בַּקָּשַׁת מְחִילָה / יואל נץ

בַּקָּשַׁת מְחִילָה

יואל נץ - [כרמיה]

איור מאת יעקב גוטרמן

איור מאת יעקב גוטרמן

מְעַיְּנִים בְּסִדּוּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל מָחָר; בְּרֻבּוֹ מִתְחַשֵּׁב וְהוֹגֵן הוּא,

אַף כִּי יֵשׁ וְחָבֵר פֹּה וְשָׁם מִתְמַרְמֵר - מִתְעַמֵּת עִם סַדְרַן עֲבוֹדָה...

הַיּוֹם שְׁתֵּי שְׁמִינִיּוֹת תּוֹרָנוּת הַגָּשָׁה שֶׁל עַרְבִית, כִּי הִגִּיעַ תּוֹרֵנוּ -

חֲבֵרָה מִמְּיַסְּדֵי הַקִּבּוּץ וּשְׁמָהּ חַוָּה, וַאֲנִי הַקָּטָן לְצִדָּהּ.

 

מִכְסַת תֵּשַׁע שְׁעוֹת עֲבוֹדָה הֵן שְׁמוֹנֶה שְׁמִינִיּוֹת  - זֶה אָמְנָם קְצָת בִּיזָרִי.

אֲבָל - מָה לַעֲשׂוֹת - הַצְּרָכִים מְרֻבִּים, הַקִּבּוּץ מְקַרְטֵעַ, אֲבוֹי.

אָז עוֹקְפִים חֹק שֶׁל שְׁמוֹנֶה שְׁעוֹת עֲבוֹדָה - יוֹם עָמָל פְּרוֹלֶטָרִי

(הֲרֵי כָּךְ גַּם נוֹכְלוּת מְכִירַת הֶחָמֵץ, כִּבְיָכוֹל, עֶרֶב פֶּסַח לְגוֹי...).

 

וְלֵית מָאן דִּפַלִּיג, כַּמּוּבָן, בַּמְּצִיאוּת הַשּׁוֹרָה בַּקִּבּוּץ שֶׁעַל פִּיהָ,

לְכָל סוּג תּוֹרָנוּת שֶׁמִּחוּץ לְמִכְסַת הַשָּׁעוֹת מִתְיַצְּבִים כַּיָּאוּת...

אַךְ לֹא זֶה הַסִּפּוּר בּוֹ אֲנִי מְבַקֵּשׁ, בִּרְשׁוּתְכֶם, לַעֲסֹק וּלְהָשִׂיחַ,

כִּי אִם בַּחֲרָטָה עַל הַשְּׁטוּת שֶׁאָמַרְתִּי כְּמוֹ בּוֹק בְּאוֹתָהּ תּוֹרָנוּת.

 

סְעֻדַּת הָעַרְבִית בְּתֹם יוֹם עֲבוֹדָה הִיא כִּמְעַט חֲגִיגָה - אֵין כָּמוֹהָ!

עוֹטִים בֶּגֶד שַׁבָּת, חֲבִיתָה, תֵּה, סָלָט, צִחְקוּקִים וְשִׁקְשׁוּק מַזְלֵגוֹת.

תּוֹרָנֵי הַגָּשָׁה מְשָׁרְתִים כָּל סוֹעֵד; וּבְהֶתְאֵם לְמָסֹרֶת וְנֹהַג,

כְּשֶׁהַלַּחַץ שׁוֹכֵךְ מִתְיַשֵּׁב כָּל תּוֹרָן בְּתוֹרוֹ וְסוֹעֵד פַּתְבָּגוֹ.

 

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה (בְּלֹא דְּחִיּוֹת כְּבָר אָבֹר אֶת הַבָּר מִן הַתֶּבֶן):

חֲדַר אֹכֶל הֵחֵל מִתְרוֹקֵן עֵת שֶׁחַוָּה יָשְׁבָה לֶאֱכֹל רִאשׁוֹנָה,

וּבִקְּשָׁה: "נָא עֲשֵׂה לִי טוֹבָה, וְהָבֵא לִי סֻכָּר לְהַמְתִּיק אֶת הַלֶּבֶּן!"

לָמָּה לֹא? וּבְדַרְכִּי לַמִּטְבָּח וּמִמֶּנּוּ עָלְתָה בְּמֹחִי הַשְּׁנִינָה...

 

אֶת מֹחִי לֹא הִטְרִיד הַחֲשָׁשׁ – זֶה אוּלַי לֹא רָאוּי, לֹא נָאֶה וְלֹא טַקְטִי;

לֹא חָשַׁדְתִּי כְּלָל (חַכְמוֹלוֹג שֶׁכְּמוֹתִי!): זֶה אוּלַי אַף עָלוּל לְהַכְעִיס...

מַגָּשִׁית שֶׁל סֻכָּר לִפְנֵי חַוָּה הִנַּחְתִּי בְּחֵן שׁוֹבֵה לֵב, וְהִבְרַקְתִּי

בְּפַָּתוֹס אִידְיוֹטִי לָהּ אֶת הַשְּׁנִינָה לֵאמֹר:

"אַרְבַּיט מאַכְט דָּאס לֶבֶּן זִיס"*

 

אַךְ שֶׁלֹּא כַּצָּפוּי, חַוָּה לֹא הִתְרַשְּׁמָה; אַדְרַבָּא, הִיא לִלְעֹס מְמַהֶרֶת,

וְנִדְמֶה לִי אֲפִלּוּ, כִּי כַּעַס אַָצוּר לְלֹא פֵּשֶׁר אוֹמְרוֹת הַפָּנִים...

בְּאִחוּר רַב הֵבַנְתִּי - סָבְרָה כִּי מֵאִיץ אֲנִי בָּהּ חִישׁ לָשׁוּב לַמִּשְׁמֶרֶת,

מְרַמֵּז כִּבְיָכוֹל בִּשְׁנִינָה: חִישׁ סַיְּמִי, וְאֵשֵׁב לֶאֱכֹל גַּם אֲנִי.

 

תּוֹךְ נוֹסְטַלְגִּיָּה חַמָּה לְחַיַּי בַּקִּבּוּץ, חָשׁ עוֹדֶנִּי תִּסְכּוּל רַב וְעֶצֶב

עַל שֶׁלֹּא הִתְנַצַּלְתִּי כַּדָּת, לֹא הִסְבַּרְתִּי עַצְמִי כִּדְבָעֵי, אַלְלַי...

וְלֹא זֹאת כִּי גַּם זֹאת: הַשְּׁנִינָה הַטִּפְּשִׁית בְּלָשׁוֹן גֶּרְמָנִית מְשֻׁקֶּצֶת –

פָּרַפְרָזָה בְּזוּיָה לְסִסְמַת הַמְּרַצְּחִים, יִמַּח שְׁמָם, לֵאמֹר:

"אַרְבַּיט מאַכְט פְרַיי".

 

לֹא אֶמְצָא בּוֹ בַּזְּמַן שֶׁחָלַף אַף שְׁמִינִית נֶחָמָה, לֹא בָּזֶה, לֹא בַּבָּא, אַךְ

"אֵין בּוֹכִים עַל חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ" - הַפִּתְגָּם הַיָּשָׁן, הַנָּדוֹשׁ, הֶחָבוּט?..

אֲנִי חַף, הַאֲמִינִי לִי חַוָּה'לֶה, מִן הַזָּדוֹן לְהָאִיץ בָּךְ – נִשְׁבָּע לָךְ!

אַךְ לִבִּי עוֹד מָלֵא חֲרָטָה עַל הַשְּׁטוּת שֶׁאָמַרְתִּי כְּמוֹ בּוֹק בְּאוֹתָהּ תּוֹרָנוּת.

 

*יעני בגרמנית: "העבודה ממתיקה את הלבן" (לֶבֶּן = חיים).

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: