סיפור הרכבת / יהודית אילון (חלק שלישי)

 

סיפור הרכבת [המשך לסיפורים, הג'ירפות ומנורת הקוורץ]

יהודית אילון - מעגן מיכאל

איור מאת יעקב גוטרמן

 

אריה פלד היה החשמלאי של קבוצת הצופים א', שב'גבעת הקיבוצים'. בתפקידו הנוסף היה גם אחראי על בטחון הנקודה.

איור מאת יעקב גוטרמן

יום אחד ניצב על עמוד חשמל לתקן דבר מה, והשקיף על הנוף שמסביבו. פרדסים, מחנות צבא בריטיים, ובאופק בתי רחובות המושבה. צמודים אל הגבעה היו פסי הרכבת, שמסלולה היה קנטרה-חיפה, ועליה השתרכה בכבדות רכבת צבאית ארוכה. היה זה בשלהי המנדט הבריטי, והם החלו לפנות את בסיסיהם במצרים ובדרום הארץ לכוון נמל חיפה. עוד הוא מלווה אותה במבטו, והנה קורה דבר מה מוזר: הרכבת מתרוממת ומחציתה נוחתת על צידה. כעבור שניות ספורות נשמע גם קול פיצוץ אדיר. אריה מיד הבין שהוא עד להתקפת טרור.

 

אכן היה זה מטען חבלה רב עוצמה, שהונח מתחת לגשר ע"י חברי מחתרת הלח"י, שחשבו באותה עת לזרז את יציאת הבריטים ע"י מעשי טרור. עשן סמיך היתמר מהקרונות ההפוכים, ונשמעו קולות יריות וזעקות הפצועים.

 

אריה חשש שבמהומה, הסבל והתסכול יפנה את הבריטים אל המקום הקרוב ביותר, 'גבעת הקיבוצים' שם שכן "מכון איילון", המפעל הסודי של ההגנה ליצור כדורי תת מקלע 'סטן'. אריה חשש שהחיילים הבריטים ייכנסו לקיבוץ, ויערכו בו חיפושים ושפטים, ובו במקום החליט על פעולת מנע.

 

ירד מעמוד החשמל, קרא לקבוצת בנות לעטות חלוקי אחיות לבנים ובתוספת חבר דובר אנגלית רהוטה שלח אותם היישר לאתר האסון. הבנות אכן עזרו לפצועים, וטיפלו בהם עד לשעות הערב, כאשר הגיעו כוחות ההצלה הצבאיים. המפקדים הבינו שלאנשי היישוב הקרוב, לא הייתה יד באירוע, והיו אסירי תודה.

 

לולא מעשה אמיץ זה, לו היו פושטים על הגבעה ומגלים את ה"מכון", ספק אם יכולנו לספר את הסיפור. שכן הייתה זו תקופה מתוחה מאד בין היישוב העברי ושלטונות המנדט, והעונש על נשיאת נשק, שלא לדבר על ייצורו - היה עונש מוות...

 

כעבור יובל שנים, כאשר הגיעה העת לפתוח את ארכיוני אותה עת בלונדון, הגיע לידינו מברק ששלח אותו הקצין האחראי על אותו מסע ובו תשבחות ל"אנשי היישוב הקרוב, שהגישו עזרה, וסייעו לנו עוד לפני שהגיעו האמבולנסים הצבאיים".

 

לסיפור "הג'ירפה" - חלק ראשון

לסיפור "מנורת הקוורץ" - חלק שני

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: