סינדרום המשתת / יורם תומר

סינדרום המשתת

יורם תומר

איור מאת יעקב גוטרמן - העוגן

 

את ראובן הכרתי מזמן כאיש פלחה שעובד, חושב, לומד וער להתפתחות בתחום החקלאות בארץ ובעולם.

איור מאת יעקב גוטרמן

באחד הימים יצא לנו להשתתף בדיון שנערך בפורום חקלאי-ארגוני, דנו בצורך ברכישת מחרשות חדשות למשקים. הטענה הייתה שמחרשות מעמיקות הופכות את האדמה ומעלות מהעומק שכבות אדמה שלא נוצלו עדיין. החקלאים המנוסים הסבירו עד כמה זה מועיל להעלאת היבול. גזבר הארגון האזורי סיפר כי השיג מימון נוח ועודד את החקלאים לבצע את הרכישה. הדיון כמעט הסתיים, כאשר ראובן קם ואמר בקול:

"זה לא נכון. מחקרים חדשים סותרים את הגישה הזאת".

 

זה היה מפתיע למדיי בתום דיון שעשוי היה לקבל החלטה פה אחד.

"מה לא נכון?" שאל מזכיר הישיבה.

"המחקרים הוכיחו כבר מזמן, והעליתי את זה בכל פורום מקצועי, שחריש עמוק איננו הפתרון הנכון. המחקרים הצביעו על כך שדווקא שכבות שהיו חשופות לקלוט חומרים אורגניים מגידולים קודמים, הן פוריות יותר. מה שצריך זה להבקיע את הקרום הקשיח שנוצר מתחת לשכבה המעובדת. לשם כך יש לבנות מכשיר שנקרא משתת, שקורע את הקרום הקשיח מבלי להפוך את האדמה".

את הטענה הזאת שהופיעה בעיתונות המקצועית שמעתי כבר פעמים רבות מראובן.

 

אחד הנאספים קם ואמר בקול זועם: "אתה?! אתה ששכנעת אותנו שצריך חריש עמוק?! מה קרה לך?"

 

"זה היה פעם" אמר ראובן "בינתיים השתנתה התפיסה ואף הוּכחה מדעית. תוכלו למצא את זה בכל המאמרים המקצועיים שהופיעו בשנים האחרונות".

 

מבוכה השתררה בין המשתתפים בדיון משום שאיש מהם לא הטריח את עצמו לעקוב אחרי המחקרים החדשים.

 

המזכיר ניצל את המבוכה שהשתררה ועבר מייד להצבעה. ההחלטה לרכוש מחרשות התקבלה ברוב של 12 נגד 2. השניים היו ראובן ואנוכי. מבלי שהעמקתי בחקר הנושא, תעוזתו של ראובן ועומק הידע שלו דברו אליי. חשבתי שראוי לשקול את הדבר מחדש וקוויתי שאם ההצעה תידחה, יהיה אפשר לקיים פורום מקצועי רציני ומעמיק, ולשקול את הנימוקים שהעלה ראובן.

לאחר תום הישיבה נסעתי עם ראובן הביתה. בדרך הוא הסביר לי בפרוטרוט את כל הסוגיה, ואמר שאיננו מתפלא על צרות האופק של המשתתפים שאינם פתוחים לשינויים בתפיסתם.

 

ראובן תמיד היה בעימות עם משתתפי הפורום החקלאי ונחשב ל-Trouble Maker.

לא פעם נאלצתי להיות מליץ יושר, בעוד שיתר הנוכחים דחו את רעיונותיו בביטול:

"שוב המשוגע הזה". אבל תוך שנתיים הפך המשתת לנכס צאן ברזל (תרתי משמע) בתפיסה החקלאית מבלי לציין את שמו של ראובן.

 

כאשר עבדתי בבית התוכנה של המפעלים האזוריים, הייתה ביני ובין המנהל המקצועי "שפה", מעין קוד מקוצר שבו היינו חולקים את דעותינו על אמירות, אירועים או מצבים לעתים מגוחכים של צרות אופק. אחת הדוגמאות הייתה אימרה הלקוחה מ-"חוקי-מרפי":

"אם כל מה שיש לך זה פטיש, כל דבר נראה בעיניך כמסמר". את הבורות והאטימות לשינויים ורעיונות חדשים כינינו בשם הקוד: סינדרום המשתת".

 

לזכרו של ראובן שנפטר בשנת 2008.

עדכון אחרון: