מבצע שובך יונים / יותם ורדי

 

מבצע שובך יונים

יותם ורדי - יגור

איור מאת יעקב גוטרמן

 

באותם ימים שלאחר מלחמת השחרור לכל כיתה ביגור שכיבדה את עצמה הייתה "פינת חי" קטנה משלה.

איור מאת יעקב גוטרמן

לנו מחזור י' היה שובך יונים מפואר, כלוב ארנבים ומספר תרנגולות צבעוניות. את המבנים לגידול חיות המחמד בנינו בעצמנו מקרשים שלקחנו מה"בנין", רשתות ש"השאלנו" מהלול ופחים גליים לגגות מצאנו בפינות שונות ברחבי יגור. היו לנו פטישים, צבתות, מסמרים, חוטי ברזל ועוד. האזור לבניית פינות החי נבחר בשטח שבין הוואדי ל"בית אברך". בוקר אחד גילינו שהשובך יציר כפנו, ריק מדייריו היונים. אהבנו מאוד את היונים שאת רובן הכרנו בשמותיהן ומאוד מאוד כעסנו. תיארנו לעצמנו שהפעם זו לא נמייה. כשנה קודם לכן, מצאנו את היונים ערופות ראש אך שלימות, וידענו זה מעשה של נמייה. משום כך העלינו את השובך שעד אז היה בגובה בקרקע, על עמוד גבוה.

 

הפעם ראינו שהיונים נעלמו בשלמותן ורק כמה גוזלים וביצים נותרו בתאי העץ הקטנים. ניחשנו שה"גנבים" הם צעירים שממשיכים את מסורת הפלמ"ח ונפשם חשקה במנת יונים צלויות. יצאנו למבצע חיפוש אחרי עקבות מפלילות. ילדי הכתה התפזרו ברחבי יגור ובדקו את כל פחי האשפה, ואכן בפח מסוים נמצאו נוצותיהן הרב גוניות של יונותיינו האהובות. הפח היה בקרבת הצריף של ב' חבר יגור שזה עתה השתחרר מצה"ל. ידוע היה לנו שלאותו ב' יש חבר - ו', ושהם גידלו בעצמם יונים. היה להם שובך על גג בניין "טיץ". רצינו לנקום להעניש את ה"גנבים" אבל אנחנו ילדים בכתה ח' והם "חברים גדולים". החלטנו לגייס את מדריכי השכבה. בהדרכתם ובתכנונם יצאנו למבצע "שובך יונים".

 

ערב המבצע נקבע ליום שישי, בו "החברים" נשארים בחדר האוכל אחרי הארוחה לשיחות כנהוג באותם ימים. שלוש בנות נקבעו לעקוב אחר חשוד אחד שהיה בתורנות הגשת אוכל. שלוש בנות אחרות עקבו אחרי החשוד השני. קבוצה קטנה נוספת נקבעה כרצים ומזהירים, תפקידם היה להזהיר את ה"פורצים" לשובך, ברגע שהחשודים ינועו מחדר האוכל לכיוון בניין "טיץ". קבוצה נוספת של מסייעים תפקידה היה לחכות למרגלות הבניין ואליהם היו אמורים "הפורצים" להוריד את היונים בשקים. יחידת העילית - "הפורצים" זו הייתה המשימה הקשה והחשובה ביותר. מאחר ומכסה פתח הגג היה קשור בשרשרת ומנעול הם טיפסו על צינור ברזל אל הגג, ופרצו לשובך ולקחו כמה שיותר יונים. חדרו של ו' החשוד השני היה מול פתח הגג. אותו ערב היה גשום, מצד אחד זה טוב כי בחסות הגשם והחשכה, איש לא ישער שתעשה פעולה כזו, מצד שני זה לא כל כך טוב, כי צריכים היינו ללבוש מעילי גשם שהם בסך הכול שכמיות מיריעת פלסטיק דביקה דבר שיקשה על הטיפוס. חמוּר מזה, צינור הברזל שעליו טיפסו ה"פורצים" היה רטוב וחלק. למרות הקשיים, הפעולה התבצעה כמתוכנן. בהגיע ה"פורצים" לגג התברר שגם דלת השובך נעולה. יעקב, היה זה שפרץ בראשו את הרשת של השובך, היה לו כובע נגד גשם "אמיתי" כמו של כבאים, שאבא שלו הביא מאמריקה. חבוש בכובעו נגח יעקב את הרשת וחדר ראשון לשובך, אחריו נכנס אהרון שהיה הילד החזק של הכתה. הם מילאו את השקים ביונים והורידו אותן בחבל אל יחידת המסייעים. אחרי סיום המבצע התכנסנו כולנו בבית שלנו שהיה האחרון בשורת הבתים בכרם. הסתרנו את היונים במרתף שדלתו הקטנה הייתה חבויה מאחורי שורת המעילים שלנו. באסיפה שקיימנו עשינו מה שהיום נקרא "תחקיר". מדריכינו שיבחו את כולנו על הביצוע המבריק. בסוף השיחה שאל יאיר אם יש שאלות, יעקב הרים ידו בהיסוס. גיבור הערב נראה מבויש כשאמר: "כובע הגשם שלי נפל בשובך ונשאר שם..."!!! שקט של אכזבה השתרר בחדר, היה ברור לכולנו שזה כבר לא מבצע חשאי "מושלם", כי השארנו עקבות מפלילות. מיכאל הרגיע ואמר שזה לא נורא כי רק הילדים בכיתות שבשכבה שלנו הכירו את הכובע השחור המיוחד של יעקב, ולכן עלינו להזהיר גם כיתות אלה מלדבר על המבצע. בינתיים חששנו מפעולת נקם של ו' וב'. בפינת החי שלנו נשארה ארנבת לבנה בהיריון, לקחנו גם אותה למקלט החבוי והבאנו לשם את מזונן של היונים שלנו. ביום ראשון יומיים אחרי המבצע התנהגנו כמו בכל יום לימודים. מדי פעם קבלנו טפיחה על הכתף ועידוד מילדי הכתות הגבוהות, הסתבר שכל ילדי בית הספר כבר ידעו על המבצע. בהמשך היום הגיעו ו' וב' לבית הספר וסיפרו שמצאו ליד חדר האוכל כובע גשם שחור מאוד מיוחד, הם נפנפו בכובע המפליל שהביאו איתם לזיהוי ושאלו אם יש מישהו בבית הספר שיודע של מי הכובע כי הם רוצים להחזירו. אך מאמציהם היו לשווא, אף אחד לא הסגיר את בעל הכובע.

 

גם אז וגם היום, עשרות שנים לאחר מכן, אני משתומם לתופעה שאף ילד מעשרות הילדים בבית הספר ביגור שידעו על המבצע לא הסגיר אותנו, למרות שכולם הכירו את כובע הגשם השחור וידעו את סיפור המבצע. לא זכור לי כמה זמן החבאנו את היונים והארנבת במרתף הבית, זה נמשך לדעתי יותר משבוע. גם המטפלת שלנו, רחל, שיתפה פעולה איתנו.

 

ב' ו-ו' המשיכו כל הזמן לחפש בכל מקום אפשרי להסתרת יונים ואפילו הגיעו לבית הילדים שלנו, אך לא מצאו דבר. הם הבינו "שראש של ילד קטן" (לפי גודלו של הכובע) לא מסוגל לארגן מבצע כזה של פריצה והסתרה, הם שיערו שמישהו עם ראש גדול יותר אחראי לאירוע. יאיר, היה ידוע ביגור כמדריך ראשי של ילדי בית הספר ובעל יכולות ארגון מיוחדות. הם ניחשו שיש לו קשר לחניכיו ולכן פנו אליו ושכנעו אותו שלא היה להם "יד ופה" בגזילת היונים שלנו... דבר שיתכן שהיה נכון. יאיר האמין להם ושכנע אותנו להחזיר את היונים לבעליהם. ו' ו-ב' הגיעו אלינו לבית הילדים, הם היו רגועים וחביבים, הרעיפו עלינו מחמאות על המבצע וההסתרה המוצלחים, וטענו שלא הם גנבו ואכלו את היונים שלנו, כי "כמגדלי יונים הם לא היו מעיזים לעשות מעשה נבלה כזה". בגאווה הראינו להם את הארנבת הלבנה שבינתיים המליטה ששה גורים קטנים וקרחים. הם הבטיחו שיבואו אחר כך לקחת את היונים שלהם. ובאמת באותו ערב הם נכנסו למרתף אספו את היונים והלכו.

 

למחרת החלטנו להחזיר את הארנבת וגוריה לכלוב שלה בפינת החי שלנו, להפתעתנו גילינו שכל ששת הגורים קשורים וחנוקים בגרונם באמצעות לִיפה ששמשה אותנו לרחצה במקלחת הצמודה למרתף. יתכן מאוד ש-ב' ו-ו' לא סחבו ואכלו את היונים שלנו, אבל יותר מסביר שהם חנקו את הגורים של הארנבת שלנו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: