על עכברים, כלבים ואנשים / יותם מוקד



על עכברים, כלבים ואנשים
מאת יותם מוקד, גלעד
 אירו מאת יעקב גוטרמן, העוגן
איור מאת יעקב גוטרמן

מזה זמן אנחנו רואים בפינות שונות של הבית (בעיקר בסלון ובמטבח) פרורים שחורים קטנים, סימנים ברורים ועדות מרשיעה לכך שבביתנו מתארח לו חבר מעולמו של וולט דיסני, אולי לא קוראים לו מיקי אבל הוא עכבר.

אני מטבעי אדם רחום, חנון ורב חסד, שגדל על ערכי הסוציאליזם, חשבתי שנכון יהיה לחלוק עם הקטן את ביתנו, שעל אף שאיננו אצטדיון עירוני יש בו מקום, בעיקר לאחר שהילדים בגרו ומצאו לעצמם קן משלהם ואנחנו, נעבעך, נשארנו לבד עם הכלב. כמו כן חשבתי לתומי שמפיתנו, אף שדלה הינה, נוכל לוותר על קמצוץ ולתת ליצור זעיר ובלתי מזיק (עד שלב מסוים).

 

 אני אמנם חשוב ונחשב במעוננו, אך מהווה מיעוט מבוטל כשמדובר באחזקת הבית וקביעת סוג דייריו העתידיים. הרוב הדומיננטי, האישה שאיתי, מחליטה בצורה פסקנית וחד משמעית (כשצלילי פאניקה ברקע) שאין מקום ליצור נוסף בד' אמותינו, לא כל שכן עכבר (!!!!), ויש לנקוט פעולה מיידית ודחופה למען הרחיקו אל מעבר להררי חושך – ואם אפשר שלושה קילומטר הלאה, הרי זה משובח.

כלבנו, שאינו משאיר פינה בבית ללא מזכרת עונתית של שערותיו הנושרות (לקראת החורף, הקיץ, האביב או הסתיו – מה שבא קודם), לא הביע דעה וכך הכריע הרוב הדומיננטי על גיוס משאבים מיידי (להשיג כל מלכודת עכברים אפשרית) ולנקוט בפעולת מניעה וסיכול ממוקד של הפולש האכזר.

נקבעה אסטרטגיה שעיקרה הנחת מלכודות דבק בכל זווית אפשרית בעיקר במטבח, בו נצפו עקבותיו של החייזר המשוקץ. הטקטיקה היתה מורכבת ולא נפרט את כולה אך נציין שמלכודת דבק אימתנית במיוחד – עם הרבה דבק שלא יורד - הונחה לרגלי הכיור בדרך המובילה לפח האשפה, בו יהיה ליצור הרעבתן חפץ רב (ע"פ שיקוליו של האסטרטג הראשי – עבדכם הנאמן).

הגדיל לעשות גאון האסטרטגיה, והוסיף לכל מלכודת דבק – פיסת פסטראמה (כי זאת לדעת : עכברים אוהבים פסטראמה דלת שומן) למרות שהרוב הדומיננטי הודיעה חד משמעית שאין צורך להוסיף דבר למלכודת הדבק כי היא עושה לבד קולות של "בוא ואשק לך בני העכבר".

 

ויהי ערב ויהי לילה.

מעודדים מתוצאה ודאית של מלאכת מחשבת אסטרטגית ומותשים מחשיבה ופעולה מאומצת, הלכנו לישון בידיעה שלילה גורלי לפנינו ובו יתחולל מהפך סביבתי. קום נקום בבוקר ולא עוד עכבר בביתנו. יראו כל חבריו כי ביתנו אינו מקום פריצות, ולא פראיירים אנחנו. הניצחון בוא יבוא!!

ויהי בחצי הלילה חשקה נפשו של עבדכם בכוס מים ומה יותר טבעי מאשר לגשת לכיור ולמזוג כוס מים? אך אללי, עוד בטרם הספקתי להושיט יד לכוס טבעה כף רגלי השמאלית בעיסה דביקה וידעתי – הפראייר הראשון נכנס למלכודת.

כשאני קופץ על רגל אחת למקלחת (מלכודת דבק אימתנית דבוקה לרגלי השנייה), מקלל את כל העכברים בגלקסיה, הצלחתי לאחר מאמצים רבים (שעתיים עבודה עם פטיש אזמל, סכין קצבים ומברשת פלדה) להפריד את המלכודת מהרגל, לגרד את הדבק (שלא יורד – זוכרים?) ולהניח אותה חזרה במקום.

למה להניח את המלכודת חזרה במקום אתם שואלים? פשוט כדי לטשטש את עקבות הפשלה, כי אם האישה שאיתי תגלה שיש לה בבית גם פרייר וגם מטומטם - אני יכול ללכת לישון עם העכברים.

כשאני מותש ועצבני הלכתי לישון מקווה שלפחות העכבר ימצא את מקומו במקום בו דרכה כף רגלי השמאלית.

 

ויהי לילה ויהי בוקר.

אינכם זקוקים לדמיון מפותח כדי לנחש מי הולך לחפש פסטראמה באמצע הלילה.

בבוקר נמצאו כל המלכודות חפות ובתוליות כברגע הנחתן לבד מזו הגדולה עם הדבק שלא יורד, שנעלמה ממקומה.

חיפוש קצר מגלה אותה מונחת בין כפותיו הקדמיות של כלבנו הנאמן.

מה יש לך אתה כלב עם מלכודת דבק של עכברים ??

מסתבר (אסטרטג גאון) שכלבים כן אוהבים פסטראמה דלת שומן, וכך הגאון השני במשפחה (אחרי האסטרטג) יצא בלילה לחפש בעקבות ריח הפסטראמה. הריח, הריח וניסה להוציא את הפסטראמה מהדבק אבל פסטראמה לא נפרדת מהדבק ודבק לא נפרד מהמלכודת וכך מצא את עצמו כלבנו כשמלכודת דבוקה למלתעותיו.

מה עושה כלב חכם כשדבר מה דבוק למלתעותיו ? מנסה להורידו בכפותיו.

מה קורה לכפותיו של כלב כשהן באות במגע עם מלכודת דבק ? נכון גאונים שלי – נדבקות גם הן למלכודת.

וכך אנו – האסטרטג הגאון והרוב הדומיננטי – פוגשים את הבוקר : המלכודות כולן חפות מכל עכבר (נראה שזה הוקסם מחזיונות הלילה, עד שהחליט לנסות את מזלו בלילה אחר) אך הכלב מדדה כשלסתו התחתונה ושתי כפותיו הקדמיות חוברו להן יחדיו במלכודת דבק ועיניו העצובות אומרות: "הושיעו נא, הושיעו נא...".

אם לא ראיתם כלב שהוא שילוב של דב גריזלי וקנגורו (גדול ושעיר, מדדה על רגליו האחוריות ומידי פעם נוגע לא נוגע ברצפה ברגליו הקדמיות שחוברו להן עם לסתו התחתונה) לא ראיתם קומדיה טרגית מימיכם – אני אומר לכם לבכות מרוב צחוק.

 אחריתו של דבר. לקח שבוע להפריד את הדבק מהכלב (גוזרים לאט ,לאט.. שערה – שערה) ולקרצף את הרצפה הקירות והדלתות בכל רחבי הבית משאריות דבק שלא יורד. והקטן האפור? חי וקיים וחוגג להנאתו.

 אני לא יודע מה איתכם אבל אני החלטתי שבפעם הבאה שיהיה עכבר בבית, אני קורא לחלילן מהמלין ומשאיר את הכלב לאכול פסטראמה בקצה השני של הקיבוץ.

 

נ.ב. אני יודע שאינני יכול להשאירכם (ובעיקר להשאירכן) עם סימן שאלה לגבי גורלו של הקטן האפור שלא אזכירו שוב בשמו המפורש, מחשש לעינא בישא.

 אמרתי לכם שהרוב הדומיננטי ציינה שהמלכודת עושה את העבודה לבד? אמרה וצדקה!! אמנם עברו שבועיים אבל בוקר לא עבות אחד נתפס האומלל והוצא ..... טוב, לא נפרט כאן שיטות טיפול שלא קיבלו את אישור הבג"ץ.

שלא תדעו מצרות. 

 

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: