדכון אחרון: