ראשונה / יורם ויטיס

 

ראשונה

יורם ויטיס - דליה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

ראשונה - בדגש על ההברה האמצעית - הייתה הפרה הראשונה של הקיבוץ.

איור מאת יעקב גוטרמן

היא ניצבה תמיד בעמדת החליבה הראשונה מכיווּן חדר האוכל הישן. כשטיילתי לי בחצר המשק, בהיותי ילד, היא נכללה תמיד במסלול טיוליי. איני יודע להסביר איך נקשרו היחסים בינינו, כלומר, למה דווקא אִתה. לא היה בה משהו חיצוני מושך או חינני במיוחד. היה לה ראש גדול וארוך, היא נראתה סולידית כזאת ורצינית, ולא יכולתי לנחש בהתחלה כמה שובבות והומור מסתתרים בה.

 

היא נהגה לספר לי על מה שקורה ברפת, את הרכילות האחרונה. כמובן, שכילד לא הבנתי הכול, אבל היום אני עדיין זוכר את הסיפורים שלה והם מתמלאים תוכן ומשמעות. היו לה סיפורים מדהימים שבחיים לא הייתי מעלה כמותם בדעתי. למשל, שמוטקה, חבר הקיבוץ שלנו, שתמיד היה חבר מרכז המפלגה והוועד הפועל, היה מקיים אצלן ברפת, באופן קבוע, יום-יום לאחר חליבת הבוקר, חוג למרכסיזם-לניניזם. היו לפרות גם חוגים אחרים, כמובן, כמו חוג למַקְרַמֶה שהעבירה להן סוניה, וחוג לסריגה ולרקמה, אבל אי אפשר להשוות את כל החוגים הללו לחוג למרכסיזם-לניניזם. "בהתחלה היה לנו קשה עם זה", כך אמרה, "ומוטקה גם הזהיר אותנו שיהיה קשה, אבל מי שתצליח לגייס את כוח הרצון וההכרה, תרוויח המון באופן אישי, וזה גם יתרום להעלאת הרמה בעדר ולליכודו".

 

ראשונה סיפרה לי שמוטקה הסביר להן למה לוקחים מהן תמיד את העגלים שזה עתה נולדו: "הוא אמר שהקשר בין הפרה והעגל שלה הוא קשר רגשי עמוק ומסוכן מאוד, קשר שפוגע בזיקה הרגשית-אידיאית שלנו לעדר, לרעיון ולמנהיג. כולנו עמדנו סביבו במעגלים צפופים ובעיניים בורקות ומוטקה אמר לנו להסתובב ולהסתכל לאחור. עשינו זאת, וראינו פרות רבות הרובצות ומעלות גֵירה בפינות המרוחקות של החצר. הן נראו לנו אפאטיות לגמרי, לעומת ההתרגשות והחוויה שאנו עברנו. הפרות הללו היו תמיד בין הראשונות במאבק להחזרת העגלים לאִמותיהם ולחיזוק התא המשפחתי ברפת. ריחמתי עליהן: איך אפשר להשוות את הרגשות המשפחתיים הקטנוניים והזעֵיר-בורגניים שלהן לתחושת הסיפוק, ההערכה העצמית וההתעלות שחשנו אנו, הגרעין החברתי והאינטלקטואלי המוביל של העדר. לאחר זמן הדברים ברפת השתנו. מוטקה יצא בשליחות התנועה לחו"ל, והחוג למרכסיזם-לניניזם ברפת חדל מלפעול".

 

ראשונה הייתה מודאגת ואפילו מיואשת מן המפולת האידיאולוגית שהתרחשה אצל הפרות, אפילו בין הנאמנות ביותר. העגלים והעגלות נלקחים, עדיין, מהאמהות, אבל כל בניין-העל האידיאולוגי, שהצדיק זאת, התמוטט.

 

לאחר שנים, אותו סיפור חזר על עצמו גם בקיבוץ, בין החברים, אבל זאת כבר אופרה אחרת.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: