הטנדר / יצלק

הטנדר

יצלק

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

4 שנים מ-1944 ועד-1948, תקופה קצובה. במבט לאחור, קשה להאמין שכל כך הרבה נדחס לתקופה הזאת.

איור מאת יעקב גוטרמן

גם המילה טנדר נטועה אצלי בתקופה ההיא. ע"פ המילון, משמעות המילה: טנדר (מאנגלית ) מכונית צבאית קלה למשאות להובלת הנוסעים. הטנדר ההוא היה פורד.

 

בל"ג בעומר 1944 קבוצת "לפיד", בקיבוץ "שער הגולן" - " נכנסה לתנועה ". הכוונה כמובן לתנועת השומר הצעיר. הקיבוץ כולו חוגג 40, ועבורנו הם היו ה"זקנים".

 

ערב החג יורדים כולם לחוף הירמוק. שם מבעוד יום, הכינו חברי ההשלמה בני העשרים פלוס - וביניהם הורי המאמצים - את מגרש המפקד. כתובות אש, לפידים וכו'. כולם מסודרים בצורת האות ח'. אנו בצלע המרכזית ובצדדים עומדים החברים "הזקנים", [החברים הותיקים היו אז בסביבות גיל ה-40], אך מעמד ה"מפקד" עדיין היה זכור להם, מפולין או מיערות סלווקיה.

 

שלושה דגלים היו מונפים אל על ברוח... דגל המעמד - הדגל האדום, דגל הלאום, [עדיין לא דגל המדינה], ועוד דגל אדום אחד - דגל הקיבוץ.

 

אוירה של חג. אנחנו הילדים "הגדולים" של הקיבוץ, 15 ילדים בגילאי 9-12, מתקרבים לפרקם ונכנסים לתנועה. גדל דור המשך. אנחנו מתרגשים נורא. אני עדיין לא מחובר עד הסוף, השפה עדיין לא הייתה שגורה בפי, אבל מבין שצריך "לזרום" עם האירוע וכך עשיתי.

 

מהיום הזה קבוצת "לפיד" נכנסת לפעילות תנועתית אינטנסיבית. צופיות, מחנאות, משחקי נעורים, גיבוש אופי וקצת פוליטיקה... סטלין, ברית המועצות, מלחמת המעמדות...

 

ועוד עניין שיצר מתח. מי יהיה ה"מדריך" שלנו? זה שיתן את הממד הנוסף לחיינו. יש שני מועמדים שניהם מהשלמת "לשחרור". האחד הוא - רפי והשני - אורי. שניהם צעירים יפים, זקופים ועוסקים בחינוך. משום מה האהדה דווקא לצדו של רפי, נשוא הערצתנו. אך גם אורי מוערך. גם הוא גבוה, חסון ובעל עיניים כחולות.

 

המינוי יפורסם בהפתעה של הרגע האחרון.

הציבור מתכנס למקום המפקד. המקום חשוך עדיין.

 

חושך. מזכיר הקיבוץ פותח ומנהל את המפקד. אנחנו " גורים", מבוהלים מצפים בהתרגשות לתחילת הטקס. האנשים מסתדרים בחשכה לאורך קווי הסיד. מדליקי הלפידים,ניגשים להדלקה. כתובת האש...

 

הנפת דגלים שירת ההמנונים. שלושה "התקווה " המנון הלאומי, "האינטרנציונל" לטובת המעמד, ו..."תחזקנה". המנון התנועה. תנועת השומר הצעיר.

 

ואז מקרב הקהל

 

אורי מוזמן לתפוס את מקומו, בחזית הקבוצה, "לפיד", אנחנו. נפל הפור ואורי נכנס למרכז ה"חזית "על זרועו" עניבות ירוקות. עובר אחד אחד מניח על הצוואר של כל אחד את העניבה ותופס את מקומו מול מרכז הטור ונכנס כדמות חינוכית למסכת חיינו.

 

פעמיים בשבוע נפגשים. בדרך כלל בערבים. אורי בתווך, המפגשים בדרך כלל בכיתת  הלימוד, מזיזים את השולחנות לצדדים מסדרים את הכיסאות במרכז, בחצי גורן. הבנות מתחילות בשירה והבנים מצייצים, מצטרפים. חמישה שישה שירים חולצה כחולה.... ומתחילה הפעולה.

 

קצת משחקי מעגל, ואחרי זה נושא עיוני שאורי הכין בקפידה. הצגה, דיון, וסיכום. שגרה רוויית עניין שנמשכת עד צאתנו לבית אלפא, למוסד. עד כאן אנחנו מקבלים את הליווי של איש מופלא ונעים הליכות מלא ידיעות תרבותי.

 

השנה סתיו 1946, המדינה בדרך.הפלמ"ח מפוצץ גשרים בגבולות המדינה, האצל מטמין כדי חלב מלאי חומר נפץ במלון המלך דוד. 91 הרוגים, פוגרום על ניצולי שואה בפולין 43 הרוגים. עליה ב' האוניה אקסודוס, - יציאת אירופה. סמל היסטורי.

בשלהי 1947 מחזירים הבריטים את המנדט לאו"ם. 29/11 "כ"ט בנובמבר".

 

האו"ם מחליט על הקמת בית לאומי בארץ ישראל (פלסטינה כן פלסטינה לעם היהודי).. הערבים חוזרים ומפעילים את הטרור נגד המיעוט היהודי.

 

אורי מתגייס לניידת. "הניידת" יחידות של אנשי הגנה  - כיתה  - המאבטחת את הדרכים.

גם אם המעבר שלנו לבית הספר בבית אלפא, בניידת כולם, מגויסי "הישוב" למשטרת הנוטרים המנדטורית. הגפירים. שישה רובאים ישובים על הטנדר הפתוח, מלפנים נהג ולידו יושב מפקד הכוח. אורי - היה המפקד.

 

הטנדר בפיקודו, נוסע הלוך ושוב, על כביש מספר 90. בית שאן טבריה. אז שתי הערים כולן אוכלוסייה ערבית. בית שאן עיר של פורעים וגנבי תוצרת חקלאית מהישובים היהודיים בעמק.

בדרך מאט ישובים יהודיים בודדים חמדיה, בית יוסף גשר.

 

בצדי הכביש התיישבות ערבית צפופה חלקה ארעית וחלקה קבועה.

 

אחד לחודש אנחנו נוסעים מבית הספר הביתה לשער הגולן. בכביש בוא נוסע הפעם "הטנדר" כי בית הספר הוא פנימייה.

 

ביום 23/12/47 יום סתווי אפור מעונן, ענני עופרת, אורי והכוח תחת פיקודו נוסעים מעמק הירדן לכיוון בית שאן.כמימים ימימה, קצת לפני חמדיה נפתחת אש על הכוח. המקום מסומן לי עד היום כ-60 שנה אחרי.

 

כשאני עובר שם אני מסית את ראשי לכיוון. אז היו שם אוהלי בדואים היום זה שטח חקלאי פתוח ומעובד.

 

לטנדר הייתה מדרגה מאין במה קטנה, אפשר לעמוד עליו ולהיאחז בחלון הרכב הנוסע.

הלוחמים על הטנדר למעלה משיבים אש. כשהטנדר מאיץ את נסיעתו.

 

אורי העומד על מדרגת הטנדר נפגע. מוכנס במהירות לקבינה והטנדר יוצא לבית החולים בעפולה.

הכביש לא הכביש של היום הנסיעה איטית הכביש עקלתון, מגיעים לבית החולים ואורי מוכנס לחדר הניתוח. אורי פצוע קשה. נפגע בפלג גופו העליון מזוהות שתי פגיעות. השלישית שלא זוהתה הייתה הגורלית. פגיעה קשה בריאות.

 

אורי נפטר ביום 23/12/1947 פחות מחודש אחרי הכרזת האו"ם על הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בפלסטינה. ולא זכה לראות בתקומת המדינה חזון עליו גדל וחינך.

 

אותנו, חניכיו הזעיקו לבית החולים, להיפרד.

 

עמדנו שם בחצי גורן תריסר ילדים ואורי במרכז. כמו בעבר כשהיה חי בתוכנו. עכשיו קר.

אורי עזב אותנו והמדינה עדיין בדרך, בהישג יד.

 

וכל זה עוד אירוע בין 1944 ל-1948.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: