פנס הרוח בחוף שפיים / יעקב גוטרמן

פנס הרוח בחוף שפיים

כתב ואייר יעקב גוטרמן, העוגן

 

(מלאו 70 שנה לעלייתם של ראשוני קיבוץ העוגן)

 

מגדלורים הרבה פזורים בזה החלד.

נמל נמל ולו המגדלור -

רמים ונישאים, גופם בטון ופלד,

קורעים חשכת-הליל באלומות של אור.

 

במרום גבעה סלעית הם ניצבים גאים,

צופים אל מרחבי אין-סוף,

ועין-אלומתם זרוחה לסירוגין,

קוראת לאניות חותרות בלאט לחוף.

 

לא עליהם היום נשיר שבח והלל,

ולא על קורותם נכביר היום מילים.

נשיר על אור זעיר המנצנץ בליל

מעל ראשי גלים בחוף שפיים.

 

פנס-רוח בודד בחוף שפיים,

ששלהבתו דקה רוטטת עם כל רוח,

כמבקש אף הוא שבמרחקים

אורו שלו הזערור יהא זרוח,

 

וראה זה פלא: אור זעיר

זורח ומאיר,

זורח ומאיר,

מאיר למרחבים,

וזה האור

כמגדלור פולח את השחור.

 

מפראג, מברנו, אוז'חורוד,

מטרנצ'ין, קושיצה, ועוד,

מקרנוב, אולומוץ, ז'ילין,

רואים אורו

והוא מזמין,

והוא לועג למרחקים,

והוא קורץ למרחבים,

כהבטחה ליום יבוא.

 

פרוש על פני יבשת ליל אימתן,

ואין כל נתיבה, ואין כוכב.

ורק אותה שלהבת, אור רוטט קטן

בוקע במחשך כנחל לא אכזב.

 

ולאורו פוסעים מכפר ומעיירת

מתי-מעט נושאים צרורם הדל,

והוא להם מאיר ככוכבים עשרת,

והוא להם מגדל.

 

מה משברים להם בים זועף בסער!

ומה ספינות-משחית אורבות להם כצר!

שלהבת זו קטנה כשביל להם ביער,

כניצנוצי-תקווה בין אור לבין מיצר.

 

וכשירדו לחוף, בליל-בכורם בארץ,

והם שותקים, ומבטם תר המגדלור,

ראו בפליאתם כי אך פנס זעיר

קרע את שחור-לילם. והוא הוא מקור האור.

 

*

 

אור מגדלורים ריבוא על פני ימים זרוח,

והוא קורא תגר על אופל-מרחבים,

אך אין כשלהבתו של זה פנס-הרוח

הקט והרוטט בחוף שפיים.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: