הַנַּגָּר / יורם תומר

הַנַּגָּר

יורם תומר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

ולטר היה הנגר של קיבוץ "עתיד". הוא עשה את הרהיטים בכל חדרי החברים. בשנים האחרונות, אפילו החברים הותיקים כבר לא רצו את הרהיטים שלו. הם העדיפו לקנות בחנויות רהיטים.

איור מאת יעקב גוטרמן

היו כאלה שנשארו נאמנים לתעשייה הקיבוצית, והלכו רק לשמרת-הזורע, היותר מתקדמים הלכו לחנויות בצ'ק-פוסט ליד חיפה או ברחוב הרצל בתל-אביב, והצעירים העדיפו את דן-דיזיין או את איקאה.

 

כיון שמושג הפנסיה עדיין לא נכנס לקיבוץ נאבק ולטר בחירוף נפש למנוע את סגירת הנגרייה, והצליח למצוא נימוק לכך: הוא ייצר ארונות-מתים. הקיבוץ היה קיבוץ ותיק ודור המייסדים החל ב-"החזרת-ציוד". הקיבוץ היה זקוק בממוצע לשני ארונות מתים בחודש. ולטר גם קבל על עצמו לארגן את כל מסע ההלוויה, הזמנת המצבה והתקנתה. מדי פעם ביקש קרוב משפחה של חבר הקיבוץ להיקבר בבית-הקברות בקיבוץ. ולטר הכין לו ארון ודאג לכל סידורי ההלוויה והקמת המצבה, כאילו היה זה חבר קיבוץ לכל דבר.

 

קיבוץ "עתיד" החליט לאחרונה להיות קיבוץ מתחדש ולעבור להפרטה. כיון שולטר היה כבר מחוץ למעגל העבודה, הוא נכלל בקטגוריה של "רשת-הבטחון" לכן החברים סלחו לו שהוא עוסק בעבודה שאין בצדה הכנסה. החברים הצעירים צחקו ואמרו: "בין כה-וכה הוא קובר את התוצרת שלו באדמה".

 

אופיר היה הגאווה של קבוצת "לביא", כבר מגיל צעיר מאוד.

עוד בחברת הילדים היה הולך מדי פעם לנגריה, מתבונן בעבודתו של ולטר, ולומד ממנו לעשות פסלים מעץ. ולטר העריך מאד את כישרונו של אופיר, ועודד אותו להמשיך באומנות בעץ.

 

כאשר סיים אופיר את הצבא בדרגת סגן אלוף, הלך ללמוד במימון הקיבוץ פסיכולוגיה ועזרה סוציאלית וסיים תואר שני בהצטיינות יתרה.

אחר-כך נסע לשנתיים לקורקיסטאן. שם פגש כת מאד מעניינת, שגילתה שיטת ריפוי בעיות נפשיות, בעזרת לחיצת אגודלים על הטבור. הם הגיעו למודעות שתכונותיו של האדם מועברות ע"י אימו דרך הטבור, עוד בתקופת היותו עובר בבטן אימו. מציאת נקודות המפתח בהן הועברו התכונות, תביא לגילוי הבעיות הבלתי פתורות באישיותו. הוא חזר לארץ, והחליט ליישם את שיטת הריפוי בארץ. הוא פתח קליניקה בקיבוץ, ניסה את השיטה על החברים, ובתוספת הידע שלו בפסיכולוגיה  - קצר הצלחה. לאחר שחברים באו, התלהבו ושילמו, הוא פתח אתר באינטרנט, ופרסם את עצמו מחוץ לקיבוץ והעסק התחיל לפרוח. לאחר כחצי שנה הוא יכול היה להרחיב את ביתו, לקנות מכונית יד ראשונה ולחוש רווחה כלכלית. בשעות הפנאי היה הולך לבקר בנגריה ולשוחח עם ולטר. ולטר לא התלהב מעיסוקיו של אופיר והציע לו לחזור ולעסוק בעבודה בעץ.

 

ולטר המשיך לייצר ארונות מתים. תמיד היה לו ארון אחד ברזרבה כדי שלא יפתיעו אותו עם הלוויה לא צפויה. כך יצא, שיום אחד ההלוויה הלא צפויה, היתה הלווייתו שלו, והארון הרזרבי היה מיועד לו.

 

באותם הימים היה בארץ ביקוש לבתי קברות חילוניים, וקיבוץ "עתיד" החליט להפוך את בית הקברות לעסק כלכלי. כאשר ערכו תחשיב כלכלי של עלות אחזקת בית הקברות. התחשיב הראה שהזמנה ובנית ארון, לוויה, סידורי קבורה, הזמנה והקמת מצבה עולים כ-2000 ₪. וההכנסה הצפויה מלוויה עשויה להגיע עד 30,000 ₪. הבעיה היתה למצוא נגר שייצר את ארונות המתים.

 

עסקיו של אופיר הלכו והצטמצמו. חברי הקיבוץ, לא עלה בידם לשלם. גם הקליינטים מבחוץ התייאשו ומצאו רופאי אליל אחרים שהיו בשוק למכביר. אופיר, חיפש עיסוק אחר להתפרנס ממנו. דני, בנו של ולטר, נזכר באופיר שהיה מבלה עם אביו בנגריה, והציע לו את העבודה שבה עסק אביו. כיוון שלא מצא עבודה אחרת, קיבל אופיר את הצעתו של דני, והחל לעסוק בענייני קבורה בבית הקברות החילוני של הקיבוץ ולייצר ארונות מתים...

    

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: