מונולוג של רכז "להקת השובבים" / יהודה בין


"מונולוג של רכז "להקת השובבים
מאת יהודה בין, כפר מסריק

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

אז תשמע. זה היה ככה. יום אחד חזרו חבר"ה מן העיר ואתם סנסציה. יש הודעה ש"להקת השובבים" תופיע במועדון לילה.

 

נו, לא היו עוד בטוחים אם זה אנחנו או להקה בשם דומה. בא אלי המזכיר, ככה על קצה האצבעות (אתה מרגיש שלא החליט עוד איך לטפל בעניין).

"אמנון. האם ידוע לך אם יש עוד להקת פופ בשם זה?"


איור מאת יעקב גוטרמן

ברגע הראשון לא תפסתי מה הולך... עניתי: "נדמה לי שלא. אבל מה אתה פתאום מתעניין בפופ?"

 

אתה יודע זה אחד שמעולם עוד לא הצליח לשמוע יצירה טובה עד הסוף... נו, מן הון להון גילה את הקלפים. "אתה יודע", אמר, "מפרסמים בעיר שאתם תופיעו במועדון הלילה החדש?"

 

פרצתי בצחוק. "אנחנו במועדון לילה!!?" אבל מייד הסתערתי עליו.... "מועדון לילה, ולמה לא? ביד מרדכי מותר... ולנו אסור?!" ראיתי שהוא מתחיל לרתוח. לקחתי רברס... "לא מועדון ולא לילה. סתם דיסקוטק. אבל אגלה לך סוד – אם יבטיחו לחברה מועדון עם סטריפטיז, לא יחשבו פעמיים..."

 

כאן הוא כבר התפרץ. "אתם מלכלכים את הקיבוץ!! מי נתן לכם רשות?!! אלה כלים של הקיבוץ!!..."

 

רק כאשר הוציא את המילים האלה, גם לי עלה הדם לראש. מה רק לו מותר? "כלים? איזה כלים? למי פה אכפת?! שכחת כבר שבאנו אליך ואמרנו שאין אמפליפייר. לא תהיה תזמורת ביום העצמאות! ואתה אמרת, שזה לא עסקך, שנלך לרכז ועדת התרבות. הבאתם תזמורת... איזו בושה... ועוד שילמתם להם מאות לירות. אבל לקנות כלי זה סתם בזבוז..."

 

"ו... אורגן חשמלי... חלום. כשבאנו למרכז משק והגשנו תקציב, הוא שלח אותנו ל"אבא" שלנו, לאותו הרכז, וזה סתום לגמרי. אצלו האמנות – זה בטהובן. הפילהרמונית. הוא נהנה ממנגינות של פוליטיקאים. איך הוא צרח עלינו..."

 

"אז מה, מה היתה הברירה? לנו יש כיף מהמוסיקה הזאת. רוצים לנגן. לא נותנים בבית... להיפך, איך אומר החבר שלך, הגזבר (למי לא הלכנו?...) אם אתם כל כך טובים, אז תופיעו ותרוויחו, ונקנה לכם..."

 

זה היה רעיון עצום. איש מאתנו לא העז קודם לחשוב על זה. לגמרי במקרה נודע ליהודהל'ה שבדיסקוטק החדש מחפשים להקה. טסנו אליהם, הצלנו את המצב. הם יודעים להעריך אותנו. הם קיבלו את כל התנאים שדרשנו. חתמנו חוזה. לנו יהיה אמפליפייר ואורגן ולהם חודש הופעות."

 

"אז מה אתה מתחכם?!" סיכמתי את הספיץ' שלי.

נו, אז התחיל הקרקס האמיתי.

 

ישיבת מזכירות. שיחת גינוי. איך משמיצים את הקיבוץ. איזו התנהגות מחפירה. אבל מה שמרגיז – איך שפתאום התקפלו כל החבר'ה. כמעט אף אחד לא עמד לצדנו... ההחלטה: אסור למלא ההסכם. זה לא חוקי. נשלם פיצויים. על כלים ידברו בשיחה אחרת. זה לא שייך לעניין. לא ניכנע לסחטנות זולה – נאום המזכיר.

 

בזה נגמר עניין הדיסקוטק. אחרי שבוע גם החליטו שיש תקציב לכל. אבל אנחנו לא נכנענו מייד. הודענו – מתפרקים. היית צריך לראות איך זה פעל. מי לא התגייס לדבר אתנו. הכל צף בשמן זית זך. "הרי השגתם, למה תתעקשו?! למה שתבזבזו את הכשרונות שלכם. בלעדיכם אין מסיבה וחג!!.. איך אתם יודעים להרקיד!!"

לא ריככו אותנו. מה אנחנו "שמאטעס" שניכנע להם?!!!!


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: