לצוד נמרים / יותם מוקד

 

לצוד נמרים

יותם מוקד - גלעד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

"טוב ניסים, אז אני מבין שיצאת לצוד נמרים - אבל מה הוּוּוּוּוּא עושה פה???".

  
איור מאת יעקב גוטרמן

משפט זה - השגור בפיו של דוד ז. כל אימת שמופיע בחדר האוכל מישהו חדש, או שלא במקומו ובזמנו - מבוסס על סיפור אמיתי.

 

מעשה שהיה כך היה:

 

השנה הייתה 1958 והימים ימי שבתו של גרעין "עמיר" (גרעין צופים מת"א שהיה מיועד להשלמת שדה בוקר) בגלעד, במחנה הכנה לקראת שירות בנח"ל.

 

חברי הגרעין היו מרבים במעשי קונדסות, כמסורת הפלמ"ח, ומטבע הדברים שאנחנו - ילדי הקיבוץ, שהיינו מורגלים בחינוך ייקי קפדני - הוקסמנו מהצעירים הישראלים שהביאו אתם הרבה רעש, המולה, שובבות ושמחת חיים, בניגוד ליישוב הדעת והרצינות של הייקים.

 

אחד הדברים שאהבנו יותר מכל הייתה התלהבותם מנהיגה בטרקטורים ונכונתם ללמד אותנו את תורת הנהיגה, משאת נפשו של כל בן קבוץ.

 

שעות הלימוד המתאימות ביותר לבני תשחורת שכמונו היו כמובן שעות הלילה. הקיבוץ ישן ונם על משכבו והרי ידוע שייקים הולכים לישון מוקדם. ומלבד שומר הלילה - ששמר על השומרת - והרפתנים בחליבתם לא היה סיכוי שנופרע.

 

אני עבדתי במספוא בהעברת קווים יחד עם ניסים מהגרעין, שהיה הנהג בטרקטור ה"פורד של המספוא".

 

בלילה אחד של סוף הקיץ, נענה ניסים להפצרותי הבלתי פוסקות והסכים להעביר לי שיעור נהיגה.

 

לאורו של חצי ירח, פנס ימני כבוי ופנס שמאלי מתנדנד מאיים להיתלש ממקומו בכל רגע, יצאנו לנסיעה מערבה, לכיוון הכפר הנטוש "חובייזה" ולשדות הקיבוץ ומטעיו. עבדכם הגאה על ההגה, הגז, הקלאץ' והברקס וניסים מיטלטל על הספסל מאחור.

 

אחרי שעה ארוכה וסיבובים נדיבים בשדות ובדרכי העפר המאובקות, האיץ בי ניסים לסיים את הסאגה הלילית הכואבת של ישבנו ועשינו דרכנו חזרה.

 

לא היו צפויות הפתעות בדרכנו החשוכה, אך עם כניסתנו לשטח הקיבוץ דרך "שער חובייזה" ליד הרפת, הגיחה לפתע דמות גדולה ומפחידה מהחושך ובקול גדול צוותה עלינו לעצור. לנגר, מרכז הבקר, ששמע רעשי טרקטור בעיצומו של לילה, יצא לברר מי ומה.

 

אני, שנשימתי נעתקה מגודל האימה, לחצתי בכל כוחי על דוושות הקלאץ' והברקס - עד שרגליי התאבנו. מנסה בכל כוחי לא לעשות תנועה מיותרת כדי לא להעיר את רוגזו של לנגר דנן ע"י תנועה מיותרת, שתביא חלילה את ידו הימנית המהירה אל עבר לחיי המסמיקות ממבוכה ומאמץ. למעשה תמהתי לגלות, שכבר בשנייה הראשונה של המפגש המאיים לא חטפתי את הסטירה הצפויה כל כך.

 

בתשובה לשאלתו המאיימת של לנגר: "מה זההה???", התחיל ניסים לגמגם שגילינו ששער מפטמת הבקר היה פתוח וברחו כמה עגלים... אספנו אותם אבל... חשבנו שאולי... גם לחוביזה הגיעו... יצאנו עם הטרקטור לחפש...

 

לנגר חשב על כך מעט, "קנה" את הסיפור המגומגם בדחילו ורחימו ואז פנה לניסים ואמר:  ניסים אז אני מבין שיצאת לחפש עגלים, אבל מה הוּוּוּוּא עושה פה????" מצביע באצבע גדולה ומאיימת על אפו המאדים של עבדכם שעל ההגה.

 

כשחזרתי באותו לילה "לכיתה" (בית הילדים) - אחרי שנפרדתי מניסים שלקח שוב פיקוד על ה"פורד" - סיפרתי לבני כיתתי על שיעור הנהיגה המדהים, אך בעיקר על המזל ששיחק לי, כשלא חטפתי סטירה מלנגר.

 

הסיפור, כטבעם של סיפורים, נפוץ בקרב בני גילי והמשפט הנ"ל, כשהוא נאמר במבטא המיוחד של לנגר, הפך למטבע לשון במחוזותינו.

 

איך הגיעו נמרים לסיפור?

 

באותם ימים רחוקים, התנגן ברדיו (טלויזיה לא הייתה וגם לא פליליסט של גלגלצ) שיר נשכח של להקת פיקוד צפון "ציד נמרים" שהתחיל במילים: "יצאתי ליער לצוד נמרים / הי-הו הי-הו לצוד נמרים..." וכך "לחפש עגלים" במקור, הפך "לצוד נמרים" בגירסה המשופצת של דוד ז.

 

וכך מאז ועד היום בכל פעם שמופיע בסביבה מישהו בלתי רצוי או בלתי צפוי, הופך המשפט הנ"ל לשימושי בקרב דוברי שפת המקום.

 

ואם אתה לא מאמין תשאל את דוד...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: