קַנְטָטַת נֶגְבָּה / יוסי גמזו

קַנְטָטַת נֶגְבָּה

 יוסי גמזו

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

שיר מאת יוסי גמזו שנכתב בהשראת הקרב על נגבה 1948 מתוך "חדשות בן עזר"

 

תִּשְעָה-עָשָֹר בְּיוּלִי, שְנַת אַרְבָּעִים וּשְמוֹנֶה:

בְּרֹאש מִגְדַּל-הַמַּיִם הַגֵּא וְהָעֵירֹם,

מִבֵּין פִּצְעֵי הַמֶּלֶט, כְּבֵין קִרְעֵי כֻּתֹנֶת,

נִתֶּכֶת תְּכֵלֶת קַיִץ בְּשֶמֶש הַדָּרוֹם.

 

עָפָר שוֹתֵת מַתְוֶה עוֹד אֶת תְעָלוֹת-הַקֶּשֶר,

הַבּוּנְקֶרִים עֲדַיִן מֻּכִּים כַּחַבּוּרוֹת

וְנֶגְבָּה הַמְּצֻלֶּקֶת וְנֶגְבָּה הָעִקֶּשֶת

עוֹלָה מִן הַמַּחְפֹּרֶת, עוֹלָה מִן הַבּוֹרוֹת.

 

שָבוּעַ קֹדֶם, טֶרֶם יָדְעוּ הָאַסְטְרָטֶגִים

הַאִם גָּמְרָה הִיא אֹמֶר לִהְיוֹת אוֹ לַחֲדֹל,

וְהִיא עָמְדָה סוֹרֶרֶת, פְּצוּעָה אַךְ לֹא נִתֶּקֶת,

בַּשְּנֵים-עָשָֹר בַּחֹדֶש, בַּסַּעַר הַגָּדוֹל.

 

...הָיְתָה שָעָה שֶל בֹּקֶר וְהַפְּשִיטָה הֵחֵלָה,

גְדוּדֵי מִצְרִים אִגְפּוּהָ, פּוֹלְטֵי חֵמָה וָאֵש:

גְדוּד 9 – מִלְּפָנֶיהָ, וְהִיא כִּבְכַף-הַקֶּלַע –

מִן הַמִּזְרָח – גְּדוּד 2, מִמַּעֲרָב – גְּדוּד 6.

 

גְּדוּד 9: הָאַכְזָר וָעַז בֵּין כָּל גְּדוּדֵי מִצְרַיִם

שֶנִּצָּנִים מוּלוֹ הִיא כַּשֶֹּה אֶל מוּל פַּנְתֵּר,

שֶעַל גִּבְעָה 69 עָט לְטוּש שִנַּיִם,

שוֹקֵק כֻּלּוֹ לַטֶּרֶף, לִכְתֹּש וּלְכַתֵּר,

שֶיִּתְרוֹנָהּ שֶל קְשִיחוּתוֹ גָלוּי כָּאן לְכָל עַיִן

בְּכָל מָקוֹם מִלְּבַד בְּנֶגְבָּה הַקְּשוּחָה יוֹתֵר...

 

גְּדוּד 6: גְּדוּדוֹ שֶל נַאצֶר, הָאַלְמוֹנִי עֲדַיִן

(קְצִין-מִבְצָעִים צָעִיר, מִבְּנֵי הַגַּ'מְעָה שֶל נָאגִיבּ)

וּשְלֹשֶת הַגְּדוּדִים, גְּדוּד 6, גְּדוּד 9 וּגְדוּד 2,

קְרֵבִים מִשְּלֹשֶת עֶבְרֵיהֶם, שוֹצְפִים וְשוֹאֲגִים,

לִסְגֹּר עַל נֶגְבָּה נְצוּרָה זוֹ חֶנֶק-מֶלְחָצַיִם

וְנֶגְבָּה – גוּף אִלֵּם, אֵין מֵשִיב אֵש וְאֵין מֵגִיב.

 

וְאָז, בְּהִתְקָרְבָם לִמְטַחֲוֵי עֶשְֹרוֹת הַמֶּטֶר,

וְאָז, בְּהִתְנַפְּלָם עַל תְּחוּם הַמִּינִימוּם הַצַּר,

כְּרַעַם מִשָּמַיִם, מִחֶשְכַת כּוּכִים, מִסֵּתֶר-

הַבּוּנְקֶרִים, פִּתְאֹם נִקְלָע הַצָּר אֶל הַמֵּצַר.

 

פִּתְאֹם גּוֹבְרִים הַמְּעָטִים עַל הָרַבִּים, הַטִּיחַ

נִקְלָף אָמְנָם בְּאֵש הָאַרְטִילֶרְיָה הָעַרְבִית,

אַךְ כְּבָר סוֹפֵג גָּלְיָת מִגְּדוֹת הַנִּילוּס בְּמַפְתִּיעַ

אֶת בְּרַד בַּלִּיסְטְרָאוֹת הַקֶּלַע שֶל נִינֵי דָּוִד.

 

וְהוּא מֻכֶּה, מִלְּבַד בִּמְטַר-קְלִיעִים צָפוּף, בְּהֶלֶם:

אֵיךְ נֶגְבָּה, שֶנִּדְמֶה הָיָה סוֹפְסוֹף כִּי נוֹאֲשָה

וְלֹא הֵשִיבָה אֵש כְּמוֹ נִתְקְפָה סוֹפִית בְּאֵלֶם

עַד שֶהָיוּ תוֹקְפֶיהָ כְּבָר בִּטְוַח מַטְּחֵי אִשָּהּ

 

אֵיךְ נֶגְבָּה זֹאת, בִּזְכוּת גוֹרֵם-הַהַפְתָּעָה, נֶחְלֶצֶת

לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ פֶּתַע בְּלִי רַחֵם אֶת חוֹב-הַדָּם

בְּמִין רִבִּית קְצוּצָה שֶאֶת שַחְצָנוּתוֹ קוֹצֶצֶת

בַּקְּרָב בּוֹ לֹא הַטַּנְק נִצֵּחַ, אֶלָּא הָאָדָם.

 

אֵיךְ אֵיכוּתוֹ שֶל הַלּוֹחֵם עִם גַּב לַקִּיר גּוֹבֶרֶת

עַל כַּמּוּתָם שֶל הַפּוֹלְשִים וְשִכְלוּלֵי נִשְקָם,

אֵיךְ בְּנִגּוּד לְכָל הֶגְיוֹן הָאֵש וְהָעוֹפֶרֶת

וּמַאַזְנֵי כֹּחוֹת מְאֹד בִּלְתִּי שָוִים – זֶה קָם,

 

זֶה קָם וּמִתְגַּשֵּם כְּמִין פַנְטַזְיָה לֹא מוּבֶנֶת,

שָעָה שֶבַּמִּזְרָח רוֹאֶה הַשַּחַר שֶהִוְרִיד

אֵיךְ מוּל עִירַק-סוּיְדָן, מַמָּש מִנֶּגֶד לַכַּוֶּנֶת

נֶחְשַֹף לַשֶּמֶש נִצְחוֹנָהּ שֶל סְטָלִינְגְּרָד עִבְרִית.

 

"מַחֲצִית הַגְּדוּד הָלְכָה שָם. אֲנִי עַצְמִי נִפְצַעְתִּי,"

כּוֹתֵב אָז עַבְּדֶל נַאצֶר בְּיוֹמָנוֹ, נִזְעָם.

וְזֶה הָיָה מוּל טַנְקִים – בְּ"צֶ'כִים" וּבְ"תַ"תִים",

וְזֶה הָיָה בִּפְגֹּעַ רִמּוֹן בְּגוּף זַחְלָ"ם.

 

וְקֹדֶם, כֵּן, עוֹד קֹדֶם, בִּקְלֹט קַשָּר תִּשְדֹּרֶת

מֵחֲטִיבַת "גִּבְעָתִי": "מֻתָּר לָכֶם לִנְטֹש,

אֲנַחְנוּ נַחְלִיפְכֶם כְּבָר. אֲנַחְנוּ – כְּתִגְבֹּרֶת."

וּתְשוּבָתָהּ שֶל נֶגְבָּה – שָלוֹש מִלִּים. שָלוֹש:

"אֲנַחְנוּ לֹא זָזִים!" (מַשְמָע: "שוּם אִיש לֹא יִתְפַּנֶּה

כָּל עוֹד נִשְאָר כַּדּוּר אֶחָד אֶצְלֵנוּ בַּקָּנֶה!!!")

 

וִימֵי הַקְּרָב הַפֶּרֶא... וְנֶגְבָּה שֶל עַצֶּבֶת:

חֲמֵשֶת הֲרוּגֶיהָ. שִשָּה-עָשָֹר פְּצוּעִים.

וְזֵכֶר יִצְחָק דּוּבְּנוֹ, לוֹחֵם, חָבֵר, אִיש-צֶוֶת,

וּכְאֵב שֶאֵין תְּמוּרָה לוֹ וּגְמוּל וּפִצּוּיִים.

 

וְקֵץ קְרָבוֹת הַנֶּגֶב וְהַדָּרוֹם. רוֹשֶמֶת

יָד בַּעֲלוֹן-הַמֶּשֶק, סְתָם כָּךְ, בֵּין שְאַר דְּבָרִים,

בְּמִין פַּשְטוּת מָקַבְּרִית: "וּבְכֵן, לְעֵין הַשֶּמֶש

נוֹתְרוּ כָּאן עַל תִּלָּם עוֹד אֵי-אֵלֶּה חֲדָרִים..."

 

וְזֶהוּ זֶה: כָּעֵת הֵם יוֹצְאִים מִן הַמַּחְתֶּרֶת,

קִבּוּצְנִיקִים שֶל בּוּנְקֶר, פָּנִים מְיֻסָּרוֹת

הַגּוֹחֲנוֹת עַל רֶפֶת אֲשֶר הָיְתָה לְטֶרֶף,

עַל לוּל אֲשֶר נֻקַּב בִּפְגָזִים וּבִצְרוֹרוֹת.

 

עַל חֲתִימָה שֶל דֶּשֶא שֶנֶּחְרְכָה עַד אֵפֶר,

עַל קִיר בּוֹדֵד שֶמֵּאֲגַף-הַתִּינוֹקוֹת שָֹרַד.

וּקְצָת מִזֶּה יַנְצִיחַ אַבָּא קוֹבְנֶר עֲלֵי סֵפֶר

וְנָתָן רַפָּפּוֹרְט בְּגוּש אַנְדַרְטָה שֶל אָרָד.

 

וּשוּב בֵּין אִיבְּדִיס לְבֵין ג'וּלִיס תְּכֵלֶת שֶל שְמֵי קַיִץ

וְחוּץ מִן הַמִּגְדָּל הָרָם, נְקוּב-הַהַפְגָּזוֹת

(וּפֹה וָשָם – שְֹרִיד עֶצֶב לַח בְּזָוִיּוֹת הָעַיִן)

אֵין אוֹת כִּי סָעֲרָה כָּאן מִין הֵרוֹאִיקָה כָּזֹאת.

 

רַק טְרַקְטוֹרִים בַּפַלְחָה וְצַמְּרוֹת מַטָּע בָּרוּחַ

וּפִּירוּאֶטִים לְבָּלֶט בִּמְחוֹל הַמַּמְטֵרוֹת

וְסָב עִם נֶכֶד מַעֲלִים אֶת כָּל הַלֹּא-שָכוּחַ

בְּאוֹב הַזִּכְרוֹנוֹת מִדּוֹר רִאשוֹן לִשְאַר דּוֹרוֹת.

 

...תִּשְעָה-עָשָֹר בְּיוּלִי שֶל שְנַת אַלְפַּיִם שְמוֹנֶה:

בְּרֹאש מִגְדַּל-הַמַּיִם הַגֵּא וְהָעֵירֹם        

נִשְקָף לוֹ רֹאש-שֵֹיבָה שֶל וֶטֶרָאן סוֹקֵר בְּעֹנֶג

אֶת קִבּוּצוֹ הַמִּתְלַבְלֵב בְּשֶמֶש הַדָּרוֹם.

 

וְהוּא זוֹכֵר בְּשֶקֶט אֶת תְּעָלוֹת-הַקֶּשֶר

וּבּוּנְקֶרִים שֶל פַּעַם, מֻכִּים כַּחַבּוּרוֹת,

וְנֶגְבָּה הַמְּצֻלֶּקֶת וְנֶגְבָּה הָעִקֶּשֶת

עוֹלָה אֶל מוּל פָּנָיו מִן הַכּוּכִים וְהַבּוֹרוֹת.

 

וְהוּא רוֹאֶה: עוֹד כָּאן הִיא, וְהוּא רוֹאֶה: עוֹד כָּאן הוּא,

וְזֶהוּ: אוֹתָהּ נֶגְבָּה, וּבְכָל זֹאת: כֹּה שוֹנָה.

וְהִיא אֵלָיו לוֹחֶשֶת: "כֵּן, שְנֵינוּ קְצָת זָקַנּוּ,

שִשִּים שָנָה, חַבִּיבִּי... כֵּן, כְּבָר שִשִּים שָנָה..."

 

"שְטֻיּוֹת," הוּא סָח, "טִפְּשוֹנֶת, אֲנִי זָקַנְתִּי בֶּטַח,

אַךְ אַתְּ – אַ-נוּ תַבִּיטִי: יָפִית עַד הֶפְקֵרוּת..."

אֲבָל מִיָּד הוּא חָש כִּי לֶחְיוֹ לַחָה לְפֶתַע

וּכְדֵי שֶלֹּא לָתֵת לוֹ לַלֵּב לִנְהֹג חֵרוּת

כְּבָר מִישֶּהוּ לְמַטָּה קוֹרֵא לוֹ מִן הַפֶּתַח

לָרֶדֶת – אוֹטוֹטוֹ – לִישִיבַת הַמַּזְכִּירוּת.

 

וְהוּא יוֹרֵד בְּשֶקֶט אַךְ מַשֶּהוּ עוֹלֶה בּוֹ,

מִין גַּאֲוָה כְּבוּשָה שֶהֵד-קוֹלָהּ בּוֹ לֹא נָדַם,

כָּזֹאת שֶּעַם שָלֵם מֵאָז עֵינֵי פְּלִיאָה תוֹלֶה בּוֹ

בְּצֶדֶק, כִּי בָּרוּר הֲרֵי כַּיּוֹם לְכָל אָדָם

שֶהוּא וּבְנֵי דּוֹרוֹ וְעֹז-רוּחוֹ הַלֹּא-נִדְלֶה בּוֹ

הִרְוִיחוּ כָּל טִפָּה שֶבָּהּ בִּמְזֻמָּנִים שֶל דָּם.

 

וְחֵרֶף כָּל צַלְּקוֹת הַקְּרָב הוּא שָב וּמִתְעַנֵּג בָּהּ

עַל סוֹד אֱמֶת הִיסְטוֹרִית זוֹ שֶמַּזְכִּירָה סָבִיב

עַד מַה חָבִים כֻּלָּנוּ כָּאן חוֹב-אַדִּירִים לְנֶגְבָּה

שֶאִלְמָלֵהִי לֹא הָיְתָה כַּיּוֹם גַּם תֵּל-אָבִיב...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: