החטא ושכרו / יהודה בר"ט (ז'ל)

|

החטא ושכרו

יהודה בר"ט [ז"ל] - קיבוץ סעד

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "על דעת המקום" - ראיונות עם חברי קיבוץ סעד (חיבור לקבלת מ.א.)

איור מאת יעקב גוטרמן

ותיקי קיבוצנו מחציתם ייקים - עולי גרמניה - ומחציתם "אוסטיודן" עולים מארצות מזרח אירופה. לכל אחד משני המגזרים מנטאליות שונה, נוסח תפילה משלו ומנהגים שונים. אולם לשמחתנו היה המשותף בינינו כה רב עד שלא היה בשוני כדי להעיב על היחסים הטובים בחבורה.

 

לבד כמובן מן המחלוקת הכבדה על החמין או סלט תפוחי האדמה. במחלוקת זו - כך התברר - לא ידעו חברינו הותיקים את שביל הזהב. הייקים טענו שמסורת להם מדור לדור לאכול תפוחי-אדמה אלה כשהם חתוכים וקצוצים מטובלים במיונית. ובתוספת מיני תבלינים ובלעדי מאכל מלכים זה אין שבתם שבת. ואילו ה"אוסטיודן" גיחכו בינם לבין עצמם על המצאה ייקית זו שאין בה לא השראה ולא צל-צילה של יצירה. והרי כיצד יעמדו הם - "האוסטיודן" - בבוא היום לפני בית דין של מעלה וכאשר ישאלו אותם האם שבת שמרתם?

 

כיצד ישיבו כשהחמין נעדר משולחן השבת ואילו אותו "קרטופל זלאט" הרי במפורש אינו אלא חילול שבת אחד גדול. היו חברים אחראים שהציעו כי יוגש בשבת גם מזה וגם מזה אולם הצעה זו נפלה לאחר שהגזבר טען כי אין הממון מצוי ועלינו לחסוך וגם עובדות המטבח חרצו דין: או זה או זה.

 

 * * *

שני המחנות דאגו לכך שהנושא יובא להכרעה בפני המוסדות. שני המחנות מנו מספר החברים שבכל מוסד - האם הרוב בו ייקים ואולי הרוב בו דווקא "אוסטיודן". אם היה הרוב נוטה לצד האחד סירבו האחרים להכיר בהם כפוסקים והקיבוץ כמרקחה.

 

סוף דבר הובאה השאלה בפני האסיפה, ולא זכורה בקיבוץ אסיפה בה השתתפו חברים רבים כל - כך. הובא הגזבר מן העיר, המדריך מן התנועה והחולים הובהלו ממיטותיהם והכל מתוך תקווה לגבור על היריבים ולזכות בשבתות באותה נשמה יתרה שרק החמין / "הקרטופל זלאט" (מחוק את המיותר) מקנה אותה בו.

 

והיו באסיפה ממצדדי החמין שדמעות זלגו מעיניהם והייקים שכחו את נימוסיהם הנאים ואת תרבות הדיבור שיונקים הם עם חלב האם ומשכו אלה לכאן ואלה לכאן עד שהגיעו להצבעה. כיון שהגיעו להצבעה נדמו הקולות וברוב של קול אחד הוכרעה לטובת ה"קרטופל זלאט".

 

דרשו חסידי החמין הצבעה חוזרת ולאחר ויכוח לוהט מבוקשם ניתן להם וה"קרטופל זלאט" ניצח בשנית. חגגו חסידיו של זה כל הלילה ואילו אנשי החמין התפזרו וליבם בל עימם.

 

בין מצדדי החמין היה גם אחד - רוסי במוצאו - איש שקט ועושה מלאכתו נאמנה. בקיבוץ אמרו לו לא אחת: הלוואי והיו לנו רבים כמותו ולא ידעו כי עתיד חבר זה - שמואליק שמו - להפר את חוקי הקיבוץ.

 

וזה היה המעשה, לא יכול היה שמואליק - פשוט לא מסוגל היה להשלים עם גזירת ה"קרטופל זלאט" שכפייתו על הציבור נראתה לו ככפירה בעיקר, כעבודה זרה.

 

גייס שמואליק מהיכן שגייס פתיליה, מצא סיר ישן שמטבח הילדים זרק אותו לאחר שנפרד הסיר מאחת משתי ידיותיו והביאם אחר כבוד אל ביתו. את חומר הגלם להכנת החמין קיבל בלא קושי במטבח וכך בהגיע שבת היה לו לשמואליק ולביתו חמין תוצרת בית להדר ולתפארת.

 * * *

יש חטאים שאדם חוטא בסתר ואין ריחם יוצא למרחקים. ואילו החמין הפרטי של שמואליק - בדיוק ככל חמין בכל אתר - מפיץ ריח ניחוח המתפשט על סביבתו ומגרה את התיאבון.

 

אותו ריח גילה את חטאו של שמואליק ועורר כעסם של חברים ואותו ריח הוא שקירב חברים שהתדפקו על דלתו של החוטא וביקשו לטעום מן הטוב, הטוב הזה.

 

ישבו המוסדות ודנו בחטא ומה עונש יאה לו למי שמפר החלטות אסיפה ונמשכו הדיונים במוסדות השונים שבועות וירחים. עיקר בעייתם הייתה שזה דווקא שמואליק איש אשר תמים פועלו.

 

והזמן עבד לטובתו.

 

עברה שבת חלפה עוד שבת ויותר ויותר חברים באו לטעום מן החמין שבחטא לידתו ושמואליק בלב טוב ובנפש חפצה מפריש לכל דורש כאותו אדמור המחלק שיירים.

 

את נצחונו הגדול חגג שמואליק לכשנתברר לו שיותר ויותר ייקים - שמוצאם מארץ גרמניה - משתכרים מריחו הנפלא של החמין וגם הם - אמנם מבוישים יותר - באים לקבל את חלקם.

 

הקים שמואליק מגבית וכל טועם חמין בשבת יתרום כמה פרוטות לקניית סיר גדול יותר וכך תהיה מנתו של כל בעל מנייה גדולה יותר. וכך היה. יותר ויותר חברים של קיבוצנו אכלו יותר ויותר חמין אצל שמואליק עד שאימץ המטבח את המונופול של שמואליק וסוף דבר יש אצלנו היום בארוחה השבתית גם "קרטופל זלאט" וגם חמין - ולא חמין אחד בלבד, של שעועית, כי אם גם חמין של תפוחי-אדמה ועשו כולם אגודה אחת כמו שנאמר: וקראת לשבת עונג.

 

ומסיים שמואליק את סיפורנו: "אם לא באתי לעולם אלא להטעים את הייקים טעם שבת מה הוא - כדאי היה".

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: