השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין! / יוסף שטראוס

 

השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין!

יוסף שטראוס - בית זרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

השנה החלטנו לא להזמין אורחים לחג הפסח. אפילו את דודה ברטה עם ילדיה "החמודים" לא הזמנו.

איור מאת יעקב גוטרמן

די לנו בזיכרונות של אשתקד. עד היום אשתי היקרה שופכת דמעות מרות בגלל צנצנת הקריסטל היפה שלנו, שאיציק הפרא שלהם שבר והכתמים על הקיר מזכירים לי תמיד את חנה'לה הקטנה, שמרחה את השוקולד (שלנו כמובן), על קירות חדרנו. על כן החלטנו הפעם לשמוח ולבלות בחג בחוג המשפחה.

 

הנה הגיע ערב החג. הפעם נשב בשקט עם ילדינו. הלכנו כמה דקות לפני התחלת המסיבה, כי מה יש לרוץ? הפעם אין צורך לשריין מקומות בשביל אורחים. הגענו לדשא המואר, ששם אמור היה להתקיים ליל הסדר ונעשה לנו חושך בעיניים. כל המקומות היו תפוסים.

 

בתי הגדולה מגלה חמישה מקומות בשורה הראשונה על יד הבמה. בדיוק מה שנחוץ לנו. לא הספקנו להתיישב ואומרים לנו שמקומות אלה משוריינים לאורחים. מה יכולנו לעשות, המשכנו בחיפושים. בשורה האחרונה בקצה הדשא מצאנו מקום שבקושי הספיק לשניים. את בני הקטן הושבתי על ברכיי. היה צפוף אך נהגנו לפי הסיסמה הציונית הידועה: מקסימום יהודים על מינימום של שטח.

 

תקלות רציניות לא קרו, רק בני הקטן שפך בטעות את המרק החם על שמלתה החדשה של אשתי. אורח שישב מולנו טען שילדי העיר יותר מחונכים. לא עניתי, כי מה יכולתי לענות. עייף ורצוץ מישיבת בני על ברכיי הגעתי לביתנו.

 

למחרת עבדתי בחדר האוכל בחלוקת מנות. כל רגע ניגש אלי חבר ומבקש בשקט: "אולי תביא מנה פודינג בשביל הילד של האורחים שלי?" או: "האורח שלי קלקל את הקיבה, בבקשה מנה עוף ואם אפשר רגל".

 

מה להגיד לכם? כל הכבוד לחברינו, שמתייחסים כל כך יפה לאורחיהם. ביום שישי אמרה לי בתי הגדולה: "עבדת בחג, מחר שבת, אתה חופשי, למה שלא נצא כולנו לטיול?" - מיד הסכמתי! מזמן הבטחתי זאת לילדיי. הכנתי הכל, תרמיל ובתוכו כריכים, מימיה עם תה, מגדיר צמחים ומשקפת. בשעה 11 דופקים בדלת חדרי. נבהלתי כהוגן, מי יודע אולי הגיעו אורחים בשעה מאוחרת. מיד נרגעתי. היה זה חברי הטוב חיים. אני מרגיש שמשהו מעיק על לבו.

 

לבסוף הוא אומר לי: " אני צריך לעבוד מחר, אבל יש לי המון אורחים. פניתי לסדרן עבודה. הוא הציע לי למצוא מחליף. תראה מנחם, אתה לא עובד מחר וגם אורחים אין לך, אולי תסכים?"

 

אמרתי לו שטובה שלי עובדת ושהבטחתי לילדיי לצאת לטיול. חיים הבטיח לי לקחת את הילדים ברכב של אורחיו. מה יכולתי לעשות? חיים הוא חברי הטוב, לכן הסכמתי. בבוקר אני עורך את השולחנות בחדר האוכל, פתאום פורצים ילדיי בצעקות ובבכי: "מה אתה עובד היום, הרי הבטחת לנו לצאת לטיול איזה מן אבא אתה? מבטיח ולא מקיים!"

 

בדיעבד נודע לי שלאורחים של חיים יש אומנם רכב, אך מקומות פנויים לשלושת ילדיי לא היו בו. החלטתי לבקש יום חופש. ניגשתי לסדרן עבודה. הוא קיבל אותי בשמחה ומודיע לי: "סידרתי אותך לשמירה, אני יודע שרק לפני חודש שמרת. יוסף היה צריך לשמור, אך יש לו שפע אורחים ולך אפילו אורח אחד אין לך, אז מה איכפת לך?" .

 

אמרתי לו שעבדתי היום, כי החלפתי את חיים. "אין דבר" הוא משיב לי "אתן לך יום חופש בשבוע הבא, אין אפשרות לשנות כעת". מה יכולתי לעשות? הסכמתי. כשחזרתי עייף ורצוץ משמירת הלילה, יצאה טובה שלי מהחדר ובקשה שאחכה בחוץ, כי רחל ישנה הלילה אצלנו, יש לה המון אורחים ומכוון שאני שומר לילה היא ניצלה את ההזדמנות הזאת. היא עוד מעט תקום, יש לה יום חופש היום. מה יכולתי לעשות? חיכיתי.

 

בשעה שבע קמה רחל ואומרת לי שבודאי אני אדם מאושר בחג הזה ללא אורחים. בקושי רב קיבלה יום חופש על מנת לבלות עם אורחיה. בשעה שבע וחצי נשכבתי במיטתי. בשעה שמונה התעוררתי. שמעתי רעש וצעקות מתחת חלוני. יצאתי להסתכל. כל הילדים (חמישה במספר), אשר התארחו אצל שכני, מנסים לתקן את התלת אופן של בני, אשר כנראה הצליחו לקלקל. מה להגיד לכם, אני באותו היום כבר לא עצמתי עין.

 

בערב הופיע אצלנו מסקין. מכיוון שאני שומר לילה לא שמעתי ולא ראיתי אותו. כשבאתי לאכול את ארוחת הלילה שלי מצאתי אורח על יד השולחן, אשר סבל מנדודי שינה. הוא שיתף את עצמו בארוחה שלי וסיפר לי בהתלהבות גדולה, שערב כזה מוצלח מזמן לא זכור לו. מסקין היה על הגובה. מה יכולתי להגיד לו? גם איתו הסכמתי.

 

החג עבר ואמרתי לטובה שלי: את יודעת, בכל זאת נעים יותר לבלות בחג עם אורחים. לכן שוב נזמין בשנה הבאה את דודה ברטה עם שלושת צאצאיה. הרי קנינו צנצנת חדשה ולאיציק השובב יהיה מה לשבור וגם את החדר יסיידו לנו בקרוב וחנה'לה יכולה להשאיר לנו זיכרונות נעימים על קירות חדרנו.

 

השתא עבדי - לשנה הבאה בני חורין!

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: