ברוך קלס מבריח גבולות / יואב לויטס



  ברוך קלס מבריח גבולות
מאת יואב לויטס, בית זרע
איורים מאת יעקב גוטרמן, העוגן

ברוך קלס, יהודי קטן-קומה בעל עיניים ע-נ-קי-יות וקול באס מהדהד, כיהן במשך שנים רבות כאיש התרבות של עמק הירדן. בימיו התחרו התיאטרונים הגדולים על הזכות להופיע באמפיתיאטרון הפתוח שעל שפת ים כנרת וגדולי האמנים, מחנה רובינא ועד שושנה דמארי, הופיעו סולו בקיבוצים השונים ועשו זאת על במות מאולתרות שונות ומשונות שאף יוצא להקה צבאית לא היה מכבד בנוכחותו.

 


איור מאת יעקב גוטרמן

סודו של ברוך היה היותו איש תיאטרון מובהק, מחזאי ובמאי ומחנך שלמד בסטודיו הדרמטי של ''הבימה'', למרות שלפני עלייתו ארצה הכשיר עצמו לעבודת הרפת בהולנד, ועסק בכך לצד עבודתו כמדריך חברתי לילדי בית-הספר. בסטודיו מצא גם את אהבת חייו, לילי דובנו היפה, שעלתה לארץ עם כל משפחתה ונהייתה בקיבוץ לגננת אהובה ומוערכת ואחת משתי כוכבות התיאטרון המקומיות.

 

אולם לפני כל זה, כבחור צעיר ושמו''צניק נלהב, שלח ברוך את ידו במקצוע המסוכן-אך-משתלם-לעתים הרחוק מהתיאטרון כרחוק מזרח ממערב – הברחת גבולות.

 

וכך היה הדבר:

משפחתו של ברוך חזרה מהגלות ברוסיה לליטא בשנת 1921, כשהיה בן תשע, והילד, שנחשף ברוסיה לרוחות המהפכה והחזון הציוני, הצטרף לתנועת הנוער ונהיה לפעיל מרכזי בה בעירו אבלי, הסמוכה לגבול לאטביה, השכנה מצפון של ליטא. מעיר זו, אגב, הגיעו לבית-זרע גם האחים שלמה ואריה גורביץ ויונה מוסל, קטן-קומה ושחרחר ומחליף שין ב-סין בדיבורו. על יונה זה סופר כי בנעוריו עסק גם הוא בהברחת הגבול, אך הוא הבריח... אווזים! היה יוצא לתומו, מקל ארוך בידו, ומנהיג להקת אווזים ללחך ירק בשדות ובאפרים שליד הגבול הליטאי-לטבי וככה, כבדרך אגב, מעביר אותם את הגבול מבלי שפקידי המכס ישימו עליהם את ידם.

 

אבל נחזור לברוך, בסיידר?

בשנות ה-20 ישב מרכז התנועה ב-ורשה שבפולין, כל המכתבים, החוזרים וחוברות ההדרכה, כל פניני החוכמה והתזיסים של מאיר וחזן, יצאו מ-ורשה לתפוצות התנועה בארץ-ישראל ובארצות האחרות בהן פעלה. אלא שבליטא הייתה בעיה, סכסוך עתיק-יומין עם פולין, השכנה מדרום, באשר לגורלם של  שני מחוזות – וילנה, הבירה ההיסטורית של ליטא ו-גרודנה הסמוכה לה – הביא להשתלטות פולין על שני המחוזות הנ''ל וכתוצאה מכך – לניתוק מוחלט ביחסי שתי המדינות, ובלי דואר ואנשים הנוסעים הלוך ושוב – איך יגיע החומר הרעיוני ליעדו?

 

הפיתרון נמצא בלטביה, השכנה הבלטית מצפון, בה ישבו מנהיגי תנועת השוה''צ-ס.ס.ס.ר שייסדו את קיבוץ אפיקים, ועל חברי התנועה ב-אבלי הוטל לשמש כבלדרים ולהעביר את החומר הכתוב, שהגיע בדואר מ-ורשה ללטביה, ליעדו  הסופי ב-קובנה, שם שכן מרכז התנועה הליטאית.

 

ברוך, שהקים את הקן הצופי-שומרי בעירו והיה פעיל גם בעיירות אחרות, נבחר למלא את תפקיד השליח. אחת לשבועיים היה עובר את הגבול לעיירת הגבול הלטבית, שם חיכה לו כבר משלוח של עיתונים, מכתבים וחוזרים; באחת היה פושט את מעילו וחולצתו, כורך את הניירות מסביב לגופו הלא-גדול כרוך ועטוף, שב ולובש את בגדיו וחוזר לתחנת הרכבת. לאחר שהרכבת חצתה את הגבול היה מעביר את המשלוח לחברי תנועה שחיכו לו ליד המסילה [הרכבת, ככל הנראה, הייתה אטית למדי, בדומה לרכבת-העמק הידועה שלנו]. הבעיה הייתה להעביר את המשלוח הלאה, לפוניבז' ולקובנה, והבעיה נוצרה מכיוון שתחנת-המכס הליטאית לא הייתה על הגבול אלא ב-אבלי גופא, והמוכסים היו מחפשים בכליהם של כל הנוסעים, בלא להתחשב ביעד נסיעתם. גם לכך נמצא פתרון – ברוך הציג עצמו כסטודנט הלומד ב-פוניבז', החבר שאסף את החומר מהרכבת היה מלווה אותו לתחנה כשהחומר הספרותי ארוז כבר במזוודה, ברוך היה מחכה על הרציף עד הרגע האחרון וכשהרכבת החלה לזוז היה לוקח מחברו את המזוודה, עולה במהירות לקרון ו... נוסע כשלבו הולם בקצב הלמות גלגלי הרכבת. כך לא נותק נתיב ההדרכה ממרכז התנועה ב-ורשה לתנועה בליטא, שבאותם זמנים עלתה כפורחת.

 

מאוחר יותר, כשהיה כבר בקובנה, הצטרף ברוך לסטודיו הדרמטי שהקימו בעיר הבמאי רפאל צבי וזלמן לביוש, לימים שחקן ''הקאמרי''. הם העלו את ''נח ומרינקה'', עיבוד דרמטי ל''מאחורי הגדר'' של ח.נ. ביאליק הלאומי, והוא הפגין שם כישורי משחק שדמו לכישורים שהפגין בבית המכס ב-אבלי. זו הייתה ראשית הקריירה הבימתית שלו, וזהו כבר סיפור אחר.  

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: