"הדגם" / יהודית כפרי

"הדגם"        

יהודית כפרי

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

מתוך: "כל הקיץ הלכנו יחפים" [קטעים מהראיון עם מרילה המטפלת]

 

 
איור מאת יעקב גוטרמן

כשהרתה החבירה הראשונה בקיבוץ התחילו לחשוב שצריך לשלוח חבירה להכשרה בטיפול בתינוקות. ב"שיחת-קיבוץ" הוצע שאני אסע. לא חשבתי שאהיה מטפלת תינוקות. זה היה כל כך רחוק ממני. הייתי סך הכל חצי שנה בקיבוץ. קיבלתי את החלטת ה"שיחה" ויצאתי להכשרה.

 

היה מוסד בירושלים שאליו שלחו את כל החברות מהקיבוצים להכשרה בטיפול בתינוקות. הוא הוקם על ידי שתי נשים מגרמניה. שווסטר רוזה שהייתה המנהלת וארנה שהיתה העוזרת שלה.

 

זה היה אחרי מאורעות 1929. במוסד היו ילדים עזובים, ילדי רחוב, ילדים ממשפחות הרוסות, ילדים ממשפחות מעורבות שהאבא היה ערבי והאם יהודייה, ילדים שנולדו כתוצאה ממקרי אונס או שנולדו לנערות צעירות, ילדים נורמליים ולא נורמליים.

 

אביו של אחד הילדים לדוגמה נסע לפולניה משם כתב מכתב שהוא לא חוזר. שיעשו עם הילד מה שהם רוצים. מהמוסד הזה היו נותנים ילדים לאימוץ. נשים היו באים לשם לבחור להם ילדים. כשהאימא היתה חותמת שהיא מוותרת על הילד (היו ביניהן נערות צעירות שילדו ילדים) אם הייתה באה אחר כך בערב ומבקשת לראות עוד פעם את הילד אחרי שוויתרה עליו – אסור היה להראות לה. היא הייתה עומדת ובוכה, ולא נתנו לה לראות אותו. זה היה כמו מכירה. מכרו את הילדים. במוסד ההוא יכולת ללמוד הרבה מאוד מה זה לוותר על הילד ומה זה אימוץ ילדים. דברים קשים מאוד היו.

 

לא היו שם ילדים עם שני הורים. היו ילדים עם הורה אחד – אבא או אימא. היה ערבי אחד שמאוד התעניין בילד שלו. אבל לא היה מקרה שהורים לקחו את הילד הביתה, כי לא היה להם בית. להורה שבא לבקר נתנו לקחת את הילד ולטייל עמו.

 

המוסד היה קשור עם בית-חולים הדסה. ההכשרה כללה חצי יום הרצאות וחצי יום עבודה במשך חצי שנה, ואחר כך שלושה חודשי הכשרה בהדסה. במוסד למדתי: טיפול בילדים, ענייני בריאות, שימוש בתרופות, בישול לתינוקות. המשטר שנועד לשמור על בריאות התינוק היה אז מוגזם. אסרו מגע עם אנשים שבאים מנסיעה. היה צריך להתרחץ ולהחליף בגדים לפני שניגשים לילד - סטרילי! זה נעשה כדי שהילדים לא יידבקו. כשחזרתי מההכשרה טיפלתי במשך שמונה חודשים בילד היחידי שהיה, היה לו חדר ומטפלת והכל היה סטרילי כמו שלימדו אותי...

 

לאימא לא נתנו לטפל בתינוק, זה לא היה נהוג. האימא באה רק כדי להניק. כעבור שמונה חודשים נולדה נירה וטיפלתי בשני ילדים. כעבור זמן קיבלנו כמה ילדים מחדרה שהשלימו את הקבוצה...

 

משטר החיים בבית התינוקות המשיך להיות כמקודם: שמירה על היגיינה. כשההורים באו מנסיעה אסור היה להם להיכנס בלי להחליף בגדים. סדרי האוכל היו כמו שכתוב בספר: בכל ארבע שעות צריכים לאכול - אז אכלו כל ארבע שעות. היניקו ונתנו תוספות. אבל את התוספות חס וחלילה לא האימא נתנה אלא המטפלת...

 

גם הטיפול הגופני נעשה על-ידי המטפלת. רחיצה, הלבשה, השכבה - הכל. האימא עמדה והמטפלת הלבישה את הילד. הכל היה בידיים של המטפלת. זה היה המשטר, המשטר שקיבלנו בהכשרה במוסד בירושלים... האימא זה בילוי. האבא... היה דרך אגב גם אבא. הוא לא טיפל בילד. לקח אותו לטייל אחר-הצוהריים על-הידיים, כי לא היו אז עגלות-תינוקות...

 

בבוקר אני הקמתי את התינוקות, קיבלו אמבטיה, קיבלו לאכול ויצאו השכם בבוקר ללולים. היה לנו רופא, ד"ר פאלק, שאמר: חורף, קיץ - קר, חם - צריך להוציא את הילדים לאוויר. אז הוצאנו אותם לאוויר. אחר כך בקיץ הוא אמר שצריך לתת להם אמבטיות שמש. פשטו את הבגדים והילד התחמם בשמש...

היא גם הושיבה אותם על הסירים - על ספסל משותף... היו ילדים שהיו קושרים אותם לכיסא או לשולחן כשישבו על הסיר, כי אחרת היו נוסעים עם הסירים ולא עושים. הרגלי הניקיון התחילו כשהילד התיישב...

 

אלו היו ילדים ראשונים וההורים גם פחדו לטפל בילד. האימהות היו כל-כך נאיביות. תמיד פחדו. המטפלת הייתה יותר עצמאית, יותר בטוחה בעצמה. האימהות היו תמיד בפחדנות כזאת - "הילד עשה תנועה כזאת! הילד הקיא!". לא פלא - זו הייתה הפעם הראשונה שהן נפגשו עם תינוק.

 

במקרה שהילד חלה הוציאו אותו לאיזולציה. לא היו לנו חדרים מיותרים - אז אמרו לחבר: "תעזוב את החדר שלך" והכניסו שמה את הילד והחבר התגלגל פה ושם... אם נולד ילד במשקל נמוך - המטפלת ישנה בבית-התינוקות וטיפלה בו...

זאת הייתה השיטה.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: