הדגלן / יעקב שופר

 

הדגלן

יעקב שופר - עין השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בערב התנהל בכבדות על אופניו לביתו שבמרכז הקיבוץ.

איור מאת יעקב גוטרמן

עוד הספיק לעבור בחדר האוכל, לחטוף ארוחה קלה, ולהיזכר בשנים בהם היה המבנה הישן מרכז החיים של הקבוץ.

 

סקר במבטיו את האוכלים, רובם צעירים מהאולפן המגיעים להשביע את רעבונם לקראת עוד לילה של פעילות הורמונאלית המאפיינת את בני העשרים התוססים.

 

כשפתח את דלת דירתו נזכר בנעוריו. על שבועתו לשמור על ה"דגל" במשחק המחנות, בימי ל"ג בעומר במוסד החינוכי. בני הנעורים התחלקו לשני מחנות. החלוקה חצתה את כל שכבות הגיל, מהצעירים ביותר, עד הבוגרים ביותר לפני גיוסם לצה"ל. המטרה במשחק הייתה לשמור על הדגל "שלנו" ולגנוב מהמעגל השני את הדגל "שלהם". משחק החניכות הגדול ביותר במוסד החינוכי, בו נדרשו החניכים לאומץ לב והקרבה אישית.

 

כצעיר בקבוצתו - קיבל על עצמו לשמור על ה"דגל" במרכז המעגל. הוא לא ייתן לאיש לגנוב את ה"דגל" שלו מידיו. שם הוא נדר את הנדר שמלווה אותו מאז. השמירה על ה"דגל" שלו והעקשנות שאפיינה אותו בנעוריו הפכה לתו ההיכר המרכזי של חייו.

 

עייף ממאבקי היום, השתרע בכורסתו ועצם את עיניו. נזכר בחוויה הבלתי נשכחת שחווה אז, במשחק המחנות. בכל פעם שנאלץ להתמודד עם הקשיים שזימנו לו חייו, חווה שוב את תעצומות הנפש שנדרשו לו, כדי לשמור על ה"דגל" שלו.

 

נזכר במדורה שבמרכז המעגל, בצעקות של חבריו לשמור על המעגל המגן ולא להרפות ידיים. הוא עמד במרכז המעגל, מחזיק בידיו את ה"דגל" צמוד לחזהו, כאילו מגונן על נשמתו. ה"דגל" שלו והוא עצמו הפכו לישות אחת, הוא לא ייתן שיפרידו ביניהם. נשבע בכל עוצמת רגשותיו שאם יילקח ה"דגל" מידיו - לא יהיה יותר טעם לחייו. זכר שפרצו למעגל, זכר שראה את התוקפים רצים לעברו כשידיהם מושטות קדימה, וממש לפני שאחזו בו, קפץ לתוך המדורה.

 

אפילו לא הרגיש שהאש אחזה בבגדיו. ראה את התוקפים עומדים במעגל מסביבו, ואינם מעיזים להתקרב. ה"דגל" שלו בידיו, ה"דגל" שלו מוגן, איש לא יזכה בו.

 

כשהתעורר בבית החולים, סובל מכוויות קשות ברגליו, מאושר מהצלחתו, הוא ידע שרק בהקרבה ובאומץ לבו יוכל תמיד לשמור על ה"דגל" שלו.

 

בכבדות קם מכיסאו והלך אל ארון הבגדים. שם מתחת למצעים המסודרים בקפידה, שמר במשך שנים רבות על ה"דגל" שלו. באהבה פתח את השקית הוציא את ה"דגל" ועטף בו כתפיו. כך כשה"דגל" עוטף אותו, הרגיש יד נעלמה כאילו מלטפת אותו, מגינה עליו. הוא נרגע ונרדם.

 

חלומותיו נשאו אותו הרחק אל ימי נעוריו, אל החוויה המכוננת שעבר במשחק המחנות.

 

עם בוקר כשהתעורר, ראה לתדהמתו שה"דגל" שלו, ה"דגל" שנשרף במדורה, לא שרד במהלך הלילה, משקל גופו פורר את כולו, ולא נותר ממנו דבר.

 

הזעקה שנשמעה מחדרו הרעידה את כל השכונה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: