היינו כחולמים... / ירמי בן-צבי

...היינו כחולמים
(חלום "רטוב" שהיה, שחלקו אמת וחלקו בדיה)
מאת ירמי בן-צבי,   רמת יוחנן
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

לילה אחד נשבר אחד הצינורות הראשיים שמוליכים מים לקיבוץ.

מים רבים זרמו לריק אותו לילה לוואדי, איש לא ראה, איש לא שמע.ואיש לא חשב בכלל שצינור משובח שכזה עלול יום אחד להישבר.

והרי היה ידוע שהתשתית עליה הניחו את הצינור הייתה רעועה. ובכל זאת איש לא העלה על דעתו שזה יקרה. אבל... כמו יתר הדברים שקשה לצפות אותם מראש, זה קרה!!!

למחרת עם שחר בהשכימנו לעבודת יומנו יחד עם עוד כמה מקדימי-קום מוזרים, "נתקענו" נפעמים נוכח הפלא ה"רטוב" שפרץ לו בחצרנו בין לילה בלי כל הודעה.

שום סימנים מקדימים לא העידו על כך שתופעת טבע ייחודית שכזו עומדת להתרגש עלינו. כלבים לא נבחו מול הלבנה במילואה, הרפתנים לא הרגישו עצבנות מיוחדת בעדר, עוף השמיים לא פסק ממעופו, השאקלים בוואדי יללו כתמול שלשום, והכל היה כרגיל. שום סימן. שום אות.


איור מאת יעקב גוטרמן

והנה לפתע נהר...והיינו עומדים על גדות המים השוצפים בזרימתם על המשטח שבין מחסן הבגדים למכבסה, משתאים ומחשבים לעצמנו, אך, כמה נאים מים אלה שזורמים בלי להתחשב בצורך הלא-בר-כיבוש שלנו להגיע דחוף אל הטלפון הקרוב כדי "לדפוק שעון" על הבוקר. עומדים על הנבו שלנו בלי יכולת להגיע אל הארץ המובטחת.

 

קול פכפוך המים המבעבעים מבטן האדמה, התערבב בקריאות העורבים שחגו לא שקטים סביב האיקליפטוס הענקי ליד הרווקיות, קוראים בקול קרע.. קרע.. רק רע.. רק רע.. רע... ואנחנו בזלזול מופגן בבינת העוף השחור הזה, לא נתנו את ליבנו לקריאות ההזהרה.

 

מוקסמים כמו ילדים מצעצוע חדש שקיבלו, הפלגנו בחלומות... משתעשעים בתוכניות יָזמוּת חדשות עתירות דמיון לתפארת האגף העסקי והשבחת הנדל"ן של עידו. בתי הארחה, צימרים, גני שעשועים, מסעדות, מזרקות, לונה פארק, קזינו, איים צפים, בתי יונות (ר"ל) שירותי "חסקה, חסקה בלי סיפון ומעקה שנחיה ושנזכה..." בריכת שחייה אולימפית חדשה בלי שותפים ותורמים בפוטנציה, תוכניות בנייה חדשות, קבלנים חדשים, אולי נחליף סוף סוף את ה"מייצג הסביבתי" הזה שמכונה במקומותינו גג, שאמור להגן על עובדי המחסן והמכבסה ומקבלי השירות מפגעי מזג האוויר, והוא לא!!!! הדעת נותנת שאם כל הכבוד ("ויש כבוד") לא נשִׂים מכשול בפני נהר.

גם הספקנים שבינינו לא הורידו מכלל אפשרות פתיחת סניף מיוחד של "מקדונלד" לילדי המשקים חדלי הפירעון המופרטים שבסביבה, או לחילופין שנקנה את "פוליגל" וניתן אותו בחינם למצובה, שלא לדבר על האפשרויות החדשות והעדנה הצפויה ל"פאב" שעומד לו כבר שנתיים כאבן שאין לה הופכין.

 

אבל מה כל אלה לעומת הכבוד והפרסום שנזכה להם, שועי הארץ יבואו להסתופף בצל קורתנו, לווייתני פשע יחפשו פתאום את חברתנו, מניות פלרם יקפצו בין לילה, נמכור אותן בבורסה של טוקיו או ניו-יורק. ראש הממשלה שירצה ביקרנו יבוא לגזור סרטים בחנוכת המבנים החדשים שיתרוממו אל על, ויסתירו לנו את שכונות "יששכר" ו"חרוב" שיתגמדו נוכח עוצמת חזון הפיתוח המקומי. דודי אפל יתעניין איך אפשר לדחוף לנו כמה מיליונים ירקרקים מרשרשים "על יעוץ" כדי שגם לו יהיה חלק בפרוספריטי הקורם עור וגידים ממש ממש כאן ועכשיו. שלמה חבר יתחנן בפנינו שנשתף גם אותו במשחקים. מלכות יופי תבואנה להצטלם לאור השקיעה הנוגה מהמפלים המלאכותיים. נשכור לנו דוברים שייחצנו את מפעלנו החדש, נהיה אייטם בטלוויזיה, נחדור עם הכסף שלנו לתוככי מרכז הליכוד, נקנה את השילטון, נעביר את רוע הגזירות מהארץ, גם עמרי וגלעד יתחילו להתעניין פתאום כן, כן, בהיקף הביצים של הפרים המקומיים, ישלחו את ספקטור ל"רחרח" בסביבה, למדוד את מה שצריך למדוד. כתבים זריזים שיקדימו את אריק בשן יבואו לראיין את החביירים הראשונים שגילו את המעיין, אבל אנחנו לא נמהר לגלות את סודנו, לא נמכור את עצמנו בזול.

 

השמועה שתעשה לה כנפיים תביא אלינו גיאולוגים בעלי שם שישחרו לפתחנו לחקור איך ולמה זה קרה דווקא פה...

רק ה"חבר'ה של ר' מור יוסף" יחייכו לעצמם בסיפוק, בשלווה יהודית אופיינית ישחררו אנחה של נחת מהריאות או מהת... וימתיקו סוד כיודעי דבר, להם לא צריך לספר, זה הלא ברור, הכל צפוי והרשות נתונה...אלה חבלי משיח או לפחות פעמיו שהגיעו הנה בזכות תפילתם הזכה. על כל מקרה אין להוציא מכלל אפשרות הקמת מִקווֶה במקום ה"פאב"...והנחת אבן פינה לבית כנסת גדול ומשוכלל שיוכל להכיל בתוכו את אלפי עמך ישראל שיבואו לפקוד אותנו. יום יום נשנן את המנטרה היומית "אל יגבה לבבך", נפתח אותו לנזקקים, נקיים "יוםטוב" לכל ילדי המצוקה ("ויש מצוקה"), נשנורר בשם המים שלנו תרומות לנצרכים. נקים מפעל למילוי בקבוקי מים קדושים קמעות ולחשים.... 

 

כך היינו עומדים ומדיינים זה עם זה, וכבר רואים בעיני רוחנו את מקהלת "ליל הסדר" שמחדשת ימיה כקדם לקראת "חג המים" לפתיחה החגיגית העולמית, משפשפת את גרונה ועונה בהרמוניה נפלאה לשחר המרעים בקול פעמוניו "ומשה הכה על סלע..." ובנות הרמה יוצאות במחול המחניים לשמחת לב כל רואיהן.

 

אותה שעה היה המלאך מיכאל (ישראלי), "עוכר השמחות", מתרוצץ מסביב, סוגר ופותח כל שִׁיבֶּר מזדמן בשטח בטווח הנראה לעין בניסיונות שווא לחסום את הזרם ו...כלום. המים בוקעים כמעין המתגבר מתוך  הקרקע וקולם הולך מקצה העולם ועד קצהו ואין ישועה. "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה...", הוא זועק אבל אין מקשיב כי אנחנו כבר עסוקים בבחירת שם לרך הנולד,  "פישון" "סירחון" "מי אפסיים", "מי ברכיים", או שמא "המדמנה אשר בגיא השלוליות"  

 

ואז בדיוק, מתוך האופל הופיע יואב אופק.

ביד חזקה ובזרועה נטויה סגר את השִׁיבֶּר הנכון.

באחת נסתתמו המעיינות ודממה השתררה בחלל הבוקר הטלול. עוף לא צייץ, כלב לא נבח, פרה לא געתה, וגם התנים השתתקו בוואדי. נשארנו עומדים המומים על שפת המים הגדולים שהיו יורדים לאיטם, משאירים אחריהם שפכי בוץ עצומים וסחף אבנים למעצבה על המדרכות, מבכים חלום יפה שהיה בהישג יד ונגוז.

 

לילה אחד נשבר אחד הצינורות הראשיים שמוליכים מים לקיבוץ. הרבה מים זרמו לריק אותו לילה לוואדי, ואיש לא ראה, ואיש לא שמע. ואיש לא חשב בכלל שצינור משובח שכזה עלול יום אחד להישבר.


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: