הנקמה החגיגית של שלומק'ה / יוסי ברג

הנקמה החגיגית של שלומק'ה

יוסי ברג - משמר השרון

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

לקראת החג הממשמש ובא הייתה ירדנה טרודה בבחירת השמלה בה תתקשט בסעודה החגיגית. תשומת לב וזמן מרובה הקדישה לכך. מרפרפת בארון על פני עשרות שמלותיה שלרובן אין שימוש כבר שנים רבות.

איור מאת יעקב גוטרמן

הפעם, חשבה, תהיה במלוא תפארתה. גם לה מותר לפעמים להתנער מהחיים האפורים ולהיות נסיכה לשעה. לבסוף שמה ידה על אחת שנראתה לה כמתאימה ביותר להארז בה, למשוך עיני הקרואים, לזכות במחמאות להן כה ייחלה ולתת תוכן כלשהו למשמעות חייה שלא הייתה ברורה לה במיוחד.

 

שלומק'ה היה בחור ססגוני, תוסס וחסר מנוחה. חיי המשפחה שלו היו רחוקים מאלה שאדם מאחל לעצמו. הוא לא שנא נשים ואולי אף גילה אליהן משיכה שלא ניתן היה להסתירה. בין השאר הייתה לו בת שהקואורדינציה לא הייתה החלק החזק שבין יכולותיה המוכחות.

 

פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, מסב כל הקיבוץ כולו מבוגרים כילדים לסעודת החג החגיגית. לערב זה קודמת הערכות מיוחדת. המקהלה מתחילה בחזרותיה חדשים לפני הארוע, בעלי המלאכה מתקנים, צובעים ומסיידים את אולם חדר האכילה. נורות שרופות מוחלפות וכך גם רשתות החלונות הישנות. צוות החג שוקד על התכנית הכוללת קטעי קריאה, נגינה, שירה ומחול. קישוטים ההולמים את מסורת החג ופרחים לרוב משלימים את המסגרת החגיגית. אנשי המטבח שוקדים על התפריט, שאמור לכלול מאכלי חג אפייניים בצד תקרובת אחרת מושקעת עד מאד.

 

במסגרת עבודתו כנהג היה שלומק'ה פוקד בקביעות את היישוב "דוגית-הים". למרות קרבתו הגיאוגרפית אלינו, מסובכת ההגעה אליו. עקב מערך קווי האוטובוסים לא ניתן היה להגיע עדיו אלא תוך שימוש במספר אוטובוסים הפועלים בלוח זמנים מורכב ובלתי ידידותי.

 

עד היום אין איש יודע מדוע הייתה ירדנה נדרשת אל יישוב זה ובאיזה עניין. מה שכן ידעו, שמידי פעם, על מנת ליעל מימוש רצונה להגיע לשם, הייתה נעזרת בשרותיו של שלומק'ה לצורך זה תוך תאום מוקדם. הוא מצדו גילה אליה חביבות מרובה כג'נטלמן אמיתי ואולי גם נהנה מחברתה להפיג שגרת הנסיעה חסרת הגיוון או שמא חשב גם מעבר לזה וראה בכך השקעה לטווח הארוך...

 

כדי למנוע אי סדר היו מארגני סעודת החג מוסרים לידיעת כל משתתף את מקומו ליד שולחן המסומן במספר ובכך גם להבטיח מקום לכולם. השתדלו לכוון כך שתהיה התאמה של נעימות חברתית בין המסובים. כך מצאו עצמם ירדנה, הלבושה במיטב מחלצותיה, שלומק'ה ומשפחתו ובהם בתו, מסבים בסמיכות ליד שולחן אחד, נהנים מהאווירה החגיגית. אנשים ברכו אחד את חברו ב"חג שמח" ורוח נעימה ופייסנית נשבה בין הנוכחים.

 

התכנית נמשכה זמן ממושך ועובדת תחילתה בשעה מאוחרת גרמה למצב של רעב מתקדם וחוסר סבלנות שגרר תפילה שקטה לסיומה המהיר של התכנית. עם סיומה נתנו כולם דרור למצוקתם תוך הסתערות חסרת מעצורים על המאכלים שעל השולחנות. חלק מאלה האחרונים הושמו בכלים משותפים, מהם לקח כל אחד לעצמו, כך נוצר חוסר שקט לגבי האפשרות שלא יישאר לאחרונים.

 

ואז לפתע זה קרה. בתו חסרת הקואורדינציה של שלומק'ה דחפה במרפקה בלא משים תוך כדי ההמולה, אל מחוץ לשולחן, את קערית הליפתן אשר התפזר לו באכזריות על שמלתה הנבחרת של ירדנה. חתיכות של אפרסקים, שזיפים, ענבים ותפוחים מהולים במיץ צבעוני דביק ומתקתק הכתימו ללא מעצור ורחמים את השמלה שכה שקדה ירדנה על בחירתה. מתוך כאבה ואכזבתה הקשה נזפה היא בבת חסרת הזהירות, מנסה לנקות את שמלתה ולמזער נזקים. שלומק'ה מצדו, במקום לסייע לירדנה הפגועה, העדיף למצוא עצמו נפגע בגין הנזיפה שספגה ביתו, נושא עלבונו ארוך הטווח המצפה לפדיון.

 

חדשים חלפו והקיץ בעיצומו. שמש קשה של חודש אב מכה בעוז מגרשת כל חי אל הצל והמים. באופן שיגרתי תאמה ירדנה עם שלומק'ה, תוך החלפת חנחונים הדדית את השעה בה תצטרף אליו לנסיעה המיוחלת אל "דוגית- הים". כיון שהקדימה מעט הביאה לידיעתו עובדה זו. הוא, במתק שפתיים, חורש רעתה בסתר, הורה לה להכנס אל חדר ההמתנה הממוזג עד למועד צאתו עליו יודיע לה בבוא הזמן.

 

תוך דקות אחדות ביצע את נקמתו הקשה שאמורה הייתה לכבות את אש עלבונו אותו נשא בדבקות חדשים רבים, ממאן לסלוח. נכנס למכוניתו מבלי להגיד דבר לאיש ועזב במהירות את החנייה הלוהטת כמו קפיץ-מועקה שהשתחרר סוף סוף.

 

כעבור זמן קצר יצאה ירדנה מהחדר החשוך ממצמצת בעיניה אל מול השמש הבוהקת נדהמת לגלות להוותה את העובדות המרות והיא לא ידעה למה.

 

שלומק'ה הציל את כבודה של בתו והשאיר את ירדנה חסרת אונים ומאוכזבת על הרציף.

 

עד היום תמהים אנשי "דוגית-הים" לדעת מדוע חדלה ירדנה לפקוד את יישובם כבעבר.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: