המקלחת הציבורית / יורם לוי

המקלחת הציבורית

יורם לוי - רעים

איור מאת יעקב גוטרמן

 

האזור השקט של המקלחת הציבורית שלנו, לא ידע מעולם אירועים מסעירים כפי שקרו בקיבוצים של "השומר הצעיר", המתקדמים יותר מבחינה אידיאולוגית.

איור מאת יעקב גוטרמן

הם השתמשו במקלחת הציבורית לנטרול היצר המיני ולהימנעות מיחסי מין בגיל הנעורים כדי לכוון את היצר הזה, לפי שיטתם - לחברה, ליצירה ולעבודה.

 

אצלנו, ככל הידוע לי, מעולם בנים ובנות לא התקלחו יחדיו מטעמים רעיוניים, סביר להניח שהם עשו זאת מטעמים פרוזאיים יותר, אישיים למשל.... יש לשער שקיבוצי "השמוץ", רואים היום את קורות המקלחת המשותפת כאפיזודה מסעירה, מפוארת, והרואית בעברם החלוצי. לבטח הם רואים בנו, הקיבוצים של המאוחד, חבורה של פוריטנים מרובעים חסרי מעוף חינוכי... אם אני חושב על זה היום, יש לי רגשות מעורבים: מצד אחד החמצה, כי מה רע בלהתקלח בחברותא "בנים בנות ביחד זה יפה שיש אומץ לפעמים להתערבב" בגיל הנעורים, במקלחת המשותפת. מצד שני הרגשה של הקלה: אילו ייסורי תופת היו מנת חלקם של "נערי השומר הצעיר", הבריאים בנפשם ובגופם ואילו מאמצים השקיעו כדי להסתיר כל מיני תופעות טבעיות אך מביכות תוך כדי מקלחת משותפת עד גיל שמונה עשרה !!!

 

ובכן, באזור זה של המקלחת הציבורית שלנו התרחש אירוע מסעיר וחד-פעמי. לא דווקא אידיאולוגי. לבטח הונצח ביותר משקופית או צילום אחד. במקום בו שוכן בית-הילדים "ערבה", היום, כמה מטרים מימין למדרכה, נטועה הייתה חורשת אשלים ופלפלונים. קרוב לעיקול הכביש הציבו מיכל מרובע וגדול של דלק. זה היה מיכל חום ומכוער שהכיל כמה מאות ליטרים של נפט. מכל זה סיפק נפט במשך כל השנה, למקלחות הציבוריות, ולחדרי החברים ל"בויילר" ו"לפייר-סייד" האגדיים, שהפכו בינתיים לזיכרון עמום ואינני בטוח שמישהו מתגעגע היום לטכנולוגית חימום זאת.

 

זה היה יום חורפי של נובמבר, קודר וסגרירי, מישהו שבא להצטייד בנוזל החיוני, שכח בדל סיגריה בוער ליד המיכל, על האדמה הספוגה בנפט. אולי הייתה זאת התלקחות ספונטנית? לך תדע. איך שלא יהיה, האש אחזה במהירות באדמה הספוגה בדלק, המתקן התלקח במהירות והנפט שבתוכו התחמם והחל לבעור. לשונות אש טפסו לגובה של ארבע, חמישה מטרים. מין גייזר מרהיב ואדיר של אש. כמה עצי פלפלון שכנים, הצטרפו לחגיגה ובערו בעוז. חברים הגיעו מכל עבר והתרוצצו מסביב לאש. הייתה סכנה של פיצוץ וכולם עמדו במרחק בטוח, נהנים מן המחזה המרהיב והפרוע. המטפלות של בית הילדים הסמוך פינו את התינוקות בעוד מועד. חברים אחדים מיהרו לחדרם להצטייד במצלמה והנציחו את המאורע. אינני זוכר אם הצליחו לכבות את האש או שנתנו לה לבעור עד כלות. מה שבטוח הוא שכשמכבי האש "הזריזים" הגיעו, כבר לא היה מה לכבות.... לבסוף נותר מיכל מפויח ומעוקם ואודים אפורים של מספר פלפלונים או אשלים.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: